Hebrew - Chapter 7 - Al-Araf

א.ל.מ.צ. (אלף.לאם.מים.צאד)

ספר (הקוראן) הורד אליך (מוחמד,) ואל יהיה שום ספק בלבך בו, והוא ניתן לך כדי להזהיר בו (את האנשים,) והזכרה למאמינים

לכו בעקבות מה שהורד אליכם מריבונכם, ואל תקבעו מלבדו אדונים לכם. מעט אלה הנזכרים

וכמה (רבות) הן הערים אשר הכחדנו. עונשנו פקד אותן, בלילה כשהם ישנים, או בשעת מנוחת הצהריים

ואז כשעונשנו בא עליהם הם קראו, "אכן היינו מקפחים

(ביום הדין) נשאל את אלה אשר נשלחו שליחים אליהן, ונשאל את השליחים (על מעשיהם)

בכל זאת, אנו נספר (לכל בני אדם) את מעשיהם ביודעין, ומעולם לא היינו רחוקים מהם

יישקלו ביום ההוא (מעשי בני האדם ) במשקל הצדק, ואלה שמשקלם (של המעשים הטובים) יהיה כבד, הם יהיו המצליחים

אולם אלה שמשקלם (של המעשים הטובים) יהיה קל, אלה הם שאיבדו את נפשותיהם על-ידי כפירתם 164 באותותינו

אכן נתנו לכם לשלוט בארץ וסיפקנו לכם בה מחייה, אך מעט הם המודים (לאלוהים)

וכבר בראנו אתכם, ואחר כך עיצבנו אתכם (בצורה היפה ביותר,) וציווינו את המלאכים לסגוד (לאות כבוד) לאדם, והם סגדו, מלבד איבליס (השטן שהתמרד והיה מהשדים) שלא היה בין הסוגדים

אמר (אלוהים,) "מה מנע ממך שלא תסגוד כאשר ציוויתי אותך"? אמר, "אני טוב ממנו. בראת אותי מאש ובראת אותו מטין

אמר (אלוהים,) "אם כך, רד ממנו (מגן העדן,) כי אסור לך להיות שחצן בו. וצא! ותהיה מהבזויים

אמר (השטן) "תן לי שהות עד יום תחיית- המתים

אמר (אלוהים) "אתה מאלה אשר ניתנת להם השהות

אמר (השטן) "בשל מה שבחנת אותי, כך אשב אני לארוב להם (כדי להדיח אותם ) בדרך הישר שלך

ואז אבוא אליהם מבין ידיהם ומאחוריהם ומימינם ומשמאלם(, אוכיח לך ש)- ולא תמצא שרובם מודים לך

(אלוהים) אמר "צא מכאן ארור ומנודה! אני אכן אמלא את הגיהינום בך ובכל אלה ההולכים בעקבותיך ,מכם כולכם תקובצו

הוי אדם! שכון בגן העדן אתה ואשתך, ואכלו מכל אשר תרצו, אך אל תתקרבו אל העץ הזה, כדי שלא תהיו מן המקפחים

השטן לחש להם כדי להראות להם המחיצה את ערוותם אשר נסתרו מהם, ואמר, " לא אסר ריבונכם עליכם להתקרב אל העץ אלא כי תהיו מלאכים או תחיו בה עדי עד

הוא נשבע להם ואמר "אני רוצה (רק) טוב עבורכם

והוא הכשילם בעורמתו. וכאשר הם טעמו מן העץ נגלתה להם ערוותם, אז הם החלו לכסות את ערוותם מהעלים של גן העדן. אז קרא אליהם ריבונם "האם לא אסרתי עליכם להתקרב אל העץ הזה, והלא אמרתי לכם כי השטן הוא אויבכם המובהק

אמרו "ריבוננו! קיפחנו את עצמנו ואם לא תסלח לנו ולא תרחם עלינו, נהיה מן האובדים

אמר (אלוהים,) "רדו (אל הארץ) והיו אויבים זה לזה, ובארץ תחיו ותיהנו למועד מסוים

אמר, "ושם תחיו ושם תמותו ומתוכה תוצאו (ביום תחיית-המתים)

הוי בני האדם! הורדנו לכם לבוש אשר יכסה את ערוותכם, וקישוט, אך טוב מזה הוא לבוש היראה (את אלוהים,) כי הוא מאותות אלוהים, למען יזכרו

הוי בני האדם! אל יפתה אתכם השטן כפי שהוציא את אבותיכם מגן העדן, בהפשיטו אותם מבגדיהם למען יראה להם את ערוותם. הוא יראה אתכם הוא והמקביל לו מהיכן שלא תראו אותם. אנו עשינו את השטנים אדונים לאלה אשר לא יאמינו

ואם עשו את התועבות יאמרו "כך מצאנו את אבותינו עושים, ואלוהים ציווה אותנו לעשות כך." אמור , "אלוהים לא יצווה על מעשי התועבות. התאמרו על אלוהים את אשר לא תדעו

אמור, "ריבוני מצווה על הצדק, והתפללו בנאמנות לאלוהים בכל מקום תפילה, וקראו לו בהתמסרות מלאה. כשם שברא אתכם לראשונה, כן תחזרו

(אלוהים עשה את בני אדם שתי קבוצות,): חבורה אשר אותה הדריך וחבורה שנגזרה עליה תעייה משום שחבריה לקחו את השטנים אדונים .מלבד אלוהים, והם חושבים שהם מודרכים

הוי בני האדם! התלבשו והתקשטו יפה כשאתם מבקרים בכל מסגד, ואכלו ושתו, אך אל תפריזו, כי אלוהים אינו אוהב את המפריזים

אמור "וכי מי אסר את הלבוש הנקי והיפה והמזון הטעים והמורשה אשר העניק (אלוהים) לעבדיו"? אמור "הם מורשים לאשר האמינו בעולם הזה, ורק אשר האמינו יהיו זכאים לזה ביום תחיית-המתים". כך אנו מבהירים את האותות לאנשים אשר יודעים

אמור "ריבוני אסר את התועבות, בין גלויות ובין נסתרות, והחטא, והתקפת אנשים ללא הצדקה, ולשתף אלילים לאלוהים, ולהגיד על אלוהים דברים שאינכם יודעים

ולכל אומה מועד, ובהגיע מועדם, לא יוכלו לדחותו אף לא שעה, ולא להקדימו

הוי בני האדם! כאשר יבואו אליכם שליחים מקרבכם למען ימסרו לכם את אותותיי, המחיצה מי שהיה מהיראים ועושים את הטובות אין חשש לגורלם ולא ייעצבו

ואלה אשר התכחשו לאותותינו ודחו אותם ביהירות, אלה בעלי אש הגיהינום הם לעולם יהיו בה

ומי הכופר יותר מזה אשר בודה שקרים על אלוהים או מתכחש לאותותיו? כל אלה יקבלו את גמולם (מהעונש) ככתוב בלוח הספר (הגנוז אצל אלוהים,) כאשר יבואו שליחינו (מלאכי המוות) אליהם להוציא את נשמתם, וישאלו אותם, "היכן הם אלה אשר הייתם קוראים ופונים אליהם, .מלבד אלוהים"? והם יאמרו, "הם זנחו אותנו." אז יעידו על עצמם כי אכן הם כפרו

אמר , "היכנסו לאש הגיהינום עם אומות של שדים ובני אנוש אשר נכנסו אליו לפניכם." וכאשר נכנסת כל אומה תקלל את אחותה, ואז יתקבצו כולן בתוכה, תפנה האחרונה שבהן אל הראשונה ותגיד, "ריבוננו! הם אלה אשר התעו אותנו, על כן הכפל להם את עונשם באש הגיהינום." אמר "לכל אחת מכם יוכפל, אבל אינכם יודעים

אז תגיד הראשונה שבהן לאחרונה "אין לכם יתרון עלינו, ולכן טעמו את העונש כגמול מעשיכם

אכן אלה אשר התכחשו לאותותינו והתייחסו אליהם ביהירות, להם לא ייפתחו שערי השמיים והם לא יכנסו לגן העדן, עד אשר יעבור הגמל בחור המחט. כך נעניש את הכופרים המכחשים

להם מגיהינום יהיה מקום מנוחה ומכסה, וכך נעניש את המקפחים

אלה אשר האמינו ועושים את הטובות, משום שאנו לא נטיל על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה, אלה הם שוכני גן העדן לעולם

ונעקור כל רעה מלבבם, בזמן שנהרות זורמים מתחתיהם, ויאמרו "השבח לאלוהים אשר הדריכנו לזה, כי לא היינו מוצאים את דרכנו הנה, לולא הדריכנו אלוהים. אכן הגיעו שליחי ריבוננו והביאו לנו את הצדק". אז יגידו להם "זה גן העדן אשר ירשתם בזכות מעשיכם (הטובים)

יקראו שוכני גן העדן לשוכני אש הגיהינום "כבר מצאנו כי כל אשר הבטיח לנו ריבוננו אמת הוא. האם מצאתם גם אתם שכל אשר הבטיח לכם ריבונכם הוא אמת"? יאמרו "אכן." אז יקרא הכרוז ביניהם, "קללת אלוהים על המקפחים

אלה אשר הרחיקו אנשים מהדרך של אלוהים וביקשו לעקם אותה, והם כפרו בעולם הבא

בין שניהם (המאמינים והכופרים) קיימת גבעה אדירה, ועל הגבעה ניצבים אנשים המכירים את כולם לפי סימניהם. והם יקראו אל המיועדים לגן העדן, "שלום עליכם" והם עדיין לא נכנסו אליו, אומנם הם מקווים

אך כאשר יופנה מבטם לאנשי אש הגיהינום ,יאמרו, "ריבוננו! אל תכניס אותנו עם האנשים המקפחים

יקראו האנשים הנצבים על המחיצה אל אנשים שיכירו לפי סימניהם "מה הועיל לכם ההון שקיבצתם? ומה הועילה לכם יהירותכם"? המחיצה

האם אלה (העניים והחלושים) אשר נשבעתם כי לא יפרוש אלוהים את רחמיו עליהם? יאמר להם, "היכנסו אל הגן העדן, לא ייפול עליכם פחד ולא תצטערו

שוכני אש הגיהינום, יקראו אל אנשי גן העדן, "שפכו עלינו מן המים, או ממה שאלוהים נתן לכם." אמרו (אנשי גן העדן) "אלוהים אסר זאת על הכופרים

ובנוגע לאלה אשר עשו את דתם שעשוע ומשחק, ואשר חיי העולם-הזה התעו אותם. והיום נשכח אותם כפי ששכחו פגישתם את היום הזה, ועל אשר היו את אותותינו מכחישים

האם מחכים הם אלא לפרש אותו (את האזהרות בקוראן) ,ביום אשר תתגשם משמעותו (אזהרותיו,) יגידו אלה אשר שכחו אותו, "שליחי ריבוננו הביאו את הצדק, ועתה היש לנו מי שימליץ לטובתנו, או שנושב לחיים כדי שנוכל לעשות מעשים שונים מאשר עשינו? הם כבר איבדו את עצמם (בכפירתם,) ומה שהיו בודים הזניח אותם

אכן ריבונכם הוא אלוהים אשר יצר את השמיים ואת הארץ בשישה ימים ואחר כך התייצב על כס המלכות. הוא כיסה את היום בלילה, כשהוא רודפו במהירות , ויצר את השמש ואת הירח ואת הכוכבים הנכנעים לרצונו. לו כל הבריאה והשלטון. יבורך אלוהים ריבון העולמים

קראו לריבונכם בהתמסרות ובלחש. אין הוא אוהב את התוקפנים

ואל תשחיתו את הארץ אחרי שהושכן שלום ברחביה, וקראו לו ביראה ותקווה, שהרי רחמי אלוהים קרובים אל המיטיבים

והוא אשר שולח את הרוחות בשורה על בוא רחמיו (הגשם,) וכאשר יישאו עננים כבדים (מלאי מים,) נוביל אותם לאדמה שהייתה (יבשה) כמתה, ונוריד עליה את המים, ובהם נצמיח מכל פרי, וכך גם נוציא את המתים (מקבריהם ביום הדין,) ואולי תיזכרו

האדמה הטובה, יצמחו צמחיה (טובים ובשפע) ברשות ריבונם, וזו (האדמה) הרעה לא יצמחו צמחיה אלא מעטים ובטרחה רבה. כך נבאר את האותות לאנשים מודים

כבר שלחנו את נוח אל בני עמו, והוא אמר "הוי בני עמי! עבדו את אלוהים כי אין לכם אלוה מלבדו. כי מפחד אני שיבוא עליכם עונשו של יום אדיר (יום הדין)

אך נכבדי עמו אמרו "אנו רואים שאתה תועה תעייה מוחלטת

אמר "הוי בני עמי! אין אני תועה, אני שליח ריבון העולמים

ובאתי למסור לכם את המסר מריבוני, ולייעץ לכם, משום שאני יודע מאלוהים מה שאתם אינכם יודעים

האם תתפלאו שבאה אליכם תזכורת מריבונכם על-ידי איש מקרבכם, למען יזהירכם ותיראו (את ריבונכם) ולמען תרוחמו

אך הם התכחשו לו, ואז חילצנו אותו ואת אלה המחיצה אשר האמינו עמו באונייה, והטבענו את אלה אשר הכחישו את אותותינו כי הם היו אנשים עיוורים (מדרך האמת)

ואל בני שבט עאד שלחנו את אחיהם (הנביא) הוד, והוא אמר, "הוי בני עמי! עיבדו את אלוהים, שאין לכם אלוה מלבדו. האם לא תיראו (את אלוהים)

אמרו נכבדי בני עמו אלה אשר כפרו "נראה לנו שיש בך בערות, ואנו פוחדים כי אתה מהשקרנים

אמר: ״הוי בני עמי! אין בי בערות, אמנם אני שליח מריבון העולמים,״

למסור לכם את שליחות ריבוני, ואני לכם מייעץ נאמן

האם תתפלאו שבאה אליכם תזכורת מריבונכם על-ידי איש מקרבכם, למען יזהירכם? זכרו כי עשה אתכם מחליפים אחרי עם נוח, ועשה אתכם ענקים. זכרו את חסדי אלוהים למען תצליחו

אמרו, "האם באת אלינו למען נעבוד את אלוהים לבדו ונעזוב את אשר עבדו אבותינו? (אם כך הדבר,) הבא עלינו את (העונש) אשר אתה מבטיח לנו, אם אתה אכן מהצודקים

(והוד) אמר "כבר נפל עליכם עונש וכעס מריבונכם. האם אתם מתנצחים אתי אודות שמות ( אלילים) אשר קראתם אתם ואבותיכם (בשמות שלהם) מבלי שום רשות מן אלוהים? לכן חכו (לעונש מאלוהים) ואני מחכה עמכם

אז חילצנו אותו ברחמינו ואת אשר האמינו עמו, והכחדנו את אלה שהתכחשו לאותותינו ולא היו מהמאמינים

ואל בני עם ת'מוד, שלחנו את (הנביא) צאלח אחיהם, והוא אמר, "בני עמי! עיבדו את אלוהים לבדו, שהרי אין לכם אלוה מלבדו. כבר באה לכם הוכחה בהירה מריבונכם, זו הנאקה של אלוהים לאות לכם. תנו לה לרעות באדמת אלוהים ואל תפגעו בה לרעה, פן יפגע בכם עונש כואב

וזכרו כי הביא אתכם אחרי עם עאד וכי הושיב אתכם בארץ שבמישוריה הקמתם מצודות ובהריה חצבתם בתים. זכרו חסדי אלוהים. לכן היזהרו ואל תעוררו שחיתות בארץ

אמרו המתייהרים מבין נכבדי עמו לאלה אשר האמינו מהחלשים אשר בהם "התדעו אכן צאלח נשלח מריבונו("?המאמינים) אמרו "אכן אנו באשר נשלח מאמינים

אמרו המתייהרים "אנו כופרים בכל אשר בו תאמינו

אז פגעו בנאקה (והרגו אותה,) ומרדו בצו ריבונם, ואמרו, "הוי צאלח! הבא עלינו את אשר הבטחת לנו (העונש,) אם אכן אתה מהשליחים (של אלוהים)

אז תקפה אותם הרעידה הקשה, והם היו לגופות של מתים שמוטלים בבתיהם

אז התרחק מהם (צאלח) ואמר, "הוי בני עמי! כבר מסרתי לכם את שליחות ריבוני, והמלצתי לכם (בכנות,) אך אינכם אוהבים את הרוצים בטובתכם

וגם (הנביא) לוט אמר לבני עמו, "אתם הראשונים לעשות את התועבה הזאת מכל העולמים

לבוא בתאווה המחיצה אל הזכרים במקום הנקבות, אבל אכן אתם אנשים שחוצים את כל הגבולות

ולא הייתה תשובת בני עמו אלא שהם אמרו,: "גרשו אותו ובני ביתו מעירכם כי הם אנשים המתיימרים להיות טהורים מאשר לעשות את מה שאתם עושים

אולם אנו חילצנו אותו עם בני ביתו, חוץ מאשתו אשר הייתה מהנשארים שעונו בעונש

והורדנו עליהם גשם (של אבנים,) והתבונן איך היה סופם של הכופרים המכחשים

ואל תושבי מדיין שלחנו את (הנביא) שועייב אחיהם, הוא אמר "הוי בני עמי! עבדו את אלוהים כי אין לכם אלוה מלבדו, והגיעה אליכם כבר הוכחה מריבונכם, על כן מדדו (בסחר) במידת הצדק ושמרו על מאזניי צדק ואל תפחיתו לאנשים מן המגיע להם, אל תעוררו שחיתות בארץ לאחר שטוהרה, כי זה לטובתכם אם אכן הייתם מאמינים

אל תשבו בכל דרך, מבטיחים ומנסים להתעות מהשביל של אלוהים את מי שהאמין בה, ובבקשכם לעקם אותו לפי רצונכם. וזכרו שהייתם מעטים ( ואלוהים ) הרבה אתכם, והתבוננו מה היה סופם של המשחיתים

אם חלק מכם אכן מאמינים בשליחותי וחלק אינם מאמינים, חכו בסבלנותעד שאלוהים ישפוט בינינו, כי הוא הטוב בשופטים בצדק מוחלט

אמרו אלה המתייהרים מנכבדי בני עמו, " אנו (מבטיחים ש) נוציא אותך שועייב! ואת אלה אשר האמינו אתך מעירנו, אלא אם תחזרו אל דתנו." אמר (שועייב,) ("הנחזור לדתכם) גם אם אנו שונאים אותה

אכן שיקרנו לאלוהים אם נחזור אל דתכם לאחר שאלוהים חילץ אותנו ממנה? לא נחזור אליה אלא אם ירצה אלוהים ריבוננו, שהוא מקיף כל דבר בידיעתו, כי על אלוהים אנו סומכים ריבוננו! פסוק בינינו לביו בני עמנו בצדק, כי אתה הטוב שבפוסקים

אמרו הנכבדים אלה אשר כפרו מבני עמו, "אם תלכו בעקבות שועייב תהיו אכן מפסידים

אז תקפה אותם הרעידה הקשה והם היו לגופות של מתים מוטלים בבתיהם

כל אלה אשר כפרו (בנביא) שועייב, הוכחדו כמו מעולם לא היו שם. כל אלה אשר כפרו בשועייב, היו הם המפסידים

אז התרחק מהם (שועייב,) ואמר להם, "הוי בני עמי! מסרתי לכם את שליחות ריבוני, והמלצתי לכם (הטוב,) וכיצד אצטער על אנשים כופרים

ולא היינו שולחים נביא לעיר מן הערים (והכחישו את השליחות) אלא היינו מענים את תושביה באסון וצרה למען ישובו אל אלוהים ויבקשו סליחה (וכך יוצלו מהגיהינום)

ואז החלפנו במקום הרעה את הטובה, וכאשר שבו לאיתנם, אמרו, "כבר עברו על אבותינו מצבים של רעה וטובה." על כן עינינו אותם לפתע, בלי שציפו לזה

לו היו תושבי הערים מאמינים ויראים (את אלוהים,) היינו פותחים המחיצה להם שערי ברכה מן השמים והארץ, ואולם הם הכחישו, על כן עינינו אותם כגמול (על מעשיהם הרעים)

האם בטוחים תושבי הערים כי עונשנו לא יבוא עליהם בלילה כשהם ישנים

או האם בטוחים תושבי הערים כי עונשנו לא יבוא עליהם לאור היום כשהם משתעשעים

או האם בטוחים הם כי לא יחול עליהם עונש אלוהים, אין בטוחים מעונש אלוהים מלבד האנשים המפסידים

האם לא התברר לאלה היורשים את הארץ אחרי תושביה (הקודמים,) שלו רצינו היינו מענישים אותם על חטאיהם? והיינו אוטמים את לבבם והם היו לא שומעים

אלו הערים אשר סיפרנו לך על קורותיהן, ששליחיהן באו אליהן עם הוכחות, אך הם לא רצו להאמין למה שהתכחשו לפני זה. כך אוטם אלוהים את לבבות הכופרים

ולא מצאנו כי רובם קיימו את הברית, ומצאנו שרובם היו מושחתים

אחר כך שלחנו את משה עם אותותינו אל פרעה ונכבדיו, הם הכחישו אותם, והתבונן איך היה סופם של המשחיתים

ואמר משה הוי פרעה! אני אכן שליח מריבון העולמים

מתחייב שלא אומר על אלוהים אלא את הצדק. כבר הבאתי לכם אות בהיר מאת ריבונכם, על כן שלח איתי את בני ישראל

אמר (פרעה,) אם הבאת אות, הצג אותו, אם באמת אתה אכן מהצודקים

ואז זרק (משה) את מקלו והנה היה לנחש גלוי

והוציא את ידו (מחיקו,) והנה היא לבנה בעיני המסתכלים

אמרו הנכבדים מאנשי פרעה: "אכן זהו קוסם בעל ידע

רוצה להוציאכם מארצכם." (פרעה אמר,) "אם כן, מה אתם מייעצים

אמרו: "עכב אותו ואת אחיו (אהרון,) ושלח שליחים בכל הערים מקבצים

אשר יביאו אליך כל קוסם בעל ידע

הקוסמים באו אל פרעה ואמרו "האם נקבל פרס אם ננצח

אמר( פרעה) ",כן, וגם תהיו במקורבים אלי

אמרו : "הוי משה! האם אכן תזרוק אתה (את מקלך,) או נהיה אנו הזורקים

אמר (משה:) " זירקו אתם"! כאשר זרקו (את מטותיהם וחבליהם,) אחזו את עיני הקהל והפחידוהו וחוללו קסם אדיר

אנו הורינו אל משה: "אכן זרוק את מקלך, ואז הוא יבלע את מה שעוללו הקוסמים

אז נתגלה הצדק והתבטל כל אשר עושים

וכך נחלו שם תבוסה והושפלו

ונפלו הקוסמים וסגדו. 120 אמרו, "אנחנו מאמינים בריבון העולמים

ריבונם

של משה והאהרון" : ריבון העולמים״

אמר פרעה, "האמנתם בו בלי שהרשיתי לכם? אכן זאת היא מזימה אשר תכננתם בעיר לגרש ממנה את יושביה, אך אתם עוד תדעו (את האמת)

אכרות את ידיכם ואת רגליכם מאחור ואז אצלוב את כולכם." המחיצה

אמרו, "אנו אל ריבוננו נחזור

לא תנקום בנו אלא משום שהאמנו באותות אלוהים כשהגיעו אלינו. ריבוננו! הענק לנו סבלנות והמת אותנו כמוסלמים (אשר מתמסרים אליך)

ואמרו נכבדי עם פרעה, "התרשה למשה ועמו להשחית את הארץ ולעזוב אותך ואת אלוהיך"? אמר, (פרעה) "נהרוג את בניהם ונחיה את נשותיהם, ואנו נשתלט עליהם

אמר משה לבני עמו "בקשו עזרה מאלוהים והיו סבלנים, כי הארץ היא לאלוהים והוא יוריש אותה למי שירצה מעבדיו, והניצחון הסופי יהיה ליראים

הם אמרו, "הורע לנו לפני בואך, ואף לאחר בואך."אמר: (משה ")ייתכן שריבונכם רוצה להשמיד את אויבכם ולהוריש לכם את הארץ, ויראה כיצד אתם מתנהגים

וכבר עינינו את משפחת פרעה בשנות בצורת ומחסור ביבול, למען יירתעו

כשבאה עליהם כל טובה אמרו, "זה מגיע לנו," ואם תיגע בהם רעה היו מטילים על משה ואשר אתו את האחריות לרוע מזלם, אלא שהמזל הוא אצל אלוהים, אבל רובם אינם יודעים

אמרו (פרעה ואנשיו) "כל אות אשר תביא לנו לפתות אותנו בו, לא נאמין לך

אז שלחנו עליהם את המבול ואת הארבה ואת הכינים ואת הצפרדעים ואת הדם, אותות מפורטים, אולם הם התייהרו והיו אנשים כופרים מכחשים

וכאשר בא עליהם העונש אמרו "משה! קרא למעננו אל ריבונך כפי שהודיע לך, ואם תסיר את העונש הזה מעלינו, נאמין לך, ונשלח אתך את בני ישראל

אך כאשר הסרנו את העונש מעליהם עד מועד מוגדר, הנה הם לא קיימו את הבטחתם

ואז נקמנו בהם, והטבענו אותם בים, כי הכחישו את אותותינו והיו מהם מתעלמים

אחר כך הורשנו לעם אשר היו משועבדים את מזרחה ומערבה של הארץ אשר בירכנו, והתקיים בשלמותו דבר הבטחתו של ריבונך לבני ישראל על אשר חיכו בסבלנות והרסנו את כל מה שעשה פרעה והאנשים שלו ומה שבנו

והקלנו על בני-ישראל לחצות את הים, והם באו אל עם שהיו משתחווים לאליליהם. אז אמרו, "הוי משה! עשה לנו אלוה כמו אליליהם (."ומשה) אמר להם, "אנשים חסרי דעת אתם

הן, אלה, ייחרב כל אשר להם, ורע כל אשר עשו

אמר, "האבקש לכם אלוה מלבד אלוהים אשר העדיף אתכם על העולמים

ואז חילצנו אתכם מאנשי פרעה שהיו מציקים לכם בייסורים רעים, בהריגת בניכם הזכרים ומחיים את נשותיכם (לחיים של עבדות,) ובזאת התנסיתם במבחן אדיר מריבונכם

וקבענו למשה מועד אתנו, שלושים יום והשלמנו בעוד עשרה (ימים,) וכך מלאו לו ארבעים יום למועד אצל המחיצה ריבונו, אמר משה לאחיו אהרון, "מלא את מקומי בהנהגת בני עמי ועשה את הטוב ואל תלך בעקבות המשחיתים

כאשר בא משה במועד שקבענו, וריבונו דיבר עמו, אמר, "ריבוני! הרשה לי לראות אותך." אמר, "לא תוכל לראות אותי, ואולם הבט אל ההר, אם יישאר במקומו אז תראה אותי." כאשר התגלה ( אור) ריבונו מול ההר, התמוטט ההר ונעלם ממקומו, ומשה נפל מוכה רעם. וכשהתעורר אמר, "ישתבח שמך! קבל את חרטתי הכנה , ואני ראשון המאמינים

אמר (אלוהים,) "הוי משה! אני בחרתיך מעל האנשים בעשותך השליח שלי ובדברי אליך. לכן קח את מה שנתתי לך והיה מהמודים

וכתבנו לו בלוחות מוסר מכל סוג וביאור לכל דבר. "אחוז בהם בכוח, וצווה את בני עמך לבצע את הטוב שבהם, ואני אראה לכם את נחלת המושחתים

אני אמנע את אותותיי מאלה אשר מתייהרים בארץ בלי צדק, ואף אם יראו כל אות לא יאמינו בו, ואף אם יראו את שביל היושר לא ילכו בו. אך אם יראו את שביל השחיתות הם ילכו בו, וזאת משום שהם הכחישו את אותותינו ולא שמו לב להם

ואלה אשר התכחשו לאותותינו ולמפגש בעולם-הבא, לא יתקבלו מעשיהם, ולפי מעשיהם יתוגמלו

והכינו בני עמו של משה בהיעדרו מתכשיטיהם פסל של עגל, אשר בו חורים והשמיע רחש (בגלל האוויר שעבר דרכו.) האם הם לא ראו שאינו מדבר אליהם ואינו מדריך אותם בשום שביל? בעשותם אותו קיפחו את עצמם

וכאשר נפל בין ידיהם (עגל הזהב ) וראו כי תעו(, הם התחרטו ) ואמרו "אם לא ירחם עלינו ריבוננו ויסלח לנו, אכן נהיה מהמפסידים

וכאשר חזר משה אל עמו, הוא היה כועס ומלא צער, ואמר, "כמה רע הוא הדבר אשר עשיתם אחריי! האם הקדמתם את מצוות ריבונכם"? ואז זרק את הלוחות ואחז בראש אחיו ומשכו אליו. אמר (אחיו, אהרון הנביא,) "בן אמי! אכן העם גבר עליי וכמעט הרגו אותי, אל תיתן לאויבים שיזלזלו בי, ואל תשים אותי עם האנשים המקפחים

אמר (משה) "ריבוני! סלח לי ולאחי ורחם עלינו כי אתה הטוב שברחמנים

אכן אלה אשר עשו את העגל, זעם ריבונם ייגע בהם, ויושפלו בחיי העולם הזה, כי כך נעניש את הבודים אלילים

ולאלה אשר עשו רוע ואז הביעו חרטה כנה והאמינו, , אכן ריבונך לאחר כל זאת סלחן ורחום

וכאשר התפוגג זעמו של משה, לקח את הלוחות, שעליהם כתובים דברי הדרכה ורחמים לאלה אשר יראים את ריבונם

ובחר משה שבעים צדיקים למועד פגישתנו. וכאשר רעדה האדמה תחתיהם, אמר "ריבוני! אילו רצית היית מכחיד אותם ואותי זה כבר. התכחיד אותנו עבור מעשי השוטים שבנו? אין זה אלא מבחן מצדך, כי המחיצה אתה מתעה מי שאתה רוצה ומדריך מי שאתה רוצה. אתה אדוננו, וסלח לנו ורחם עלינו, כי אתה הטוב שבסולחים

וכתוב לנו טובה בעולם הזה ובעולם הבא, כי חזרנו לשביל (היושר) אליך." אמר (אלוהים,) "עונשי, אכה בו את אשר ארצה, ורחמי מקיפים כל דבר". אכתוב אותם לזכות אלה אשר יראים ונותני הזכאת (צדקת חובה) ואלה אשר הם באותותינו מאמינים

וגם עבור ההולכים בעקבות השליח (מוחמד,) הנביא שאינו יודע קרוא וכתוב, אשר אותו ימצאו כתוב אצלם בתורה והבשורה, ומצווה עליהם לעשות את הטוב ויאסור עליהם לעשות את הרע, וירשה להם את המאכלים הטובים ויאסור עליהם את התועבות, ויסיר מעליהם את הנטל ואת הכבלים (שנטלו על עצמם) המכבידים עליהם. ואלה אשר האמינו בו וכיבדו אותו ויעזרו לו וילכו אחרי האור (הקוראן) אשר הורד עמו, אלה הם המצליחים

אמור (מוחמד) "הוי האנשים! הנני שליח אלוהים אליכם כולכם, אשר לו מלכות השמים והארץ, אין אלוה מלבדו, והוא מחייה וממית. על כן האמינו באלוהים ובשליחו, הנביא שאינו יודע קרוא וכתוב, המאמין באלוהים ובדבריו, ולכו בעקבתו למען תודרכו

ומבני עמו של משה אנשים אשר מדריכים על-פי הצדק ושופטים לפיו

וחילקנו אותם לשנים עשר שבטים, אומות. והורינו למשה כאשר תבע העם מים לשתות, כי "הכה במקלך בסלע." ואז פרצו ממנו שנים-עשר מעיינות, וכל שבט ידע את המקום אשר ממנו ישתה. הצלנו עליהם בענן והורדנו אליהם את המן והשלו. (ואמרנו,) "איכלו מן הדברים הטובים שהענקנו לכם." הם לא קיפחו אותנו, כי אם את עצמם קיפחו

כאשר נאמר להם "שכנו בעיר הזאת ואכלו בה באשר תרצו, ואמרו, 'חטאנו,' והיכנסו בשער סוגדים, נסלח לכם את חטאיכם, ונרבה את גמול המיטיבים

והחליפו , אלה אשר קיפחו מביניהם , אמרו דבר שונה מאשר נאמר להם ( להגיד,) על כן שלחנו עליהם עונש מן השמים, משום שהיו מקפחים

ושאל אותם!! אודות העיר אשר שכנה על חוף הים. הם (תושביה) חיללו את השבת, כי דגי הים עלו על פני הים ביום השבת, ואילו בימים אשר לא שבתו, הדגים לא באו. כי כה העמדנו בניסיון את המושחתים

ואז אמרה אומה (שבט) מביניהם, "למה אתם מטיפים לאנשים אשר אלוהים עומד להכחידם או להענישם"? אמרו, "סליחה לריבונכם (לצאת ידי חובה,) אולי תהיה בהם יראה

כאשר שכחו את אשר הוזכר להם, חילצנו את אלה אשר אסרו את הרעה ועינינו את אלה אשר קיפחו בעונש קשה, בשל מעשה ההפקרות שעשו

וכאשר עברו על האיסור שהוטל עליהם, אמרנו להם, "היו קופים בזויים". המחיצה

ואז הכריז ריבונך, "כי עד יום תחיית-המתים ישלח עליהם אויבים שיציקו להם בייסורים קשים. אכן ריבונך מהיר בעונש, והוא אף סולח ורחום

ופיזרנו אותם על פני הארץ אומות (שבטים,) יש בהם הישרים וביניהם שאינם כך, וניסינו אותם בטובות וברעות כדי שיביעו חרטה כנה

ובאו אחריהם דורות אשר ירשו את הספר, היו לוקחים רווח ממה שהזדמן להם לחיי העולם הזה, ואומרים, "ודאי ייסלח לנו." ואולם אם ימצאו רווח דומה ייקחוהו . האם הם לא כרתו את הברית בספר (התורה) כי לא יאמרו על אלוהים אלא רק את הצדק? ולמדו (בספר ) את כל אשר בו. חיי העולם הבא טובים יותר (מחיי העולם הזה) לאלה היראים. האם לא תבינו

ואלה אשר מחזיקים בספר והמקיימים את התפילה, אנו לא נפחית את גמולם של המתקנים

וכאשר עקרנו את ההר מעליהם ודומה הוא לסוכך, והם חשבו כי הנה הוא נופל עליהם. "אחזו בכוח אשר נתנו לכם וזכרו את אשר בו למען תיראו

וכאשר ריבונך נטל מבני האדם, מחלציהם, את צאצאיהם, והעיד אותם על עצמם, "הלא (מעידים כי ) אני ריבונכם"? והם ענו, "אכן כן, מעידים אנו." (כל זה עשיתי) למען שלא תאמרו ביום תחיית-המתים, "אנו היינו מזה מוסחים

או שתאמרו, "אמנם אבותינו היו משתפים (עבודה זרה) לפנינו, ואנו היינו רק צאצאים אחריהם. האם תעניש אותנו על מעשיהם של החוטאים

וכך נבהיר את האותות, כדי שהם ישנו את דעתם (אל דרך האמת)

וקרא להם את הסיפור של האיש אשר נתנו לו את אותותינו ואולם הוא נטשם, והשטן לכד אותו והיה מהאבודים

אילו רצינו, היינו מרוממים אותו בהם, אך הוא נטה לחיי העולם-הזה והלך אחרי תאוות נפשו . ומשלו נמשל לכלב אשר בין אם תסלקו יתנשף ואם תתעלם ממנו הוא יתנשף. לזאת נמשלו האנשים האלה אשר התכחשו לאותותינו, על כן ספר את הסיפור למען יזכרו

מה רע המשל של אלה שהתכחשו לאותותינו, ואולם רק את עצמם יקפחו

מי שאלוהים מדריך אותו אז הוא המודרך, ומי שמתעה, אז אלה הם המפסידים

וכבר השארנו לגיהינום רבים מבין השדים ובני- האנוש, אשר אמנם הם בעלי לבבות, אך הם אינם מבינים בהם, עיניים להם אמנם לא יראו בהן, אוזניים להם אמנם לא ישמעו בהן. אלה דומים לבהמות, אבל הם תועים אף יותר. אלה הם המוסחים

ולאלוהים שייכים שמות התארים היפים, על כן קראו לו בהם, ועזבו את אלה המסלפים את שמותיו היפים . הם אכן יקבלו את העונש המתאים למעשיהם

בין אלה שבראנו (מן השדים ובני-האנוש) יש אומה אשר מדריכים על-פי הצדק ובו ישפטו (בצדק)

ואלה שהתכחשו לאותותינו נביאם בפיתוי בהדרגה המחיצה להענשתם מבלי שיבחינו בכך

למרות שאני נותן להם ארכה, מזימתי איתנה היא

האם לא חשבו כי אין באישם (הנביא מוחמד) כל שיגעון, וכי תפקידו הוא להזהיר ולהבהיר

האם הם לא הביטו אל מלכות השמיים והארץ וכל דבר שיצר אלוהים? והם לא ראו שזמנם (סופם) קרב? ולאחר כל זאת (אזהרות הקוראן,) לאיזו אזהרה הם יאמינו

מי שאלוהים יתעה, אין לו מדריך, והוא ישאיר אותם תוהים בכפירתם

שואלים אותך (מוחמד) על השעה, מתי היא תבוא? אמור, "רק ריבוני יודע זאת, ורק הוא יחשוף את מועדה, עוצמתה אדירה בשמיים ובארץ, ולא תבוא עליכם אלא לפתע." הם שואלים אותך כאילו אתה מודע לעיתויה (מתי תבוא.) אמור, "רק לאלוהים הידע עליה, אבל רוב האנשים אינם יודעים

אמור, "אין ביכולתי להביא תועלת לעצמי או להעביר רעה מעליי, אלא מרצון אלוהים, ולו ידעתי את הנסתר הייתי מרבה מהטוב , ולא היה פוגע בי הרע, אין אני אלא מזהיר ומבשר לאנשים מאמינים

הוא (אלוהים) אשר ברא אתכם מנפש אחת וממנה עשה לו (לאדם) בת-זוג לשכון אליה, וכאשר התערבב איתה, היא נכנסה להריון. והמשיכה בו בקלות , אך כאשר הריונה נעשה כבד יותר, התפללו אל אלוהים ריבונם ואמרו, "אם תיתן לנו בן שלם ובריא, אכן נהיה מהמודים

אולם כאשר נתן להם בן שלם ובריא, הם צירפו לו שותפים, וייחסו להם חלק באשר נתן להם. יתרומם אלוהים מעל אלה שצירפו לו

האם יצרפו לו שותפים אשר אינם יכולים לברוא? והם אשר נוצרים

ואינם יכולים לעזור להם, ואף לא לעזור לעצמם

ואם תקראו להם לבוא אל דרך הישר, לא ילכו אחריכם. גם אם תקראו להם או אם אתם שקטים

אלה אשר תקראו אליהם מלבד אלוהים, עבדים הם כמותכם. קראו להם וראו אם יענו לכם אם אכן אתם צודקים

האם יש להם רגליים כדי ללכת בהם? או ידיים יתפשו בהן בכוח? או יש להם עיניים לראות בהן? או יש להם אוזניים לשמוע בהן? אמור "קראו לשותפיכם והתנכלו לי, ואל תתנו לי שום הזדמנות

אלוהים הוא אדוני אשר הוריד את הספר (הקוראן,) והוא מגן הישרים

וכי אלה אשר תקראו אליהם מלבדו אינם יכולים לעזור לכם ולא לעצמם עוזרים

אם תקראו להם לבוא אל דרך הישר, לא ישמעו, ואתה תראה אותם כאילו הם מביטים אליך, הרי הם אינם רואים

קבל את הטוב מן האנשים, וצווה לנהוג כמקובל, והתרחק מחסרי הדעת

ואם יפגע בך השטן פגיעה כול שהיא , אז בקש עזרה מאלוהים כי הוא הכול שומע והכול יודע

אכן אלה היראים את אלוהים, אם השטן ינסה השלל לפתותם, נזכרים (תיכף,) והנה הם רואים במו עיניהם (את דרך הישר)

ואילו אחיהם (של השטנים) עוזרים להם להמשיך בתעייה והם אינם מפסיקים

אם לא תביא להם אות, יאמרו, "מדוע לא תמציא אותו בעצמך"? אמור, "אני נוהג לפי מה שהושרה אלי מריבוני. (הקוראן) זה הוא הוכחה מריבונכם כדי להאיר עיניים, ולהביא הדרכה ורחמים לאנשים המאמינים

וכאשר הקוראן נקרא (בפניכם,) האזינו לו והקשיבו למען תרוחמו

והזכר את ריבונך בנפשך בוקר וערב בהצטנעות ובפחד, ואל תרים את קולך, ואל תהיה מאלה שדעתם מוסטת

אכן אלה (המלאכים) הנמצאים אצל ריבונך לא יתייהרו מכדי לעבוד אותו והם משבחים אותו ולו סוגדים תמיד