Hebrew - Chapter 75 - Al-Qiyamah

אני נשבע ביום תחיית-המתים

ואני נשבע בנפש הנוזפת בעצמה

החושב האדם כי לא נוכל לחבר את עצמותיו

אכן כן! יכולים אנו לעצב מחדש את פרקי אצבעותיו

ואולם האדם מתעקש וממשיך להכחיש

ושואל, מתי יום תחיית-המתים

אך, כאשר יקפא המבט בתדהמה

והירח יאבד את אורו

ויתקבצו השמש והירח

ויאמרו בני האדם ביום ההוא: ''איפה דרך המילוט

אך, לא תהיה שום דרך מילוט עבורם

כי, רק אצל ריבונך ביום ההוא יהיה המחסה

ייאמר לאדם ביום ההוא את מה שהקדים לעשות ואת מה שאיחר לעשות

אכן, האדם יעיד ביום ההוא על עצמו

אפילו אם ישמיע את תירוציו

אל תיחפז לקרוא אותו (את הקוראן)

שאכן, אנחנו בעצמנו מופקדים על הקריאה שלו

אך, כאשר אנו תחיית המתים מקריאים אותו (דרך גבריאל המלאך,) עקוב אחר קריאתו

אכן, אתם אוהבים את הרווח המידי (את העולם הזה)

ומזניחים את העולם הבא

יהיו פנים זוהרות

אשר מביטות אל ריבונן

ופנים ביום ההוא חשוכות

הפוחדות ממהלומה מוחצת

כאשר תגיע הנשמה עד הגרון

ויאמרו (האנשים:) "יש קוסם שירפא אותו

וייווכח (הגוסס) כי זו היא ההיפרדות

והרגליים יוצמדו זו אל זו

אל ריבונך הוא יתקדם ביום ההוא

הוא לא האמין ולא התפלל

רק התכחש והפנה את גבו

והיה חוזר אל חבריו ביוהרה

אוי ואבוי לך

ושוב, אוי ואבוי לך

החושב האדם כי נעזוב אותו סתם (בלי מטרה)

הלא היה רק טיפה

ואחר כך היה דם מעובה, וכך ברא אותו ועיצבו

ועשה ממנה את שני המינים הזכר והנקבה

האם הוא (אלוהים הבורא) אינו יכול להחיות את המתים