Back to Languages

    Hebrew - Chapter 21

    Translation by Darusalam House In Jerusalem

    Verse 1

    התקרב יום החשבון של האנשים, ואולם הם מסיחים את דעתם בסטייה

    Verse 2

    כל אימת שמגיע אליהם זכר מתחדש מריבונם, הם שומעים אותו ומשתעשעים

    Verse 3

    ומסיתים את דעתם ממנו. ואלה אשר קיפחו מתלחשים: “האם אין הוא אלא אדם כמותכם? האם תתעסקו בקסמים בעודכם מביסים?”

    Verse 4

    אמר (הנביא): “ריבוני יודע את אשר נאמר בשמיים ובארץ, והוא הכול שומע והכול יודע”

    Verse 5

    אך הם אמרו: ״ חלומות שווא, כי אם הוא בדה אותו, כי אם הוא משורר, שיביא לנו אות כפי שנשלחו הראשונים”

    Verse 6

    אך, כבר כל כך הרבה ערים לפניהם לא האמינו, ולכן הכחדנו אותן. האם יאמינו הם

    Verse 7

    לפניך שלחנו רק אנשים אשר גילינו להם התגלויות. שאלו את אלה היודעים אם אינכם יודעים

    Verse 8

    ולא עשינו להם (הנביאים) גוף שאינו נצרך למזון, והם לא היו נצחיים

    Verse 9

    לאחר מכן, קיימנו את הבטחתנו וחילצנו אותם ואת אלה שרצינו, והכחדנו את המפריזים (בחטאים)

    Verse 10

    כבר הורדנו לכם ספר ובו אזכרה לכם. האם לא תשכילו להבין

    Verse 11

    וכמה ערים אשר היו מקפחות הרסנו, ויישבנו אותן בעמים אחרים

    Verse 12

    כשהרגישו בעונשנו ניסו לברוח במהירות

    Verse 13

    אל תברחו, ושובו אל אשר נהניתם בבתיכם, שמא תישאלו

    Verse 14

    הם אמרו: “אוי לנו! כי היינו מקפחים”

    Verse 15

    והם לא הפסיקו לומר זאת, עד שעשינו אותם כחציר קצור ויבש

    Verse 16

    לא בראנו את השמים ואת הארץ ואת אשר ביניהם למשחק

    Verse 17

    לו חפצנו להשתעשע, היינו עושים זאת אצלנו, אילו אכן (ולא) היינו עושים

    Verse 18

    נשליך את הצדק על ההבל למען נמחקהו ונבהירהו. ואבוי לכם ממה שאתם מיחסים לאללה

    Verse 19

    ולו כל אשר בשמים ובארץ, וכל הקרובים אליו (המלאכים) אינם מתייהרים מכדי לעובדו, ואינם מתעייפים

    Verse 20

    הם משבחים אותו ללא הפסק יומם ולילה

    Verse 21

    האם עשו (הכופרים) לעצמם אלים מן הארץ אשר יוכלו להחיות מתים

    Verse 22

    אך לו היו בהם אלים מלבד אללה, כי אז היו (השמים והארץ) מושחתים. אללה ישתבח שמו, ריבון כס-המלכות, ויתעלה מעל התארים אשר בהם יתארוהו

    Verse 23

    אין שואלים אותו (אללה) על מעשיו, ואילו אותם ישאלו

    Verse 24

    האם אומנם לקחו להם אלים מלבדו? אמור: ״ הציגו את הוכחותיכם! הנה בספר זה, זכר אלה אשר אתי וזכר אלה שהיו לפניי, ואולם רובם אינם יודעים את הצדק והם מתרחקים ממנה

    Verse 25

    ולא שלחנו לפניך שליח בלי שגילינו לו לאמור: “אין אלוה זולתי, על כן עבדוני”

    Verse 26

    אך, הם אומרים: “לקח הרחמן בן”, ישתבח שמו! הם (המלאכים) רק עבדים מכובדים (של אללה)

    Verse 27

    שאינם מקדימים אותו בדיבור, ופועלים על פי ציוויו

    Verse 28

    הוא יודע את אשר לפניהם ואת אשר מעבר להם, ולא יוכלו להמליץ על מישהו בלי רצונו והם חרדים מיראתו

    Verse 29

    ומי שסובר מהם ויאמר: “אני אל מלבדו” עונשו יהיה בגיהינום, שהרי כך נעניש את הכופרים

    Verse 30

    האם לא ראו אלה אשר כפרו, כי השמים והארץ היו מרותקים יחד ואנו הפרדנו ביניהם, ויצרנו מן המים את כל הדברים החיים? האם לא יאמינו

    Verse 31

    וקבענו על הארץ הרים נטועים עמוק לבל תנוע, ובה מעברים ושבילים להנחותם

    Verse 32

    ואת השמים ייצבנו כגג איתן, אך, הם מפנים עורף לאותותיהם

    Verse 33

    והוא אשר ברא את הלילה ואת היום, והשמש והירח, וכל אחד נע במסלולו

    Verse 34

    ולא נתנו לאיש לפניך חיי נצח, ואם תמות, האם הם יחיו לנצח

    Verse 35

    כל נפש תטעם את המוות, ונעמידכם בניסיונו של הרע והטוב, ואלינו תושבו

    Verse 36

    וכאשר רואים אותך אלה אשר כפרו, הם לועגים לך: “האם זה האיש אשר ידבר רעה על אלוהיכם?”, בעת שהם כופרים בזכר הרחמן

    Verse 37

    האדם נברא פזיז. אני אראה לכם את אותותיי, על כן, אל תזרזוני

    Verse 38

    והם אומרים: ״ מתי יתגשם האיום הזה, אם אתם אכן אומרים את הצדק?”

    Verse 39

    לו רק ידעו אלה אשר כפרו מה יקרה להם ביום שבו לא יוכלו להגן על פניהם ועל גביהם מלהבת האש, ולא יהיה להם מושיע

    Verse 40

    שעת הדין תבוא עליהם לפתע והדהים אותם מבלי שיוכלו למנוע אותה ולא יקבלו השהיה

    Verse 41

    כבר זלזלו בשליחים לפניך, אולם, פגע העונש שהיו מזלזלים בו

    Verse 42

    אמור להם: “מי יגן עליכם בלילה וביום מעונשו של הרחמן?” אבל הם מפנים את עורפם לזכר ריבונם

    Verse 43

    האם יש להם אלים אחרים אשר ינועו עליהם מפנינו? הרי לעצמם לא יעלה בידם לסייע, ואף מפנינו לא תהיה להם ישועה

    Verse 44

    אמנם הענקנו לאלה ולאבותיהם הנאה זמנית עד שארכו חייהם, האין הם רואים כי אנו באים אל הארץ ומקצצים אותה מכל עבריה? האם הם יהיו המנצחים

    Verse 45

    אמור: “אזהירכם רק על-פי מה שנגלה לי”, ואולם החירשים לא ישמעו את הקול הקורא כאשר יוזהרו

    Verse 46

    אך, כאשר יאחז בהם, ולו חלק קטן ביותר מן העונש של ריבונך, היו אומרים: “אבוי לנו! כי היינו מקפחים”

    Verse 47

    וביום תחיית-המתים נציב את מאזני הצדק, ושום נפש לא תקופח כלל, גם אם יהיה המעשה שלה כמשקל של גרגיר חרדל נביא אותו, ודי בנו אשר מחשבים

    Verse 48

    ואכן, נתנו למשה ולאהרון את הספר עם אור והזכרה ליראים

    Verse 49

    היראים מריבונם בסתר, וחרדים מן השעה (יום הדין)

    Verse 50

    וזהו זכר מבורך אשר הורדנו, האם התכחשו לו

    Verse 51

    ולאברהם נתנו בינה כבר בעודו צעיר, והיינו אותו מכירים

    Verse 52

    כאשר אמר לאביו ולבני עמו: “מה הם הפסלים האלה שאתם עובדים?”

    Verse 53

    אמרו: “אנו מצאנו את אבותינו עובדים אותם”

    Verse 54

    אמר: “אתם ואבותיכם הייתם שקועים בתעייה גמורה”

    Verse 55

    אמרו: “הבאת לנו את הצדק או שאתה לועג לנו?”

    Verse 56

    אמר: “אבל, ריבונכם הוא ריבון השמים והארץ שהוא יצרם, ואני מאלה המעידים

    Verse 57

    (נשבע בסתר) באללה! אני אעשה משהו נגד הפסלים שלכם אחרי שתעזבו אותם”

    Verse 58

    ועשה אותם לגזרים, מלבד הגדול מביניהם, למען יוכלו לפנות אליו

    Verse 59

    אמרו: “מי עשה זאת לאלילים אשר לנו? אכן, הוא אחד המקפחים”

    Verse 60

    אחדים מהם אמרו: “שמענו נער אחד מדבר רעה נגדם, ושמו אברהם”

    Verse 61

    אמרו: “הביאוהו לעיני כל האנשים למען יהיו עדים נגדו”

    Verse 62

    אמרו: ״ האם אתה עשית זאת לאלים אשר לנו, הוי, אברהם!?”

    Verse 63

    אמר: “חלילה! הגדול שבהם עשה זאת. שאלו אותם, אם יואילו לענות לכם!”

    Verse 64

    ופנו זה אל זה ואמרו: “אתם הנכם המקפחים”

    Verse 65

    לאחר מכן, הודו בהרכינם ראשיהם: “הנך כבר יודע שאין הם מדברים”

    Verse 66

    אמר: “האם אתם עובדים מלבד אללה את מה שלא יועיל ולא יזיק לכם במאומה

    Verse 67

    אבוי לכם ולמה שאתם עובדים במקום אללה! הלא תבינו?”

    Verse 68

    אמרו: “שרפו אותו ובכך תסייעו לאליליכם, אם רצונכם לעשות מעשה!”

    Verse 69

    אמרנו: “הוי, האש! היי קרירה ושמרי על שלומו של אברהם”

    Verse 70

    והם תכננו להזיק לו, אך, הכשלנו אותם

    Verse 71

    ואנו חילצנו אותו יחד עם לוט והבאנו אותם אל הארץ אשר ברכנו לכל ברואי העולמים

    Verse 72

    והענקנו לו את יצחק, והוספנו את יעקוב, ואת שניהם עשינו ישרים

    Verse 73

    ועשינו אותם מנהיגים ישרים אשר מדריכים על-פי צווינו, והורינו להם לעשות את הטוב, לקיים את התפילות, לתרום את הצדקה, והם עבדו רק אותנו

    Verse 74

    וגם ללוט הענקנו חכמה ודעת, וחילצנו אותו מן העיר שאנשיה עשו תועבה. הם היו אנשי רשע מופקרים

    Verse 75

    והכנסנו אותו תחת רחמינו, והוא מן הישרים

    Verse 76

    ונוח, כשהוא קרא אלינו לפני כן, ואנו נענינו לו, וחילצנו אותו ובני ביתו מן המצוקה הגדולה

    Verse 77

    ותמכנו בו נגד האנשים אשר הכחישו את אותותינו, הם היו אנשי רשע, על כן הטבענו את כולם

    Verse 78

    ודוד ושלמה אשר פסקו בדבר השדה שהושחת על- ידי צאן של אנשים אחרים. אנו היינו עדים לפסק-דינם

    Verse 79

    והענקנו לשלמה בינה, ולכל אחד מהם הענקנו חכמה ודעת. והכנענו את ההרים ואת הציפורים שישכחו יחד עם דוד את שם אללה

    Verse 80

    ולימדנו אותו (את דוד) לעשות לכם מגן להגן עליכם במלחמותיכם. הלא תכירו טובה

    Verse 81

    ולרשות שלמה העמדנו את הרוח הסוערת להעברת פקודותיו בארץ אשר בירכנו. ואנחנו יודעים כל דבר

    Verse 82

    ובין השטנים היו כאלה הצוללים למענו וממלאים תפקידים אחרים בשבילו, ואנו היינו מרסנים אותם

    Verse 83

    ואיוב, כאשר קרא אל ריבונו: “פגעה בי צרה, ואתה הרחום שברחומים”

    Verse 84

    ונענינו לו, והסרנו את הצרה מעליו, והחזרנו לו את בני משפחתו במספר כפול, ברחמינו וכאות הזכרה לעובדים אותנו

    Verse 85

    וישמעאל, וחנוך, וד'ו אל-כיפל, כולם מהסבלנים

    Verse 86

    והכנסנו אותם תחת רחמינו, והם מהישרים

    Verse 87

    ויונה, אשר ברח בכעס וחשב שלא נצר עליו, לבסוף קרא מהאפילה (שבתוך הלוויתן): “אין אלוה מלבדך, ישתבח שמך, ואני הייתי מהמקפחים”

    Verse 88

    ונענינו לו וחילצנו אותו מצרה, וכך נציל את המאמינים

    Verse 89

    וזכריה כאשר קרא לריבונו: “ריבוני! אל תשאירני יחיד בלי בן יורש, ואתה הטוב שביורשים”

    Verse 90

    ונענינו לו והענקנו לו את יחיא (יוחנן), וריפנו לו את אשתו. הם היו זריזים במעשים טובים, ומתפללים אלינו ברצון וביראה, והיו נכנעים לנו

    Verse 91

    וזאת אשר שמרה על טהרת רחמה (מרים), ונשפנו לתוכה מרוחנו, ועשינו אותה ואת בנה (ישוע) אות לכל ברואי העולמים

    Verse 92

    אכן אומתכם היא אומה אחת ואני ריבונכם, על כן עבדוני

    Verse 93

    ואולם הם התפלגו ביניהם, אך לבסוף ישובו אלינו כולם

    Verse 94

    העושה את הטוב והוא מאמין, אללה יקבל ויכיר את מעשיו ונרשום אותם לזכותו

    Verse 95

    כל עיר אשר הכחדנו, תושביה לא יחזרו אליה

    Verse 96

    כאשר ישוחררו גוג ומגוג, הם יבואו מכל עבר ופינה

    Verse 97

    הבטחת הצדק קרבה, והנה אלה אשר כפרו, יביטו בבהלה ויאמרו: “אוי לנו! כי התעלמנו מזה, אכן היינו מקפחים”

    Verse 98

    אתם ואלה אשר אותם עבדתם מלבד אללה, תשמשו כעצי בערה של הגיהינום שאליו כולכם נכנסים

    Verse 99

    אילו היו הם אלים אמתיים הם לא היו נכנסים אליו, אך, כולם יישארו בו לנצח

    Verse 100

    ושם להם אנקה, והם שם לא ישמעו דבר

    Verse 101

    לא כך אלה אשר הבטחנו להם את כל הטוב. הם יהיו רחוקים מאוד מהגיהינום

    Verse 102

    ולא ישמעו כל רחש מתוכו, וישכנו לנצח בגן עדן עם כל מה שחשקה נפשם בו

    Verse 103

    החרדה הגדולה מיום-הדין לא תעיק עליהם, כי המלאכים יקבלו את פניהם ויאמרו: “זהו יומכם שהובטח לכם”

    Verse 104

    ביום ההוא נקפל את השמיים כפי שקיפלנו את הרשומות אשר בספרים. וכשם שבראנו לראשונה כן נברא שנית, כאשר הבטחנו, כך נעשה

    Verse 105

    כבר כתבנו בזבור (הספר שהורד לנביא דוד), לאחר שנכתב בלוח השמימי: “אכן את הארץ יירשו עבדינו הצדיקים”

    Verse 106

    זאת הודעה לאנשים העובדים את אללה

    Verse 107

    לא שלחנו אותך (מוחמד) כי אם להביא רחמים על שוכני העולמים

    Verse 108

    אמור: “כבר התגלה אלי, אלוהכם הוא רק אלוה אחד. המתמסרים אתם לו?”

    Verse 109

    ואם יסרבו, אמור: “אני מודיע בפניכם כי העברתי את כל אשר נשלחתי בו והשתווינו, אך איני יודע מה הובטח לכם, אם קרוב הוא או רחוק

    Verse 110

    (אללה) הוא היודע את הנאמר בקול ואת אשר תסתירו

    Verse 111

    ואיני יודע אם הצפוי לכם הוא מבחן או הנאה עד עת

    Verse 112

    אמר: “ריבוני! שפוט בינינו בצדק. ריבוננו הוא הרחמן שעליו נשענים נגד כל מה שאתם בודים ומתארים.”

    Unexpected Application Error!

    Unexpected token '<', "<!DOCTYPE "... is not valid JSON

    SyntaxError: Unexpected token '<', "<!DOCTYPE "... is not valid JSON