Hebrew

﴿1﴾ בשם אללה הרחמן הרחום

﴿2﴾ השבח לאללה, ריבון העולמים

﴿3﴾ הרחמן, הרחום

﴿4﴾ המולך ביום הדין

﴿5﴾ (רק) אותך אנחנו עובדים, (ורק) עליך אנחנו נשענים

﴿6﴾ הדרך אותנו לדרך הישר

﴿7﴾ דרכם של אלה אשר הנחת עליהם את חסדך, לא דרכם של אלה שנפל הזעם עליהם, ולא (דרך) התועים

﴿1﴾ אלף.לאם.מים

﴿2﴾ זה הספר, אשר אין בו ספק (שהוא מאללה), והוא מדריך לאלה היראים את אללה

﴿3﴾ אלה אשר מאמינים בנסתר, ומקיימים את התפילה, וממה שפרנסנו אותם הם חולקים (לצדקה)

﴿4﴾ אלה אשר מאמינים במה שהורד אליך (הנביא מוחמד), ובמה שהורד (לנביאים אשר באו) לפניך, ובקיומו של העולם הבא הם בטוחים

﴿5﴾ אלה המודרכים לדרך (האמונה) מריבונם, ואלה הם המצליחים

﴿6﴾ אכן, אלה אשר כפרו, עבורם זה אינו משנה אם תזהיר אותם ואם לא תזהיר אותם, לא יאמינו

﴿7﴾ חתם אללה את לבבותיהם ואת שמיעתם, ואת ראייתם כיסה, ולהם עונש אדיר

﴿8﴾ ומהאנשים יש האומרים, אנו מאמינים באללה וביום האחרון (יום הדין), והם אינם מאמינים

﴿9﴾ (חושבים שהם) מרמים את אללה ואת אלה אשר האמינו, ואולם, את עצמם הם מרמים, בלי שהם מרגישים בזה

﴿10﴾ בלבבותיהם מחלה, ואללה יוסיף להם עוד מחלה, ולהם עונש כואב מפני שהם היו משקרים

﴿11﴾ וכשמישהו אומר להם, אל תשחיתו בארץ! הם עונים, אנו רק מתקנים

﴿12﴾ אך, אלה הם המשחיתים, אך אינם מרגישים

﴿13﴾ וכשמישהו אומר להם, האמינו כשם שהאמינו האנשים, הם עונים, הנאמין כפי שהאמינו האספסוף? אלא שהם בעצמם האספסוף, אך, אינם יודעים

﴿14﴾ וכאשר פוגשים את אלה אשר האמינו, הם אומרים להם, מאמינים אנו. אך, בהתייחדם עם שטניהם, יאמרו, עמכם אנו, אך, אנו בהם מהתלים

﴿15﴾ אללה מהתל בהם, מאריך את תקופת שחיתותם ומעוור אותם

﴿16﴾ אלה הם אשר רכשו את התעיה במקום היושר, עסקתם לא הביאה להם כל רווח, ולא היו מודרכים

﴿17﴾ משלם כמשלו של האיש שהדליק אש, וכשהאש האירה על סביבותיו, נטל אללה את אורם והשאירם באפילה ואינם רואים

﴿18﴾ (הם) חירשים, ואילמים, ועיוורים, לכן, אינם יכולים לחזור (לאמונה שנטשו)

﴿19﴾ או כמו עננה כבדה, מלאה אפילה, רעם וברק, והם אוטמים את אוזניהם באצבעותיהם מפחד רעש הרעם והמוות. אללה מאגף את הכופרים

﴿20﴾ כמעט והברק מעוור אותם, וכאשר יאיר להם, ילכו באורו, וברדת החשיכה עליהם, יעמדו מלכת. לו רצה אללה, היה נוטל מהם את שמיעתם ואת ראייתם, אכן, אללה הכול-יכול

﴿21﴾ הוי, האנשים! עיבדו את ריבונכם אשר ברא אתכם ואת אלה אשר ברא לפניכם, אולי תיראו (את אללה)

﴿22﴾ הוא (אללה) אשר פרש לכם את הארץ, ובנה את השמים (כתקרה), והוריד מן השמים מים אשר בהם הצמיח כל מיני פירות כפרנסה לכם, לכן, אל תעשו שווים לאללה ביודעין

﴿23﴾ אולם אם יש בכם ספק באשר (הקוראן) הורדנו על עבדנו (הנביא מוחמד), הביאו ולו טורה אחת דומה לו וקראו לעדיכם מלבד אללה, אם באמת אתם צודקים

﴿24﴾ ואם לא תעשו כן - ולעולם לא תוכלו לעשות-הישמרו לכם מפני אש אשר חומר בערתה, האנשים והאבנים, הוכנה לכופרים

﴿25﴾ ובשר לאלה אשר האמינו ועושים את הטובות כי (ביום הדין) מיועדים להם גנים אשר נהרות זורמים מתחתיהם, כל זמן שתוגש להם ברכה מפרי הגן, יגידו: “הלא זה מה שהוגש לנו מלפנים?” ויוגשו להם סוגים אחרים של פירות דומים, ויש להם שם זוגות טהורים, ויישארו שם לנצח

﴿26﴾ אכן, אללה אינו מתבייש להביא משל כלשהו, יתוש או מה שמעליו. אמנם אלה אשר האמינו, הם יודעים כי הוא הצדק מריבונם. אך, אלה אשר כפרו אומרים: “מה רצה אללה במשל זה?” בזאת יתעה רבים, ומדריך בזאת רבים. ואינו מתעה אלא את המושחתים

﴿27﴾ אשר מפירים את הברית (שכרתו) עם אללה לאחר שנחתמה כברית ומנתקים כל קשר אשר ציווה אללה לחזק, ומרבים שחיתות בארץ. אלה הם המפסידים(ביום הדין)

﴿28﴾ איך תכחישו את (קיום) אללה? האם לא הייתם מתים והוא החייה אתכם? ואחר כך ימיתכם, ושוב יחיה אתכם, ואליו תושבו (ביום הדין)

﴿29﴾ הוא אשר ברא לכם את כל מה שבארץ כולה, ואחר-כך עלה אל השמים ועשה אותם לשבעה רקיעים. והוא יודע בכל דבר

﴿30﴾ וכשאמר ריבונך למלאכים, “הנני עומד לשים מחליף בארץ”. הם אמרו: “התשים בה את אשר ימלא אותה חורבן, וישפוך דמים, בזמן שאנו משבחים אותך ומהללים ומקדשים אותך?” אמר: “יודע אני את מה שאינכם יודעים”

﴿31﴾ ולימד (אללה) את אדם את השמות של כל הבריות, ואחר-כך הציגם לפני המלאכים, ואמר להם “הודיעוני את שמותיהם אם אתם צודקים”

﴿32﴾ אמרו: “ישתבח שמך! אין אנו יודעים דבר מלבד אשר לימדתנו, הן, אתה היודע החכם”

﴿33﴾ (אללה) אמר: “הוי, אדם! הודע להם את שמותיהם”. וכאשר הודיע (אדם) להם את שמותיהם, (אללה) אמר: "האם לא אמרתי לכם, כי יודע אני את נסתרות השמים והארץ, ויודע אני את אשר תגלו ותסתירו”

﴿34﴾ וכאשר אמרנו למלאכים: “סגדו לאדם!” והם סגדו, מלבד איבליס (השטן) שסירב והתנשא והיה מן הכופרים

﴿35﴾ ואמרנו: “הוי, אדם! שכון אתה וזוגתך בגן העדן, ואיכלו מכירותיו, וחיו חיי נועם ורווחה, אך, אל תתקרבו אל העץ הזה, פן תקפהו את עצמכם

﴿36﴾ אז, השטן התעה את שניהם וגרם להוצאתם מכל אשר היו בו. ואמרנו: “רדו (מגן עדן) זה לזה (תהיו) אויבים, ויהיו לכם בארץ משכן וחיים עד זמן מוגדר

﴿37﴾ וקיבל אדם מילים מריבונו, וסלח לו, והוא (אללה) הסלחן והרחום

﴿38﴾ אמרנו (צווינו): "רדו ממנו כולכם (גן העדן), ואולם אם אתם מקבלים ממני הדרכה אל הדרך הישרה, הן, כל ההולך בדרכי הישרה, לא יידע מורא ולא יצטער

﴿39﴾ ואלה אשר כפרו ומכחישים את אותותינו (משפטי הקוראן), אנשי האש הם, ולעולם יהיו בה

﴿40﴾ הוי, בני ישראל! זכרו את החסד שהענקתי לכם, וקיימו את בריתי למען אקים אני את בריתי אתכם, ורק אותי היו יראים

﴿41﴾ והאמינו באשר הורדתי (הקוראן), אשר מאשר את מה שעמכם (מהתורה), ואל תהיו ראשוני הכופרים בו, ואל תמכרו את אותותיי (משפטי הקוראן) במחיר זעום, ויראו אותי

﴿42﴾ ואל תערבבו את הצדק בהבל, ואל תעלימו את הצדק ביודעין

﴿43﴾ וקיימו את התפילה, ותנו את הזכאת (צדקת חובה), וכרעו עם הכורעים

﴿44﴾ התצוו על בני-האדם לעשות מעשים טובים, ואתם עצמכם שכחתם, אף כי אתם תקראו בספר (התורה)? האם לא תשכילו

﴿45﴾ התאזרו בסבלנות ובתפילה (עד כל רעה), אומנם קשה הדבר (הקמת התפילה), אך, לא ליראים (את אללה)

﴿46﴾ אלה אשר חושבים (בטוחים) כי ייפגשו עם ריבונם ואליו ישובו

﴿47﴾ הוי, בני-ישראל! זכרו את החסד שהענקתי לכם, ושאז העדפתי אתכם על העולמים

﴿48﴾ הישמרו מפני היום אשר בו לא תפדה נפש אף נפש אחרת ולא תתקבל השתדלותה, ולא יתקבל ממנה צדק, ולא תינתן להם עזרה

﴿49﴾ וכשחילצנו אתכם מאנשי פרעה אשר עינו אתכם עינוי נורא, ושחטו את בניכם והחיו את נשותיכם. ובזאת מבחן אדיר מריבונכם

﴿50﴾ וכשקרענו את הים לפניכם וחילצנו אתכם והטבענו את אנשי פרעה לעד עיניכם

﴿51﴾ וכשנועדנו עם משה ארבעים לילות, אז לקחתם את העגל לאחר מכן (כאלוה), והייתם מקפחים

﴿52﴾ אך, אנו סלחנו לכם כדי שאולי תכירו טובה

﴿53﴾ ונתנו למשה את הספר ואת הפורקאן שמא תהיו מודרכים

﴿54﴾ וכשמשה אמר לבני עמו: ”הוי, בני עמי! אתם קיפחתם את עצמכם בעשותכם את העגל, לכן, הביעו חרטה בפני בוראכם, והרגו את עצמכם, וזה טוב יותר לכם אצל בוראכם, ויקבל את תשובתכם, כי הוא מקבל את החוזרים אליו והוא הרחום

﴿55﴾ וכאשר אמרתם: "הוי משה! לא נאמין לך עד אשר נראה את אללה גלוי לעינינו”, אז הכתה בכם אש (מן השמים) בעודכם מביסים

﴿56﴾ ואז החיינו אתכם אחרי מותכם למען תכירו טובה

﴿57﴾ והצלנו עליכם בענן והורדנו אליכם את המן ואת השלו, אכלו מהטוב אשר שלחנו לפרנסתכם. אכן, הם לא גרמו לנו כל נזק, אך, הם בהחלט הזיקו לעצמם

﴿58﴾ וכאשר אמרנו, היכנסו אל העיירה הזאת, ואכלו מתוצרתה בשפע מכל אשר תרצו, והיכנסו סוגדים בשער והגידו: “חטאנו”, נסלח לכם על חטאיכם ונרבה את גמול המיטיבים

﴿59﴾ ואולם, המקפחים החליפו אמירה שונה מאשר נאמר להם, על כן הורדנו על המקפחים עונש מן השמים בגין מה שהיו פושעים

﴿60﴾ וכאשר משה התפלל (לאללה) להשקות את עמו מים. אמרנו: "הכה במקלך בסלע! ואז פרצו ממנו שנים עשר מעיינות. וכל שבט ידע את מקום שתייתו. אז אמרנו להם: “אכלו ושתו מטובו של אללה. ואל תמלאו את הארץ בשחיתות”

﴿61﴾ כאשר אמרתם: "הוי, משה! לא נסבול יותר מאכל אחד. קרא בשבילנו לריבונך שתוציא לנו הארץ, מקטניות האדמה, קישואיה, שומיה, עדשיה, ובצליה”. אמר: “המחליפים אתם את הטוב בגרוע? לכו לכם והשתקעו בארץ אשר בה תמצאו את מה שאתם מבקשים”. השפלה ודלות נכפתה עליהם, ונחלו את זעמו של אללה על שכפרו באותות אללה, ועל שהם הרגו את הנביאים ללא הצדקה. ועל היותם מורדים ומכיוון שהם עברו את גבול המורשה

﴿62﴾ הנה אלה אשר האמינו, אלה אשר התייהדו, הנוצרים ו(כת) אצאבאין, כל אחד מהם, אשר האמין באללה וביום האחרון ועשה את הטוב, גמולם שמור להם אצל ריבונם, ואין חשש לגורלם ולא ייעצבו

﴿63﴾ וכאשר כרתנו את הברית אתכם, והרמנו את ההר מעליכם. ואמרנו לכם: "קבלו היטב את אשר נתנו לכם, וזכרו את כל אשר בו, למען תיראו(את אללה)

﴿64﴾ לאחר כל זאת הפניתם עורף, ולולא חסדי אללה כלפיכם ורחמיו עליכם, כי אז הייתם בין המפסידים

﴿65﴾ אתם כבר יודעים שעל אלה מקרבכם אשר חיללו את השבת, אמרנו להם: "היו קופים סלודים”

﴿66﴾ זאת עשינו כעונש לדוגמא לדורם ולבאים אחריהם ולקח ליראים

﴿67﴾ וכאשר אמר משה לעמו: “אללה מצווה עליכם לזבוח פרה”. אמרו: “האם אתה מזלזל בנו?” אמר: “ישמרני אללה מהיות כאחד הנבערים”

﴿68﴾ אמרו: “התפלל אל ריבונך שיבאר לנו מה היא?” אמר (משה): “הוא (אללה) אומר: " הן, היא פרה, שאינה מבוגרת ואינה צעירה מדי, (גילה) ממוצע בין השניים, עשו מה שצוויתם”

﴿69﴾ אמרו: " התפלל אל ריבונך שיציין לנו את צבעה”. אמר(משה): “הוא(אללה) אומר, כי היא פרה צהובה, זוהרת בצבעה ומשמחת את לב המביטים בה”

﴿70﴾ אמרו: " בקש לנו מריבונך למען יבאר לנו יותר מה היא, כי כל הפרות דומות בעינינו. למען נהיה מודרכים, אם ירצה אללה”

﴿71﴾ אמו (משה): “הוא אומר (אללה), כי היא פרה אשר לא עלה עליה עול לצורכי חרישה או השקיה, אשר אין בה פגם ואין בה כתם אמרו: “כעת מסרת את הצדק אז, זבחו אותה, וכמעכז שלא עשו זאת

﴿72﴾ וכאשר הרגתם נפש והאשמתם זה את זה, אללה חושף את מה שהסתרתם

﴿73﴾ אמרנו: " הכו את הגופה בחלק ממנה (חלק מהפרה), כן יחיה אללה את המתים ויראה לכם את אותותיו למען תבינו

﴿74﴾ לאחר מכן, נתקשו לבבותיכם כאבן ואף יותר קשה ממנה, הוי גם יש אבנים שמהן פורצים נהרות, ומבקעיהם זורמים מים, ויש גם אבנים אשר מתפוררות מתוך יראת אללה. אללה לא יסיח את דעתו מאשר תעשו

﴿75﴾ המקווים אתם שהם יאמינו לכם? הוי חלק מהם היו שומעים את דברי אללה, ואחרי שהבינו אותם היו מסלפים אותם ביודעין

﴿76﴾ בפגשם את המאמינים, היו אומרים: "מאמינים אנו”. אן, בהתייחדם זה עם זה, אומרים איש לרעהו: "התספרו להם מה שאללה גילה לכם למען יטענו נגדכם בפני ריבונכם? הלא תשכילו?!”

﴿77﴾ האינם יודעים, כי אללה יודע את אשר יסתירו ואת אשר יגלו

﴿78﴾ יש בהם בורים אשר לא ידעו את הספר, (אשר יודעים) רק את אשר בהרהורי ליבם, והם רק משערים

﴿79﴾ אוי לאלה הכותבים בידיהם את הספר ואומרים שהוא מאת אללה, ואז יסחרו בו בעבור מחיר זעום, הן אוי להם על מה שכתבו ידיהם, ואוי להם בעבור מה שהרוויחו

﴿80﴾ ואמרו: “לא תיגע בנו האש אלא לימים ספורים”. אמור: "הקיבלתם על כך התחייבות מאללה? הן, אללה לא יפר את התחייבותו. או(שמא) אתם מדברים על אללה את מה שאינכם יודעים

﴿81﴾ אכן, כל העושה רע, וחטאו איגף אותו, כל אלה מאנשי האש ולעולם יהיו בה

﴿82﴾ ואולם, אלה אשר האמינו ועשו את הטובות, כל אלה מאנשי גן העדן ולעולם יהיו בו

﴿83﴾ וכשכרתנו ברית עם בני ישראל: "אל תעבדו זולת אללה, גמלו חסד עם ההורים, עם קרובי המשפחה, עם היתומים, ועם המסכנים, ואמרו דברים טובים לאנשים, וקיימו את התפילה, ותנו הזכאת (צדקת חובה). ואז אתם, הפניתם עורף, מלבד מעטים מכם, והפכתם למתנגדיה

﴿84﴾ וכשכרתנו ברית עמכם: "אל ישפוך איש את דם רעהו, ואל יגרש איש את רעהו מביתכם”. ואתם הסכמתם והעדתם על כך

﴿85﴾ וכעת אתם עצמכם הורגים זה את זה ומגרשים חלק מכם מבתיהם, משתלטים עליהם בפשע ומלחמות, וכאשר הם נופלים בידיכם כשבויים אתם דורשים פדיון מהם, בעת שנאסר עליכם לגרשם. האם תאמינו בחלק מן הספר(התורה) ותכפרו בחלק (אחר)? ומה עונשו של מי שיעשה את זה מכם בעולם הזה אלא קלון, ועונש קשה ביותר ביום תחיית-המתים. אך, אין מעשיכם נסתרים מאללה

﴿86﴾ אלה הקונים את חיי העולם הזה תמורת העולם הבא, עונשם לא יוקל ולא יהיה להם ניצחון

﴿87﴾ וכבר נתנו למשה את הספר, ושלחנו לאחר מכן עוד שליחים, ונתנו לישוע בן מרים את ההוכחות וחיזקנו אותו ברוח הקודש (המלאך גבריאל). אכן, כל זמן שיבוא לכם שליח שלא לפי חשקכם, תתנשאו? חלק תקראו להם שקרנים וחלק תהרגו אותם

﴿88﴾ והם אמרו, לבבותינו סתומים (לכל שליחות חדשה). אך אללה קיללם על כפירתם, כי ממעטים הם להאמין

﴿89﴾ כאשר בא אליהם ספר מאת אללה המאשר את (האמת) אשר בידיהם, ולפני בואו היו מקווים כי יוכלו באמצעותו להכריע את אלה שכפרו. וכאשר הוצג להם הדבר אשר הכירו, כפרו בו. קללת אללה על הכופרים

﴿90﴾ מה גרוע המחיר שבו מכרו את רוחם, בכופרם באשר הוריד אללה (הקוראן), מקנאה במה שאללה גילה בחסדו למי שבחר מעבדיו. על כך, הוסיפו רוגז על רוגז. ולכופרים עונש משפיל

﴿91﴾ ואם אומרים להם: “האמינו באשר הוריד אללה (הקוראן)”, יאמרו: “נאמין במה שהורד אלינו” (התורה), אך, הם כופרים באשר מעבר לזאת, ואולם הוא הצדק, ומאשר את אשר עמם (מהאמת שבתורה). אמור, מדוע הרגתם את נביאי אללה מקודם אם אתם אכן מאמינים

﴿92﴾ ומשה כבר הביא לכם אותות בהירים, ובכל זאת לקחתם את העגל (כאלוה) בהעדרו, והייתם חוטאים

﴿93﴾ וכאשר כרתנו אתכם את הברית, והרמנו את ההר מעליכם. (ואמרנו): “אחזו בחזקה את אשר נתנו לכם וצייתו”. הם אמרו: “שמענו, אך, לא נציית”, כי בכפירתם הם ספגו את העגל בלבבותיהם. אמור: “כה נורא המעשה אשר אמונתכם מצווה עליכם, אם באמת מאמינים אתם.”

﴿94﴾ אמור: “האם רק לכם בלבד, ולא לכל האנשים, מיועד העולם הבא אצל אללה, הרי עליכם לבקש את המוות אם אתם צודקים?”

﴿95﴾ אך, הם לעולם לא יבקשו (למות), בשל כל(החטאים) שהקדימו ידיהם, כי אללה מכיר את החוטאים

﴿96﴾ תמצאם נאחזים בחיים יותר מכל אדם אחר, ומכל אלה אשר שיתפו, וכל אחד מהם מקווה לחיות אלף שנה, ואולם, אם יאריך ימים, זה לא יחלץ אותו מן העונש, כי אללה רואה את מעשיהם

﴿97﴾ אמור, כל מי שהוא אויב של (המלאך) גבריאל, אשר הוריד אותו (הקוראן) אל לבך ברשות אללה, למען יאשר את (הנכון) אשר לפניו, ואשר הוא הדרכה ובשורה טובה למאמינים

﴿98﴾ כל מי שהוא אויב של אללה ושל מלאכיו ושליחיו וגבריאל ומיכאל, הן אללה הוא אויב הכופרים

﴿99﴾ וכבר הורדנו אליך אותות בהירים, אשר רק המושחתים כופרים בהם

﴿100﴾ וכי בכל פעם שהם כורתים ברית, חלק מהם מפרים אותה, אכן, רובם לא יאמינו

﴿101﴾ וכשבא אליהם שליח מאת אללה לאשר את מה (הנכון) שעמם, זרק חלק מאלה אשר קיבלו את הספר, את ספר אללה מאחורי גבם, כאילו לא ידעו

﴿102﴾ והם הלכו אחרי הדברים שייחסו השטנים לממלכתו של שלמה, למרות ששלמה מעולם לא כפר, ורק השטנים הם אשר כפרו, הם לימדו את האנשים כישופים וכל מה שהורד לשני המלאכים בבבל, הארות ומארות (השמות של המלאכים). אולם הם לא היו מלמדים איש בלא שאמרו לו: “אנו רק מעמידים אותך בניסיון, אל תכפור!” כך למדו משניהם כיצד להפריד בין בעל ואשתו, ואולם לא יכלו להזיק בזאת לאיש אם לא נגזר על-ידי אללה. הם למדו את אשר יזיק להם ולא יועיל, והם יודעים כי כל הרוכש זאת אין לו חלק בעולם הבא. מה גרוע המחיר שבו מכרו את עצמם לו רק ידעו

﴿103﴾ ולו היו מאמינים והיו יראים היה גמולם טוב מאת אללה, אילו ידעו

﴿104﴾ הוי, אלה אשר האמינו! אל תגידו: “ראענא” (רע לנו), הגידו: “אונט'ורנא” (הבט בנו), ושמעו, ולכופרים יש עונש כואב

﴿105﴾ אלה אשר כפרו מבין בעלי הספר או מהמשתפים (עבודה זרה), אינם רוצים כי תורד אליכם כל טובה מעם ריבונכם, אך אללה מקצה את רחמיו למי שירצה. כי אללה בעל החסד האדיר

﴿106﴾ כל איה (אות, משפט בקוראן) אשר נמחה או נשכיח, נביא איה (אות מהקוראן) טובה ממנה או דומה לה. האינך יודע כי אללה הוא הכול-יכול

﴿107﴾ האם לא תדע כי לאללה מלכות השמים והארץ, ואין לכם בלעדי אללה תומך ולא מגן

﴿108﴾ האם תרצו לשאול את שליחכם (מוחמד) כפי שנשאל משה מקודם ? ומי שמחליף אמונה בכפירה תועה מן דרך הישר הוא

﴿109﴾ רוצים הרבה מבין בעלי-הספר להחזירכם להיות כופרים לאחר שכבר האמנתם, מתוך קינאה, אחרי שהתברר להם הצדק. מחלו וסלחו עד אשר יקיים אללה את דברו, כי אללה הוא הכול-יכול

﴿110﴾ וקיימו את התפילה ושלמו את הזכאת (צדקת חובה), כי כל טובה שתקדימו למען עצמכם, תמצאוה אצל אללה (ביום הדין). אכן, אללה רואה את כל אשר תעשו

﴿111﴾ הם סוברים לחינם, שלגן העדן ייכנסו רק יהודים או נוצרים, זו שאיפתם. אמור: “הציגו את הוכחתכם אם באמת אתם צודקים.”

﴿112﴾ אכן, כל מי שהתמסר בכל לבו לאללה והוא מיטיב, יבוא על גמולו אצל ריבונו, ואין חשש לגורלם ולא ייעצבו

﴿113﴾ אמרו היהודים, (אמונת) הנוצרים אין לה כל יסוד והנוצרים אומרים, (אמונת) היהודים אין לה כל יסוד, אף- על-פי ששני הצדדים קוראים את הספר (התורה), כדברים האלה יגידו אלה אשר אינם יודעים דבר, אללה ישפוט ביניהם ביום תחיית-המתים בכל אשר נחלקו בו

﴿114﴾ מי רשע יותר מן האדם אשר חוסם את מסגדי אללה ומונע את הזכרת שמו בהם, ופועל להחריבם? אנשים כאלה, לא יורשה להם להיכנס אליהם (למסגדים) אלא בפחד. הם יקבלו חרפה ובושה בעולם הזה, ועונש אדיר בעולם הבא

﴿115﴾ לאללה שייך המזרח והמערב, ולכל צד אשר תפנו, שם פני אללה, אללה חובק הכול ויודע הכול

﴿116﴾ הם (הנוצרים) אומרים: “אללה לקח לעצמו בן.” יתעלה שמו! כל אשר בשמים ובארץ שלו הם, והכול מתמסרים לעבודתו

﴿117﴾ (אללה) הבורא את השמים ואת הארץ, ובהחליטו לברוא דבר רק יאמר לו: “היה!”, ויהיה

﴿118﴾ הבורים אומרים: “האם ידבר אלינו אללה, או תינתן לנו אות?”, כך דיברו גם אלה אשר קדמו להם, לבבותיהם דומים. כבר הבהרנו את האותות לאנשים הבטוחים באמונתם

﴿119﴾ ואותך (מוחמד) שלחנו עם הצדק כדי להיות מבשר ומזהיר, ואתה לא תהיה אחראי לאנשי הגיהינום

﴿120﴾ היהודים והנוצרים לא יהיו מסופקים ממך אלא אם תשתייך לדתם. אמור: “רק הדרכת אללה (האסלאם) היא ההדרכה הצודקת ״. ואם תטה אוזן להבליהם לאחר מה שהגיע אליך מן הדעת (הקוראן), לא יהיה לך בפני אללה לא עוזר ולא מחלץ

﴿121﴾ אלה אשר נתנו להם את הספר, ואשר קוראים בו קריאה אמתית, אלה הם אשר באמת מאמינים בו, והכופרים בו הם המפסידים

﴿122﴾ הוי, בני ישראל! זכרו את החסד שהענקתי לכם והעדפתי אתכם על העולמים (תקופתכם באמונה)

﴿123﴾ הישמרו מפני היום (יום הדין) אשר בו לא תפדה נפש אחת אף נפש אחרת, דמי כופר לא יתקבלו ממנה, ולא תתקבל השתדלותה, ולא תינתן להם עזרה

﴿124﴾ כאשר ריבונו של אברהם ניסה אותו בכמה מצוות שעמד בהן. אמר(ריבונו): “הנני ממנה אותך אימאם (מנהיג) לאנשים”. אמר אברהם: “ומזרעי אחרי?” אמר אללה: “בריתי לא תגיע לחוטאים שאינם מקיימים את מצוות אללה”

﴿125﴾ וכשעשינו מהבית (הכעבה) מקום עלייה לרגל ומבטח לאנושות. וציורנו את אברהם: “קיבעו את המקום שבו אברהם עומד כמקום לתפילה”. והטלנו על אברהם ועל ישמעאל לטהר את ביתי למען המקיפים אותו ולמען המתייחדים לעבודת אללה ולמען הכורעים והסוגרים (לאללה)

﴿126﴾ וכאשר אמר אברהם: “ריבוני! עשה את העיר הזאת (מכה) כעיר מבטחים, ופרנס את תושביה מכל פרי, לאלה אשר האמינו באללה וביום האחרון”. אמר (אללה): “גם הכופר, אתן לו להתענג זמנית במעט, ואחר כך אביא אותו בכוח אל עונש האש, וכה רע יהיה סופו”

﴿127﴾ וכאשר הקימו אברהם וישמעאל את יסודות הבית, הם (התפללו): “ריבוננו! קבל מאתנו (את מעשינו), כי אתה הכול שומע הכל היודע

﴿128﴾ ועשה אותנו מוסלמים (מתמסרים) לך ומזרענו אומה מוסלמית (מתמסרת) לך, והראה לנו את טקסי (העלייה לרגל), וקבל את סליחתנו, כי הרי אתה הסלחן והרחום

﴿129﴾ ריבוננו! שלח אליהם שליח מקרבם למען יקרא בפניהם את אותותיך (משפטי הקוראן) וילמדם את הספר (הקוראן) ואת החכמה (הסונה) ויטהרם, כי אתה העזוז והחכם”

﴿130﴾ ומי שלא יבחר בדתו של אברהם(האסלאם) הוא איש נבער מדעת. וכבר בחרנו אותו (את אברהם) בעולם הזה, ובעולם הבא מקומו בין הצדיקים

﴿131﴾ וכשריבונו אמר לו: “התאסלם!” (התמסר), אמר: ״התאסלמתי (התמסרתי) לריבון העולמים”

﴿132﴾ וכך ציווה אברהם לבניו, וגם יעקוב: ״הוי, בניי! אללה בחר לכם את הדת, על כן, אל תמותו אלא כמוסלמים (מתמסרים)”

﴿133﴾ האם הייתם נוכחים כשאמר יעקוב לפני מותו לבניו: “מה תעבדו לאחר מותי?” אמרו: “נעבוד את אלוהך ואלוה אבותיך, אברהם, וישמעאל, ויצחק, הוא האלוה האחד ולו אנו מוסלמים (מתמסרים)”

﴿134﴾ זו אומה שכבר עברה, שתקבל את גמולה על מעשיה, ואתם תקבלו את גמולכם על מעשיכם. ולא תישאלו על מה שהיו עושים

﴿135﴾ הם אמרו: “היו יהודים או נוצרים למען תהיו מודרכים”. ענו: “אבל, נאמין בדת אברהם המתמסר שלא היה מהמשתפים”

﴿136﴾ אמרו: “אנו האמנו באללה, ובמה שהורד אלינו(הקוראן), ובמה שהורד אל אברהם, וישמעאל, ויצחק, ויעקוב, והשבטים, ובאשר ניתן למשה, ולישוע, ובאשר ניתן לנביאים מריבונם. אין אנו מבדילים ביניהם. ומוסלמים (מתמסרים) אנו לאללה”

﴿137﴾ אם יאמינו באשר תאמינו אתם, הרי הם מודרכים. אך, אם יתרחקו (יכפרו), הרי משום שהם מתעדים לכם, ואללה יעזור לך נגדם, כי הוא הכול שומע, והכול יודע

﴿138﴾ דת אללה, ומה טוב מדת אללה!? ואותו אנו עובדים

﴿139﴾ אמור!: “למה תתנצחו אתנו על אללה, אף־כי הוא ריבוננו וריבונכם, ואף כי לנו מעשינו ולכם מעשיכם, ואף כי אנחנו רק לו בלבד מתמסרים

﴿140﴾ או אולי תגידו שאברהם, וישמעאל, ויצחק, ויעקוב, והשבטים היו יהודים או נוצרים? אמור: האם אתם יודעים יותר או אללה? חוטאים מכול הם המסתירים את העדות אשר קיבלו מאת אללה. אללה אינו מסיח את דעתו ממעשיכם”

﴿141﴾ זו אומה שכבר עברה, שתקבל את גמולה על מעשיה, ואתם תקבלו את גמולכם על מעשיכם. ולא תישאלו על מה שהיו עושים

﴿142﴾ האספסוף יאמרו, “מה גרם להם לשינוי הקיבלה (כיוון התפילה) שהיו נוהגים לפנות אליה?” אמור: “לאללה המזרח והמערב, והוא מדריך את מי שהוא ירצה אל הדרך הישרה”

﴿143﴾ וכך עשינו אתכם אומה אמצעית (ישרה), כדי שתהיו עדים על האנשים, ושיהיה השליח (מוחמד) עד עליכם (על מעשיכם). ולא קבענו את הקיבלה (כיוון התפילה) אשר פנית אליה לפני כן אלא למען נדע מי הולך אחרי השליח ומי יחזור על עקבותיו. ואמנם קשה הדבר (הפנייה), מלבד לאלה אשר הדריך אללה. ולא היה אללה גורע מאמונתכם (גמולה), הן אללה כלפי האנשים חומל רחום

﴿144﴾ אכן, אנו רואים את התהפכות פניך בשמים, והנה עתה ניתנה לך הקיבלה (כיוון התפילה) שתסופק בה. והפנה פניך (בתפילה) לעבר המסגד הקדוש (הכעבה), ובכל מקום שתהיו הפנו פניכם (בתפילה) לעברו. אלה אשר ניתן להם הספר (היהודים והנוצרים) יודעים שזה הצדק של ריבונם. ואין מוסחת דעתו של אללה מאשר יעשו

﴿145﴾ ואם תביא לאלה אשר ניתן להם הספר כל אות (הוכחה), לא יסכימו לקיבלה (כיוון התפילה) שלך, ואין אתה פונה לקיבלה (כיוון תפילה) שלהם. ואין הללו (היהודים והנוצרים) פונים לקיבלה (כיוון התפילה) של אלו. ואם תלך אחר מזגיהם, אחרי הדעת (האמונה) שהובאה אליך, תהיה אם כן, מן המקפחים

﴿146﴾ אלו אשר הענקנו להם את הספר (התורה והבשורה) מכירים אותו (את הנביא מוחמד) כמו שמכירים את בניהם, אך חלק מהם מסתירים את הצדק ביודעין

﴿147﴾ הצדק מריבונך, לכן, אל לך להיות מן מפקפקים

﴿148﴾ ולכל אחד יש כיוון (לתפילה) אשר אליו יפנה. לכן, התחרו במעשי חסד. היכן שתהיו, (משם) יביא אתכם אללה כולכם. אכן, אללה הוא הכול-יכול

﴿149﴾ מכל מקום (על פני הארץ) שתצא ממנו הפנה פניך (בתפילה) לעבר המסגד הקדוש. זה הצדק מעם ריבונך. ולא נעלמו מאללה מעשיכם

﴿150﴾ מכל מקום (על פני הארץ) שיצאת ממנו הפנה פניך (בתפילה) לעבר המסגד החראם (הקדוש). ובכל מקום שתהיו הפנו פניכם (בתפילה) לעברו. למען לא תהיה לאנשים תלונה כנגדכם. מלבד מקפחים אשר בהם, אל תיראו מפניהם, רק ממני יראו, למען אשלים את חסדי עמכם ועל מנת שתודרכו (תאמינו באללה)

﴿151﴾ כשם ששלחנו אליכם שליח מקרבכם הקורא בפניכם את אותותינו, ומסהרכם, ומלמד אתכם את הספר(הקוראן) ואת החכמה (המסורה של הנביא מוחמד), ומלמדכם את אשר לא ידעתם

﴿152﴾ לכן, זכרו (הללו) אותי למען אזכור (אהלל) אתכם, והודו לי ואל תכפרו בי

﴿153﴾ הוי אלה אשר האמינו! התאזרו בסבלנות ובתפילה, כי אללה הוא עם הסבלנים

﴿154﴾ ואל תאמרו כי הנהרגים למען אללה מתים הם. אכן, כי חיים הם. אך אין אתם מרגישים בזה

﴿155﴾ אנו נעמיד אתכם בניסיון על-ידי פחד, רעב ומחסור בכספים ובנפש ויבולים. ובשר סוכות לסבלנים

﴿156﴾ אלה אשר בפגוע בהם אסון יאמרו: “לאללה אנו שייכים ואליו אנו חוזרים”

﴿157﴾ הללו, עליהם יחולו ברכות מריבונם ורחמים, ואלה הם המודרכים (אל האמונה באללה)

﴿158﴾ הן, (גבעות) אצפא ולמרוח מטקסי הפולחן של אללה. על כן, כל העולה לרגל אל הבית (מסגד אלחראם במכה) ב(ימי) החג' או בעומרה, אינו חוטא אם יקיף אותן. וכל המתנדב לעשות חסד, הנה אללה מכיר טובה יודע כול

﴿159﴾ כל אלה המסתירים את האותות הבהירים וההדרכה אשר הורדנו לאחר שהבהרנו אותם לבני-אדם בספר (הקוראן), אותם יקלל אללה ויקללו אותם המקללים

﴿160﴾ אך, לא כך החוזרים אל אללה והמתקנים את מעשיהם והמבהירים את עמדתם, את כל אלה אקבל, כי אני הסלחן הרחום

﴿161﴾ ואולם, אלה אשר כפרו ומתו בעודם כופרים, תחול עליהם קללת אללה, והמלאכים, והאנשים כולם

﴿162﴾ ויישארו בו לעולם (בגיהינום) ולא יוקל מעליהם העונש ולא יידחה

﴿163﴾ ואלוהכם (אללה) אלוה אחד הוא, אין אלוה מלבדו, הרחמן הרחום

﴿164﴾ אכן, בבריאת השמים והארץ, ובחילוף הלילה והיום, ובספינות השטות בים, המובילות את כל המועיל לאנשים, ובמים שאללה מוריד מן השמים להחיות את האדמה אחרי מותה (התייבשותה), והפיץ בה מכל סוגי בעלי חיים, ובכיוון תנועות הרוחות והעננים הכפופים לפקודתו בין שמים וארץ, בכל אלה אותות בהירים לבני אדם מבינים

﴿165﴾ ויש מהאנשים שעושים להם (אלילים) כשווים לאללה, ואותם אוהבים כאהוב אללה. אולם אהבת המאמינים לאללה גדולה יותר. ולו היו החוטאים רואים את העונש, היו בטוחים מה רב כוח אללה ומה כבד עונשו

﴿166﴾ כאשר אלה אשר נעבדו יתנכרו לאלה שעבדו אותם, כשיראו את העונש, ייקטעו קשריהם

﴿167﴾ ואלה שעבדו יאמרו: ״ לו ניתן לנו לחזור לעולם היינו מתנכרים להם כשם שהם התנכרו לנו”. כה יראה להם אללה את מעשיהם למען יתחרטו עליהם, ולעולם לא ייצאו מן האש

﴿168﴾ הוי, האנשים! אכלו מן מורשה והטוב אשר בארץ, ואל תלכו בעקבות השטן, כי הוא אויב גלוי לכם

﴿169﴾ הוא מסית אתכם לעשות את המעשה הרע והתועבה, ולהגיד על אללה מה שאינכם יודעים

﴿170﴾ ואם אומרים להם (אלה אשר כפרו): “התנהגו לפי מה שאללה הוריד”, יגידו: “לא! נלך בעקבות מה שמצאנו את אבותינו עושים”. אף על פי שאבותיהם לא הבינו דבר ולא היו מודרכים

﴿171﴾ אלה אשר כפרו, נמשלו לבהמה אשר הולכת אחרי הקול של הרועה מבלי שתבין מה הוא אומר. הם (הכופרים) חירשים, אילמים, עיוורים ולא יבינו

﴿172﴾ הוי, אלה אשר האמינו! איכלו מן המורשה, הדברים הטובים אשר הענקנו לפרנסתכם, והודו לאללה אם אותו אתם עובדים

﴿173﴾ הוא אסר עליכם לאכול את הנבלה, את הדם, את בשר החזיר ואת אשר הוקרב לאחר זולת אללה. אך, מי שאוכל זאת בעת צרה ולא מתאווה או הרגל, אין ב(מעשהו) חטא, כי אללה סולח רחום

﴿174﴾ אלה אשר מסתירים את מה שהוריד אללה בספר (התורה) בתמורה זולה, אינם ממלאים בטנם אלא באש, וביום תחיית המתים, לא ידבר אליהם אללה ולא יטהרם, עונש כואב ממתין להם

﴿175﴾ הם אלה אשר בחרו בתעייה במקום הדרכה, ובעונש במקום סליחה. כמה הם יכולים לסבול את (עונש) האש (ביום הדין)

﴿176﴾ זאת, כי אללה הוריד את הספר (הקוראן) בצדק. כל אלה החלוקים בדבר הספר נתונים בפילוג רחוק מן הצדק

﴿177﴾ (אין זה מעשה חסד, אם רק תטו את פניכם לעבר המזרח והמערב. מעשה החסד האמתי הוא, האמונה באללה, ביום האחרון, במלאכים, בספרים הקדושים, בנביאים ולתת את ההון על אף היותו אהוב, לקרובי משפחה, ליתומים, למסכנים, לעוברי אורח, לקבצנים, ושחרור עבדים, וכן בקיום התפילה ומתן זכאת צדקת חובה), והמקיימים התחייבויות והסבלנים באסון ובצרה ובעת מלחמה. כל אלה הם הצודקים ואלה הם היראים

﴿178﴾ הוי, אלה אשר האמינו! מצווה עליכם לנקום את דם הנרצחים: בן חורין תחת בן חורין, עבד תחת עבד ונקבה תחת נקבה. אך, מי שקרובי הנרצח סלחו לו, עליו לנהוג לפי המקובל ולשלם כופר בתום לב. זוהי הקלה הניתנת לכם מאת ריבונכם ורחמים. אך, מי שחוזר והורג (הרוצח) לאחר תשלום כופר, לו עונש כואב

﴿179﴾ ולכם בעונש המידתי חיים (להגנה וביטחון בחיים), בעלי התבונה! אולי תיראו

﴿180﴾ בהגיע שעתו של אחד מכם למות, והניח נכסים אחריו, מצווה עליו לצוות (חלק מן) הנכס להורים ולקרובי המשפחה לפי המקובל. זוהי חובה על היראים

﴿181﴾ כל המשנה צוואה לאחר שהיה עד-שמיעה לה, תחול האשמה על המשנים. כי אללה שומע ויודע

﴿182﴾ אולם מי שפוחד כי ינהג במצווה בקיפוח או בחטא, ויפעל להשכין שלום בין היורשים, אין עליו אשמה, כי אללה סולח רחום

﴿183﴾ הוי, אלה אשר האמינו! צווה עליכם הצום כשם שצווה על אלה שקדמו לכם, למען תהיו יראים

﴿184﴾ ימים ספורים, אך אם אחד מכם חולה או נוסע הרחק מביתו, עליו לצום אותם (את הימים שלא צם) בימים אחרים (במשך השנה). אולם מורשה לאלה שאינם יכולים לצום, לפדות את עצמם על-ידי האכלת מסכן (לכל יום שלא צמו). ואולם, ככל שיתרום (כסף) יותר, כן יוסב לו. אכן, אם תצומו יוסב לכם, לו רק ידעתם

﴿185﴾ חודש הרמדאן (הצום) הוא החודש שבו הורד הקוראן למען יביא לבני-האדם הדרכה ואותות בהירים (אל-פורקאן). מי שנמצא בביתו בחודש זה עליו לצום בו, אך החולה, או הנוסע הרחק מביתו, יצום מספר ימים אחרים. אללה רוצה להקל, ולא להכביד עליכם, למען תוכלו להשלים את המניין(צום החודש), וכדי שתפארו את אללה על הדרכתו לכם, ולהודות לו (על חסדו)

﴿186﴾ אם ישאלוך עבדיי עליי, הנה קרוב אני ואיענה לפניית הקורא אליי. על כן גם עליהם להיענות לי ולהאמין בי, למען ילכו בדרך הישר

﴿187﴾ הותר לכם בלילות הצום להזדווג עם נשותיכם, כי הן כמלבוש לכם ואתם מלבוש להן. אללה ידע שהייתם מכריחים את עצמכם בהימנעותכם מהן, וסלח לכם וחנן אתכם. מעתה הזדווגו עמן והתנהגו לפי מה שמצווה אללה אתכם, ואיכלו ושתו במשך הלילה, עד אשר תוכלו להבחין בין החוט הלבן (אור היום) והחוט השחור (חשכת הלילה) לעת שחרית, ואחר כך המשיכו בצום עד הלילה. ואל תזדווגו עמן בלילות כשאתם פורשים אל המסגדים. אלה הגבולות של אללה, אל תתקרבו אליהם. כך מבהיר אללה את אותותיו לבני האדם למען יהיו יראים

﴿188﴾ אל תאכלו איש את הון רעהו בלא צדק, ואל תשתמשו בו לשחד שליטים (שופטים) במטרה לגזול מהון האחרים בזדון וביודעין

﴿189﴾ ישאלו אותך (מוחמד) על שלבי הירח. אמור, הם למען יקבעו האנשים את מועדיהם על-פיהם ואת החג' (העלייה לרגל). אין זה חסד שתיכנסו לבתים מאחור (כשאתם חוזרים מן החג'), אמנם חסד הוא יראת אללה, ולכן היכנסו דרך הדלתות הקדמיות של הבתים, ויראו את אללה למען תצליחו

﴿190﴾ הילחמו בשביל אללה באלה אשר יילחמו בכם, ואל תתקפו כי אללה אינו אוהב את התוקפנים

﴿191﴾ והרגו אותם בהם (אלה שנלחמו בכם) בכל מקום שתפגשו אותם, וגרשו אותם מהמקומות שמהם גירשו אתכם (מכה). מפני שמזימה (כפייה על אנשים להמיר את דתם) קשה מהריגתם. אל תילחמו בהם במסגד הקדוש, אלא אם כן, יילחמו הם בכם בו. אם יילחמו בכם הרגו אותם. כי זה עונשם של הכופרים

﴿192﴾ אך, אם יפסיקו. הנה אללה הוא הסלחן הרחום

﴿193﴾ הילחמו בהם עד שלא תהיה מזימה (ללחוץ עליכם חזרה לכפירה באללה), ודת הכול תהיה לאללה. ואם יפסיקו, אין להילחם אלא נגד המקפחים

﴿194﴾ חילול חודש קדוש תחת חילול חודש קדוש, כי חילול הקודשים דורש עין תחת עין. ומי שתוקף אתכם, הילחמו גם אתם בו, כפי שתקף אתכם, ויראו את אללה, ודעו כי אללה עם היראים

﴿195﴾ הוציאו ממון למען אללה, ואל תביאו כליה על עצמכם, ועשו את הטוב, כי אללה אוהב את המיטיבים

﴿196﴾ השלימו את החג' והעומרה רק לשם אללה. ואם נמנע מכם להשלימם, הקריבו את הקורבן ככל אשר תשיג ידכם, ואל תגלהו את ראשיכם עד שיגיע הקורבן אל המקום המיועד לשחיטתו. ואולם אם יהיה בינכם חולה או נגוע בראשו, אז יפדה בצום או בצדקה או קורבן. אם תעשו את דרככם כשאתם בטוחים ובריאים אתם יכולים לקיים את החג' והעומרה יחד, הקריבו את הקורבן אשר בהישג ידכם. אך, מי שאינו יכול להקריב קורבן, עליו לצום שלושה ימים בחגי, ושבעה כשתחזרו (הביתה מהחג'). אלה עשרה (ימים) מלאים. כך ינהגו אלה שבני ביתם אינם מתגוררים סמוך למסגד הקדוש (מכה), יראו את אללה ודעו כי אללה מעניש בחומרה

﴿197﴾ מועד החג' הוא בחודשים ידועים, ומי שלקח על עצמו לקיים בהם את החג', חייב להימנע מביאה אל נשים, משחיתות, וממריבות בתקופת החני. כל מעשה טוב שתעשו, אללה יידע אותו. הכינו צידה (מזון) לדרך, דעו כי הצידה הטובה ביותר היא יראת אללה, ולכן יראוני, אתם, בעלי התבונה

﴿198﴾ אין כל רע בהשגת פרנסה מעם ריבונכם בחגי. ואם ירדתם מ(הר) ערפאת הזכירו את שם אללה ליד אלמשער אלחראם (המקום הקדוש), הזכירו את שמו (אללה) כפי שהדריך אתכם, וכי הייתם לפני כן מן התועים

﴿199﴾ אחר כך, רדו מהמקום שממנו יורדים כל האנשים (העולים לרגל), ובקשו את סליחת אללה, כי אללה הוא הסלחן והרחום

﴿200﴾ בהשלימכם את טקסיכם, הזכירו את שם אללה כשם שנהגתם להזכיר את אבותיכם ואף יותר מכך. יש אנשים האומרים: “ריבוננו! תן לנו בעולם הזה ״, לאלה לא יהיה חלק בעולם הבא

﴿201﴾ ויש בהם האומרים: “ריבוננו! תן לנו טובה בעולם הזה וטובה בעולם הבא, ושמור אותנו מעונש האש”

﴿202﴾ אלה (המתפללים בתפילה זו), יקבלו את תגמולם לפי פועלם, ואללה הוא מהיר-חשבון

﴿203﴾ הזכירו את אללה במספר ימים (ימי החג” במיוחד) מסוימים. אך, מי שמקדים בשני ימים לא יאשם, וכל המאחר, לא יאשם, אם ירא הוא. יראו את אללה ודעו כי אליו תקובצו

﴿204﴾ ויש מהאנשים שאמרותיו מוצאות חן בעיניך בעולם הזה, והוא מעיד בפני אללה על אשר בלבו. (אך) הוא האויב הגדול ביותה

﴿205﴾ כי בפנותו עורף מתרוצץ ברחבי הארץ להשחית את האדמה ואת פריה, ואללה אינו אוהב שחיתות

﴿206﴾ ואם ייאמר לו: “ירא את אללה!” כוח ההתנגדות ידחף אותו לפשוע יותר. לכן, דינו בגיהינום, ומה נורא היצוע (העינוי בגיהינום)

﴿207﴾ אך, יש מהאנשים מי שמוסר את נפשו כדי לספק את רצון אללה. אללה הוא מלא חמלה כלפי עבדיו

﴿208﴾ הוי, אלה אשר האמינו! קבלו על עצמכם, כולכם, התמסרות שלימה לאללה ואל תלכו בעקבות השטן, כי הוא אויבכם המושבע

﴿209﴾ ואם תשגו לאחר הינתן לכם האותות הבהירים, דעו כי אללה הוא העזוז החכם

﴿210﴾ האם הם (אלה אשר כפרו) מצפים (ליום הדין) שיבוא אללה אליהם בשכבות עננים עם המלאכים? והדין נחרץ, ואל אללה יושבו כל העניינים

﴿211﴾ שאל את בני ישראל, כמה אותות בהירים הבאנו להם. כל המסלף את חסד אללה אחרי שהוענק לו, (עליו להביו) כי אכן אללה מעניש בחומרה

﴿212﴾ אלה אשר כפרו מוקסמים מחיי העולם הזה. לכן, הם לועגים לאלה אשר האמינו, ואולם אלה אשר יראים (את אללה) יהיו מעליהם ביום תחיית (המתים), אללה מפרנס את מי שהוא רוצה ללא חשבון

﴿213﴾ האנשים היו אומה אחת, ואז אללה שלח את הנביאים להיות מבשרים ומזהירים, והוריד איתם את הספר בצדק, כדי לשפוט בין האנשים בכל אשר נחלקו בו. ולא נחלקו בו אלא לאחר שניתנו להם האותות הבהירים, וזאת מתוך קנאה ביניהם. אחר כך, אללה הדריך את אלה אשר האמינו אל הצדק אשר נחלקו בו, כי אללה מדריך את מי שירצה לדרך הישר

﴿214﴾ האמנם חשבתם כי תיכנסו לגן עדן מבלי שיקרה לכם מה שקרה לאלה שקדמו לכם? פגעו בהם ייסורים וצרות וזועזעו, עד אשר אמר השליח ואלה אשר האמינו אתו: “מתי יבוא הניצחון מאללה?” אכן, הניצחון מאללה קרוב

﴿215﴾ הם (אלה אשר האמינו) שואלים אותך (מוחמד): “מה לנדב (מכספם)?” אמור: “כל הטוב אשר תוציאו, יינתן להורים, לקרובי משפחה, ליתומים, למסכנים ולעוברי אורח. וכל טוב אשר תעשו, אכן אללה יודע אותו”

﴿216﴾ נכפתה עליכם הלחימה, אף-על-פי שהיא שנואה עליכם, אך, יש שתשנאו דבר-מה, אף כי טוב הוא לכם, ויש שתאהבו דבר- מה, אף כי רע הוא לכם. אללה יודע ואתם אינכם יודעים

﴿217﴾ יש כאלה ששואלים אותך(מוחמד) אודות החודש הקדוש, על הלחימה בו. אמור: ״ לחימה בו היא מעשה חמור, אך, למנוע אנשים מללכת בשביל של אללה וכפירה (שלכם) בו, וגם למנוע אנשים מלהיכנס למסגד הקדוש (במכה), ולגרש את יושביו ממנו, כל אלה חמורים יותר אצל אללה. כפייה על אנשים להמיר את דתם קשה מהריגתם. הם (אלה אשר כפרו) לא יחדלו להילחם בכם עד אשר יחזירו אתכם מדתכם, אם יעלה בידם. אלה מכם שיינטשו את דתם וימותו ככופרים, יפסידו את הגמול של מעשיהם הטובים בעולם הזה ובעולם הבא. אלה יהיו משוכני האש (גיהינום), ולעולם יהיו בה

﴿218﴾ אלה אשר האמינו והיגרו והתאמצו בדרך והקריבו למען אללה, הם מקווים לרחמי אללה, כי אללה הוא הסלחן הרחום

﴿219﴾ יש כאלה ששואלים אותך (מוחמד) אודות היין והמייסר (משחק מזל), אמור: “יש בהם חטא גדול, וגם תועלת לבני-אדם, ואולם החטא שבהם יותר גדול מהתועלת”. וישאלוך מה יתרמו (כסף לצדקה), אמור: “מה שאתם יכולים מהעודף (של כספכם). כך יבהיר אללה לכם את האותות למען תחשבו (על מה שיועיל לכם)

﴿220﴾ בעולם הזה ובעולם הבא”. וישאלוך על היתומים? אמור: “אם תנהלו את ענייניהם (הכספיים) בצורה נפרדת וטובה, זה טוב יותר לכם, ואם תערבבו את רכושם ברכושכם, באחיכם יהיו. אללה מבחין בין המושחת לבין הישר, אילו רצה אללה היה מחמיר עמכם (שלא לערבב את רכושם ברכושכם). אללה הוא העזוז החכם”

﴿221﴾ אל תתחתנו עם משתפות (עבודה זרה) עד אשר תהיינה מאמינות, כי אישה מאמינה טובה היא ממשתפת (עבודה זרה), ולו מצאה חן בעיניכם. ואל תתחתנו למשתפים (עבודה זרה) עד אשר יהיו מאמינים, ואיש מאמין טוב ממשתף (עבודה זרה) גם אם הוא מצא חן בעיניכם. אלה קוראים אל האש, ואילו אללה קורא אל גן העדן ולזכות במחילה ברשותו. כך, מבהיר אללה את האותות לאנשים למען יזכרו

﴿222﴾ וישאלוך על הווסת. אמור: ״ הוא טומאה, לכן, התרחקו מן הנשים בתקופת הווסת ואל תזדווגו עמן עד אשר תיטהרנה, ואחרי שתיטהרנה, בואו אליהן כדרך שציווה אתכם אללה. אללה אוהב את המבקשים סליחה, ואוהב את המיטהרים

﴿223﴾ נשותיכם הן כאדמת-חריש לכם, ובואו אל חרישכם מאיזה צד שתרצו. הקדימו לעשות למען נפשותיכם, ויראו את אללה, ודעו כי עתידים אתם לפגוש בו. ובשר (טובה) למאמינים

﴿224﴾ אל תעשו (משם) אללה מסרה לשבועותיכם כדי להימנע מלהיות נדיבים ויראים, ועשו שלום בין בני האדם, כי אללה הוא השומע היודע

﴿225﴾ אללה לא יעניש אתכם בגלל פליטת פה בשבועותיכם, אך, הוא יעניש אתכם בגלל כוונת לבבותיכם, ואללה סלחן מתון(סבלו)

﴿226﴾ לאלה הנשבעים לא לבוא אל נשותיהם, ניתנת שהות של ארבעה חודשים, לחזור בהם משבועתם, ואולם אם יחזרו בהם משבועתם, הנה אללה הוא הסלחן הרחום

﴿227﴾ ואם ירצו להתגרש, הנה אללה הוא השומע היודע

﴿228﴾ והגרושות תמתנה שלושה מחזורי וסת, ואסור להן להסתיר את אשר אללה יצר ברחמיהן, אם מאמינות הן באללה וביום הדין. לבעליהן שמורה הזכות להשיבן במשך תקופת הזמן הזה, אם ירצו בשלום בית. הן זכאיות לזכויות דומות לחובות וליחס הוגן, אולם, בעליהן עולים עליהן בדרגה (חייבים לפרנסן). ואללה הוא העזוז החכם

﴿229﴾ אפשר לגרש אותה אישה פעמיים, אך, בפעם השלישית יוחלט סופית אם להחזיק באישה זו בחסד, או לשלחה (לגרשה) סופית בכבוד. בגירושין סופיים אסור לבעל לבקש איזה שהוא דבר ממה שניתן לה (לגרושתו כמוהר), אלא אם כן, יחששו השניים כי לא יוכלו לעמוד בגבולות אשר ציווה אללה. ואם חששתם שלא יוכלו השניים לעמוד בגבולות אשר ציווה אללה, לא יהיה על שניהם עוון אם תפדה האישה את עצמה מהנישואין על-ידי השבת חלק ממה (מהמוהר) שניתן לה. אלה הגבולות שציווה אללה, ואל לכם לעבור את הגבולות, כי כל העוברים על גבולות אללה הם המקפחים

﴿230﴾ ואם יגרשה (בפעם השלישית), לא תהיה מורשית לו, עד אשר תינשא לבעל אחר. ואם (הבעל החדש) יגרש אותה (מרצונו), לא יהיה חטא על השניים (היא ובעלה הקודם) אם יתחתנו שוב, אם סבורים הם כי יקיימו את גבולות אללה. אלה הם הגבולות אשר קבע אללה ואשר מבהיר לבעלי דעת

﴿231﴾ ואם גירשתם את הנשים, והן כבר מילאו את תקופת ההמתנה, החליטו האם להחזיק בהן בחסד או לשלחן בחסד, ואולם אל לכם להוסיף ולהחזיק בהן רק כדי להציק להן. כל העושה זאת חוטא לנפשו. אל תתייחסו אל חוקי אללה בזלזול. וזכרו את החסד שנתן לכם אללה ואת הספר (הקוראן) והחוכמה (מסורה הנביא מוחמד) אשר הוריד אליכם להזהירכם. ויראו את אללה ודעו כי אללה יודע כול דבר

﴿232﴾ ואם תגרשו את הנשים, והן סיימו את תקופת ההמתנה (שלושה מחזורי ווסת), אל תמנעו בעדן להינשא לבעליהן, אם יסכימו ביניהם כמקובל. כך נדרש לנהוג מכל אחד מכם המאמין באללה וביום הדין. ובזה תזדככו ותיטהרו יותר, כי אללה יודע, אך, אתם אינכם יודעים

﴿233﴾ אימהות (מגורשות) ייניקו את ילדיהן שנתיים תמימות למי שירצה לקיים את תקופת ההנקה במלואה. על האב (המגרש) של התינוק לפרנסן ולהלבישן כמקובל. אך, אין לחייב נפש (אדם) יותר מכפי יכולתה. אין להציק לאם בשל ילדה, ואין להציק לאב בשל ילדו. ועל היורש למלא אותם תפקידים. ואם ירצו שניהם גמילה מהנקה בהסכמה ביניהם ובהיוועצות זה עם זה לא יהיה עוון עליהם. אם תרצו לשכור מיניקה לילדיכם. לא יהיה עוון עליכם אם תשלמו את שכרה כמקובל. ויראו את אללה, ודעו כי אללה רואה את מעשיכם

﴿234﴾ אם אנשים נפטרים ומשאירים (אחריהם) נשים, עליהן להמתין(לא להתחתן) ארבעה חודשים ועשרה ימים. עם תום תקופת ההמתנה, אתם (האנשים) אינכם אחראים למה שתעשינה בעצמן בצורה הוגנת ומקובלת. אללה הוא הבקי במעשיכם

﴿235﴾ לא יהיה עוון עליכם אם תרמזו שאתם מעוניינים להתחתן עם אישה מסוימת, או אם חשבתם על כך בתוככם. אללה יודע כי תזכרו אותן. אך, אסור להיפגש עמן בסתר, אך, מורשה להגיד דברי חסד, ואל תחליטו לקיים את קשר הנישואין אלא כעבור הזמן הקבוע להמתנה. דעו, כי אללה יודע מה בנפשכם והיזהרו ממנו, ודעו כי אללה הוא הסלחן הסבלן

﴿236﴾ לא יהיה עוון עליכם אם תגרשו נשים לפני שבאתם אליהן, ולפני שקבעתם להן מוהר, אך תנו להן פיצוי כמקובל, העשיר כפי יכולתו, והעני כפי יכולתו, כי זוהי חובת כל המיטיבים

﴿237﴾ אם תגרשון לפני שבאתם אליהן, אך לאחר שקבעתם להן מוהר, שלמו להן מחצית מאשר קבעתם להן, אלא אם יוותרו על המגיע להן, או יוותר הממונה על ענייני האישה, ואם תוותרו תהיו קרובים יותר ליראת אללה, ואל תשכחו לגלות נדיבות בינכם, כי אללה רואה את כל מעשיכם

﴿238﴾ שמרו על התפילות, ובעיקר על התפילה התיכונה, וקומו להתפלל אל אללה בהתמסרות

﴿239﴾ ובשעת סכנה התפללו בהליכה על רגליכם או ברכיבה (על אמצעי נסיעה). אך, בהיותכם במקום בטוח, זכרו את אללה כדרך שלימדכם מה שמקודם לא הייתם יודעים

﴿240﴾ אלה אשר ייפטרו וישאירו נשים (אלמנות) אחריהם, יש לצוות לנשים פרנסה למשך שנה שלמה, ולהישאר במשך שנה בבית שגרו בו. אולם, אם תעזובנה את הבית מרצונן, אתם (היורשים) אינכם אחראים למה שתעשינה בעצמן בגדר המקובל. אללה הוא העזוז החכם

﴿241﴾ חובה היא על היראים להבטיח לנשים המגורשות אמצעי מחיה כמקובל

﴿242﴾ כך יבהיר אללה לכם את אותותיו למען תבינו

﴿243﴾ האם לא שמעת על אלה אשר ברחו באלפיהם מבתיהם למען יינצלו ממוות, אללה אמר להם: “מותו!” ואחר כך החיה אותם. הן אללה רב-חסד כלפי האנשים, אך, רוב בני-האדם אינם מכירים תודה

﴿244﴾ הילחמו למען אללה, ודעו כי אללה הוא השומע והיודע

﴿245﴾ כל מי שגמל לאללה גמול חסד, אללה יכפיל לו כפל כפליים. ואללה נותן פעם בצמצום ופעם נותן בשפע, ואליו תושבו

﴿246﴾ האם לא שמעת על המנהיגים של בני-ישראל לאחר משה, אשר אמרו לנביאם “בחר לנו מלך למען נילחם בשביל אללה”. אמר להם: “האם לאחר שייכתב עליכם להילחם לא תילחמו?” אמרו: “ולמה לא נילחם למען אללה לאחר שגורשנו מבתינו ואיבדנו את בנינו?” אולם כאשר נצטוו להילחם, התרחקו(כפרו), פרט למעטים מהם, ואללה יודע מי הם המקפחים

﴿247﴾ ונביאם אמר להם: “אללה בחר לכם את שאול כמלך עליכם”. אמרו: כיצד ימלוך הוא עלינו ואנו ראויים יותר ממנו למלוכה? וגם רכוש רב אין לו”. אמר: “אללה בחר בו למלך עליכם והרבה לו דעת והגביה את קומתו. אללה נותן מלכות למי שירצה, ואללה רב-אמצעים רב-דעת”

﴿248﴾ ואמר להם נביאם: “האות לאישור מלכותו יינתן לכם בבוא ארון הברית אליכם עם השכינה בתוכו מריבונכם ושרידים שהשאירו בני ביתו של משה ובני ביתו של אהרון נישא על-ידי המלאכים. בזאת יש לכם אות, אם מאמינים אתם”

﴿249﴾ כאשר יצא שאול בראש הגדודים, אמר: “אללה ינסה אתכם בנהר. מי שישתה ממנו לא יהיה שייך לי, אך מי שלא יטעם ממנו שייך לי הוא, וגם כל השותה רק מלוא ידו”. אולם רובם שתו ממנו, פרס למעטים, ובחצותו את הנהר יחד עם הנאמנים לו, אמרו, אין בכוחנו להילחם היום בגוליית ובגדודיו. ורק אלה שידעו שהם עומדים לפגוש את אללה, אמרו: “כמה (הרבה) פעמים הקבוצה הקטנה ניצחה בעזרת אללה קבוצה גדולה ממנה. אללה הוא עם בעלי הסבלנות”

﴿250﴾ וכשעמדו פנים אל פנים מול גוליית וגדודיו, אמרו: “ריבוננו! השרה סבלנות עלינו, עזור לנו להחזיק מעמד ועזור לנו לגבור על הכופרים”

﴿251﴾ וברצון אללה הם הביסו אותם, ודוד הרג את גוליית, ואללה נתן לו את המלוכה ואת החכמה ולימד אותו מכל מה שרצה. ולולא הדף אללה את האנשים, חלק בידי אחרים, הייתה הארץ מתמלאת בשחיתות. אללה הוא רב-החסד לכל הברואים

﴿252﴾ אלה אותות אללה אשר נקראו בפניך (הנביא מוחמד) באמת, ואתה הנך אחד מן השליחים

﴿253﴾ השליחים הללו, העדפנו אחדים מהם על פני אחרים. יש בהם אשר דיבר אללה אתו, והעלה חלקם בדרגות. ונתנו לישוע בן מרים אותות בהירים, וסייענו בידו ברוח הקודש(המלאך גבריאל). לו רצה אללה לא היו אלה אשר באו אחריהם חלוקים ביניהם לאחר שניתנו להם האותות הבהירים, ואולם הם נחלקו ביניהם, חלקם האמינו וחלקם כפרו. אילו רצה אללה, לא היו נלחמים ביניהם. ואולם אללה פועל כרצונו

﴿254﴾ הוי, אלה אשר האמינו! תרמו צדקה ממה שהענקנו לכם, לפני שיבוא יום שאין בו מקח וממכר ולא קשרי ידידות ולא תתקבל כל ערבות, והכופרים הם המקפחים

﴿255﴾ אללה, אין אל זולתו, החי הקיים, לא תאחז בו תנומה ולא שינה. לו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ. ומי זה אשר יהיה מליץ יושר אצלו אלא ברשותו? הוא יודע את אשר יתרחש אחריהם ואת אשר קרה לפניהם, וידיעתם לא תקיף כלום מידיעתו אלא ברשותו. כס מלכותו מכיל את השמים ואת הארץ ולא תכבד עליו השמירה עליהם. והוא הנעלה האדיר

﴿256﴾ אין דת בכפייה כבר התבררה הדרך הישרה מדרך התעייה. כל הכופר בשיתוף (עבודה זרה) ומאמץ באללה, מחזיק בקשר האמיץ אשר בלתי ניתן לניתוק, כי אללה הכול שומע הכל יודע

﴿257﴾ אללה מגונן על אלה אשר האמינו ומעבירם מחושך לאור אולם אלה אשר כפרו, השטן הוא מדריכם, והוא יעבירם מן האור אל החושך. הם שוכני האש ולעולם יהיו בה

﴿258﴾ הלא צפית באשר התנצח הביא טיעונים לעומת אברהם כלפי ריבונו משום שאללה העניק לו מלכות? כשאברהם אמר לו: “ריבוני הוא המחייה והממית”. אמר: “גם אני מחייה וממית”. אמר אברהם, “אללה יביא את השמש ממזרח, הבא אתה אותה מן המערב”. אז, נדהם זה אשר כפר. אללה לא ידריך את העמים המקפחים

﴿259﴾ או כאדם זה אשר עבר ליד עיר שחרבה כליל, אמר: “איך יוכל אללה להחיותה לאחר מותה (החרבתה)?” אותה עת, המיתו אללה למשך מאה שנים, ולאחר מכן החייה אותו ואמר לו: “כמה זמן שהית?” אמר: “שהיתי יום או פחות מיום”. אמר לו אללה: “לא, כי שהית מאה שנים. הבט אל מזונך ומשקך, הם לא השתנו, והבט אל חמורך. כך נעשה ממך אות לאנשים. עתה הבס אל העצמות, כיצד נקימן ואחר כך נכסה אותן בשר. לאחר שהתברר לו הדבר, אמר: “יודע אני כי אללה הוא הכול-יכול”

﴿260﴾ וכשאברהם אמר: “ריבוני! הראה לי כיצד תחיה את המתים”. אמר (אללה): “האם אינך מאמין?” אמר (אברהם): "אמנם כן, אבל למען יכסח לבבי”. אמר (אללה): “קח ארבעה סוגי עופות וצרף אותם אליך(וחתוך אותם לחלקים), ושים כל חלק מהם על הר אחר, אחר כך קרא אליהם, ובמהירות יבואו אליך עפים. דע כי אללה הוא העזוז החכם”

﴿261﴾ משלם של אלה התורמים מכספם למען אללה כגרעין שהצמיח שבע שיבולים, ובכל שיבולת מאה גרעינים. אללה יכפיל למי שירצה, ואללה הוא רב-חסד יודע כול

﴿262﴾ התורמים מכספם בשביל אללה ואינם מלווים את תרומתם בדברי התרברבות והצקה, גמולם שמור אצל ריבונם, ואין חשש לגורלם ולא ייעצבו

﴿263﴾ אמירת דברים יפים (למבקש עזרתכם) וסליחה סוכות מצדקה המלווה בפגיעה. ואללה בלתי-זקוק לדבר והוא העשיר הסבלן

﴿264﴾ הוי, אלה אשר האמינו! אל תבטלו את צדקתכם על- ידי התרברבות ופגיעה, כאותו אדם התורם מכספו על מנת שיראו האנשים, ואינו מאמין באללה וביום האחרון, דומה הוא לסלע מכוסה עפר, שגשם שוסף פגע בו, והשאירו חלק וקשה. כך גם הם לא יפיקו דבר מפעולתם. ואללה לא ידריך את אלה שאינם מאמינים בו

﴿265﴾ ומשל אלה אשר תורמים מכספם לסיפוק רצון ומתוך רצונם הטוב, נמשלו לגן על גבעה שגשם שוסף ירד עליו, ולכן הכפיל את יבולו, ואם לא יירד גשם יספיק לו הטל. ואללה רואה את כל מעשיכם

﴿266﴾ הירצה האחד מכם שיהיה לו גן דקלים וענבים ומכל הפירות, אשר נהרות זורמים תחתיו, אך לעת זקנתו יהיו לו צאצאים חלשים, והגן ייפגע בסערה הרת אש שתשרוף אותו? כך יבהיר לכם אללה את האותות למען תחשבו עליהם

﴿267﴾ הוי, אלה אשר האמינו! תרמו (למען אללה) מן המובחר שקיבצתם וממה שהוצאנו לכם מן האדמה, ואל תבחרו את הטמא ממנו (למען אללה), אשר לא הייתם לוקחים לעצמכם, אלא אם תעלימו עין. דעו כי אללה הוא עשיר ראוי לשבח

﴿268﴾ השטן מבטיח לכם את העוני, ומצווה עליכם להיות מושחתים, ואילו אללה מבטיח לכם סליחה ממנו וברכה, ואללה הוא רב-אמצעים ויודע כול

﴿269﴾ הוא (אללה) המעניק את החכמה למי שירצה. ומי שמקבל את החכמה יזכה בטובה רבה. ולא יזכרו זולת בעלי התבונה

﴿270﴾ כל תרומה שתרמתם וכל נדר שנדרתם, אללה יודעם

﴿271﴾ ולמקפחים אין עוזרים

﴿272﴾ אם תתנו צדקה בגלוי טוב ויפה, ואולם אם תסתירוה ותתנוה לעניים טוב יותר לכם, ואללה יכפר לכם על עוונותיכם. אללה הכי בקי במה שתעשו

﴿273﴾ לא עליך (מוחמד) מוטלת האחריות אם יקבלו את ההדרכה, כי אללה מדריך את מי שירצה. כל מה שתתרמו מהטוב, לעצמכם הוא, ואל תתרמו אותו אלא למען אללה. כל הטוב שתתרמו יושב ויוכפל לכם(ביום הדין) ולא תקופחו

﴿274﴾ (הצדקה שתתרמו) מיועדת לעניים אשר אינם יכולים לנוע בארץ לצורכי פרנסתם בגלל אמונתם באללה. ומי שאינו מכיר אותם ואת מצבם יחשבם לעשירים, כי נמנעים הם מלבקש צדקה, אולם אתה מכירם במאפייניהם, אין הם שואלים טובה מאנשים ואינם מפצירים, כל הטוב אשר תתרמו, הן אללה יודעו

﴿275﴾ כל אלה אשר תורמים כספם (בצדקה) בלילה וביום, בסתר ובגלוי, גמולם שמור להם אצל ריבונם, ואין חשש לגורלם והם לא ייעצבו

﴿276﴾ אלה אשר אוכלים את הריבית לא יקומו אלא כפי שיקום מי שאחז בו השטן מן הדיבוק. זאת משום שאמרו: “מיקח וממכר דומה לריבית”, ואולם אללה הרשה את המיקח והממכר ואסר את הריבית, לכן, כל מי שהגיעה אליו אזהרה זו מריבונו, והפסיק (לאכול ריבית), יחזיק באשר כבר קיבל, ואללה יטפל בעניינו, ואולם מי שחוזר (לקבל ריבית), אלה הם בעלי האש ולעולם יהיו בה

﴿277﴾ אללה ימחק את הריבית וירבה את הצדקה. אללה אינו אוהב כל כופר וחוטא

﴿278﴾ אלה אשר האמינו ועושי הטובות והקימו את התפילה ונתנו את הזכאת (צדקת חובה), להם גמולם אצל ריבונם, אין חשש לגורלם ולא ייעצבו

﴿279﴾ הוי, אלה אשר האמינו! יראו את אללה והיפטרו ממה שנותר מן הריבית, אם באמת מאמינים אתם, 279 ואם לא תעשו כן, התכוננו למלחמה מאללה ושליחו, ואולם אם תבקשו סליחה, הן, לכם קרן כספיכם, לא תקפהו ולא תקופחו

﴿280﴾ ואם הוא (החייב כסף) בצרה, תוענק לו ארכה (עד שישתפר מצבו), ואם תתרמו לו צדקה (שלא לגבות את החוב), ייסב לכם, אם יודעים אתם

﴿281﴾ ייראו את היום בו תושבו אל אללה, ואז תקבל כל נפש את המגיע לה, והם לא יקופחו

﴿282﴾ הוי, אלה אשר האמינו! כאשר אתם מתקשרים בינכם על חוב לזמן קבוע, עשו זאת בכתב, ותנו לכותב לרשום לכם את זה. אסור לכותב לסרב לרשום כפי שלימדהו אללה. עליו לרשום, והחייב יכתיב לו, וירא את אללה ריבונו, ולא יפחית מחובו כלום. אם החייב היה בלתי שפוי או חלוש בדעתו שאינו מסוגל להכתיב, יכתיב הממונה עליו בשמו בצדק. הקימו שני עדים מקרב אנשיכם. אם לא יימצאו שני גברים, כי אז גבר אחד ושתי נשים אשר אתם מסופקים מהן כעדות, משום שאם אחת מהן תשכח או תטעה, תזכיר לה האחרת. ואסור לעדים לסרב להעיד בכל זמן שיתבקשו להעיד. ואל תתרשלו ברישום החוב, בין אם קטן הוא או גדול, ואת מועד פירעונו. דרך זו כשירה יותר בעיני אללה וטובה יותר לשמירת העדות ולמניעת ספקות. ואולם, אם מדובר בסחורה זמינה שאתם מעבירים בינכם, אין בעיה אם לא תרשמוה. הקימו עדים לכל עסקה שתעשו, מבלי שתפעילו לחץ נגד רשם או עד, אם כך תעשו, תהיה זו הפקרות מצדכם. לכן, יראו את אללה, ואללה ילמדכם, ואללה יודע כל דבר

﴿283﴾ ואם נוסעים אתם, ולא תמצאו כותב, הפקידו עירבון, אם מוסר אדם פיקדון לרעהו, חייב מקבל הפיקדון להחזירו כמצוות אללה ריבונו. אל תסתירו את העדות, ומסתירה בליבו אשם הוא, כי אללה יודע את כל מעשיכם

﴿284﴾ לאללה כל מה שבשמים ומה שבארץ, ובין אם תגלו או תסתירו את מה שבתוככם, אללה יבוא חשבון עמכם על כך, ויסלח למי שירצה ויעניש את מי שירצה, כי אללה הוא הכול-יכול

﴿285﴾ מאמין השליח (מוחמד) במה שהורד אליו מריבונו, וגם כן המאמינים, כל אחד מאמין באללה ובמלאכיו, ובספריו ובשליחיו, ואיננו מפלים את שליחיו אלה לעומת אלה, ואמרו,: “שמענו וצייתנו, סלח לנו ריבוננו כי אליך כולם חוזרים

﴿286﴾ אללה, אינו מחייב נפש בעול זולת מידת יכולתה, ותקבל את שכרה בהתאם למעשיה הטובים, ואת עונשה בהתאם למעשיה הרעים. ריבוננו! אל תענישנו אם נשכח או נשגה, ריבוננו! אל תטיל עלינו נטל כפי שהטלת על אלה שקדמו לנו. ואל תטיל עלינו מה שאין בכוחנו לשאת, וחנון אותנו, וסלח לנו, ורחם עלינו, כי אתה השולט בנו, והענק לנו ניצחון על האנשים הכופרים”

﴿1﴾ אלף.לאם.מים

﴿2﴾ אללה, אין אלוה מלבדו, החי הקיים

﴿3﴾ (אללה) הוריד אליך(הנביא מוחמד) את הספר (הקוראן) באמת בצדק, מאשר את אשר בידיו. והוריד את התורה (למשה) ואת הבשורה (לישוע)

﴿4﴾ מקדם כהדרכה לאנשים, והוריד את הפורקאן (הקוראן). הנה אלה אשר כפרו באותות אללה, להם עונש קשה (ביום הדין), ואללה עזוז ובעל נקמה

﴿5﴾ הן, אללה אין דבר שנסתר ממנו לא בארץ ולא בשמים

﴿6﴾ הוא אשר עיצב אתכם ברחם (אימהותיכם) כרצונו, ואין אלוה מלבדו, והוא העזוז החכם

﴿7﴾ הוא שהוריד אליך(הנביא מוחמד) את הספר(הקוראן). יש בו אותות בהירים, והם בסיס הספר, ואחרים דומים, אלה אשר סטייה בלבבם בוחרים את האותות המשתמעים לכמה פנים כדי לעורר ספקות, וכדי לפרשו כרצונם, ואולם רק אללה יודע את פשרו. אלה אשר מבוססים בידע אומרים “אנו מאמינים בו, הכל מעם ריבוננו”. רק בעלי התבונה יזכרו

﴿8﴾ ריבוננו! אל תיתן לליבנו לסטות לאחר שהדרכת אותנו, והב לנו מרחמיך מטעמך, כי אתה המיטיב ללא גבול

﴿9﴾ ריבוננו! אתה מקבץ את כל האנשים ביום אשר אין ספק לגביו(יום הדין). אללה לא יפר את התחייבותו

﴿10﴾ אלה אשר כפרו, לא יועיל להם רכושם ולא ילדיהם בכלום אצל אללה, ואלה הם חומר בעירת האש (בגיהינום)

﴿11﴾ כמו אנשי פרעה ואלה שהיו לפניהם, כולם התכחשו לאותותינו, והשמיד אותם אללה בגין חטאיהם, ואללה קשה בעונשו

﴿12﴾ אמור לאלה אשר כפרו! עוד תנחלו תבוסה ותקובצו אל גיהינום. כה רע הוא משכנכם הסופי

﴿13﴾ כבר היה לכם אות בשני מחנות אשר נפגשו (בקרב של בדר), מחנה אחד נלחם בשביל אללה, והשני כופר. ראו במו עיניהם את מחנה המאמינים כפליים ממספרם. כך מנחיל אללה ניצחון למי שירצה. ובזה יש לקח לבעלי תבונה

﴿14﴾ קושטה לאנשים אהבת התאווה לנשים ובנים ומצבורי זהב וכסף, וסוסים אצילים, והמקנה והאדמה הזרועה, כל זה תענוג זמני של חיי העולם הזה, ואצל אללה החזרה הטובה (לגן עדן)

﴿15﴾ אמור! האודיע לכם מה עדיף לכם יותר מכל זה! לאלה היראים יש אצל ריבונם גנים אשר נהרות זורמים מתחתיהם ולעולם יחיו בהם, וזוגות מטוהרות, יקבלו שביעות רצונו של אללה. ואללה מיטיב להבחין בעבדיו

﴿16﴾ אלה אשר אומרים: “ריבוננו! הן אנו האמנו, על כן סלח לנו על חטאינו, והגן עלינו מעונש האש”

﴿17﴾ (אלה הם:) בעלי הסבלנות, אנשי הצדק, הכנועים, הנותנים צדקה והמבקשים סליחה לקראת סוף הלילה

﴿18﴾ אללה מעיד כי אין אלוה מלבדו, (וכך העידו) המלאכים, ובעלי הדעת, (שאללה) מקיים צדק. אין אלוה מלבדו, הוא העזוז והחכם

﴿19﴾ הן, הדת אצל אללה היא האסלאם, לא נחלקו ביניהם אלה אשר קיבלו את הספר (התורה והבשורה), אלא לאחר שהגיעה אליהם הדעת (הקוראן) וקיפחו זה את זה, ומי שיכפור באותות אללה, אכן, אללה מהיר חשבון

﴿20﴾ ואם יתנצחו אתך (מוחמד), אמור: ״ התמסרתי באמונתי לאללה, אני וחסידיי “. ואמור לאלה אשר קיבלו את הספר ולאלה אשר לא קיבלו אותו, “האם התמסרתם באמונתכם לאללה?” ואם הם התמסרו, זה סימן שהודרכו. ואם יתרחקו(יכפרו), (אין אתה אחראי להם), כי חובתך רק להודיע להם. ואללה משגיח על עבדיו

﴿21﴾ אלה אשר כפרו באותות אללה, והחורגים את הנביאים בלי צדק, ואלה אשר הורגים את האנשים המצווים על צדק. בשר להם על עונש כואב

﴿22﴾ אלה הם שמעשיהם יאבדו להם, בעולם הזה ובעולם הבא, ולא יהיה להם שום מחלץ

﴿23﴾ הלא ראית את אלה אשר ידעו חלק מן הספר (התורה)? כאשר הם מוזמנים לבוא אל ספר אללה (הקוראן) למען ישפוט ביניהם, אז חבורה מהם תתרחק (תכפור) והם מסרבים

﴿24﴾ זאת כי אמרו: “לא תיגע בנו האש אלא לימים ספורים”. השלה אותם מה שבדו בדתם

﴿25﴾ ומה יעשו כאשר נקבצם ביום (יום הדין) שאין ספק בו, כשכל נפש תקבל את גמולה, והם לא יקופחו

﴿26﴾ אמור!: “אללה! מלך המלכות, הנך מעניק מלכות למי שתרצה, תולש את המלכות מידי מי שתרצה, מאדיר את מי שתרצה, משפיל את מי שתרצה, בידך כל הטוב ואתה הכול-יכול

﴿27﴾ אתה מחדיר הלילה לתוך היום ומחדיר את היום לתוך הלילה, ומוציא את החי מן המת ואת המת מן החי, ואתה שולח פרנסה לכל אשר תרצה בלי הגבלה

﴿28﴾ אל ייקחו המאמינים את הכופרים לאנשי חסות במקום המאמינים. וכל העושה זאת, אין לו מה לקוות מאללה, אלא אם תעשו זאת כדי להגן על עצמכם מפני סכנה. אללה מזהירכם מפני עצמו, כי אל אללה כולם חוזרים

﴿29﴾ אמור!: “בין אם תסתירו את אשר בלבבכם ובין אם תגלוהו, אללה יודע אותו, כי הוא יודע את כול אשר בשמיים ובארץ, ואללה הוא כול-יכול

﴿30﴾ ביום אשר בו תמצא כל נפש את כל מעשיה הטובים ניצבים לפניה, ואת הרע שעשתה, אז תרצה שיהיה בינה(לבין מעשיה הרעים) מרחק אדיר. אללה מזהיר אתכם מפני עצמו, ואללה רחום כלפי עבדיו

﴿31﴾ אמור!: “אם אוהבים אתם את אללה, אז היצמדו לדרכי! אז יאהבכם אללה ויסלח לכם על חטאיכם. אכן, אללה סולח רחום”

﴿32﴾ אמור!: “צייתו לאללה ולשליח (מוחמד), ואם יתרחקו (יכפרו), הרי אללה אינו אוהב את הכופרים

﴿33﴾ אללה בחר את אדם, ואת נוח, ואת משפחתו של אברהם, ואת משפחתו של עימראן (עמרם) מכל העולמים

﴿34﴾ כולם בני שושלת אחת. ואללה שומע ויודע הכול

﴿35﴾ כאשר אשתו של עימראן (עמרם) אמרה: “ריבוני! נדרתי נדר, להקדיש לך את אשר אני נושאת ברחמי. אנא, קבל ממני! אתה השומע היודע”

﴿36﴾ כאשר ילדה אותה, אמרה: “ריבוני! ילדתי בת”- אך אללה יודע היטב מה היא ילדה - ואין הזכר כנקבה, “וקראתי לה מרים, אנא שמור עליה ועל צאצאיה מפני השטן הארור”

﴿37﴾ ריבונה קיבל את הבת ברצון וחסד, וגידל אותה בשפע ובטוב, והפקיד את זכריה (דודה, הנביא) לשמור עליה ולהיות אחראי לה. בכל פעם שביקר אותה זכריה במקום עבודתה את אללה, מצא מזון לידה. אמר: “הוי, מרים מניין לך זה? אמרה: זה מאללה. אללה מפרנס את מי שרוצה בלי חשבון

﴿38﴾ שם זכריה קרא אל ריבונו: “הענק לי בחסדך זרע טוב , כי אתה שומע התפילה”

﴿39﴾ המלאכים קראו לו בעודו עומד בתפילה בבית התפילה ואמרו לו: “אללה מבשר לך על (בן ושמו) יחיא (יוחנן), אשר יאמת את דברו של אללה, ויהיה אדון ונמנע מהנאות החיים, ונביא מן הישרים”

﴿40﴾ אמר (זכריה): “ריבוני! כיצד יהיה לי בן ואני זקן ואשתי עקרה?” והוא נענה: “כך יהיה. אללה יעשה כל מה שרוצה”

﴿41﴾ אמר (זכריה): “ריבוני! תן לי אות”. והוא נענה, “האות שלך: שלא תדבר עם האנשים שלושה ימים אלא ברמזים. והזכר את שם ריבונך רבות, ושבחהו כל ערב ובוקר”

﴿42﴾ וכאשר המלאכים אמרו: “הוי, מרים! אללה בחר בך וטיהר אותך ובחר בך להיות מעל נשות העולמים

﴿43﴾ הוי, מרים! התמסרי לריבונך וסגדי וכרעי עם הכורעים”

﴿44﴾ זהו אחד מן המאורעות הנסתרותם אשר אנו מגלים אותו לך (הנביא מוחמד), כי לא היית עמהם בעת השליכם את עטיהם למען יידעו מי יהיה אומן למרים, ולא היית עמהם כאשר רבו ביניהם

﴿45﴾ כאשר המלאכים אמרו: “הוי מרים! אללה מבשר לך במילה שהוא נותן לך, שמו: המשיח, ישוע בן מרים, אשר יהיה נכבד בעולם הזה ובעולם הבא, ויהיה מהמקורבים

﴿46﴾ וידבר אל האנשים בהיותו בעריסה ובגיל העמידה, ויהיה מן הישרים

﴿47﴾ אמרה (מרים): “ריבוני! כיצד יהיה לי בן ואיש לא נגע בי?” אמר (אללה): “כך ייצור אללה את מה שירצה, ואם יחליט דבר, הוא יאמר לו: “היה! ״ ויהיה

﴿48﴾ וילמד (אללה) אותו (ישוע) את הספר ואת החוכמה, ואת התורה והבשורה

﴿49﴾ ושליח אל בני-ישראל: “אני באתי לכם עם אות מריבונכם: אברא לכם כדמות עוף מחימר, ואפיח בו (רוח) והוא יהיה עוף (אמתי),ברשותו של אללה. ואני ארפא את העיוור, ואת המצורע, ואחיה את המתים ברשות אללה. נוסף לכל זה, אני אוכל להודיעכם מה אתם עומדים לאכול ומה אתם אוגרים בבתיכם. בזאת יהיה לכם אות אם מאמינים אתם

﴿50﴾ ומאשר את מה שבין ידי מהתורה (אשר הורדה על הנביא משה), ואתיר לכם חלק ממה שנאסר עליכם. והבאתי לכם אות מעם ריבונכם, לכן יראו את אללה ושמעו בקולי”

﴿51﴾ אללה הוא ריבוני וריבונכם, על כן עבדוהו, וזוהי הדרך הישרה

﴿52﴾ אך, כאשר הרגיש ישוע בכפירה מצדם, אמר: “מי יהיו תומכי בדרך לאללה?” אמרו תלמידיו: “אנו נתמוך בך למען אללה. אנו מאמינים! היה לנו עד, כי מוסלמים (מתמסרים) אנו

﴿53﴾ ריבוננו! אנו מאמינים במה שהורדת, ודבקים באמונה בשליחות השליח (ישוע), משום כך, רשום אותנו עם העדים (אומת מוחמד)

﴿54﴾ הם (אלה אשר כפרו בישוע) תכננו נגדו, אך אללה תכנן נגדם, ואללה הוא הטוב שבמתכננים

﴿55﴾ כשאמר אללה, ״ הוי, ישוע! אני אקחך ואשאך אליי ואזכך מאלה אשר כפרו, ואקבע את המאמינים בך מעל אלה אשר כפרו עד יום תחיית- המתים ואז תושבו אליי אפסוק בינכם בכל אשר הייתם סביבו חלוקים”

﴿56﴾ ואלה אשר כפרו, אותם אעניש עונש חמור בעולם הזה ובעולם הבא, ולא יהיו להם מן מחלצים

﴿57﴾ ואלה אשר האמינו וקיימו מעשי חסד, הוא(אללה) יגמול להם את גמולם המלא. אללה אינו אוהב את המקפחים

﴿58﴾ מה שאנחנו קוראים לך הוא מן האותות (משפטי הקוראן) והזכר החכם

﴿59﴾ את ישוע נמשל אצל אללה לאדם (האדם הראשון), הוא יצר אותו מעפר, ואז אמר לו: “היה!” והיה

﴿60﴾ זה הצדק מריבונך, ולכן אל תהיה ממטילי הספק

﴿61﴾ ומי שמתנצח אתך (מוחמד) בו, לאחר מה שקיבלת מהידע, ואמור: “בואו נקרא לבנינו ולבניכם, ולנשותינו ולנשותיכם ולעצמנו ולעצמכם, ואז נבקש מאללה כי על המשקרים תבוא הקללה

﴿62﴾ זהו סיפור הצדק. ואין אלוה מלבד אללה והוא העזוז החכם”

﴿63﴾ ואם יתרחקו(יכפרו), אז הרי שאללה בקי כמושחתים

﴿64﴾ אמור: “הוי, אנשי הספר! בואו אל מילה שווה בינינו לבינכם: אשר נעבוד רק את אללה, ולא נשתף בו דבר, ולא יתייחס איש מאתנו זה אל זה כאדון מלבד אללה”. ואם יתרחקו (יכפרו), אמרו: “אתם עדים כי מוסלמים (מתמסרים) אנו”

﴿65﴾ הוי, אנשי הספר! למה תתנצחו על אברהם? ורק אחריו הורדו התורה והבשורה. האם לא תבינו נכוחה

﴿66﴾ הנה אתם אלה מתנצחים (אתנו) על מה שידוע לכם? ולמה התנצחו על מה שאינו ידוע לכם? אללה יודע ואתם אינכם יודעים

﴿67﴾ לא היה אברהם יהודי ולא נוצרי, אך הוא היה הניף (מתמסר) ומוסלם, ולא היה מהמשתפים (עבודה זרה)

﴿68﴾ אכן, האנשים המתאימים יותר להיות קרובים לאברהם הם ההולכים בדרכו, והנביא הזה (מוחמד), והמאמינים, ואללה הוא אדון (מגונן) המאמינים

﴿69﴾ היו רוצים אנשים מבעלי-הספר לו יתעו אתכם, אך אין הם מתעים אלא את עצמם ולא מרגישים

﴿70﴾ הוי, אנשי הספר! מדוע תכפרו (תכחישו) באותות אללה על אף שאתם מעידים לקיומם (מכירים אותם)

﴿71﴾ הוי, אנשי הספר! מדוע תערבבו את הצדק בשקר ותחביאו את הצדק במודע

﴿72﴾ ותאמר קבוצה מאנשי הספר: “האמינו באשר הושרה על אלה אשר האמינו בתחילת היום וכפרו בו בסוף היום, ואולי ישנו את דעתם

﴿73﴾ ואל תתנו אמון אלא במי שהוא בן דתכם.” אמור (מוחמד): “ההדרכה האמתית היא הדרכת אללה, ואולם אתם (אנשי הספר) אינכם רוצים כי אחרים יקבלו את אשר קיבלתם. או שיתנצחו עמכם בפני ריבונכם. אמור: “החסד הוא בידי אללה המעניק אותו למי שירצה, ואללה חובק הכול יודע הכול”

﴿74﴾ הוא בוחר ברחמיו את אשר ירצה, ואללה הוא רב חסד האדיר

﴿75﴾ ומאנשי הספר אנשים אשר אם תפקיד בידיהם קינטאר (מאה רוטל) יחזירהו לך, אך יש ביניהם כאלה, אשר אם תפקיד בידיו דינאר (מטבע זהב) אחד, לא יחזירהו, אלא אם תמשיך לדרוש אותו ולא תרפה ממנו. זאת כי יאמרו, שאין הם אחראים כלפי מי שלא יודעים את הספר. ויגידו על אללה ביודעין

﴿76﴾ אכן, אללה אוהב מי שמקיים את התחייבויותיו ונוהג ביראת אללה, הן, אללה מחבב את יראיו

﴿77﴾ אלה הקונים בברית אללה ואת שבועותיהם בעד מחיר קטן, אלה אין להם חלק בעולם הבא, לא ידבר אליהם אללה, ולא יביס בהם ביום תחיית-המתים, ולא יטהרם, ועונשם יהיה מאד כואב

﴿78﴾ ויש מהם אנשים המחקים בלשונם את מילות הספר (התורה) למען תחשבו כי הוא מן הספר, ואולם אין הוא מן הספר. ויאמרו: “זהו מאללה”. ואולם אין הוא מאללה, וכך הם משקרים בשם אללה במודע

﴿79﴾ לא ראוי לאיש, אשר אללה נתן לו את הספר, את החכמה, ואת הנבואה, ואז יגיד לאנשים: “היו עבדים לי במקום לאללה”. אך הוא יגיד: “היו עובדי אללה דבקים (באללה) על סמך כל אשר תלמדו מן הספר והחכמה”

﴿80﴾ ואסור לו לצוות עליכם לקבל את המלאכים ואת הנביאים באדונים. האם יצווה עליכם לכפור לאחר שאתם מוסלמים (מתמסרים לאללה)

﴿81﴾ כאשר כרת אללה ברית עם (כל) הנביאים: ״ כשנתתי לכם מהספר ומהחכמה, כי שבא אליכם שליח(הנביא מחמד) המאשר את אשר אתכם, על מנת להאמין בו ולתמוך בו.אמר (אללה): “המאשרים ומקבלים אתם עליכם את בריתי ?” אמרו: “מאשרים אנו (הנביאים)”. אמר: “העידו, ואף אני אעיד אתכם ״

﴿82﴾ ואכן, מי שמתרחק (שכופר) לאחר כל זאת, אלה הם המושחתים

﴿83﴾ האם יבקשו דת אחרת מזו של אללה? ולו השלים (התמסר) כל מי שבשמים והארץ, אם מרצון או שלא מרצון, ואליו יושבו

﴿84﴾ אמור: “מאמינים אנו באללה ובאשר הושרה אלינו(הקוראן) ובמה שהושרה לאברהם וישמעאל ויצחק ויעקוב והשבטים, ובאשר נמסר למשה ולישוע ולנביאים מריבונם. לא נבדיל בין אחד מבינם, ומוסלמים (מתמסרים) אנו לו.”

﴿85﴾ מי שמחפש דת אחרת מלבד האסלאם לא יתקבלו ממנו מעשיו, ובעולם הבא יהיה מן האובדים

﴿86﴾ איך ידריך אללה אנשים אשר כפרו לאחר שהאמינו, ולאחר שהעידו כי השליח (מוחמד) צדק הוא, ולאחר שניתנו להם האותות הבהירים? אללה לא ידריך את האנשים המקפחים

﴿87﴾ עונשם של אלה יהיה, שתחול עליהם קללת אללה והמלאכים והאנשים כולם

﴿88﴾ לעולם יהיו בה (באש), ולא יופחת עונשם ולא תינתן להם שהות

﴿89﴾ פרט לאלה אשר יתחרטו בכנות לאחר מכן ויעשו מעשים טובים, כי אללה הוא הסלחן הרחום

﴿90﴾ אלה אשר כפרו לאחר שהאמינו, והוסיפו להמשיך בכפירתם, לא תתקבל חרטתם, וכל אלה תועים הם

﴿91﴾ אלה אשר כפרו וימותו כשהם כופרים, לא יתקבל מהם פדיון, אפילו כמלוא הארץ זהב. לכל אלה יהיה עונש כואב, ולא יהיה להם מחלצים

﴿92﴾ לא תקבלו את החסד של אללה, אם לא תתרמו מכל מה שאהוב עליכם. כל אשר תתרמו, יהיה ידוע לאללה

﴿93﴾ כל המאכלים היו מורשים לבני ישראל, מלבד מה שאסר ישראל על עצמו לפני שהושרתה התורה. אמור (מוחמד): “הביאו את התורה וקראו אותה אם אתם אכן צודקים”

﴿94﴾ מי שהמציא שקרים על אללה לאחר מכן, אלה הם המקפחים

﴿95﴾ אמור: “צדק אללה, על כן לכו בעקבות דת אברהם חניף (המתמסר לאללה), ולא היה מהמשתפים (עבודה זרה)

﴿96﴾ הבית (הקדוש) הראשון שהוקם לבני האדם הוא זה אשר בבכה (העיר מכה), מבורך ובו הדרכה לכל העולמים

﴿97﴾ מצויים בו אותות בהירים, המקום שבו עמד אברהם. כל הנכנס אליו יהיה בטוח. האנשים מצווים בפני אללה לעלות לרגל אל הבית, אכן זה חובה על כל היכול לצאת לדרך. ואולם כל הכופר, הן, אללה אינו זקוק לכל העולמים

﴿98﴾ אמור, הוי, אנשי הספר! למה אתם כופרים באותות אללה? ואללה עד לאשר אתם מבצעים

﴿99﴾ אמור: “הוי, אנשי הספר! מדוע אתם חוסמים את השביל של אללה לאשר האמין, התרצו אותו מסולף ואתם עדים ? ולא נעלמו מאללה מעשיכם

﴿100﴾ הוי, אלה אשר האמינו! אם תצייתו לקבוצה מאלה אשר קיבלו את הספר, הם ישיבו אתכם להיות כופרים לאחר

﴿101﴾ שכבר הייתם מאמינים

﴿102﴾ וכיצד תכפרו בעוד אותות אללה נקראים בפניכם, ושליחו עודנו בינכם? ומי שיאחז באללה יודרך אל דרך הישר

﴿103﴾ הוי, אלה אשר האמינו! יראו את אללה כיאה לו, ואל תמותו אלא בעודכם מוסלמים (מתמסרים לאללה)

﴿104﴾ דבקו בחבל של אללה (הקוראן) כולכם ואל תתפזרו, וזכרו את החסד של אללה עמכם כאשר הייתם אויבים זה לזה והוא קירב בין לבבותיכם, והפכתם בחסדו לאחים, וכאשר הייתם על סף חפירה של אש, והוא חילץ אתכם ממנה. כך יבהיר לכם אללה את אותותיו למען תודרכו

﴿105﴾ ושתהיה מכם אומה אשר קוראים אל הטוב, והמצווים לעשות חסד ומזהירים מעשיית רוע, ואלה הם המצליחים

﴿106﴾ ואל תהיו כמו אלה אשר התפזרו ונחלקו לאחר שקיבלו את ההוכחות הבהירות, כי להם עונש אדיר

﴿107﴾ ביום(יום הדין) אשר בו יאירו פנים ויחשכו פנים. ולאלה אשר חשכו פניהם יאמר, “האם כפרתם לאחר שהאמנתם? טעמו את העונש שבו כפרתם”

﴿108﴾ אך, אלה אשר יאירו פניהם יישארו ברחמי אללה לעולם

﴿109﴾ אלה אותות אללה, אשר אנו קוראים לך (מחמד) בצדק, כי אללה אינו רוצה לקפח לעולמים

﴿110﴾ לאללה כל אשר בשמים ואשר בארץ ואל אללה יוחזרו כל הדברים

﴿111﴾ הייתם האומה הטובה ביותר שהוצאה לאנשים, והמצווים לעשות חסד ומזהירים מעשיית רוע, ומאמינים באללה. ולו האמינו אנשי הספר (במוחמד ובשליחותו), טוב היה להם. יש מאמינים ביניהם, ואולם רובם מושחתים

﴿112﴾ אינם יכולים לפגוע בכם אלא פגיעה מילולית, ואם יילחמו בכם יימלטו, אז לא ינצחו

﴿113﴾ ההשפלה נכפתה עליהם באשר יימצאו, אלא אם יחזיקו בחבל מאללה ובחבל מהאנשים. ונחת עליהם זעם של אללה, נכפתה עליהם דלות, מפני שהם כפרו באותות של אללה, והרגו את הנביאים בלא צדק ועל כי מרדו ועברו מהמורשה לאסור

﴿114﴾ אולם לא כולם דומים. בין אנשי הספר ישנה אומה של אנשי יושר הקוראים את אותות (משפטי הקוראן) אללה במשך הלילה והם יסגדו לו

﴿115﴾ מאמינים הם באללה וביום האחרון והמצווים לעשות חסד ומזהירים מעשיית רוע, וממהרים לעשות מעשים טובים, ואלו מהישרים

﴿116﴾ והטוב שיעשו, אינו מוכחש להם. ואללה מכיר את היראים

﴿117﴾ אלה אשר כפרו, לא יועיל להם רכושם ולא ילדיהם בכלום אצל אללה, ואלה הם בעלי האש והם בה לעולם (בגיהינום)

﴿118﴾ משל מה שהם תורמים בחיי העולם הזה משול לרוח קרה שנשבה על שדה אנשים אשר חטאו והשמידה אותו. לא אללה קיפח אותם, אלא הם את עצמם מקפחים

﴿119﴾ הוי אלה אשר האמינו! אל תיקחו לכם ידידים מקורבים שאינם מקרבכם (כופרים), כי אינם מרפים לגרום לכם צרות ממושכות. הם תמיד מקווים שתסבלו, תמיד הם מביעים בפיהם שנאה כלפיהם, אך זה אשר מעלימים בלבם קשה יותר. כבר הבהרנו לכם את האותות, אילו הייתם מבינים

﴿120﴾ הנה אתם אוהבים אותם (אנשי-הספר), ואילו הם אינם אוהבים אתכם, ואתם מאמינים בספר כולו (אשר ירד). ובהיפגשם עמכם יאמרו: “גם אנו מאמינים”. אך כשהם בודדים, הם נושכים אצבעותיהם מזעם עליכם, אמור: “מותו ברוגזכם, אללה יודע מה שבלבבות”

﴿121﴾ כל טובה אשר תבוא עליכם תפריע להם. וכל צרה שתבוא עליכם ישמחו בה. ואם תהיו סבלניים ותיראו מאללה, לא תזיק לכם תחבולתם בכלום. אללה יודע את כל מה שהם עושים

﴿122﴾ כאשר הקדמת בבוקר לצאת מביתך כדי לקבוע למאמינים עמדות לקרב. ואללה שומע הכול יודע הכול

﴿123﴾ כאשר כמעט נפלה רוחם של שני שבטים מבינכם, אך אללה מגונן עליהם, כי על אללה סומכים המאמינים

﴿124﴾ אללה נתן לכם ניצחון בקרב בדר כאשר הייתם חלשים, ולכן יראו את אללה, אולי תביעו לו אות תודה

﴿125﴾ באומרך למאמינים, האם לא די בכך שריבונכם יוריד לעזרתכם שלושת אלפים מלאכים

﴿126﴾ אכן! אם תהיו בעלי סבלנות, ותהיה בכם יראה, ולו יתקיפו אתכם התקפת פתע, ישלח ריבונכם לעזרתכם חמשת אלפים מלאכים מסומנים ללחימה

﴿127﴾ לא עשה אללה זאת אלא כבשורה בשבילכם ולמען יבטח לבכם בו. והניצחון הוא רק מאללה, העזוז והחכם

﴿128﴾ זה היה כדי שישמיד חלק מאלה שכפרו, או להפיל את רוחם וישובו נכזבים

﴿129﴾ אין בידיך שום דבר. אללה יקבל את חרטת מי שירצה או יעניש אותם משום שהם מקפחים

﴿130﴾ ולאללה כל אשר בשמים ואשר בארץ, והוא סולח למי שרוצה, ומעניש את מי שרוצה, ואללה הוא הסלחן הרחום

﴿131﴾ הוי, אלה אשר האמינו! אל תיקחו ריבית כפולה ומכופלת, והיו יראים את אללה למען תצליחו

﴿132﴾ והישמרו מהאש (של הגיהינום) שהוכנה לכופרים

﴿133﴾ והישמעו לאללה ולשליח למען תרוחמו

﴿134﴾ מהרו אל הסליחה מריבונכם, ולגן העדן שרוחבו כרוחב השמים והארץ והוא מיועד ליראים

﴿135﴾ אלה אשר תורמים מכספם הן ברווחה והן בצרה, ולאלה העוצרים את כעסם, והסולחים לאנשים, כי אללה אוהב את המיטיבים

﴿136﴾ ואלה אשר עשו חטא, או קיפחו את עצמם, זכרו את אללה וביקשו את סליחתו על חטאיהם. ומי מלבד אללה יסלח על חטאים. ולא יתמידו במעשיהם(הרעים) במודע

﴿137﴾ כל אלה, גמולם הוא סליחה מריבונם וגני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, שבהם יחיו לעולם. מה טוב הוא גמול העמלים

﴿138﴾ אומות ודורות רבים חלפו(הושמדו) לפניכם. ולכן קומו וצאו בארץ וראו מה היה עונשם של המתכחשים

﴿139﴾ זוהי הצהרה לאנשים והדרכה ולקח ליראים

﴿140﴾ אל תהיו חלשים ואל תיעצבו, כי עליונים תהיו אם מאמינים אתם

﴿141﴾ ואם נגע בכם פצע (בקרב אוחוד), גם הם (האויבים) נפצעו כמותכם (בקרב בדר). והננו מחליפים (את ימי הניצחון) בין האנשים, למען יבחין אללה במאמינים ויבחר מבינכם עדים קדושים. ואללה אינו אוהב את המקפחים

﴿142﴾ ועל מנת לבדוק את אלה אשר האמינו וישמיד את הכופרים

﴿143﴾ החשבתם כי תיכנסו לגן העדן מבלי שאללה יבחין מי הם אלה אשר התאמצו למען אללה ומי הם הסבלנים

﴿144﴾ תמיד הייתה לכם כמיהה למות בקרב עוד לפני שהגעתם לזה (בקרב אוחוד), אך כעת ראיתם את זה לנגד עיניכם

﴿145﴾ מוחמד אינו אלא שליח אשר היו שליחים לפניו. האם תפנו עורף (לאסלאם) אם ימות או ייהרג? כל המפנה עורף, לא יזיק לאללה בכלום ואללה יגמול לאלה המודים לו. 145 ולא תמות נפש אלא ברשותו של אללה במועד (כתוב אצל אללה) הנקבע לה, מי שרוצה בתגמול של העולם הזה ניתן לו ממנו, אך מי שרוצה בתגמול של העולם הבא ניתן לו ממנו. ונגמול למכירי טובה

﴿146﴾ וכמה נביאים אשר נלחמו לצדם נאמנים רבים, ולא נפל לבם כתוצאה מכל אשר פגע בהם במלחמתם בשביל אללה, ולא נחלשו ולא הביעו כניעה. אללה אוהב את הסבלנים

﴿147﴾ הם לא התלוננו ולא אמרו דבר מלבד “ריבוננו! סלח לנו על חטאינו וחצינו את גבולות המורשה, וקבע את רגלינו ביציבות, ותן לנו ניצחון על האנשים הכופרים.”

﴿148﴾ ואז נתן להם אללה את גמול העולם הזה (הניצחון על אויביהם), והגמול המעולה של העולם הבא (גן עדן), ואללה אוהב את המיטיבים (במעשיהם)

﴿149﴾ הוי אלה אשר האמינו! אם תישמעו לאלה אשר כפרו, יחזירו אתכם אחורה לכפירה, ותהפכו למפסידים

﴿150﴾ רק אללה הוא אדונכם (המגונן עליכם) והוא הטוב שבמחלצים

﴿151﴾ נבהיל ונבעית את לבבות אלה אשר כפרו, על מה שייחסו לאללה אשר הוא לא השרה (על נביאו) וללא כל הוכחה מהם. האש (הגיהינום) תהיה משכנם, ומה נורא יהיה משכנם של המקפחים

﴿152﴾ אללה קיים את הבטחתו לכם כשהבסתם אותם (את אויביכם) ברשותו, עד אשר נכשלתם ונפל הסכסוך בינכם, ולא פעלתם לפי הוראות הנביא, ואולם לאחר שהראה לכם את אשר אהבתם (את השלל), משום שהיו בינכם כאלה שרצו ברכוש העולם הזה והיו כאלה שרצו בגמול בעולם הבא. לכן הוא מנע מכם להביס אותם, וזה כדי לבחון אתכם. ובסוף סלח לכם. כי אללה רב-חסד למאמינים

﴿153﴾ וכאשר ברחתם אל ההר (הר אוחוד) ולא שמתם לב לאף אחד, על אף שהשליח (מוחמד) קרא לכם מאחור. על כן גמל לכם (אללה) בייסורים תחת ייסורים, למען תשכחו את הניצחון והשלל שאיבדתם ואת הכישלון שפגע בכם. אללה בקי היטב במעשיכם

﴿154﴾ לאחר הסבל הוריד עליכם ביטחון על-ידי תנומה שכיסתה חלק מכם, ואילו אחרים דאגו לעצמם, וחשבו על אללה מחשבות שלא הייתה בהן אמת, מחשבות של הבערות. הם אמרו: “האם אנחנו אחראים למה שקרה?” אמור להם “העניין כולו נמצא בידי(שליטת) אללה”. הם מסתירים בלבם מה שלא יגלו לך. הם אומרים, “לו רק היה הדבר בידינו, לא היינו נהרגים כאן”. אמור: “לו גם הייתם נמצאים בבתיכם, היו אלה אשר נגזר עליהם למות יוצאים מרצונם למקום הריגתם”. כך אללה רצה להעמידכם בניסיון, ולבחון את אשר בלבכם, כי אללה יודע מה אתם מסתירים בלבכם

﴿155﴾ אלה מכם אשר יתרחקו (יכפרו) ביום (אוחוד) שנפגשו שני המחנות (המאמינים והלא מאמינים), פותו על ידי השטן לעשות את אשר עשו בגלל חטאיהם, אך אללה סלח להם, כי אללה הוא הסלחן והסבלן

﴿156﴾ הוי, אלה אשר האמינו! אל תהיו כמו אלה אשר כפרו האומרים על אחיהם הנוסעים למחייתם בארץ, או משתתפים בקרבות למען אללה, אילו נשארו עמנו לא היו מתים, ולא היו נהרגים. אללה יעשה דברם זה צער בלבבותיהם. אללה הוא אשר יחיה וימית, והוא רואה את מעשיכם

﴿157﴾ אם תיהרגו בשביל אללה, או תמותו, הרי סליחה מאללה ורחמיו טובים מכל אשר יצברו

﴿158﴾ ואם תמותו או תיהרגו (בקרבות למען אללה), אל אללה תקובצו

﴿159﴾ הודות לרחמי ריבונך התייחסת אליהם בעדינות, כי אילו היית תקיף וקשוח הם היו בורחים ומתפזרים מסביבך. לכן סלח להם ובקש את סליחת אללה עבורם, והמשך להתייעץ עמם, ובהבשלת ההחלטה סמוך על אללה והחלט, כי אללה אוהב את הסומכים עליו

﴿160﴾ אם יתמוך אללה בכם, אין מי שינצח אתכם. אך אם הוא יזניח אתכם, מי זה אשר יתמוך בכם מלבדו? ועל אללה המאמינים צריכים לסמוך

﴿161﴾ חלילה לנביא לבגוד בשלל הקרב וכל שיבגוד בשלל הקרב יבוא ובגידתו בשלל הקרב בידו ביום תחיית-המתים, ואז תתוגמל כל נפש בעבור מה שעשתה (בעולם הזה), והם לא יקופחו

﴿162﴾ האם מי שנוהג לפי רצון אללה הוא כמו מי שנפל עליו זעם אללה? משכנו הוא הגיהינום, וכה רע סופם

﴿163﴾ הם מסווגים לפי דרגות אצל אללה. ואללה רואה את כל מה שהם עושים

﴿164﴾ אללה גמל חסד למאמינים, בשולחו אליהם שליח מתוכם, על מנת שיקרא בפניהם את אותותיו, לטהרם, וללמדם את הספר (הקוראן) ואת החכמה, שכן, היו קודם לכן בתעייה מובהקת

﴿165﴾ וכאשר פגעה בכם מצוקה (בקרב אוחוד), וכבר פגעתם (באויב) כפליים (בקרב בדר), אמרתם: ״ כיצד זה קרה לנו?” אמור: “אתם עצמכם הובלתם אליו”. אללה הוא הכול-יכול

﴿166﴾ ומה שפגע בכם ביום (יום אוחוד) כשנפגשו שני המחנות (המאמינים והלא מאמינים), קרה ברשות אללה, למען יידע מי הם המאמינים (באמת)

﴿167﴾ ולמען יידע מי הם הצבועים, אשר בהיאמר להם: “בואו והילחמו בשביל אללה, או הדפו את המתקיפים”. אמרו: “לו ידענו שתילחמו במישהו היינו מלווים אתכם”. באותו יום היו קרובים לכפירה יותר מאשר לאמונה, משום שהם אומרים בפיהם מה שלא כליכם, אך אללה יודע את אשר יחביאו

﴿168﴾ אלה אשר לא יצאו למערכה, אמרו לאחיהם (על מי שנפלו במלחמה): “לו נשמעו לנו, לא היו נופלים בקרב”, אמור: “סלקו את המוות מעצמכם, אם אתם צודקים”

﴿169﴾ אל תחשוב שאלה שנפלו במערכה בשביל אללה מתים הם, כי חיים הם אצל ריבונם, ונהנים מהשפע שהוא מספק להם

﴿170﴾ הם שמחים במה שמעניק להם אללה מחסדו, ומתבשרים באלה שנשארו בחיים ועוד לא הצטרפו אליהם, שלא יהיה להם ממה לפחד ולא על מה להתעצב

﴿171﴾ והם מתבשרים בשפע הטוב מאת אללה ובחסדו, כי אללה לא יקפח את גמול המאמינים

﴿172﴾ אשר קיימו את (קריאת) אללה והשליח (מוחמד), לאחר שכבר נפצעו קשה (בקרב אוחוד), ולעושי הטוב והיראים שמור גמול אדיר

﴿173﴾ וכן לאלה אשר אמרו להם האנשים: “הנה האויבים (אנשי מכה) הכינו לכם כוח רב להילחם בכם, עליכם לפחד מהם”. אמנם, זה רק חיזק את אמונתם, ואמרו, “דיינו באללה שהוא הטוב במגינים”

﴿174﴾ המאמינים לאחר היציאה לקרב הם חזרו הביתה בשפע הטוב של אללה ובחסדו, ולא פגע בהם כל רע. ונהגו לפי רצון אללה, ואללה בעל החסד האדיר

﴿175﴾ אמנם זה השטן הוא שמטיל עליכם פחד על-ידי נאמניו, אך אל תפחדו מהם, ויראו רק אותי, אם אתם מאמינים

﴿176﴾ אל יצערוך אלה הממהרים לכפור, הם לא יזיקו לאללה בכלום. אללה חפץ שלא לתת להם חלק בעולם הבא, להם עונש אדיר

﴿177﴾ אלה שבחרו בכפירה במקום אמונה לא יזיקו לאללה בכלום, להם עונש כואב

﴿178﴾ אל יחשבו אלה אשר כפרו כי הארכה אשר ניתנה להם היא לטובתם. אנו נותנים להם ארכה רק למען שירבו לחטוא, להם עונש משפיל

﴿179﴾ אללה לא ישאיר את המאמינים במצב שבו אתם נמצאים, אלא עד שיברור את הרע מן הטוב. אללה לא יחשוף בפניכם את הנסתר, אבל אללה בוחר לו שליחים כפי שירצה. על כן האמינו באללה ובשליחיו, ואם תאמינו ותהיה בכם יראה יהיה גמולכם אדיר

﴿180﴾ ואל יחשבו המקמצים לתת מן החסד שאללה העניק להם, כי הוא לטובתם. להפך, לרעתם הוא, ואת כל מה שיקמצו יישאו כסוגר על צווארם ביום תחיית- המתים, כי לאללה ירושת השמים והארץ, ואללה בקי במעשיכם

﴿181﴾ אללה שמע את דברי האומרים: “אללה עני ואנו עשירים”. נרשום את אשר דיברו, ואת הריגתם של הנביאים ללא הצדקה. (וביום הדין) נאמר: “טעמו את עונש השריפה” (בגיהינום)

﴿182﴾ זה עונש על (החטאים) אשר עוללו ידיכם, ואכן אללה אינו מקפח את העבדים (יצוריו)

﴿183﴾ לאלה אשר אומרים: ״ אללה כרת אתנו ברית כי לא נאמין לשום שליח אם הוא לא יביא לנו קורבן שהאש תאכל אותו”, אמור(מוחמד): “שליחים אשר היו לפניי כבר הביאו לכם אותות בהירים, ואת אשר אמרתם (הקורבן), ומדוע הרגתם אותם אם באמת אתם צודקים?”

﴿184﴾ ואם יתכחשו לדבריך, הנה כבר לפניך הוכחשו דברי שליחים אשר הביאו אותות בהירים והזובור (מגילות שניתנו לשליחים לפני הנביא מוחמד), וספרים קדושים אשר מאירים לכם (את דרך האמונה)”

﴿185﴾ כל נפש עתידה לטעום את המוות, וביום תחיית-המתים ישולם לכם גמולכם, וכל מי שיורחק מאש הגיהינום ויוכנס לגן העדן, הוא הזוכה, וכי חיי העולם הזה אינם אלא הנאה חולפת

﴿186﴾ (הוי, המאמינים!) עוד תתנסו באובדן רכושכם ונפשותיכם, ותשמעו מאלה אשר ניתן להם הספר לפניכם ומעובדי האלילים דיבורים שיפגעו בכם הרבה, אך אם תהיו סבלנים ומאופקים, אז הרי שזה סימן של רצון איתן

﴿187﴾ אללה כרת ברית עם אלה אשר הוענק להם הספר: עליכם לגלותו ולפרשו לבני-האדם ואל תחביאוהו ואולם הם זרקוה (את הברית) מאחורי גבם עבור תמורה זולה. כה גרועה העסקה שעשו

﴿188﴾ אל תחשוב כי אלה השמחים במעשיהם ואוהבים שישבחו אותם על מה שלא עשו, ואל תחשוב שהם יינצלו מן העונש, ולהם עונש כואב (בגיהינום)

﴿189﴾ לאללה מלכות השמים והארץ, ואללה הכול-יכול

﴿190﴾ בבריאת השמים והארץ ובחילוף הלילה והיום יש אותות למשכילים להבין

﴿191﴾ אלה המזכירים את אללה בעמידה, בישיבה, ובשכיבה על צדם, וחושבים על (התחכום של) בריאת השמים והארץ (ומתפלאים): “ריבוננו! לא יצרת כל זה לבטלה, ישתבח שמך! והגן עלינו מפני עונש האש (בגיהינום)”

﴿192﴾ ריבוננו! כל מי שתכניס אל האש (בגיהינום), אתה מבזהו, ולמקפחים אין עוזרים

﴿193﴾ ריבוננו! אנו שמענו מישהו(הנביא מוחמד) קורא לבוא אל האמונה, ואומר: “האמינו בריבונכם!” והאמנו. ריבוננו! סלח לנו על חטאינו ומחק לנו את מעשינו הרעים, והמיתנו עם הישרים”

﴿194﴾ ריבוננו! הענק לנו את אשר הבטחת לנו על-ידי שליחיך, ואל תעליבנו ביום תחיית-המתים, הן, אתה אינך מפר הבטחה

﴿195﴾ וריבונם נענה להם: “אני לא אבטל את עמלו של אף אחד, זכר או נקבה, משום שכולכם מאותה שושלת (שווים אצלי). אלה אשר היגרו וגורשו מבתיהם, ונפגעו למעני, ונלחמו ונפלו במערכה (למעני) אכפה להם על חטאיהם, ואכניסם אל גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, כגמול המגיע לכם מאללה, כי הגמול הטוב ביותר שמור אצל אללה

﴿196﴾ אל תתעתע בך השליטה של אלה אשר כפרו במקומות שונים בעולם

﴿197﴾ זוהי הנאה קטנה, ואחריה יהיה משכנם בגיהינום, ומה רע המשכן שם

﴿198﴾ ואולם הי ראים את ריבונם, להם שמורים גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, לעולם ישכנו בהם, כהארחה מאללה. כל אשר אצל אללה, טוב הוא לישרים

﴿199﴾ בין אנשי הספר ישנם המאמינים באללה ובאשר הורד אליכם (הקוראן), ובאשר הורד אליהם, והם נכנעים לאללה. הם אינם מחליפים את אותות אללה בתמורה זולה. כל אלה להם גמולם אצל ריבונם, ואללה מהיר חשבון

﴿200﴾ הוי אלה אשר האמינו! גלו סבלנות, והחזיקו מעמד בסבלנות, ועימדו על המשמר, והיו יראים את אללה למען תצליחו

﴿1﴾ הוי האנשים! יראו את ריבונכם אשר ברא אתכם מנפש אחת שממנה ברא את בת-זוגה, ומשניהם הפיץ אנשים רבים ונשים רבות. ויראו את אללה אשר בשמו תתייחסו זה לזה, ושמרו על חובתכם לקרובי משפחה, כי אללה משגיח עליכם

﴿2﴾ עליכם למסור ליתומים את רכושם (כשיתבגרו), מבלי להחליף את הטוב ממנו ברע, ואל תאכלו (אל תערבו למען תגזלו) את רכושם עם רכושכם, כי פשע חמור הוא

﴿3﴾ ואם פוחדים אתם כי לא תוכלו לעשות צדק עם היתומות, התחתנו עם נשים המוצאות חן בעיניכם, לשתיים, לשלוש, או לארבע. אך אם פוחדים אתם שלא תוכלו לנהוג בהן בצדק ושוויון, התחתנו עם אחת, או הסתפקו באלה אשר בבעלותכם. כך יקל עליכם שלא לקפח

﴿4﴾ תנו לנשים את המוהר ברצון, אך אם הן מרצונן החופשי תוותרנה לכם על חלק ממנו, השתמשו בזה ויערב לכם

﴿5﴾ אל תפקידו בידי חלשי-דעת את רכושכם אשר אללה מינה אתכם למשגיחים עליו. ואולם פרנסו אותם והלבישו אותם, ודברו עמם בצורה יפה

﴿6﴾ פקחו על היתומים עד שיגיעו לגיל של חתונה, ואז אם תבחינו בכך שהם הגיעו לבגרות, החזירו להם את רכושם, ואל תבזבזו את זה לפני שהם יגיעו לגיל בגרות. על (המשגיח) העשיר להימנע מלהשתמש ברכוש היתום, אך העני רשאי להשתמש בו כמקובל. ובמוסרכם להם את רכושם, הביאו עדים, ומספיק אללה לבדו לעריכת הדין והחשבון

﴿7﴾ לגברים חלק מירושת ההורים והקרובים, ולנשים חלק מירושת ההורים והקרובים, מעט או רב, חלק מוגדר

﴿8﴾ אם נוכחים בחלוקה קרובי משפחה, ויתומים, ומסכנים, יש להעניק להם חלק (מן העיזבון) ודברו איתם בצורה מכובדת

﴿9﴾ עליהם לחשוש לאלה אשר לו היו עוזבים מאחוריהם צאצאים חלשים (אשר היו תחת השגחתם לפני מותם) ודואגים להם, על כן יהיו יראים את אללה, וידברו דברים ישרים

﴿10﴾ אלה אשר אוכלים בקיפוח (גוזלים) את רכוש היתום, אכן ימלאו בטניהם באש, אשר ייצלו בה בגיהינום הבוערת

﴿11﴾ מצווה אללה לכם ביחס לילדיכם: כי חלק הבן הזכר הוא כחלק שתי בנות, ואם יש יותר משתי בנות, אז יהיו להן שני שלישים מהירושה. ואם יש בת יחידה, אז היא תקבל חצי מהירושה. באשר להורים, כל אחד מהם יקבל שישית מהירושה של בנם במקרה שיש לו ילדים. ואם אין לו ילדים, והוריו הם יורשיו, אז אמו תקבל שליש. ואם יש לו אחים ואחיות, אז אמו תקבל שישית מהירושה. כך תחלקו לאחר קיום צוואתו וסילוק חובותיו. ביחס להוריכם וילדיכם (היורשים אתכם) לא תדעו מי מהם עשוי להועיל לכם יותר. (חלוקה זו היא) קביעה מן אללה. אללה הוא היודע והחכם

﴿12﴾ ולכם מחצית ירושתן של בנות-זוגכם, אם אין להן ילד. אך אם יש להן ילד, לכם רבע מהירושה, לאחר קיום צוואותיהן וסילוק חובותיהן. כמו כן מגיע להן הרבע מירושתכם אם לא יהיה לכם ילד. ואם יש לכם ילד, הן יקבלו שמינית מהירושה, לאחר קיום צוואתכם וסילוק חובותיכם. כשאין הורים או ילדים לגבר או לאשה, אך יש אח או אחות, יהיה חלק כל אחד מהם שישית, אך אם יש יותר משניים, הם יחלקו שליש, לאחר קיום צוואתו וסילוק חובותיו, ללא גרימת נזק (ליורשים), זהו צו אללה, ואללה יודע ומתון

﴿13﴾ ואלה הם חוקי אללה, וכל מי שמציית לאללה ולשליחו (מוחמד) ייכנס אל גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ולעולם יחיה בהם, וזוהי הזכייה האדירה

﴿14﴾ אולם מי שמתנגד לאללה ולשליחו, ועובר על חוקיו, ישליכו אל האש (הגיהינום) ויישאר שם לנצח, ועונשו יהיה משפיל

﴿15﴾ ולאלה מהנשים שלכם אשר מואשמות בזנות, הביאו נגדן ארבעה עדים. אם הם יעידו באשמתן, החזיקו אותן בבית עד יום מותן. או עד אשר אללה יקבע להן מוצא אחר

﴿16﴾ אם שניים יעשו זאת, הענישו אותם, ואם יתחרטו בכנות ויתנהגו כמקובל, הפסיקו להזיק להם. אללה מקבל את חרטתם הכנה של עבדיו ורחום

﴿17﴾ אללה יקבל את חרטתם הכנה של אלה העושים רעה בשגגה, והממהרים לבקש סליחה כנה מאללה, אלה אללה יקבל את סליחתם הכנה. אללה הוא היודע החכם

﴿18﴾ אך לא תתקבל בקשת הסליחה של החוטאים, אשר בהגיע שעתם למות הם אומרים, “אני מביע חרטה כנה ״ ולא למתים ככופרים כי להם הכנו עונש כואב

﴿19﴾ הוי אלה אשר האמינו! אסור לכם לרשת נשים כעד רצונן. ואל לכם למנוע בעדן מלהינשא וכך ליטול מהן חלק מאשר נתתם להן, פרס למקרה של זנות שהוכחה. חיו עמן כדין, ואם תסלדו מהן, יתכן כי אתם סולדים מדבר אשר אללה עשה כפתח לשפע של טוב

﴿20﴾ אם תרצו להתחתן עם אישה אחרת במקום האישה שאתם נשואים לה, וכבר נתתם לראשונה קינטאר, אל לכם להשיב חלק ממנו. תרצו לקחתו על-ידי עלילות והאשמות שקריות

﴿21﴾ כי איך תיקחוהו לאחר יחסי האישות שקיימתם בינכם, ולאחר ברית הנישואין

﴿22﴾ אל לכם להתחתן עם הנשים אשר התחתנו עמן אבותיכם, חוץ ממה שכבר קרה מקודם, כי זה מעשה תועבה (בלתי מוסרי) ומנהג מביש

﴿23﴾ אסורות עליכם לנישואין: אימהותיכם, ובנותיכם, ואחיותיכם, ודודותיכם מצד אביכם, ודודותיכם מצד אמכם, ובנות האח, ובנות האחות, ואלה אשר היניקו אתכם, ואלה שינקו אתכם מאותה אישה, ואימהות נשיכם, ובנותיכם החורגות מנשים שאתם ביחסי אישות עמן, ואם אינכם ביחסי אישות עמן אין חטא עליכם להתחתן עמן, ונשות בניכם יוצאי חלציכם, ואל תתחתנו עם שתי אחיות יחדיו, אלא אם כן זה כבר נעשה. אללה הוא הסלחן והרחום

﴿24﴾ כמו כן, אסורות לכם נשים נשואות, חוץ מהנשואות אשר לקחתם בשבי(בשעת מלחמה), זה חוק אללה אשר הוריד לכם. אבל חוץ מאלה, כל השאר מורשות לכם לנישואין, בתנאי שאתם משתמשים ברכושכם כדי לשאתן בנישואים מקודשים, אך לא לשם זנות וניאוף. חובה עליכם לשלם את המוהר שקבעתם לנשים אשר בעלתם בצורה חוקית (במסגרת הנישואים), ולא יהיה חטא אם תבואו לידי הסכם מיוחד ביחס לגורל המוהר, כי אללה הוא היודע החכם

﴿25﴾ מי שאין לו יכולת כלכלית להתחתן עם המאמינות בנות החורין, אז הוא יכול להתחתן עם את המאמינות אשר לכם. אללה יודע היטב מי מאמין, והמאמינים מקורם זה מזה עליכם להתחתן עמן ברשות משפחותיהן, ושלמו להן את המוהר המגיע להן כמקובל, ובתוקף קידושי נישואין ולא לשם זנות. אולם אם תזנה (אחרי הנישואין), יחול עליה רק מחצית העונש שחל על אישה אשר נישאה כאשר הייתה בת חורין. זו היא הדרך היאה לכל אחד מכם הפוחד שיצרו יגבר עליו. אך מוסב לכם שתשלטו ביצרכם. ואללה סולח רחום

﴿26﴾ אללה רוצה להדריך אתכם בדרכם של אלה שקדמו לכם, ויקבל את חרטתכם הכנה, כי אללה הוא היודע החכם

﴿27﴾ אללה רוצה לקבל את חרטתכם הכנה, אך אלה המשועבדים לתאוות רוצים כי תרחיקו לסטות (מדרך הישר)

﴿28﴾ אללה רוצה להקל עליכם, כי הוא יודע כמה רפויים נוצרו בני-האדם

﴿29﴾ הוי אלה אשר האמינו! אל תבזבזו איש את רכוש רעהו ללא הצדקה, אלא אם תהיה זו עסקה מתוך הסכם הדדי, ואל תביאו כליה על עצמכם, כי אללה מרחם עליכם

﴿30﴾ זה אשר עושה את כל אלה (גזילת רכוש והרג של אחרים) מתוך מרידה וקיפוח, נצלה אותו באש הגיהינום, וזה קל מאד עבור אללה

﴿31﴾ אם תישמרו מפני החטאים הגדולים אשר נאסר עליכם לעשות, נכפר לכם על מעשיכם הרעים הקטנים, ונכניס אתכם למקום מכובד (בגן העדן)

﴿32﴾ אל תחפצו לקבל את מה שאללה העדיף לתת לאחרים. לכל איש חלק כפי מעשיו, ולכל אישה חלק כפי מעשיה, ובקשו את חסדו של אללה. אללה יודע כל דבר

﴿33﴾ לכל אחד ישנם יורשים שיקבלו חלק ממה שהורים וקרובי משפחה השאירו. ואלה אשר נשבעתם להם, העניקו להם את חלקם, כי אללה עד לכל דבר

﴿34﴾ הגברים הם השומרים על הנשים בהכוונתן ובדאגה לצרכיהן, מפני שאללה העדיף אחדים מהם על אחרים, וכי הם תורמים מרכושם לפרנסתן. אכן, הישרות הן האדוקות השומרות על הנסתר כדרך שישמור אללה. אך את אלה אשר אתם פוחדים שתמרודנה, הטיפו להן מוסר, והימנעו מביאה אליהן במגע, והכון קלות, ואם תשמענה בקולכם, אל תמשיכו ללחוץ עליהן, ואללה הוא הנעלה האדיר

﴿35﴾ ואם תפחדו לפילוג בין השניים, שלחו בורר ממשפחתו ובורר ממשפחתה, ואם ירצו שניהם להתפייס, יביא אללה לידי הסכם ביניהם. ואללה הוא היודע והבקי

﴿36﴾ ועיבדו את אללה ואל תשתפו עמו כל שותף, וגמלו חסד עם ההורים, ועם קרובי משפחה, ועם היתומים, ועם המסכנים, ועם השכן קרוב המשפחה, ועם השכן הזר, ועם המכר המלווה אתכם בבית או בדרך, ועם עוברי אורח, ועם העבדים. אללה אינו אוהב את השחצן הגאוותן

﴿37﴾ אלה שמתקמצנים והמצווים על אחרים להיות קמצנים, והמסתירים את מה שאללה העניק להם מחסדו, הרי הכנו לכופרים עונש משפיל

﴿38﴾ ולאלה התורמים את כספם כהתחסדות בפני האנשים, ואינם מאמינים באללה ולא ביום האחרון. ומי שלוקח את השטן כחבר, החבר הזה רע מאוד

﴿39﴾ ומה היה מפריע להם לו האמינו באללה וביום האחרון, והוציאו מהחסד שאללה העניק להם? ואללה מכיר אותם היטב

﴿40﴾ אכן אללה לא יגרום עוול לאיש, אפילו לא כמשקל גרגר חול, ואם תהיה טובה, הוא יכפיל אותה, ויעניק גמול אדיר

﴿41﴾ מה הם יעשו כאשר נקים עד מכל אומה, והבאנו אותך (מוחמד) להעיד על אלה (המוסלמים)

﴿42﴾ ביום ההוא יקוו אלה אשר כפרו ודחו את דברי השליח כי תכסה אותם האדמה (ימותו), אך הם לא יוכלו להסתיר מילה מאללה

﴿43﴾ הוי אלה אשר האמינו! אל תיגשו (למסגדים או) לתפילה בעודכם שיכורים, עד אשר תדעו מה אתם אומרים. ולא כשאתם טמאים (מביאה אל נשיכם) אלא אם אתם עוברי דרך, עד אשר תתרחצו. ואם חולים אתם, או בנסיעה, או אחרי עשיית צרכים, או באתם במגע עם נשים, ואינכם מוצאים מים, חפשו עפר נקי, ובעפר הנקי נקו את ידיכם ומשחו את הפנים פעם אחת, ונקו בו את ידיכם עד המרפקים, ואללה הוא החונן והסלחן

﴿44﴾ הלא ראית את אלה אשר הובא להם חלק מן הספר? הם רכשו לעצמם את התעייה, ורוצים שגם אתם תתעו מן השביל של אללה

﴿45﴾ אללה יודע יותר מכם את אויביכם, ודי באללה כאדון, ודי באללה כתומך

﴿46﴾ (חלק) מאלה אשר התייהדו המשנים את האותות (משפטי הקוראן) מהקשרם, ואומרים (לנביא), “שמענו ומרדנו”, או ”שמע ואל תקשיב” והם אומרים “הבט בנו” בעודם מעוותים את האותות (משפטי הקוראן) במו לשונם, בניסיון לגדף את דת (האסלאם) ולהתנכל לה. אילו היו אומרים, “נשמע ונעשה” או הקשב לנו והבט בנו” כי אז היה זה טוב יותר להם ונכון יותר. אך אללה קילל אותם על כפירתם, ולא יאמינו אלא מעטים מהם

﴿47﴾ הוי אלה אשר ניתן להם הספר! האמינו באשר הורדנו (הקוראן) המאשר את (האמת) אשר עמכם, לפני שנמחק פנים ונסובבם אחורנית, או נקלל אתכם כשם שקיללנו את מחללי השבת. וצו אללה תמיד מתקיים

﴿48﴾ אללה לא יסלח לאלה אשר משתפים בו(עבודה זרה), ויסלח לכל מי שירצה על כל דבר אחר מלבד זה (עבודה זרה). כל המצרף שותף לאללה, הוא בעצם בדה חטא אדיה

﴿49﴾ האם לא ראית את אלה אשר יזכו(באמונה) את עצמם? רק אללה יזכה את מי שירצה, והם לא יקופחו בכלום

﴿50﴾ ראה! איך הם בודים על אללה שקרים, ומספיק בזה חטא נורא

﴿51﴾ הלא ראית את אלה אשר ניתן להם חלק מן הספר, מאמינים באלילים. הם אומרים לאלה אשר כפרו, “אלה הם מודרכים יותר מאלה אשר האמינו והם בדרך (היושר) “

﴿52﴾ אלה הם אשר קילל אללה, ומי שאללה יקלל, לא תמצא לו תומר

﴿53﴾ האם יש להם חלק במלכות-השמים? הרי לא היו נותנים לאנשים אפילו גלעין של תמר

﴿54﴾ האם הם מקנאים באנשים (המוסלמים) על מה שהעניק להם אללה בחסדו? כבר הענקנו לשושלת של אברהם את הספר ואת החכמה, ונתנו להם מלכות אדירה

﴿55﴾ ויש מהם אשר האמינו בו(בקוראן), ויש מהם מנעו אנשים מלהאמין בו, ויש בשבילם בגיהינום מספיק אש יוקדת

﴿56﴾ אלה אשר כפרו באותותינו, אותם נצלה באש (הגיהינום), וכשעורם נשרף, נחליפו בעור אחר, כדי שיטעמו (לסבול מ-) את העונש, ואללה הוא העזוז והחכם

﴿57﴾ ואלה אשר האמינו ועשו את הטוב, אותם נכניס לגני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ובהם יהיו לעולם ועד. שם יהיו להם זוגות טהורות ונכניסם תחת צל נצחי

﴿58﴾ אללה מצווה עליכם להחזיר את הפיקדונות שבידיכם לבעליהם, ואם לשפוט בין אנשים עליכם לשפוט בצדק. כמה הוא יפה המוסר שאללה מטיף לכם. הן, אללה הוא הכול שומע רואה

﴿59﴾ הוי אלה אשר האמינו! הישמעו לאללה והישמעו לשליח ולאחראים בקרבכם. ואם תריבו בינכם על דבר-מה, שפסו אותו לפי(הקוראן, הספר של) אללה, ולפי (הסונה, המסורת של מוחמד) הנביא, אם (באמת) מאמינים אתם באללה וביום האחרון, זו היא (הדרך) הטובה ביותר, ומתאימה יותר(לפרוש)

﴿60﴾ הלא ראית את הסוברים לחינם כי מאמינים הם באשר הורד אליך(הקוראן) ובאשר הורד לפניך (מאללה), כיצד הם רוצים להישפט לפי המסורה של (דרך) השטן, אף-על-פי שהצטוו לכפור בו? השטן רוצה להתעותם רחוק מאוד מדרך הישר

﴿61﴾ כאשר אומרים להם, בואו אל אשר הוריד אללה, ואל השליח (מוחמד), רואה אתה כי הצבועים הולכים ומתרחקים ממך

﴿62﴾ איך הצבועים האלה יתנהגו כאשר יפגע בהם אסון, שבעצם ידיהם גרמו לו, הם באים אליך ונשבעים באללה, “התכוונו רק לעשות טוב ולהשכין שלום בין האנשים״

﴿63﴾ אלה אשר אללה יודע את אשר בלבם, על כן התרחק מהם והטף להם מוסר, ואמור להם בנפשם דברים חזקים (משפיעים) מאוד

﴿64﴾ איננו שולחים כל שליח אלא כדי שאנשים יצייתו לו ברשות אללה. אילו היו באים אליך לאחר שקיפחו את עצמם ומבקשים את סליחת אללה, והשליח היה מבקש את סליחת אללה למענם, היו מגלים שאללה הוא הסלחן הרחום

﴿65﴾ באמת ריבונך! הם לא יאמינו עד אשר יקבלו אותך כשופט לשפוט ביניהם בריבם, ולא ימצאו בנפשותיהם כל הסתייגות מפסק דינך ויקבלוהו בלב שלם

﴿66﴾ אילו היינו מצווים אותם “הרגו את עצמכם, או צאו מבתיכם” רק מעטים מהם היו עושים כך. אמנם, לו היו עושים את הנדרש מהם, היה טוב להם וגם מחזק אותם יותר

﴿67﴾ ואז היינו נותנים להם גמול אדיר מאתנו

﴿68﴾ והיינו מדריכים אותם בדרך הישר

﴿69﴾ ומי ששומע בקול השליח (מוחמד), אלה יהיו ממי שאללה היטיב עמם (בעולם הבא) עם הנביאים, והצדיקים, ואלה אשר היו בשביל של אללה, והישרים, וכה טובה חברתם של אלה

﴿70﴾ זה החסד מאללה, ומספיק שאללה יודע (את כל מה שאתם עושים)

﴿71﴾ הוי אלה אשר האמינו!, התנהגו בזהירות (בצאתכם לקרב). וצאו בקבוצות או כולכם יחד

﴿72﴾ יש בינכם כאלה שאינם רוצים לצאת (ללחימה), ואם תפגע בכם צרה יאמר, “אללה נסה לי חסד כי לא הייתי איתם עד”

﴿73﴾ ואם תקבלו חסד מן אללה, יאמר “הלוואי שהייתי אתם! והייתי זוכה זכייה אדירה”

﴿74﴾ אלה המוכרים את חיי העולם הזה תמורת העולם הבא, עליהם להילחם בהקרבה למען אללה, ומי שנלחם בשביל אללה, וייהרג או ינצח, אכן ניתן לו גמול אדיה

﴿75﴾ מה לכם כי לא תילחמו בהקרבה למען אללה? ולעזור לאנשים ונשים וילדים הנרדפים, האומרים, “ריבוננו! הוציאנו מן העיר הזאת אשר מקפחים הם תושביה, ותן לנו מאתך מגן, והקם לנו מאתך עוזר”

﴿76﴾ אלה אשר האמינו נלחמים בהקרבה למען אללה, ואלה אשר כפרו נלחמים בשביל השטן, על כן הילחמו בחבורת השטן, כי מזימת השטן היא תמיד רופפת

﴿77﴾ הלא ראית את אלה אשר נאמר להם “אל תילחמו, וקיימו את התפילה ושלמו את הזכאת (צדקת חובה)”.? ואולם כאשר הם הצטוו להילחם, הנה חבורה מהם מפחדת מבני אדם, כפי שמפחדת מפני אללה, ואף יותר מכך, ואמרו, “ריבוננו! למה גזרת עלינו את הלחימה? לו איחרת אותנו אל תקופה אחרת ?” אמור “התענוג של העולם הזה קטן מאון, וחיי העולם הבא טובים יותר ליראי אללה, ואתם לא תקופחו בכלום

﴿78﴾ היכן שתהיו, המוות ישיג אתכם, אפילו אם תהיו במגדלים מבוצרים היטב.” אם יקרה להם משהו טוב הם יאמרו, “זה מאללה”, ואם יקרה להם משהו רע הם יאמרו, “זה ממך ״ אמור, “הכול מאללה”. ומה לאלה האנשים נבצר מהם להבין את אשר נאמר

﴿79﴾ כל טובה אשר נופלת בחלקך היא מאללה, וכל רעה אשר תפגע בך, היא ממך עצמך. (מוחמד!) אנחנו שלחנו אותך כשליח אל בני האדם, ומספיק אללה עד (על הנעשה)

﴿80﴾ השומע בקול השליח אכן שומע בקול אללה. ובאשר למסרבים, הרי לא שלחנו אותך שומר עליהם

﴿81﴾ והם אומרים ״ אנו שומעים בקולך” אבל כשהם הולכים, קבוצה מהם זוממת בחושך הלילה דברים שונים מאשר אמרה לך, ואולם אללה רושם את אשר יתכננו. אתה, אל תשים לב להם, וסמוך על אללה, כי הוא דיו כמגן עליך

﴿82﴾ האם לא יתבוננו בקוראן? לו לא היה מאללה, היו מוצאים בו ניגודים רבים

﴿83﴾ אם תגיע אליהם ידיעה המעוררת ביטחון (בניצחון) או אימה (מתבוסה) הם מזדרזים להעבירו מפה לאוזן, אך אילו היו מביאים אותו לשליח ולאחראים שביניהם, היו מבינים אותו ויודעים את מהותו. לולא החסד של אללה ורחמיו עליכם הייתם הולכים בעקבות השטן, חוץ ממעטים מכם

﴿84﴾ הילחם בשביל אללה, ואין אתה אחראי אלא לעצמך, והאץ במאמינים. אללה ישבור את כוח אלה אשר כפרו, כי אללה חזק מהם והעונש שלו קשה יותר

﴿85﴾ הממליץ המלצה טובה יהיה לו חלק בה, אך הממליץ המלצה רעה, יקבל עונש שווה לה, כי אללה משגיח על כל דבר

﴿86﴾ ואם מישהו מברך אתכם לשלום, ברכו בברכה טובה יותר ממנה או החזירו ברכה דומה. כי אללה מעניק חסד (ותגמול) על כל מעשה אשר תעשו

﴿87﴾ אללה, אין אלוה מלבדו, אין ספק, שהוא יקבץ אתכם ביום תחיית-המתים, כי אין דובר אמת יותר מאללה

﴿88﴾ מדוע נחלקתם לשתי קבוצות בנוגע לצבועים? הרי אללה בעצמו הוציא אותם מהדרך בגלל מעשיהם, התרצו להדריך את אשר אללה התעה? ומי שאללה מתעה, אין דרך כל שהיא להדריכו

﴿89﴾ הם (הצבועים) רצו שתכפרו כפי שהם כפרו ותהיו דומים להם. ואל תיקחו מהם ידידים נאמנים עד אשר יהגרו בשביל של אללה. אולם אם יסרבו (ויבגדו באללה) תפסו אותם והרגו אותם באשר תמצאו אותם, ואל תיקחו מהם ידיד נאמן או תומך

﴿90﴾ אך יוצאים מהכלל הם אלה אשר חוסים באלה אשר יש לך ברית איתם, או אלה שיבואו אליכם ואין להם האומץ והרצון להילחם נגדכם ונגד בני עמם. אילו רצה אללה, היה משליטם עליכם והיו נלחמים בכם. לכן, אם הם נמנעים מלהילחם נגדכם ומציעים לכם שלום, הרי אללה לא סלל נגדם דרך (אסר שתילחמו בהם)

﴿91﴾ כמו, יהיו גם כאלה (צבועים) שרוצים להבטיח את עצמם מצדכם וגם מצד בני שבטם, אך ברגע שהם מוצאים הזדמנות לכפור, הם יעשו את זה. אז אם הם לא יפסיקו את מזימותיהם, ולא יבקשו שלום עמכם ואינם מפסיקים להתגרות בכם, אז תפסו אותם והרגו אותם באשר תמצאו אותם, כי עליהם נתנו לכם שלטון מוחלט

﴿92﴾ אסור למאמץ להרוג מאמץ אחר אלא בשגגה. ההורג את המאמץ בשגגה ישחרר עבד מאמץ וייתן כופר-נפש למשפחתו של ההרוג, אלא אם הם יוותרו על כך כצדקה. ואם ההרוג הוא מקרב אויביכם והוא עצמו מאמץ, יש לשחרר עבד מאמין. אך אם ההרוג משבט אשר יש בינכם לבינם ברית, יינתן כופר-נפש למשפחתו, וישוחרר עבד מאמין. ומי שאין ביכולתו לשחרר עבד, יצום חודשיים רצופים, כדי שאללה יקבל את חרטתו הכנה. ואללה יודע וחכם

﴿93﴾ ומי שהורג מאמין בכוונה תחילה, עונשו גיהינום לנצח, ואללה ישפוך את זעמו עליו ויקללו ויכין לו עונש אדיר

﴿94﴾ הוי אלה אשר האמינו! בצאתכם לדרך בשביל אללה, בררו היטב, ואל תגידו למי שמברך אתכם לשלום, “אינך מאמין”, בבקשכם להשיג את הרווח של העולם הזה. החסד הרב שמור לכם אצל אללה. כך הייתם נוהגים (מסתירים את דתכם) בעבר, ואללה חנן אתכם בחסדו, על כן בררו היטב, כי אללה הוא הבקי במעשיכם

﴿95﴾ אינם שווים המאמינים אשר נשארים בבתיהם (ואינם יוצאים בשביל אללה), חוץ מאלה שיש להם פגם (מוגבלות), והמתאמצים בהקרבה למען אללה ברכושם ובנפשם, העדיף אללה את המתאמצים בשבילו ברכושם ובנפשם על אלה הנשארים בבתיהם. אמנם אללה הועיד לשני הצדדים טובות. אך אללה העדיף את המתאמצים בשבילו על הנשארים (בבתיהם) בגמול אדיר

﴿96﴾ דרגות גבוהות וסליחה ורחמים, כי אללה הוא הסלחן והרחום

﴿97﴾ כאשר יקבצו המלאכים את נשמות אלה שקיפחו את עצמם ישאלו אותם, “מה עשיתם ביחס לדתכם?” יאמרו, “היינו חלשים באדמתנו”. (המלאכים)יאמרו, “האם לא הייתה אדמת אללה מספיק רחבה למען שתהגרו בה?” אנשים אלה, משכנם הוא בגיהינום, וכמה נורא המשכן הזה

﴿98﴾ אך לא כך דין החלשים באמת בין הגברים, הנשים והילדים שלא יכלו לעזור לעצמם, ולא יכלו למצוא מוצא אחר מאשר להישאר בבתיהם

﴿99﴾ כל אלה, יתכן שאללה יסלח להם, כי הוא סולח ומוחל

﴿100﴾ כל המהגר לריצוי אללה, ימצא בארץ מקומות מחסה רבים ורווחה, וכל היוצא כדי להגר לריצוי אללה ושליחו, והמוות ישיגו בדרך, יהיה גמולו אצל אללה, כי אללה הוא הסלחן הרחום

﴿101﴾ וכשאתם נוסעים רחוק מבתיכם, מורשה לכם לקצר בתפילה, מחשש שיפתיעו אתכם אלה אשר כפרו בזמן תפילתכם. שהרי הכופרים הם אויב גלוי לכם

﴿102﴾ וכשאתה במערכה ואתה מנהיג את המאמינים בתפילה, תן לקבוצה מהם להתפלל אתך כשנשקם עמם, וכשיסגדו תהיה הקבוצה האחרת מאחוריכם (פניהם מועדות לקראת האויב), וכשהקבוצה הראשונה תגמור את הסגידה תקום, ויחליפו עמדות, ועליהם להיזהר ולקחת את נשקם אתם. אלה אשר כפרו היו רוצים שהסיחו דעתכם מנשקכם ומכליכם, ואז יפתיעו אתכם במתקפת פתע אחת. אין עליכם אשמה אם תניחו את נשקכם תחת גשם כבד או מפאת מחלה, ואולם היזהרו. אכן אללה הכין לכופרים עונש משפיל

﴿103﴾ וכשתגמרו את התפילה (בתנאים כאלה), הזכירו את אללה בעומדכם, ובשבתכם, ובשוכבכם, וכשתהיו במקום מבטחים, קיימו את התפילה כרגיל. אכן התפילה נקבעו זמניה למאמינים

﴿104﴾ אל תהיו רכים מכדי לעקוב אחרי האויב, כי אם אתם סובלים הרי הם סובלים כמוכם, ואולם אתם מקווים לקבל מאללה את אשר להם אין תקווה לקבל. אללה הוא היודע החכם

﴿105﴾ הורדנו לך (מוחמד) את הספר (הקוראן) עם הצדק, למען תשפוט בין בני אדם כפי שאללה הורה לך, ואל תגן על הבוגדים

﴿106﴾ ובקש מאללה את סליחתו, אכן אללה הוא הסלחן הרחום

﴿107﴾ ואל תגן על אלה אשר בגדו בעצמם, אכן אללה אינו אוהב את הבוגד הפושע

﴿108﴾ הם מנסים להסתתר מן האנשים, אך הם לא יצליחו להסתתר מאללה, מפני שהוא כל הזמן איתם, גם שהם זוממים בחשיבת הלילה דברים שהוא אינו אוהב. ואללה מאגף את כל מעשיהם

﴿109﴾ הנה אתם הגנתם עליהם בעולם הזה, אך ביום תחיית- המתים מי יגן עליהם מפני אללה, או מי יהיה אדונם

﴿110﴾ אולם העושה רעה וחוטא לעצמו ואחר כך מתחרט בכנות, ימצא את אללה סולח רחום

﴿111﴾ העובר עבירה חוטא רק עד עצמו, ואללה הוא היודע החכם

﴿112﴾ ומי שעושה חטא או עבירה, ואז מאשים בזה מישהו אחר וזכאי, ודאי יישא באשמה של חטא כבד ומובהק

﴿113﴾ ולולא חסד אללה ורחמיו עליך, הייתה קבוצה מהם מתכננת להתעותך. ואולם רק את עצמם הם יתעו, ולא יפגעו בך בכלום. אללה הוריד לך את הספר ואת החכמה וילמדך את אשר לא ידעת, וחסדו של אללה עמך הוא אדיר

﴿114﴾ על-פי-רוב לא תצא טובה משיחותיהם הסודיות, אם יוחלט על צדקה, או חסד, או להשכין שלום בין האנשים כל העושה זאת במטרה לרצות את אללה נעניק לו גמול אדיר

﴿115﴾ כל מי שמקשה על השליח לאחר שהובהר לו דרך הישר, ויבחר בשביל שאינו של המאמינים, אותו נוביל בדרך שבחר לעצמו, ונצלה אותו באש הגיהינום, וסופו יהיה הגרוע ביותר

﴿116﴾ אללה לא יסלח על כל שיתוף עמו(עבודה זרה), אך הוא יסלח כל חטא חוץ מזה למי שהוא רוצה. ומי שמשתף עם אללה משהו, ממשיך לתעות

﴿117﴾ אלה עובדים מלבד אללה את האלילים הנקבות, אך למעשה הם אינם עובדים אף אחד מלבד את השטן, המורד

﴿118﴾ אללה הטיל עליו קללה. ואמר (השטן): ״ אכן אני(מבטיח ש) אקח לעצמי (כעבדים),חלק קצוב מעבדיך

﴿119﴾ ואתעה אותם, ואעורר תקוות שווא בלבבם, ואצווה אותם לכרות את אוזני הבהמות, ואצווה אותם לשנות את בריאת אללה”. מי שלוקח לו את השטן כאדון במקום אללה סופו אובדן מוחלט ובהיר

﴿120﴾ (השטן) מבטיח ומעורר תקוות שווא בלבבותיהם, אך הבטחותיו הן רק רמאות

﴿121﴾ אלה משכנם הוא הגיהינום, שממנו לא ימצאו(דרך) להימלט

﴿122﴾ ואלה אשר האמינו! ועשו את הטובות, אותם נכניס לגני עדן שנהרות זורמים מתחתיהם, יישארו בהם לנצח. אכן הבטחת אללה אמת, ואין דובר אמת יותר מאללה

﴿123﴾ אין זה קשור בתקוותיכם ולא תקוות אנשי עם הספר. מי שעושה רע ייענש, ולא ימצא לו מגן ולא תומך נגד אללה

﴿124﴾ ומי מעושי הטובות, זכר או נקבה, אשר מאמינים, כל אלה ייכנסו אל גן העדן, ולא יקופחו בכלום

﴿125﴾ היש בעל דת טובה יותר מאשר זה שהכניע (התמסר) את עצמו לאללה כשהוא מיטיב, ואשר היה בעקבות אמונת אברהם ישר הדרך(הניף), אשר אללה בחר בו וקירב אותו

﴿126﴾ לאללה כל אשר בשמים וכל אשר בארץ, והוא מקיף (ושולט ב) כל דבר

﴿127﴾ הם מבקשים אותך לפסוק בעניין הנשים, אמור: “אללה יפסוק לכם בעניינן, וכן מה שאתם קוראים בספר (הקוראן), בעניין הנשים היתומות אשר ברצונכם להתחתן עמן ואינכם משלמים להן מה שנפסק להן(המוהר). ובעניין היתומים הקטינים חסרי המגן, עליכם לנהוג עם היתומים בצדק. וכל טוב שתעשו בעניינים אלו אללה ידע אותו

﴿128﴾ ואם חששה אישה כי בעלה סולד ממנה, או מתכוון לעזוב אותה, אין כל אשמה על שניהם אם יגיעו להסכמה ביניהם, כי ההסכמה טובה יותר (בשביל שניהם), אך הנפשות טסות לקמצנות. ואולם אם תעשו את הטוב ותהיו יראים את אללה, הן, אללה בקי במעשיכם (והוא ישיב לכם את הטוב)

﴿129﴾ לעולם לא תוכלו לעשות צדק בין נשותיכם גם אם תשקדו לשם כך. ואולם אל תרחיקו לכת בנטייתכם (אל האחת), כדי שלא תשאירו(את האחרת) כתלויה (לא נשואה ולא גרושה). אם תשלימו ותהיו יראים, הן, אללה הוא הסלחן והרחום

﴿130﴾ אם ייפרדו בני הזוג, יעניק אללה לכל אחד מבני-הזוג מהשפע שלו, כי אללה רב-השפע החכם

﴿131﴾ ולאללה כל אשר בשמים וכל אשר בארץ. אנו ציווינו לאלה אשר ניתן להם הספר לפניכם, ולכם, כי תהיו יראים את אללה, ואם תכפרו, הנה לאללה כל אשר בשמים וכל אשר בארץ, כי אללה העשיר והמהולל

﴿132﴾ לאללה כל אשר בשמים וכל אשר בארץ. ומספיק לסמוך על אללה

﴿133﴾ אם רק ירצה יסלק אתכם (מן העולם) ויביא אחרים במקומכם. ואללה יכול לעשות כך

﴿134﴾ כל הרוצה תגמול בעולם הזה, אצל אללה שמור תגמול העולם הזה והעולם הבא. אללה הוא הכול שומע הכול רואה

﴿135﴾ הוי אלה אשר האמינו! היו מקיימים את הצדק כראוי, והעידו עדות אמת בשם אללה, אפילו נגד עצמכם או נגד ההורים וקרובי המשפחה, בין אם הוא עשיר או עני, אללה יודע מה טוב להם יותר מכם, ואל תלכו אחרי יצריכם (לוחש ברע) לסלף עדות אמת ולסטות או להתרחק ממנה. כי אללה הוא הבקי במעשיכם

﴿136﴾ הוי אלה אשר האמינו! האמינו באללה ובשליחו, ובספר (הקוראן) אשר הוריד לשליחו, ובספרים שהוריד לפני (הקוראן). כל הכופר באללה, ובמלאכיו, ובספריו, ובשליחיו, וביום האחרון, תועה תעייה מרחיקת-לכת

﴿137﴾ אלה שהאמינו ואחר כך כפרו, ושוב האמינו ושוב כפרו, ואחר כך דבקו בכפירה, אללה לא יסלח להם, ולא ידריכם אל השביל הישר

﴿138﴾ בשר לצבועים כי יהיה להם עונש כואבי

﴿139﴾ אלה אשר מתייחסים אל הכופרים כבעלי ברית במקום המאמינים, האם הם מחפשים אצלם כוח? הלא הכוח כולו אצל אללה

﴿140﴾ כבר הורדנו לכם בספר (הקוראן), “אם אכן תשמעו דברי כפירה באותות אללה וזלזול בהם, אל תשבו עמם עד אשר ישנו את נושא שיחתם. אם תשבו עמם תהיו דומים להם. אללה יקבץ את הצבועים ואת הכופרים בגיהינום יחדיו

﴿141﴾ אלה (הצבועים) המחכים לראות מה יקרה לכם (רוע). אם אללה נותן לכם ניצחון יאמרו, “האם לא היינו עמכם?” אך כשיש חלק (ניצחון) לכופרים, הם יאמרו, “האם לא עזרנו לכם ומנענו מהמאמינים לתקוף אתכם ?”, אללה ישפוט בינכם ביום התחייה (של כל המתים), ואללה לעולם לא ייתן לכופרים שלטון ועליונות על המאמינים

﴿142﴾ אכן הצבועים מנסים להערים על אללה, ואולם הוא זה אשר מתכנן נגד ם בהצלחה. וכאשר קמים לתפילה, קמים עצלנים, וזאת רק כדי שהאנשים יראו אותם. אך אין הם מזכירים את שם אללה אלא לעתים רחוקות

﴿143﴾ מתנדנדים, ואינם משתייכים לאלה (המאמינים) או לאלה (הלא מאמינים). וכל מי שאללה מתעה, לא תמצא לו שביל(לאמונה והדרכה)

﴿144﴾ הוי אלה אשר האמינו! אל תיקחו את הכופרים לבעלי-ברית במקום המאמינים, התרצו לתת לאללה הוכחות בהירות נגדכם (שאינכם צודקים באמונתכם)

﴿145﴾ אכן הצבועים יהיו בשכבה הנמוכה של אש הגיהינום, ולא תמצא להם אף תומך

﴿146﴾ אך לא כך אלה אשר התחרטו בכנות ואחזו(סמכו על) באללה, ודבקו והתמסרו באמונה באללה, אלה יהיו עם המאמינים(בעולם הזה ובעולם הבא). אללה יעניק למאמינים גמול אדיר

﴿147﴾ מדוע שאללה יעניש אתכם אם תכירו טובה ותאמינו? אללה מכיר טובה ויודע

﴿148﴾ אללה אינו אוהב את המדברים בקול רם ברבים בגנות אחרים, אלא אם כן קופחו. אללה הוא הכול שומע הכול יודע

﴿149﴾ בין אם תגלו מעשה טוב או הסתירוהו או תסלחו על רעה, הן, אללה הוא הסלחן הכול-יכול

﴿150﴾ אלה אשר כפרו באללה ובשליחיו והרוצים להפריד בין אללה לבין שליחיו, והאומרים, נאמין באחדים מהם ונכפור באחרים, והם מחפשים דרך ביניים (בין האמונה לכפירה)

﴿151﴾ אלה הם הכופרים האמתיים, ולכופרים הועדנו עונש משפיל

﴿152﴾ ולאלה אשר מאמינים באללה ובשליחיו, מבלי להבדיל ביניהם, הוא ייתן להם את גמולם, כי אללה הוא הסלחן הרחום

﴿153﴾ אנשי הספר דורשים ממך (מוחמד) כי תוריד אליהם ספר מן השמים. הם ביקשו ממשה דבר גדול מזה. הם אמרו למשה “הראה לנו את אללה בגלוי”. ואז פגע בהם הרעם על חטאם זה, ועל חטאם בעשיית העגל לאחר שניתנו להם ההוכחות הבהירות. וסלחנו להם על כך, ונתנו למשה שלטון מוחלט עליהם

﴿154﴾ והרמנו את ההר מעליהם כשלא קיימו את הברית שכרתנו איתם. ואמרנו להם, “היכנסו בסגידה מבעד לשערי העיר” וגם אמרנו להם “אל תחללו את השבת” וכפינו עליהם על כך ברית תקיפה

﴿155﴾ משום שהפרו את בריתם, וכפרו באותות אללה, ורצחו את הנביאים בלי הצדקה, ואמרו כי ”לבנו נאטם”. אבל אכן, אללה חתם את לבבם בכפירתם, ולא יאמינו אלא מעט מהם

﴿156﴾ ומשום שהם כפרו באמת והוציאו דיבה חמורה על מרים (אמו של הנביא ישוע)

﴿157﴾ ומשום שהם אמרו ”אנו הרגנו את המשיח, ישוע בן מרים, שליח אללה.”, אך הם לא הרגו אותו ולא צלבו אותו, ורק נדמה להם, אלה אשר נחלקו אודותיו מטילים בו ספק, ואולם אין הם יודעים עליו דבר, ורק אחר דמיון שווא נוטים הם, הן, הם לא באמת הרגו אותו

﴿158﴾ משום שאללה העלה אותו אליו, ותמיד אללה הוא העזוז והחכם

﴿159﴾ אין בעם הספר אחד אשר לא יאמין בו(ישוע) לפני מותו, וביום תחיית-המתים יעיד עליהם

﴿160﴾ בגלל החטאים של אלה אשר התייהדו, אסרנו עליהם הרבה מאכלים טובים אשר היו מורשים להם, וכיוון שהרחיקו רבים מעל שביל אללה

﴿161﴾ וכן הענשנו אותם על אשר לקחו ריבית אף־על-פי שנאסרה עליהם, ועל כך שהם גזלו את הונם של אנשים בלי צדק. לכופרים אשר בהם הועדנו עונש כואב (בגיהינום)

﴿162﴾ ואולם אלה מבינם אשר מושרשים ומבוססים בידע, והמאמינים במה שהורד אליך ובמה שהורד לפניך, המקיימים את התפילה, והנותנים את הזכאת (צדקת חובה), והמאמינים באללה וביום האחרון, לכל אלה נעניק גמול אדיר

﴿163﴾ השרינו אליך (מוחמד), כפי שהשרינו אל נוח והנביאים שלאחריו, ואל אברהם, וישמעאל, ויצחק, ויעקוב, והשבטים, וישוע, ואיוב, ויונה, ואהרון, ושלמה, ונתנו לדוד את (ספר) הזובור (מגילות לשליחים לפני הנביא מוחמד)

﴿164﴾ ושליחים אחרים שסיפרנו לך עליהם מקודם, ושליחים אשר לא סיפרנו לך עליהם. ועם משה אללה דיבר ישירות

﴿165﴾ שליחים אשר מבשרים ומזהירים, כדי שלא תהיה לבני האדם תלונה אל אללה לאחר (בוא) השליחים, ואללה הוא העזוז והחכם

﴿166﴾ ואולם אללה מעיד על אשר הוריד אליך, הוא הוריד אותו בידיעתו, וכן המלאכים יעידו על כך, ודי באללה כעד

﴿167﴾ אלה אשר כפרו והמרחיקים אנשים מעל השביל של אללה, כבר תעו תעייה מרחיקת לכת

﴿168﴾ וגם אלה שכפרו וקיפחו(אחרים), אללה לא יסלח להם ולא ידריכם אל דרך הישר

﴿169﴾ אלא דרך גיהינום יישארו לעולם בה, וזה אצל אללה קל

﴿170﴾ הוי אלה האנשים! אכן בא אליכם השליח (מוחמד) עם האות הבהיר מריבונכם, ומוסב לכם להאמין בו. כי אם תכפרו, הן, לאללה כל אשר בשמים ובארץ, ואללה יודע הכול חכם מכול

﴿171﴾ הוי בעלי הספר! אל תהיו קיצונים בדתכם, ואל תדברו על אללה אלא את הצדק. אכן המשיח, ישוע בן מרים, הוא שליח של אללה, ומילתו אשר אותה הביא אל מרים, ורוח ממנו. לכן, האמינו באללה ובשליחיו, ואל תגידו, “שלושה הם”. מוסב לכם להימנע מזה, אכן אללה הוא רק אלוה אחד. ישתבח שמו וחלילה מהיות לו בן, כי לו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ, ודי להסתמך על אללה

﴿172﴾ המשיח לא ידחה את היותו עבד לאללה ואף לא המלאכים המקורבים לאללה. כל הנמנע לעבוד אותו, ויהיה יהיר, את כולם הוא יקבץ אליו(ביום הדין)

﴿173﴾ ואלה אשר מאמינים ועושים את הטובות, להם הוא משלם את גמולם ומוסיף להם מחסדו, אשר למסרבים והיהירים, הוא מעניש אותם בעונש כואב, ולא ימצאו להם אדון או תומך נגד אללה

﴿174﴾ הוי האנשים! כבר ניתנה לכם הוכחה מריבונכם, והורדנו אליכם אור בהיר (הקוראן הקדוש)

﴿175﴾ לכן, כל אלה אשר האמינו באללה וסמכו עליו, הוא יכניס אותם ברחמיו ובחסדו וידריכם אליו בדרך הישר

﴿176﴾ הם שואלים את דעתך. אמור “אללה יבהיר לכם בעניין המוריש שאין לו ילדים או הורים לרשת אותו. אם יש לו אחות אחת, תקבל חצי ירושתו, והוא יירש אותה אם אין לה ילד אם ישאיר שתי אחיות, הן תקבלנה שני שלישים מהירושה. ואם השאיר אחים ואחיות, לגבר חלק כחלקן של שתי נשים. אללה מבהיר לכם זאת כדי שלא תתעו, כי אללה יודע כל דבר.”

﴿1﴾ הוי אלה אשר האמינו! קיימו את הברית! בהמות המקנה הותרו לכם למאכל, מלבד מה שנאסר עליכם בספר (הקוראן), ומה שניצוד בתקופת העלייה לרגל. אללה מחוקק את אשר ירצה

﴿2﴾ הוי, אלה אשר האמינו! אל תחללו את המקומות הקדושים, ולא את החודש הקדוש, ולא את הקורבנות וקישוטיהם, ולא את העולים לרגל הבאים לבקש חסד ורצון מריבונם, וכשתגמרו את החג', יש לכם הרשות לצוד צייד. אל תגרום שנאתכם לאלה שמנעו מכם את הגישה למסגד הקדוש להתקיפם, אלא שתפו פעולה אתם לעשות מעשים טובים ויראת אללה, ואל תשתפו פעולה אתם לעשות מעשי פשע ותוקפנות, והיו יראים את אללה, משום שאללה מעניש בחומרה

﴿3﴾ נאסר עליכם נבלה ודם ובשר חזיר, וכל אשר הוקרב לכבוד אחרים, מלבד אללה, את בשר הבהמה החנוקה, והמוכה, ההרוגה על-ידי נפילה, המעונה, ובהמה שנהרגה על-ידי חיה טורפת, אך לא אשר שחטתם. בנוסף לכל זה, אסור לכם לאכול כל אשר נשחט על מזבח-אלילים. אסור לכם לחלק את הבשר בהטלת גורל על-ידי הטלת חצים, במשחקי גורלות, כי זוהי תועבה. היום נואשו הכופרים מדתכם, על כן אל תיראו מפניהם, כי אותי היו יראים. היום השלמתי לכם את דתכם והשלמתי את חסדי עליכם, ובחרתי את האסלאם לדת בשבילכם. וכל המוכרח מחמת רעב, ולא מתוך נטייה לחטא, הן, אללה הוא הסלחן והרחום

﴿4﴾ ישאלו אותך, מה עוד מורשה להם (לאכול)? אמור, “הורשו לכם כל הדברים הטובים, וכן כל החיות ומה שלימדתם את חיות ועופות הצייד שלכם לצוד עבורכם. אכלו ממה שצדו למענכם, והזכירו את שם אללה עליו, ויראו את אללה. כי אללה מהיר חשבון

﴿5﴾ היום הורשו לכם (המטעמים) הטובים, מורשים לכם מאכלותיהם של אלה אשר ניתן להם הספר לפניכם, ומאכלותיכם מורשים להם. כמו כן מורשה לכם להתחתן עם נשים צנועות ומאמינות, וגם נשים צנועות מקרב אלה אשר ניתן להם הספר לפניכם, בתנאי שתשלמו להן מוהר, בתוקף קידושי נישואין ולא כפרוצות או אהובות. ומי שכופר באמונה אכן עמלו בעולם הזה לשווא ובעולם הבא ילך לאבדון

﴿6﴾ הוי אלה אשר האמינו! בעומדכם לתפילה רחצו את פניכם ואת ידיכם עד המרפקים, ומשחו את ראשיכם(במים), ורחצו את רגליכם עד הקרסוליים. ואם יש בכם טומאה, אז היטהרו(ברחצה). ואם חולים אתם, או בנסיעה, או אחרי עשיית צרכים, או באתם במגע עם נשים, ואינכם מוצאים מים, חפשו עפר נקי, ומשחו בו את הפנים בכפיכם, ושפשפו את ידיכם בעפר עד המרפקים. אין אללה רוצה להכביד עליכם אלא לטהר אתכם ולהשלים את חסדו עליכם, למען תכירו טובה

﴿7﴾ זכרו את החסד שהעניק לכם אללה, ואת בריתו אשר כרת עמכם, כאשר אמרתם, “שמענו ועשינו”, ויראו את אללה, כי אללה יודע מה נסתר בתוך הלבבות

﴿8﴾ הוי אלה אשר האמינו! בצעו את הצדק כראוי, והעידו עדות אמת בשם אללה, לא תגרום שנאתכם למישהו לנהוג באי-צדק. נהגו בצדק, זה קרוב יותר ליראת אללה. והיו יראים את אללה. כי אללה בקי בכל מה שתעשו

﴿9﴾ אללה הבטיח לאלה אשר האמינו ועושים את הטובות סליחה וגמול אדיר (ביום הדין)

﴿10﴾ ואלה אשר כפרו והתכחשו לאותותינו הם אלה שוכני אש הגיהינום

﴿11﴾ הוי, אלה אשר האמינו! זכרו את חסד אללה עמכם כאשר תכננו אנשים להתקיף אתכם והוא מנע מהם ולכן יראוהו, כי רק על אללה ייסמכו המאמינים

﴿12﴾ ואללה כבר כרת ברית עם בני ישראל, והקמנו מתוכם שנים עשר נגידים. אללה אמר (להם): “אני אהיה עמכם אם תקיימו את התפילה, ותתנו זכאת, ותאמינו לשליחיי ותעזרו להם, ותגמלו לאללה גמול חסד, אז אכפר לכם על מעשיכם הרעים ואכניסכם לגני עדן שמהם זורמים הנהרות. אך מי שיכפור מכם לאחר(כל) זה, אכן תועה הוא מן דרך הישר”

﴿13﴾ כיוון שהפרו את בריתם, קיללנו אותם וחתמנו את לבבם. הם מעוותים את האותות (משפטי הקוראן) ומוציאים אותם מהקשרם. הם שכחו חלק ממה שהוזכר להם, ולא תחדל מלראות שהם בוגדים, חוץ ממעטים מהם. אך סלח להם והיה סבלן כלפיהם. כי אללה אוהב את המיטיבים

﴿14﴾ ומאלה אשר אומרים (טוענים) אנו נוצרים!, כרתנו ברית, וגם הם שכחו חלק ממה שהוזכר להם, לכן עוררנו ביניהם עוינות ומשטמה שתתקיים עד יום תחיית-המתים. אז יודיע להם אללה את אשר עשו

﴿15﴾ הוי, אנשי הספר! אכן בא אליכם שליחנו (מוחמד) כדי שיבאר לכם הרבה ממה שהייתם מעלימים מן הספר (התורה והבשורה), וכדי להביא סליחה על החטאים. הנה בא אליכם אור מאללה וספר (הקוראן) בהיר

﴿16﴾ אשר, בו ידריך אללה (בקוראן) אל שבילי השלום את כל ההולך בעקבות רצונו של אללה, ויעבירם מן החושך לאור ברשותו, וידריך אותם אל דרך הישר

﴿17﴾ אכן, כופרים הם אלה האומרים כי אללה הוא המשיח בן מרים. אמור, “מי יוכל למנוע מאללה, אם ירצה להמית את המשיח בן מרים ואת אמו ואת כל מי שבארץ כולם?” לאללה מלכות השמים והארץ ואשר ביניהם. הוא בורא מה שירצה, ואללה הוא הכול-יכול

﴿18﴾ אומרים היהודים והנוצרים, “אנו בני אללה ואהוביו”!. אמור, “ולמה יענישכם בחטאיכם? אינכם אלא בני אנוש ממה שברא. הוא סולח למי שירצה ומעניש את מי שירצה, לאללה מלכות השמיים והארץ ואשר ביניהם, וסוף כל הבריות לשוב אליו

﴿19﴾ הוי, אנשי הספר! אכן בא אליכם שליחנו (מוחמד) כדי לבאר לכם את הדברים בתקופת מעבר בין השליחים, למען לא תגידו ״לא בא אלינו כל מבשר או מזהיר.” הנה בא אליכם מבשר ומזהיר (הנביא מוחמד). ואללה הוא הכול-יכול

﴿20﴾ וכאשר משה אמר לבני עמו, “בני עמי! זכרו את חסדו של אללה עליכם, בהקימו בכם נביאים ובעשותו אתכם למלכים, וכאשר הוא נתן לכם מה שלא נתן לאף אחד אחר בעולמים של אז”

﴿21﴾ “הוי, בני עמי! היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אללה, ואל תתרחקו(תכפרו) כדי שלא תלכו לאבדון”

﴿22﴾ הם אמרו “הוי משה! בארץ שוכן עם של גיבורים, ולעולם לא ניכנס אליה עד שהם ייצאו ממנה. ואם ייצאו ממנה, אז אנו נכנסים”

﴿23﴾ אמרו שני אנשים מאלה אשר יראים את אללה, שאללה גמל להם חסד, אמרו, “היכנסו מהשערים, וכאשר תיכנסו גם תנצחו. וסמכו על אללה אם אתם אכן(באמת) מאמינים”

﴿24﴾ (חלק מבני ישראל) אמרו, “הוי, משה לא ניכנס אליה לעולם, כל עוד הם נמצאים שם. לך אתה וריבונך והילחמו בהם, ואילו אנו כאן מתיישבים (בצד)”

﴿25﴾ אמר (משה): “ריבוני! איני שליט אלא על עצמי ועל אחי. פסוק נא בינינו לבין העם המופקר”

﴿26﴾ אמר (אללה): ״ תהיה (ארץ הקודש) אסורה עליהם ארבעים שנה, שבהן יתעו בארץ (המדבר). ואל תצטער על עם המושחתים”

﴿27﴾ וקרא להם את הסיפור של שני בניו של אדם, כשהקריבו קורבן, הוא התקבל מן האחד, ואולם מן האחר לא התקבל. אמר (האחד לאחיו), “אני אהרוג אותך”. אך, אחיו אמר: “אללה מקבל קורבנות רק מן היראים בלבד

﴿28﴾ גם אם תשלח את ידך להרוג אותי, לא אשלח את ידי להרוג אותך, כי ירא אני את ריבון העולמים

﴿29﴾ רצוני הוא שתישא בחטא הריגתי יחד עם שאר חטאיך, ותהיה משוכני אש הגיהינום, כי זה העונש של המקפחים”

﴿30﴾ אמנם, נפשו הרשתה לו להרוג את אחיו, והיה מן האובדים

﴿31﴾ אז, אללה שלח עורב שבחש באדמה להראות לו (לרוצח) כיצד יכסה את גופת אחיו. הוא אמר: “אוי ואבוי לי! אינני יכול להיות אפילו כמו העורב הזה ולכסות את גופת אחי?”. והוא נהיה מהמתחרטים (על כל הרוע שעשה)

﴿32﴾ בגלל זה אמרנו לבני ישראל, שכל ההורג מישהו שלא הרג מישהו אחר קודם לכן או לא עשה דברים כדי למלא את הארץ שחיתות, זה כאילו הוא הרג עולם ומלואו, וכל המחייה נפש אחת זה כאילו הוא החייה את כל העולם. (לאחר מכן) שליחינו(של אללה) הביאו להם (לבני אדם) את האותות הבהירים. אולם אף־על-פי-כן היו רבים מהם מן החוטאים

﴿33﴾ לכן העונש של אלה הלוחמים באללה ושליחו ופועלים להפיץ שחיתות בארץ, הוא שהם ייהרגו או ייצלבו, או תיכרת ידם הימנית או רגלם השמאלית, או שיוגלו מארץ מגוריהם אל מקום אחר, בנוסף לזה, חרפה תהיה להם בעולם הזה, ובעולם הבא יהיה להם עונש אדיר

﴿34﴾ חוץ מאלה אשר התחרטו בכנות לפני שייפלו (שבויים) בידיכם, כי אללה הוא סולח רחום

﴿35﴾ הוי, אלה אשר האמינו! יראו את אללה, וחפשו דרכים על מנת להתקרב לחסדו של אללה, והתאמצו בהקרבה בשביל שלו, למען תצליחו

﴿36﴾ הן אלה הכופרים אם יהיה להם כל הרכוש שבעולם ואף כפליים מזה כדי שיוכלו לפדות את עצמם מן העונש ביום תחיית- המתים, זה לא יתקבל מהם, ורק עונש כואב להם

﴿37﴾ הם ירצו לצאת מאש הגיהינום, אך ממנה לעולם לא ייצאו, ולהם נועד עונש לעולם ועד

﴿38﴾ הגונב והגונבת, קטעו את ידיהם כעונש על מה שעשו, עונש לדוגמא מאללה. ואללה עזוז חכם

﴿39﴾ ומי שמתחרט בכנות לאללה לאחר שחטא והמתקן(את התנהגותו), אללה יקבל את חרטתו הכנה. אללה סולח ורחום

﴿40﴾ אינך יודע כי לאללה מלכות השמים והארץ? הוא מעניש את אשר ירצה ויסלח לאשר ירצה, ואללה הכול- יכול

﴿41﴾ הוי השליח! אל יעציבו אותך הממהרים לכפור מבין אלה (הצבועים) שאמרו בפיהם שהם האמינו, אך לבבותיהם לא האמינו. בין אלה אשר התייהדו יש כאלה המאזינים לכל שקר, והמאזינים לאנשים אחרים אשר לא באו אליך, המעוותים את דברי אללה (מהתורה) ומוציאים אותם מהקשרם, ואומרים, “אם זו(פסיקת הנביא) תואמת את מה שניתן לכם קבלו אותה, ואם לא, היזהרו”. אם אללה רוצה להעמיד מישהו בניסיון, לא תוכל לעזור לו עד אללה. הם אלה אשר אללה אינו רוצה לטהר את לבבם, חרפה תהיה להם בעולם הזה, ובעולם הבא להם עונש אדיר

﴿42﴾ הם מקשיבים לדברי שקר, ולוקחים ריבית אסורה. אך אם יפנו אליך (הנביא), שפוט ביניהם (אם תרצה) או התרחק מהם. אם תתרחק מהם, לא יוכלו לפגוע בך כלל, ואם תשפוט, שפוט ביניהם בצדק. אללה אוהב את עושה הצדק

﴿43﴾ אך למה הם ממנים אותך כשופט עליהם בעוד שיש אצלם התורה, ובה משפט אללה, ואחר משפטך הם פונים עורף? ואלה אינם מאמינים

﴿44﴾ אנחנו הורדנו את התורה, ובה הדרכה ואור, ולפיה שפטו הנביאים אשר התאסלמו (התמסרו) בין אלה אשר התייהדו, והרבנים והחכמים, בהתאם לספר אללה שהופקד בידיהם והיו עדים עליו, לכן אל תיראו את האנשים, וייראו רק אותי, ואל תמכרו את אותותיי במחיר זול מאוד. כל מי שאינו שופט לפי מה שהוריד אללה, אלה הם הכופרים

﴿45﴾ וכתבנו בתורה, כי נפש תחת נפש, ועין תחת עין, ואף תחת אף, ואוזן תחת אוזן, ושן תחת שן, וכי גם על הפצעים יש לגמול. ואולם כל העושה צדקה, ימחל לו אללה. כל מי שאינו שופט לפי מה שהוריד אללה, אלה הם המקפחים

﴿46﴾ אחריהם (הנביאים) שלחנו את ישוע בן מרים כדי לאשר את התורה שקדמה לו, ונתנו לו את האוונגליון ובה הדרכה ואור ואישור של התורה אשר הייתה לפני כן עם הדרכה ואזהרה ליראים

﴿47﴾ על המאמינים באוונגליון לשפוט על-פי מה שהוריד בו אללה, וכל מי שאינו שופט לפי מה שאללה הוריד, אלה הם המושחתים

﴿48﴾ והורדנו אליך (מוחמד) את הספר (הקוראן) עם הצדק, והוא מאשר את הספרים (המקוריים) שהורדו לפניו ומכיל אותם. על כן שפוט ביניהם על-פי מה שהוריד אללה, ואל תלך אחרי יצריהם (הסוסים) מן הצדק שניתן לך. לכל אחד מכם נתנו חוק (שתקף בזמן הנביא) ומנהג. ואילו רצה אללה היה עושה את כולכם אומה אחת, אך הוא רצה לנסותכם במה שניתן לכם, לכן התחרו בינכם במעשים טובים, כי כולכם אל אללה תחזרו, ואז יודיעכם את כל העניינים אשר נחלקתם בהם

﴿49﴾ ואכן שפוט ביניהם על-פי מה שהוריד אללה, ואל תלך אחרי יצריהם (הסוסים מן האמת שניתנה לך), ולכן הזהר אותם לבל יפתוך לסטות מחלק מן החוקים שאללה הוריד אליך. ואם יתרחקו(יכפרו), דע כי אללה חפץ לפגוע בהם בגלל חטאיהם, וכי רוב האנשים מושחתים הם

﴿50﴾ האם רוצים כי תשפוט ביניהם לפי חוקי הבורות והנבערות? הרי אין טוב מאללה כשופט בין בני האדם הבוטחים בו

﴿51﴾ הוי אלה אשר האמינו! אל תתייחסו אל היהודים ואל הנוצרים כתומכים בכם, כי תומכים הם זה בזה, ומי בכם אשר יתייחס אליהם כתומכים, כמוהו כאחד מהם. אללה לא ידריך את החוטאים

﴿52﴾ רואה אתה כי אלה (הצבועים) שיש מחלה בלבבם מזדרזים אליהם ואומרים, ״ פוחדים אנו שתפגע בנו רעה. אולם יתכן שאללה יביא (לכם) ניצחון, או מעשה מאצלו (מאללה), ואז יתחרטו על אשר תכננו בנפשם

﴿53﴾ ויאמרו אלה אשר האמינו, “האם אלה הם אשר נשבעו באללה בשבועה נאמנה שהם אתכם?” מעשיהם ייכשלו והם יהיו מן האובדים

﴿54﴾ הוי אלה אשר האמינו! מי שיחזור בו מדתו(מדרכו) מבינכם, אז יביא אללה אנשים אשר יאהבם והם יאהבוהו, שיהיו רכים למאמינים וקשים ללא מאמינים, ויתאמצו בהקרבה בדרכו של אללה, ולא יירתעו מפני גינוי ותוכחה. זה החסד של אללה שהוא מעניק לכל מי שירצה, כי הוא המקיף והיודע

﴿55﴾ אכן אדוניכם הם, אללה, ושליחו, והמאמינים המקיימים את התפילה, והמשלמים את הזכאת (צדקת חובה) כשהם כורעים

﴿56﴾ ומי שלוקח לו בעל ברית את אללה, ואת שליחו, ואת המאמינים, הן, המחנה של אללה, הם המנצחים

﴿57﴾ הוי, אלה אשר האמינו! אל תיקחו אשר התייחסו אל דתכם בזלזול ובאי הערכה, מאלה אשר ניתן להם הספר מלפניכם (ולא את) והכופרים לבעלי ברית. היו יראים את אללה, אם אתם, אכן, מאמינים

﴿58﴾ וכשאתם קוראים לתפילה, הם התייחסו אל זה בזלזול ובאי הערכה, כי הם אכן אנשים חסרי דעת

﴿59﴾ אמור: “הוי אנשי הספר! האם אתם מתנקמים בנו משום שאנו מאמינים באללה ובמה שהורד אלינו(הקוראן) ובמה שהורד מקודם, ואכן רובכם מושחתים”

﴿60﴾ אמור: “האם אודיע לכם למי העונש הרע ביותר אצל אללה? לאלה אשר קיללם אללה ושפך את זעמו עליהם והפך אחדים מהם לקופים ולחזירים, ואשר עבדו את האלילים והשטן- הללו רע מכל מקומם (ביום הדין), וגדולה מכל תעייתם מן הדרך הישר

﴿61﴾ אם יבואו אליכם יאמרו: “אנו מאמינים”, וכבר נכנסים אליכם ככופרים והם יצאו כך, אך אללה יודע את מה שהם היו מחביאים

﴿62﴾ ואתה רואה ביניהם הרבה שמתעסקים בחטא בתוקפנות ואכילת ריבית אסורה. כה נורא אשר הם עושים

﴿63﴾ ולמה אין הרבנים וחכמיהם מונעים אותם מלחטוא בדבריהם ומאכילת ריבית אסורה? כמה רעים מעשיהם

﴿64﴾ ואמרו היהודים: “יד אללה כבולה”, ידיהם תיכבלנה ויקוללו על אשר אמרו. כי ידי אללה פתוחות להעניק כפי שירצה. מה שהורד אליך מריבונך מוסיף לרבים מהם מרידה וכפירה. ולכן זרענו עוינות ומשטמה ביניהם עד יום תחיית- המתים. בכל עת שהם יבעירו את אש המלחמה, יכבה אותה אללה, לכן הם מנסים למלא את הארץ שחיתות, ואללה אינו אוהב את המשחיתים

﴿65﴾ ולו האמינו אנשי הספר (בשליחותו של מוחמד) ויראו את אללה, היינו מוחלים להם על מעשיהם הרעים, ומכניסים אותם לגני עדן

﴿66﴾ ולו קיימו את התורה ואת האוונגליון ואת כל אשר הורד אליהם מעם ריבונם, היו אוכלים בשפע מכל אשר מעליהם ומתחתיהם. אמנם יש ביניהם מחנה של אנשים הגונים, אך רובם רע אשר עושים (וחוטאים)

﴿67﴾ הוי, השליח! הודע את אשר הורד אליך מריבונך, ואם לא תעשה כך, לא מילאת את שליחות? אללה ישמור אותך מן האנשים. אכן, אללה אינו מדריך את האנשים הכופרים

﴿68﴾ אמור: “הוי אנשי הספר! לאמונתכם אין ערך כל עוד לא תקיימו את התורה ואת הבשורה ואת מה שהורד אליכם מריבונכם (הקוראן). מה שהורד אליך מריבונך, אומנם מוסיף לרבים מהם (בעלי הספר) שחצנות וכפירה, אך אל תצטער על מה שהכופרים עושים

﴿69﴾ הן, אלה אשר האמינו(התמסרו), ואלה אשר התייהדו, ו(כת) אצאבאין, והנוצרים, מי שהאמין מהם באללה וביום האחרון ועשה את הטוב, אין חשש לגורלם ולא ייעצבו

﴿70﴾ אנו כרתנו ברית עם בני ישראל ושלחנו אליהם שליחים, וכל פעם שבא אליהם שליח וציווה עליהם את מה שאינו לפי תאוות נפשם, את חלקם הכחישו ואת החלק האחר הם הרגו

﴿71﴾ הם חשבו שלא ייענשו, לכן, הם סגרו את עיניהם, ואטמו את אוזניהם. אללה קיבל את חרטתם, אולם שוב התנהגו רבים מהם כעיוורים וכחירשים. אך, אללה רואה את כל אשר יעשו

﴿72﴾ אכן, כפרו אלה אשר אומרים כי אללה הוא המשיח בן מרים. המשיח אמר, “הוי, בני ישראל! עיבדו את אללה, ריבוני וריבונכם. כל המצרף שותפים לאללה, ימנע אותו אללה מכניסה אל גן העדן ומשכנו יהיה באש הגיהינום. ולחוטאים אין תומכים

﴿73﴾ אכן כפרו אלה אשר אומרים כי אללה הוא אחד משלושה, משום שאין אלוה מלבד אלוה אחד. ואם לא יחדלו מדבריהם, יפגע באלה אשר כפרו מהם עונש כואב (בגיהינום)

﴿74﴾ הלא יתחרטו בכנות אל אללה, ויבקשו את סליחתו? הן, אללה הוא הסלחן והרחום

﴿75﴾ אכן, המשיח בן מרים אינו אלא שליח כמו השליחים שקדמו לו, ואמו הייתה צדיקה, ושניהם היו (בני אדם) צורכים את האוכל. ראה איך אנו מבהירים להם את האותות, ואז הסתכל איך הם סוסים מן הצדק

﴿76﴾ אמור, “התעבדו מלבד אללה מישהו שאינו יכול להזיק או להיטיב לכם? אללה הוא הכול שומע הכול יודל‘

﴿77﴾ אמור: “הוי אנשי הספר! אל תגזימו בדתכם מעבר לאמת, ואל תלכו אחרי נסיות אנשים אשר תעו מקודם והתעו רבים ותעו מהשביל הישר”

﴿78﴾ אלה אשר כפרו מבני ישראל קוללו בלשון דוד וישוע בן מרים משום שמרדו והיו תוקפנים

﴿79﴾ ולא היו מצווים זה את זה שיימנעו ממעשיהם המגונים, וכה נורא אשר היו עושים

﴿80﴾ אתה רואה כי רבים מתוכם מתייחסים לאלה אשר כפרו כבעלי ברית, וכה נורא הוא המעשה שהקדימו לעצמם אשר גרם לכך שאללה כעס עליהם, ולעולם בעונש הם שוכנים

﴿81﴾ אילו היו מאמינים באללה ובנביאו (מוחמד) ובמה שהורד אליו (הקוראן), לא היו מתייחסים אליהם (אלה אשר כפרו) כאל בעלי ברית, ואולם רבים מהם מושחתים

﴿82﴾ אתה תמצא כי האיבה החזקה ביותר נגד אלה אשר האמינו (המתמסרים) היא זו של היהודים ואלה אשר שתפו (עבודה זרה) אך תמצא כי אלה האומרים: “נוצרים אנו” ידידותם למאמינים חזקה ביותר, משום שיש ביניהם כמרים ונזירים והם אינם שחצנים

﴿83﴾ וכאשר הם שומעים את מה שהורד אל השליח (הקוראן), אתה רואה את עיניהם מזילות דמעות, משום שהכירו את הצדק (של הקוראן). הם אומרים, “ריבוננו! מאמינים אנו, לכן כתוב אותנו בין העדים (לאמיתות הקוראן)

﴿84﴾ ומדוע אנו לא נאמין באללה ובאמת שבאה אלינו(על-ידי מוחמד), ואנו מקווים כי יכניס אותנו ריבוננו עם הצדיקים (ביום הדין)

﴿85﴾ אללה יגמול להם (ביום הדין) בגני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ואשר לעולם ישכנו בהם, וזה הוא הגמול עבור המיטיבים

﴿86﴾ אך אלה אשר כפרו והכחישו את אותותינו, אלה הם השוכנים בשאול

﴿87﴾ הוי אלה אשר האמינו! אל תאסרו(על עצמכם) את המאכלים הטובים אשר אללה הרשה לכם, אך אל תחצו (את גבול המורשה), כי אללה אינו אוהב את אלה שחוצים (את גבול המורשה)

﴿88﴾ אכלו ממה שאללה נתן לכם, מן המורשה והטוב, ויראו את אללה אשר בו תאמינו

﴿89﴾ לא יעניש אתכם אללה על פליטת-פה בשבועותיכם, אבל יעניש אתכם אם תישבעו לשווא בכוונה תחילה, וכדי שיסלח (אללה) למאמין(על כך שהפר את שבועתו), עליו להאכיל עשרה עניים מהמזון שהוא מאכיל בו את בני ביתו, או להלביש אותם, או לשחרר עבד. כל מי שאין לו האמצעים, יצום שלושה ימים. זהו הכופר בעד אי-קיום שבועה, על כן שמרו שבועותיכם. כה יבהיר לכם אללה את אותותיו למען תכירו טובה

﴿90﴾ הוי אלה אשר האמינו! היין ומשחקי המזל, וזבח על מציבות (למען האלילים), והחיצים להגרלה, טומאה הם וממעשי השטן, על כן התרחקו מהם כדי שתצליחו

﴿91﴾ אכן רוצה השטן להטיל בינכם עוינות ומשטמה על-ידי היין (שהאדם נהיה שיכור) וההימורים ולהרחיקכם מזכרו של אללה ומהתפילה. האם אתם מצייתים לאיסור

﴿92﴾ הישמעו לאללה והישמעו לשליח והיזהרו, כי אם תתרחקו (תכפרו), דעו כי (מוטל) על שליחנו רק למסור את ההודעה הבהירה

﴿93﴾ אין חטא על אלה אשר האמינו ועושים את הטובות עקב מה שטעמו (מן האסור לאכול ולשתות לפני שזה נאסר) כל עוד הם יראו את אללה והאמינו ועשים את הטוב. אכן, כל עוד הם יראו את אללה והאמינו והיטיבו (במעשיהם), כי אללה אוהב את המיטיבים

﴿94﴾ הוי אלה אשר האמינו! אללה יעמידכם בניסיון על-ידי ציד שתוכלו לצוד בידיכם וברומחיכם(בעונת העלייה לרגל), וזאת למען יברר אללה מי ירא אותו בסתר. ומי שיחטא אחר כך יהיה לו עונש כואב

﴿95﴾ הוי אלה אשר האמינו! אל תצודו כשאתם עולים לרגל, וכל ההורג חיה בכוונה תחילה, העונש שלו הוא שחיטת בהמה דומה למה שהרג, לפי החלטת(שני אנשים) ישרים מבינכם, כקורבן שיזבח על-יד הכעבה, או כפדיון, הוא יאכיל מסכנים, או לצום מספר ימים שווים לכמות האוכל שייתן למסכנים למען יסבול את העונש על מעשיו. אללה יסלח על מה שנעשה בעבר, אך מי שישוב לעשות זאת, ינקום בו אללה, כי אללה העזוז ובעל נקמות

﴿96﴾ הותר לכם לדוג בים לאכילה ולטובתכם בבית ובצידה לדרך. אך נאסר עליכם לצוד ביבשה בתקופת העלייה-לרגל. ויראו את אללה אשר אליו תקובצו (ביום הדין)

﴿97﴾ אללה עשה את הכעבה, הבית הקדוש מקום לקיום מצוות וביטחון לאנשים, והחודשים הקדושים, ואסר להתקיף את בהמות הזבח שיוקרבו ליד הכעבה, למען תדעו כי אללה יודע את אשר בשמים ואת אשר בארץ, וכי אללה הוא היודע כל דבר

﴿98﴾ דעו אכן אללה מעניש בחומרה, ואכן אללה הוא הסלחן והרחום

﴿99﴾ אין על השליח (מוטל) אלא למסור את ההודעה, ואללה יודע את אשר תחשפו ואת אשר תסתירו

﴿100﴾ אמור, הרע והטוב אינם שווים זה לזה, ולו גם הרע מוצא חן בעיניך, על כן יראו את אללה אתם בעלי- התבונה, כדי שתצליחו

﴿101﴾ הוי אלה אשר האמינו! אל תשאלו על עניינים אשר אם יתגלו לכם יהיו קשים עליכם, ואולם אם תשאלו עליהם בזמן ירידת אותות הקוראן ייחשפו לכם. אללה סלח לכם מלבצע אותם, כי אללה הוא הסלחן והסבלן

﴿102﴾ יש אנשים ששאלו על עניינים אלה לפניכם, וכשנתגלו להם כפרו בהם

﴿103﴾ אללה לא קידש את “בחירה” או “סאאיבה” או “וצילה” או “חאמי”, ואולם הכופרים מעלילים זאת על אללה שקר, כי רובם חסרי תבונה

﴿104﴾ וכשנאמר להם (אלה אשר כפרו), בואו אל אשר הוריד אללה (הקוראן), ואל השליח (מוחמד), הם אומרים, “דיינו במה שמצאנו אבותינו עושים”. אף כי לא ידעו אבותיהם דבר ולא היו מודרכים

﴿105﴾ הוי אלה אשר האמינו! דאגו לנפשותיכם, ואם תהיו מודרכים לא יפגעו בכם התועים, כי אל אללה שובכם כולכם, ואז יודיעכם את אשר עשיתם

﴿106﴾ הוי אלה אשר האמינו! מי מכם אשר עומד למות עליו להעמיד שני אנשים ישרים מקרבכם עדים על צוואתו לפני מותו, או אם יקרה והמוות יתקיף אתכם בנוסעכם בדרך, העמידו שני אנשים זרים עדים (אם לא תמצאו שני אנשים מבינכם). ואם אינכם בטוחים בהם, עכבו אותם לאחר התפילה, ודרשו מהם שיישבעו באללה, “לא נשנה את עדותנו זו בעד כל מחיר, גם אם זה יהיה למען קרוב משפחה, ולא נסתיר דבר מעדותנו שהתחייבנו בפני אללה לשמור, ואם כך נעשה, אכן נהיה מהחוטאים”

﴿107﴾ אך אם יתגלה אחר-כך שהם אשמים (בשינוי עדותם), אז יישבעו באללה שני יורשים, “עדותינו אמתית יותר מעדותם של שני העדים (בשעת המוות), ולא קיפחנו אף אחד משאר היורשים, ואם עשינו זאת, נהיה מהמקפחים”

﴿108﴾ שבועה כזו תבטיח מסירת עדות אמת, על-ידי החשש שעדות כוזבת תבוטל על-ידי שבועתם של היורשים. יראו את אללה והישמעו לו, כי אללה לא ידריך את האנשים המושחתים

﴿109﴾ ביום (יום הדין) אשר אללה יכנס את השליחים, ויאמר, “מה הייתה תגובתם של אלה שאליהם נשלחתם?” הם יאמרו, “אין אנו יודעים, אתה הוא יודע הנסתרות”

﴿110﴾ כאשר אללה יאמר(ביום הדין), ישוע בן מרים! זכור את חסדי לך ולאמך, כאשר סייעתי לך ברוח הקודש (המלאך גבריאל), (והרשיתי לך) לדבר אל האנשים בהיותך בעריסה וכאשר גדלת, ולמידתי אותך את הספר, ואת החכמה, ואת התורה, והבשורה, וכאשר יצרת ברשותי דמות עוף מחימר, ונפחת בו רוח והיה לעוף אמיתי ברשותי, וברשותי ריפאת את העיוור מלידה, ואת המצורע, והחיית את המתים ברשותי. וזכור כאשר הגינותי עליך מפני בני-ישראל, כשבאת אליהם באותות בהירים, ואמרו אלה אשר כפרו מביניהם, “אין זה אלא קסם בהיר”

﴿111﴾ וכאשר אמרתי לתלמידים שלך,: “האמינו בי ובשליחי (המשיח ישוע)”. אמרו, “מאמינים אנו, והעד עלינו כי אנחנו מוסלמים(מתמסרים)”

﴿112﴾ כאשר אמרו התלמידים, “ישוע בן מרים! האם יכול ריבונך להוריד אלינו שולחן(ערוך) מן השמים?” אמר (ישוע), “היו יראים את אללה, אם אכן מאמינים אתם”

﴿113﴾ אמרו, “רוצים אנו לאכול ממנו למען יבטח לבבנו, ונדע כי אכן שליחותך היא אמת, ונעיד על כך”

﴿114﴾ אמר ישוע בן מרים “אללה! ריבוננו! הורד אלינו שולחן (ערוך) מן השמים, ויהיה זה יום חג לנו מדור ראשון ועד אחרון, וזה אות מאתך, ופרנסנו כי אתה הטוב במפרנסים”

﴿115﴾ אמר אללה, “הני מוריד אותו אליכם, ואם אחרי זה יכפור מישהו מכם, אעניש אותו בעונש שלא הענשתי בו איש מעולם”

﴿116﴾ כאשר יאמר אללה (ביום הדין), “ישוע בן מרים! האם אתה אמרת לאנשים, “קבלו אותי ואת אמי כשני אלים מלבד אללה?” יאמר (ישוע)”ישתבח שמך! אין לי סמכות לאמור מה שאיני זכאי לאמור, ולו אמרתי אותו, היית יודע. אתה יודע את אשר בנפשי, ואני אינני יודע את אשר בנפשך, ואתה הוא יודע הנסתרות

﴿117﴾ לא אמרתי להם אלא מה שציווית עליי להגיד, 'עיבדו את אללה ריבוני וריבונכם'. כל עוד הייתי ביניהם הייתי עד למעשיהם, וכשהשבת אותי אליך, היית אתה המשגיח עליהם, כי אתה עד לכל דבר

﴿118﴾ אם תעניש אותם, הן, הם עבדיך, ואם תסלח להם, הנה אתה הוא העזוז והחכם

﴿119﴾ יאמר אללה, זה היום אשר בו ירוויחו הצדיקים לאמת אשר הצהירו, ויינתנו להם גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, הם יישארו בהם לנצח, כשאללה מסופק מהם והם מסופקים ממט, וזוהי הזכייה האדירה

﴿120﴾ לאללה מלכות השמים והארץ וכל אשר בהם, והוא הכול-יכול

﴿1﴾ השבח לאללה אשר ברא את השמים ואת הארץ, ועשה את החושך ואת האור, ואז אלה אשר כפרו(ייקחו לעצמם) שווים לריבונם

﴿2﴾ הוא (אללה) אשר ברא אתכם מעפר, ואז קבע זמן לחיות (לכל הבריות), וזמן מוגדר אצלו(היום האחרון), ולמרות זאת אתם תפקפקו

﴿3﴾ והוא אללה אשר בשמים ואשר בארץ, הוא היודע מה תסתירו ומה תחשפו, והוא יודע את כל מה שאתם עושים

﴿4﴾ כל אות שיינתן להם מאותות ריבונם, הם (אלה אשר כפרו) יפנו לו עורף

﴿5﴾ כי כבר הכחישו את הצדק שנחשף בפניהם, אולם סופם שיבוא אליהם (העונש) שהם מזלזלים בו

﴿6﴾ האם אינם רואים את אשר הכחדנו לפניהם מהדורות שביססנו באופן יציב יותר על פני האדמה? ומהשמיים הורדנו להם בשפע, ואת הנהרות הזרמנו מתחת לאדמותיהם, (למרות זאת) הכחדנו אותם על חטאיהם, והקמנו במקומם דורות אחרים

﴿7﴾ אילו היינו מורידים לך ספר כתוב על מגילת נייר, והיו נוגעים בו בידיהם, היו אומרים אלה אשר כפרו, “אין זה אלא קסם מובהק”

﴿8﴾ ואמרו ”לו הורד אליו מלאך?” אך לו היינו מורידים מלאך, היה דינם נחרץ ואז אין להם עוד הזדמנויות (זמן נוסף לחיות)

﴿9﴾ גם אם היינו שולחים מלאך, היינו קובעים לו צורת אדם, ואז רק היינו מוסיפים להם בלבול על בלבול

﴿10﴾ וכבר זלזלו בשליחים לפניך, ואז הקיף את אלה אשר היו מזלזלים בהם, כל אשר היו מזלזלים בו

﴿11﴾ אמור: “סיירו בארץ ואז התבוננו איך היה סופם של המכחישים”

﴿12﴾ אמור: “למי כל אשר בשמים ובארץ?” אמור “לאללה! הוא כתב על עצמו הרחמים, והוא יאסוף אתכם ביום תחיית- המתים, שאין ספק בו. ואולם כל אלה שאיבדו את עצמם (בכפירתם באללה ובשליחו) לעולם לא יאמינו.”

﴿13﴾ ולו כל אשר שכן בלילה וביום, והוא השומע והיודע

﴿14﴾ אמור: “האקח לי אדון מלבד אללה אשר ברא את השמים ואת הארץ, המפרנס (את כולם), ואינו מתפרנס (מאף אחד)? אמור: “צוויתי להיות ראשון המשלמים (המתמסרים) לו ולא להיות מן המשתפים (עבודה זרה)”

﴿15﴾ אמור: “אני פוחד שאם אמרוד בריבוני יבוא עליי עונשו של היום האדיר ״

﴿16﴾ מי שיורחק העונש ממנו ביום ההוא (יום הדין), אכן ריחם עליו(אללה), וזו היא הזכייה המובהקת

﴿17﴾ אם צרה מעם אללה תפגע בך, לא יוכל אף אחד מלבדו להסירה, ואם יביא עליך כל טוב, הן, הוא הכול- יכול

﴿18﴾ והוא המכניע את עבדיו, והוא החכם, הבקי

﴿19﴾ אמור, מה היא העדות הגדולה ביותר (ביני לבינכם שאני צודק בשליחותי?) אמור: “אללה עד ביני ובינכם. הושרה לי הקוראן הזה להזהירכם בו ואת כל אשר הגיע אליו”. אתם מעידים כי יש אלים אחרים מלבד אללה. אמור: “אני לא אעיד”. אמור: “אללה הוא האל היחיד, ואני אין לי מה לעשות עם כל שותף שאתם משתפים לו(לאללה)?”

﴿20﴾ אלה אשר נתנו להם את הספר מכירים אותו (הנביא מוחמד) כשם שהם מכירים את בניהם, ורק אלה המאבדים את עצמם (בדרך התעייה) לא יאמינו בו

﴿21﴾ ומי מקפח יותר מזה הבודה שקר על אללה או המתכחש לאותותיו? אכן, המקפחים לא יצליחו

﴿22﴾ ביום (יום הדין) אשר נקבץ את כולם יחד, ונאמר לאלה אשר שיתפו (אלילים): “היכן הם אלה אשר שיתפתם (עם אללה) אלה אשר הייתם סוברים לחינם שהם קיימים (בעבודה זרה)?”

﴿23﴾ אז מבחנם יהיה באמרם: “נשבעים אנו באללה ריבוננו, כי לא היינו משתפים (לאללה)”

﴿24﴾ ראה כיצד ישקרו לעצמם, וכיצד יחלוף כל מה שהיו בודים

﴿25﴾ ביניהם יש כאלה ששומעים אותך (קורא את הקוראן), ועשינו את לבבותיהם אטומים, איך יבינו והכבדנו את אוזניהם (מלשמוע אותו). גם אם יראו כל אות (מן הקוראן) לא יאמינו בו, והם באים אליך רק להתנצח אתך. אומרים אלה אשר כפרו: “אלה הם אגדות הראשונים (הקדמונים)”

﴿26﴾ והם אוסרים (על האנשים) להקשיב לו, ומרחיקים עצמם מעליו(מדרך האמת). ואכן הם מאבדים רק את עצמם מבלי שירגישו זאת

﴿27﴾ ולו תראה אותם כשיועמדו מול האש ויאמרו: “לו רק היו מחזירים אותנו (אל חיי העולם) לא היינו מתכחשים לאותות ריבוננו, והיינו תמיד מהמאמינים”

﴿28﴾ אכן התגלה אליהם כל מה שהם הכחישו באופן בהיר, אך אם הם היו מושבים, היו שבים ועושים את אשר נאסר עליהם, כי כוזבים הם

﴿29﴾ והם אמרו, “אין חיים אחרים מלבד חיינו בעולם הזה כי לא נקום לתחייה.”

﴿30﴾ אם תראה אותם עומדים (ביום הדין) לפני ריבונם, כשהוא אומר להם “האם אין זה הצדק?” והם אומרים, “כן, בריבוננו!” אז אללה יגיד להם “טעמו מן העונש במה שהייתם כופרים”

﴿31﴾ אכן אבודים יהיו אלה אשר כפרו בפגישתם את אללה, וכאשר תבוא עליהם השעה לפתע, יאמרו, “חבל לנו על כל אשר הזנחנו”, ויישאו את חטאיהם על גביהם, ומה רע הוא המשא

﴿32﴾ חיי העולם הזה אינם אלא משחק ושעשוע, וחיי העולם הבא טובים יותר ליראים. האם אינם מבינים

﴿33﴾ אנו יודעים כי יעציבוך דבריהם, (בינם לבין עצמם) הם אינם חושבים שאתה משקר, אבל המקפחים באותות אללה יכחישו(את האמת)

﴿34﴾ וכבר הוכחשו שליחים שקדמו לך, אשר קיבלו בסבלנות את ההכחשות והפגיעות, עד אשר ניתן להם הניצחון מאתנו. אין מחליף לדברי אללה, וכבר הגיעו אליך ידיעות השליחים

﴿35﴾ אם התרחקותם קשה עליך, אז חפש מנהרה באדמה, או סולם לעלות לשמים כדי שתביא להם אות. לו רצה אללה היה מביא אותם להדרכתו, לכן אל תהיה בין הבורים

﴿36﴾ רק אלה שמוכנים לשמוע מסוגלים לענות לך, ואילו את המתים (אלה אשר כפרו), אללה יחיה אותם (ביום תחיית-המתים), ואליו יושבו

﴿37﴾ ואמרו, “מדוע לא הורד אליו אות מעם ריבונו (המאשר את נבואתו)?” אמור “אללה יכול להוריד כל אות, אולם רובם אינם יודעים”

﴿38﴾ כל רמש עלי אדמות וכל עוף המעופף בכנפיו אינם אלא אומות כמותכם. דבר לא השמטנו מן הספר, ולבסוף כולם אל ריבונם יקובצו

﴿39﴾ ואלה אשר הכחישו את אותותינו הם חירשים ואילמים ובחשיבה יהלכו. אללה יתעה את אשר ירצה, ואת אשר ירצה ידריך בדרך הישר

﴿40﴾ אמור, ״ אם יבוא עליכם עונש מאללה או תבוא השעה (יום הדין), האם תפנו אז אל מישהו אחר מלבד אללה?”

﴿41﴾ רק אליו תפנו בקריאת עזרה, והוא, אם ירצה יסיר מעליכם את אשר אתם מבקשים להסיר, ותשכחו את האלילים אשר שיתפתם לו

﴿42﴾ וכבר שלחנו שליחים אל האומות שקדמו לך (והם הכחישו אותם), לכן הנחתנו עליהם רעות וצרות למען יתחננו (ויתחרטו בכנות) אל אללה

﴿43﴾ אולם עם בוא צרתנו עליהם, היו חייבים להתחנן אל אללה. קשים היו לבבותיהם כי השטן הראה להם את מעשיהם באור יפה

﴿44﴾ כאשר שכחו את אשר הוזכר להם, פתחנו להם את שערי כל הדברים הטובים (בעיניהם), ואולם כאשר שמחו באשר ניתן להם, לקחנו אותם בהפתעה שהביאה אותם לידי ייאוש

﴿45﴾ כך נגדע שורשם של העושקים, השבח לאללה ריבון העולמים

﴿46﴾ אמור “מה אתם חושבים, אם ייטול אללה מכם את שמיעתכם וראייתכם ויאטום את לבבכם, מי אלוה מלבד אללה אשר יחזירם לכם?” ראה כיצד אנו חוזרים על האזהרות אך הם פונים עורף

﴿47﴾ אמור, החשבתם על כך, שאם לפתע, או לאחר אזהרה, יבוא עונשו של אללה, האם ייכחד מישהו מלבד קהל המקפחים

﴿48﴾ אכן אנחנו שולחים את השליחים רק כמבשרים ומזהירים, וכל אלה אשר האמינו ועשו את הטוב אין חשש לגורלם ולא ייעצבו

﴿49﴾ ואלו אשר כפרו באותותינו, בהם יפגע העונש, במה שהיו מושחתים

﴿50﴾ אמור “לא אגיד לכם כי אצלי אוצרות אללה, ואין אני יודע את הנסתר, ולא אגיד לכם כי מלאך אני. אלא אני רק נוהג לפי מה שהושרה אליי. אמור “האם ישתוו הם העיוור והפיקח? הלא תתבוננו (באמת)?”

﴿51﴾ הזהר בו(בקוראן) את אלה אשר יראים (הפוחדים) כי יקובצו אל ריבונם, שאין להם מלבדו לא תומך ולא מליץ, כדי שתתווסף להם יראה מאללה

﴿52﴾ ואל תדחה את אלה הפונים בוקר וערב בתפילה אל ריבונם בתקווה שהוא יפנה אליהם (ברחמים). לא עליך חשבון מעשיהם, ולא עליהם חשבון מעשיך. אל תסלקם כדי שלא תהיה מהמקפחים

﴿53﴾ כך נעמיד את האנשים בניסיון זה מול זה (העניים והעשירים). (העשירים) יגידו, “האם מביננו הם אלה שאללה העניק חסדו להם?” אך האין אללה יודע מי הם מכירי-הטובה

﴿54﴾ וכאשר יבואו אליך אלה אשר האמינו באותותינו, אמור, “שלום עליכם! ריבונכם כתב על עצמו את הרחמים. לכן כל העושה רעה בשוגג מבינכם ואז ביקש סליחה ועושה מעשים טובים, יגלה שאללה הוא הסלחן והרחום

﴿55﴾ כך אנו מבארים את האותות להבהרת דרכם של הכופרים המכחשים

﴿56﴾ אמור, “נאסר עליי לעבוד את אלה שאתם פונים אליהם בתפילה, מלבד אללה”. אמור, “לא אלך אחרי יצריכם, כי אתעה אם אעשה כך, ולא אהיה מן המודרכים”

﴿57﴾ אמור, “אני בוודאות מובהקת מריבוני, ואולם אתם התכחשתם לו. לא בידי הדבר (העונש) אשר תבקשו לזרזו, והמשפט הוא בידי אללה לבדו, הפוסק בצדק, והוא הטוב שבפוסקים

﴿58﴾ אמור, “לו היה בידי הדבר שאתם דורשים לזרז (העונש), היה עמר העניין ביני לבינכם. ואללה יודע היטב מי הם המקפחים

﴿59﴾ אצלו מפתחות הנסתר, ורק הוא יודע אותם, והוא היודע את כל אשר ביבשה ובים, ואין עלה נופל בלי ידיעתו, וכל גרגיר במחשכי האדמה, וכל דבר, בין אם רטוב ובין אם יבש, אלא (נרשם) בספר גלוי

﴿60﴾ והוא אשר יקבץ את נשמתכם בשנת הלילה, והיודע את מעשיכם ביום, ולאחר מכן יעורר אתכם בבוקר, עד שיתמלא הזמן הקצוב, ואז תחזרו אליו, והוא יודיעכם את אשר עשיתם

﴿61﴾ והוא המכניע את עבדיו, והוא שולח שומרים (מלאכים) לשמור את צעדיכם ומעשיכם, ובבוא המוות אל אחד מכם, יוציאו שליחינו את נשמתו, והם לא יזניחו את תפקידם

﴿62﴾ ואז הם יושבו אל אללה, אדונם האמתי, שרק לו השיפוט, והוא מהיר-חשבון

﴿63﴾ אמור, “מי יחלצכם ממחשכי היבשה והים בקוראכם אליו בהכנעה ופחד: אם יחלצנו מזאת נהיה מכירי-תודה.”

﴿64﴾ אמור, “אללה יחלצכם מהם ומכל מצוקה, אך לאחר מכן אתם משתפים (עבודה זרה).”

﴿65﴾ אמור, ״ הוא היכול לשלח בכם עונש מעליכם או מתחת לרגליכם, או להכניס פירוד בינכם ולתת לחלק מכם להעניש את החלק האחר.” ראה כיצד אנו חוזרים על האזהרות למען יבינו

﴿66﴾ והתכחשו לו בני עמך(הקוראן), ואולם הוא הצדק. אמור, אין אני אחראי לכם”

﴿67﴾ לכל מאורע יש המועד שלו, ולבסוף תדעו

﴿68﴾ ואם תראה את אלה המדברים על אותותינו בזלזול, התרחק מהם עד אשר ידברו על עניין אחר. ואם השטן יגרום לך לשכוח, אל תוסיף לשבת אחרי ההזכרה עם האנשים המקפחים

﴿69﴾ אין על אלה היראים כל אחריות למה שעושים (החוטאים), אלא עליהם רק להזכירם למען ייראו

﴿70﴾ ועזוב את אלה אשר הפכו את דתם למשחק ושעשוע, ושחיי העולם-הזה התעו אותם. והזכר להם בו (הקוראן) למען תהיה נפש אחראית למעשיה, ומלבד אללה אין לה תומך ולא מליץ. וכל פדיון שתציע לא יתקבל ממנה. אלה אשר גרמו לרוע, להם משקה של מים רותחים ועונש כואב (בגיהינום)

﴿71﴾ אמור, “הנתפלל אל מישהו אחר מלבד אללה? אל מי שלא יועיל ולא יזיק לנו? ונחזור אל הכפירה לאחר שאללה הדרכנו? (ונהיה) כמו זה אשר התעוהו השטנים בארץ ונהיה במבוכה (למרות) שחבריו קראו לו אל ההדרכה באומרם “בוא אלינו”? אמור, “רק הדרכת אללה היא ההדרכה הנכונה, וצווינו להיכנע (להתמסר) לריבון העולמים”

﴿72﴾ ואכן צווינו, “קיימו את התפילה ויראו ממנו, כי אליו תקובצו”

﴿73﴾ והוא אשר ברא את השמים ואת הארץ באמת. ביום אשר אמר “היה!”, והכל נהיה, כל אמרותיו אמת. ולו המלכות ביום אשר ייתקע בשופר. יודע הנסתר והנגלה, והוא החכם הבקי

﴿74﴾ וכאשר אמר אברהם לאביו אזר, “הלוקח אתה פסלים כאלים? אני רואה אותך ואת בני עמך (נמצאים) בתעייה מובהקת”

﴿75﴾ והראינו לאברהם את מלכות השמים והארץ למען יהיה מן הבטוחים באמונתם

﴿76﴾ וכאשר ירד עליו הלילה, ראה כוכב, ואמר, “זה ריבוני”. וכאשר שקע, אמר, “אינני אוהב את השוקעים”

﴿77﴾ וכאשר ראה את הירח עולה, אמר, “זה ריבוני”. ואולם כאשר שקע, אמר, “אם ריבוני לא ידריכני, אהיה אני מן התועים”

﴿78﴾ וכאשר ראה את השמש עולה, אמר, “זה ריבוני, זה גדול יותר מכולם”. ואולם כאשר שקעה, אמר “בני עמי! אני מתנער ממה שאתם משתפים (עם אללה)

﴿79﴾ אני נושא את פניי בדבקות אל אשר ברא את השמים ואת הארץ, ואין אני מהמשתפים (עבודה זרה).”

﴿80﴾ וכשבני עמו התנצחו אתו (על עבודת אללה), אמר, “התתנצחו אתי על אללה, אשר הדריך אותי (לעבודתו)? אינני מפחד ממה שאתם משתפים עמו, אלא אם ירצה ריבוני דבר (אכן יהיה). וריבוני מקיף בידיעתו כל דבר. האם לא תיזכרו

﴿81﴾ ואיך אני אפחד ממה שאתם משתפים (עם אללה), ואינכם מפחדים שאתם משתפים עם אללה, אשר הוא לא הוריד אליכם כל סמכות או אישור. לכן, איזה משני הצדדים בעל זכות יתר לביטחון, האם יודעים אתם?”

﴿82﴾ אלה אשר האמינו ולא עירבו את אמונתם בקיפוח, להם הביטחון והם המודרכים

﴿83﴾ וזאת הוכחתנו אשר נתנו לאברהם כנגד בני עמו. אנו מרוממים בדרגות את מי שאנו רוצים. אכן ריבונך הוא החכם והיודע

﴿84﴾ הענקנו לו (לאברהם) את יצחק ויעקוב, וכבו הדרכנו כל אחד מהם, ואת נוח הדרכנו לפני כן. ומזרעו (של אברהם) באו דוד ושלמה ואיוב ויוסף ומשה ואהרון. אכן, כך נגמול לאלה המיטיבים

﴿85﴾ וזכריה ויוחנן וישוע ואליהו, כולם מהצדיקים

﴿86﴾ וישמעאל ואלישע ויונה ולוט. את כל אחד מהם רוממנו מכל שוכני העולמים

﴿87﴾ ומאבותיהם וצאצאיהם ואחיהם שבחרנו בהם והדרכנו אותם בדרך הישר

﴿88﴾ זו ההדרכה של אללה, אשר בה ידריך את אשר ירצה מבין עבדיו. אן אם יצופו לו שותפים, לשווא היו כל מה שעשו

﴿89﴾ אלה אשר נתנו להם את הספר, ואת החכמה, והנבואה. אם אלה יכפרו בה (הנבואה של מוחמד), אז הוי הפקדנו עליה אנשים אשר לא יכפרו בה

﴿90﴾ אלה (הנביאים) אשר הדריך אללה, על כן תהיה לך דרכם למופת. אמור, “אין אני דורש מכם גמול (על שליחותי) אלא היא הזכרה לכול העולמים”

﴿91﴾ הם לא העריכו את אללה כראוי לו, כאשר אמרו, “לא הוריד אללה אל בני האנוש כלום אמור, “מי הוריד את הספר (התורה) אשר בא בו משה כמאור והדרכה לאנשים? אמנם, אתם עושים אותו מגילות שחלק מהן אתם מגלים אך רבות מהן אתם מעלימים, ואתם למדתם (מן הקוראן) מה שלא ידעתם ולא ידעו אבותיכם. אמור, “אללה!” (אשר הוריד את הספר). אחר כך עזוב אותם לנפשם, לשחק בהבליהם

﴿92﴾ זה הוא ספר (הקוראן) אשר הורדנו אותו מבורך, והוא מאמת את אשר לפניו (התורה והבשורה), למען תזהיר בו את אם-הערים (מכה) וסביבותיה. ואלה אשר האמינו בעולם-הבא (אכן הם) מאמינים בו (הקוראן) ועל תפילתם הם מקפידים

﴿93﴾ ומי מקפח יותר מזה הבודה שקר על אללה, או אומר “קיבלתי השראה אלוהית” למרות שהוא לא קיבל דבר? או מזה האומר “גם אני יכול להוריד לכם את מה שאללה הוריד?” לו היית יכול לראות את הכופרים האלה בגסיסתם כאשר המלאכים מושיטים את ידיהם ואומרים, “הוציאו את נשמותיכם! היום תוענשו בעונש משפיל מפני שהייתם מדברים שקר על אללה ודוחים ביהירות את אותותיו”

﴿94﴾ ואכן אתם באים אלינו, כל אחד לבדו, כפי שבראנו אתכם בפעם הראשונה, והשארתם מאחורי גבכם את מה שהענקנו לכם. ואין אנו רואים שבאו עמכם המליצים, אלה אשר סברתם לחינם כי הם שותפים לאללה. כבר נותק בינכם (הקשר), וחלף ועבר מה שהייתם (חושבים) סומכים עליו

﴿95﴾ אכן אללה מבקע את הגלעינים (הדגן והדקל), ומוציא את החי מן המת ומוציא את המת מן החי, הוא אללה, אז מדוע תשגו בשקרים

﴿96﴾ הוא גורם לאור הבוקר להאיר מחשיכת הלילה, והוא עשה את הלילה למנוחה, ואת השמש והירח בחישובים מדויקים. זהו התכנון של העזוז והיודע

﴿97﴾ והוא אשר עשה לכם את הכוכבים למען תודרכו על-פיהם בחשיבת היבשה והים. כך נבהיר את האותות לאנשים אשר יודעים

﴿98﴾ והוא אשר יצר אתכם מנפש אחת, ואז נתן לכם מקום משכן בעולם הזה ואחר כך מקום מנוחה בעולם הבא. כך נבהיר את האותות לאנשים אשר מבינים

﴿99﴾ והוא אשר הוריד מן השמיים את המים, ובהם הוצאנו ממנה צמחים מכל סוג ירק עם גרעינים ועצי תמרים שמהם הוצאנו אשכולות תמרים נמוכים וקרובים ליד, וכן כרמי ענבים וזיתים ורימונים, מסוגים דומים ושונים. הביטו כיצד יצמח ויבשיל פריים, האם אין בו אותות לאנשים המאמינים

﴿100﴾ הם לקחו את השדים כשותפים לאללה, (למרות) שהוא זה שברא אותם. והם ייחסו לו בנים ובנות מבלי לדעת (את האמת). ישתבח שמו ויתעלה מעל התארים אשר בהם יתארו אותו

﴿101﴾ הוא בורא השמים והארץ. כיצד יהיה לו בן, כשלא הייתה לו בת-זוג? הוא ברא כול דבר, והוא יודע כול דבר

﴿102﴾ זה אללה ריבונכם, אין אלוה מלבדו, הוא בורא כול דבר, לכן עבדו אותו. על כול דבר הוא מגן

﴿103﴾ אין עין שיכולה לראות אותו, אך הוא רואה הכול, והוא החינני והבקי

﴿104﴾ כבר הובאו לכם הוכחות בהירות מריבונכם. ומי שמבחין בהם ייטיב לעצמו, והמעלים עין מהם, לרעתו הדבר. “ולא אני שומרכם.”

﴿105﴾ וכך אנו חוזרים על האותות, ויאמרו, “למדת זאת ואנו נבאר זאת לאנשים אשר יודעים (את האמת)

﴿106﴾ נהג לפי מה שהושרה לך מריבונך, שאין עוד אלוה מלבדו, והתרחק מעובדי האלילים

﴿107﴾ לו רצה אללה, לא היו משתפים עמו אלילים, ואותך לא עשינו כשומר עליהם, ולא חובתך להשגיח עליהם

﴿108﴾ אל תקללו את אלה (האלילים) אשר אליהם הם יתפללו (הכופרים) מלבד אללה, כדי שלא תגרמו שהם יקללו את אללה מתוך איבה ובלי דעת. כך גרמנו לכך שכל אומה תראה בעין יפה את מעשיה, ובסוף יחזרו אל ריבונם, והוא יודיע להם את אשר עשו (בעולם הזה)

﴿109﴾ הם נשבעו באללה והדגישו את שבועתם כי אם יבוא אליהם אות יאמינו בו, אמור, “כי אם האותות אצל אללה”, אולי אינכם יודעים שאם יבוא האות אליהם, גם אז הם לא יאמינו

﴿110﴾ ונהפוך את לבבם ואת עיניהם, כפי שלא האמינו בפעם הראשונה (באותות הקוראן), כן נשאירם לתעות בכפירתם

﴿111﴾ ולו גם הורדנו אליהם את המלאכים, והמתים היו מדברים אליהם, והיינו מציגים כל דבר שהם מבקשים לנגד עיניהם, גם אז הם לא יאמינו אלא אם ירצה כך אללה, אבל רובם בורים

﴿112﴾ וכך הקמנו לכל נביא אויב משטני האנוש והשדים, הם מלחשים זה לזה התפארות שווא כהתעייה. לו רצה ריבונך לא היו עושים זאת, לכן עזוב אותם עם כל מה שהם בודים

﴿113﴾ הם עושים זאת כדי שלבבותיהם של אלה אשר אינם מאמינים בעולם-הבא יקשיבו להם, וישבעו רצון מהם, ויבצעו את הפשע שהם רוצים

﴿114﴾ האבקש לי שופט מלבד אללה? הרי זה הוא אשר הוריד אליכם את הספר (הקוראן) כשהוא מפורש, ואלה אשר ניתן להם הספר יודעים שהוא הורד באמת מריבונך. לכן אל תהיה בין המטילים ספק

﴿115﴾ (וכך) נשלם דבר ריבונך (הקוראן) והוא יתקיים בשלימותו באמת ובצדק, ואין לשנות את דבריו, והוא הכול שומע והכול יודע

﴿116﴾ אם תישמע לרוב אלה שבארץ, הם ידיחו אותך מן השביל של אללה כי הם הולכים אחרי דמיון שווא, ואין הם אלא משקרים

﴿117﴾ אכן ריבונך הוא יודע היטב מי תועה משבילו, והוא המכיר את המודרכים

﴿118﴾ איכלו מאשר הוזכר עליו שם אללה, אם מאמינים אתם באותותיו

﴿119﴾ ולמה שלא תאכלו מאשר הוזכר עליו שם אללה? כי כבר הבהיר (אללה) לכם מה שאסור לכם, חוץ מאשר תיאלצו לאוכלו. אמנם רבים יתעו אחרי יצריהם מחוסר דעת, ריבונך יודע היטב מי הם העוברים את גבול המורשה

﴿120﴾ אל תחטאו בגלוי או בסתר, כי אלה אשר עשו החטא ייענשו בגלל החטא אשר עשו

﴿121﴾ אל תאכלו מאשר לא הוזכר עליו שם אללה, כי זה הפקרות ואכן השטנים מלחשים לידידיהם להתנצח אתכם. אך אם תישמעו להם, תהיו למשתפים (עבודה זרה)

﴿122﴾ האם זה שהיה כמת ואז החייט אותו(באמונה) ונתנו לו אור (הקוראן), להאיר את דרכו בין האנשים, דומה לזה שנשאר בחושך (הכפירה) ואשר אינו יכול לצאת ממנו? וכך קושט לכופרים מה שהיו עושים (מהרוע)

﴿123﴾ וכך גרמנו לכך שבכל עיר למנהיגי הכופרים המכחשים, לרקום מזימות בה אולם הם אינם רוקמים אלא (רק) נגד עצמם מבלי שירגישו

﴿124﴾ וכאשר יוצג להם אות, יאמרו “לא נאמין עד שנקבל את אשר קיבלו שליחי אללה (הקודמים)” ואולם אללה יודע היכן יפקיד את שליחותו. ועל החוטאים יחולו העלבה ועונש קשה מאת אללה במה שהיו רוקמים

﴿125﴾ ומי שאללה רוצה להדריכו, יפתח את לבו לאסלאם (להיכנע לאללה), אך את מי שירצה להישאר בתעייה, יעשה את לבו צר ולחוץ כאילו היה מנסה לטפס השמימה. כך ישפוך אללה את העונש מן השמיים על אלה אשר לא מאמינים

﴿126﴾ וזהו השביל הישר של ריבונך, וכך אנו מבהירים את האותות לאנשים אשר יזכרו

﴿127﴾ להם משכן השלום אצל ריבונם והוא התומך בהם באשר היו עושים (מעשים טובים)

﴿128﴾ ביום (יום הדין) אשר אללה יקבץ את כולם יחדיו, יאמר אללה, “הוי, השדים! הרביתם לנצל את האנשים”, אז יגידו אדוניהם מקרב האנשים, “ריבוננו! ניצלנו איש את רעהו והגיעה שעתנו שקבעת לנו”. ואז יאמר (אללה) להם “האש תהיה משכנכם ובה תישארו לנצח, אלא אם ירצה אללה אחרת.” כי ריבונך החכם והיודע

﴿129﴾ כך עושים אנו את הכופרים מקרב האנשים בעלי ברית זה לזה בשל הפשע שעשו

﴿130﴾ הוי השדים והאנשים! האם לא באו אליכם שליחים מקרבכם למסור לכם את אותותיי ולהזהירכם כי יומכם זה עומד להגיע? הם יאמרו, “אנו מעידים נגד עצמנו”. חיי העולם הזה הוליכו אותם שולל, והם יעידו על עצמם שאכן הם היו כופרים

﴿131﴾ אולם ריבונך לא היה מכחיד את הערים בקיפוח, מבלי שיזהיר את האנשים חסרי המודעות

﴿132﴾ ולכל אחד דרגות על-פי מעשיו, כי ריבונך אינו מתעלם מאשר הם עושים

﴿133﴾ אמנם ריבונך בעל האמצעים האדירים, ובעל הרחמים, אך אם ירצה יכלה אתכם ויחליפכם באחרים שיברא כפי שברא אתכם מזרע אנשים אחרים (שקדמו לכם)

﴿134﴾ מה שהובסה לכם אכן יבוא, ואתם לא תוכלו להימלט ממנו

﴿135﴾ אמור, בני עמי! עשו כפי שמתחשק לכם, אמנם אני אעשה (כפי שאללה רוצה אותי לעשות), ולבסוף תדעו מי יקבל את גן העדן, כי לא יצליחו(בעולם הבא) המקפחים

﴿136﴾ והקדישו לאללה חלק ממה שברא מיבול השדה ומן המקנה, ואמרו, “החלק הזה לאללה והחלק הזה לשותפים אשר צירפנו לו ״, על פי סברת השווא שלהם. אך מה שהוקדש לשותפיהם לא יגיע אל אללה, ואשר הקדישו אל אללה הוא אל שותפיהם יגיע. וכה רעה היא דרך חשיבתם

﴿137﴾ כך השטן הציג באור יפה לרבים מן המשתפים את הריגת ילדיהם שותפיהם, כדי שיביא כליה עליהם ויכלכל את דתם. אילו רצה אללה, לא היו עושים זאת. ולכן עזוב אותם לנפשם עם מה שבדו לעצמם

﴿138﴾ והם אומרים, ״ המקנה הזה ויבול השדה הזה אסורים. אסור לאיש לטעום מהם בלי שנרשה לו”. יש גמלים אשר הם אסרו למשא ולרכיבה, ומקנה אחר אשר לא יזכירו את שם אללה (כאשר נזבח), אכן, כל השקרים האלה הם ייחסו לו, ויקבלו את עונשם על אשר שיקרו

﴿139﴾ הם גם אומרים “רק לגברים אשר בינינו שמור פרי בטנו של המקנה הזה, אך אסור הוא על נשותינו”. ואם מתים הוולדות, הכול (גברים ונשים) ישתתפו בהם. אללה יענישם על המנהגים הארורים הללו, כי הוא החכם והיודע

﴿140﴾ כבר הפסידו אלה אשר הרגו את ילדיהם מתוך בערות וחוסר דעת, ואסרו את אשר אללה סיפק להם, מתוך שקר שהם יחסו לאללה, הם האובדים שתעו ולא היו מודרכים

﴿141﴾ הוא אשר הצמיח גנים, מרושתים ובלתי מרושתים, ודקלים, וזרעי מאכל שונים, וזיתים, ורימונים, לעתים דומים ולעתים לא דומים. אכלו מכירותיהם כשיבשילו, וביום הקציר שלמו את ערכו (הזכאת צדקת חובה) שלו, ואל תבזבזו, משום שאללה אינו אוהב את הבזבזנים

﴿142﴾ הוא גם יצר לכם את המקנה, בהמות לרכיבה ומשא, ובהמות לאכילה. אכלו ממה אללה סיפק לכם לכלכלתכם, ואל תלכו בעקבות השטן, משום שהוא אויבכם המובהק

﴿143﴾ (וברא) שמונה בני זוג (של בהמות), מן הכבשים את שני המינים, ומן העיזים את שני המינים. אמור, “האם אסורים עליכם לאכילה, הזכרים, הנקבות, או מה שברחם הנקבות? הודיעו לי לפי מיטב ידיעתכם, אם אנשי צדק אתם”

﴿144﴾ (וברא) מן הגמלים את שני (המינים), ומן הבקר את שני (המינים). אמור, “האם אסורים עליכם לאכילה, הזכרים, הנקבות, או מה שברחם הנקבות? האם הייתם נוכחים כאשר אללה ציווה על כך? ומי כופר יותר מן הבודה שקרים על אללה להתעות בהם אנשים בלי דעת? אכן אללה לא ידריך את המקפחים”

﴿145﴾ אמור “בכל אשר הושרה אליי, לא אמצא דבר אשר נאסר לאכול, מלבד הנבלה, או הדם הזורם, או בשר חזיר - משום שהם טמאים, או בשר שלא נזבח בשם אללה. אולם מי שמוכרח, האוכל בלא תאווה ובלא זדון, הרי שריבונך הוא הסלחן והרחום

﴿146﴾ ועל אלה אשר התייהדו אסרנו למאכל כל בעל ספרים, ומן הבקר והצאן אסרנו עליהם את החלב (סוג של שומן) חוץ מן הנישא על גבם, או על המעיים, או הצמוד לעצם. איסור זה הוא עונש על חטאיהם, ואנו דוברי הצדק

﴿147﴾ ואם יתכחשו לדבריך, אמור, “ריבונכם אמנם רב- רחמים, אך לא ימנע את עונשו מהאנשים הכופרים המכחשים”

﴿148﴾ יאמרו אלה אשר שיתפו “לו רצה אללה, לא היינו אנו ואבותינו מצרפים לו שותפים, ולא היינו אוסרים דבר”. כה התכחשו גם אלה שהיו לפניהם, עד אשר טעמו את עונשנו. אמור, האם יש דעת כלשהי בידכם אשר תוכלו להוציא אלינו? או שאתם הולכים אחרי דמיונכם? או שאתם בסך הכול משקרים

﴿149﴾ אמור “לאללה ההוכחה הבהירה, ולו רצה היה מדריך את כולכם.”

﴿150﴾ אמור “הביאו את עדיכם אשר יעידו שאכן אללה אסר את כל זה.” אם יעידו, אל תעיד עמם, ואל תלך בעקבות הנסיות של המתכחשים לאותותינו, ושל אלה אשר לא יאמינו בעולם הבא, ואלה שסברו שקר שיש (שותפים) שווים לריבונם

﴿151﴾ אמור, “בואו אקרא באוזניכם את אשר אסר עליכם ריבונכם! אל תשתפו עמו דבר, וגמלו חסד עם הוריכם, ואל תהרגו את ילדיכם מפחד העוני כי אנו נכלכל אתכם ואותם, ואל תתקרבו אל מעשי תועבה, בין גלויים ובין נסתרותם, ואל תהרגו את הנפש אשר אסר אללה, אלא במשפט צדק. זהו אשר אללה ציווה אתכם למען תשכילו”

﴿152﴾ ואל תתקרבו אל רכוש היתום אלא בהגינות עד שיתבגר, והקפידו על הצדק במידה ובמשקל. לא נטיל על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה. כשאתם מדברים, היו צודקים, אפילו אם יהיה זה נגד קרוב משפחה. היו נאמנים לאשר התחייבתם לפני אללה. אלה הדברים אשר ציווה אתכם למען תזכרו

﴿153﴾ “זה השביל הישר אשר אליו הדרכתי אתכם, על כן לכו בו, ואל תלכו בשבילים שיפרידו בינכם לבין השביל של אללה. זה מה שהוא ציווה אתכם כדי שתשמרו על עצמכם”

﴿154﴾ ואז אנו נתנו למשה את הספר בשלמותו ובצורה הטובה ביותר, ובו ביאור לכל דבר, והדרכה ורחמים למען יאמינו בפגישת ריבונם (ביום הדין)

﴿155﴾ וזה הספר(הקוראן) אשר הורדנו מבורך. לכן התנהגו על פיו ויראו את אללה למען תרוחמו

﴿156﴾ לבל תגידו, “הספר הורד אל שתי עדות לפנינו, ולא היינו מודעים להוראה שלו

﴿157﴾ ולבל תגידו, “אילו הורד הספר אלינו, היינו מודרכים יותר מהם (היהודים והנוצרים)”, כעת בא גם אליכם ספר (הקוראן) מריבונכם, כהוכחה הבהירה, והדרכה, ורחמים. מי אפוא חוטא יותר מזה המתכחש לאותות אללה וסוטה מהם. אנו נעניש את הסוטים מאותותינו עונש קשה מאוד על סטייתם

﴿158﴾ האם מחכים הכופרים עד אשר יבואו אליהם המלאכים (להוציא את נשמתם), או יבוא ריבונך (לשפוט אותם ביום הדין), או יבואו כמה מאותות ריבונך (סימני יום הדין)? ביום שבו יבואו כמה מאותות ריבונך, לא יועיל לשום נפש אמונתה, אם היא לא האמינה כבר קודם לכן, או שלא עשתה באמונתה את המעשים הטובים. אמור, ״ חכו, ואנחנו גם מחכים”

﴿159﴾ אלה אשר שיסעו את דתם והפכו לסיעות מפוזרות, אין לך מה לעשות אתם. אומנם, עניינם בידי אללה, והוא יודיע להם את אשר עשו

﴿160﴾ מי שיעשה מעשה טוב גמולו יהיה פי עשרה ממעשהו, אולם מי שיעשה מעשה רע ייענש רק בשווה למעשהו, והם לא יקופחו

﴿161﴾ אמור, “ריבוני הדריך אותי אל השביל הישר, הדת האמתית של אברהם המתמסר, שלא היה עובד אלילים”

﴿162﴾ אמור, “תפילתי וקורבני וחיי ומותי הם מוקדשים לאללה ריבון העולמים

﴿163﴾ שאין לו כל שותף, ועל כך צוויתי, ואני עומד בראש המוסלמים”

﴿164﴾ אמור, “האבקש אלוה מלבד אללה שהוא ריבון לכל דבר? וכל נפש תעשה מעשה רע, היא אחראית לו (ביום הדין), ואין נפש שתישא את העול של נפש אחרת, כי אל ריבונכם תוחזרו, והוא יודיעכם את דבר כל אשר נחלקתם בו

﴿165﴾ והוא אשר הקימכם כיורשים בארץ, והעלה אחדים מכם בדרגות (הפרנסה והכוח) על פני אחרים, למען יבחן כיצד תנהגו בכל אשר נתן לכם. ריבונך מהיר בעונש, והוא אף סולח ורחום

﴿1﴾ אלף.לאם.מים.סאד

﴿2﴾ ספר (הקוראן) הורד אליך (מוחמד), ואל יהיה שום ספק בלבך בו, והוא ניתן לך כדי להזהיר בו (את האנשים), והזכרה למאמינים

﴿3﴾ לכו בעקבות מה שהורד אליכם מריבונכם, ואל תקבעו מלבדו אדונים לכם. מעט אלה הנזכרים

﴿4﴾ וכמה (רבות) הן הערים אשר הכחדנו. עונשנו פקד אותן, בלילה כשהם ישנים, או בשעת מנוחת הצהריים

﴿5﴾ ואז כשעונשנו בא עליהם הם קראו, “אכן היינו מקפחים!!!”

﴿6﴾ (ביום הדין) נשאל את אלה אשר נשלחו שליחים אליהן, ונשאל את השליחים (על מעשיהם)

﴿7﴾ בכל זאת, אנו נספר (לכל בני אדם) את מעשיהם ביודעין, ומעולם לא היינו רחוקים מהם

﴿8﴾ יישקלו ביום ההוא (מעשי בני האדם) במשקל הצדק, ואלה שמשקלם (של המעשים הטובים) יהיה כבד, הם יהיו המצליחים

﴿9﴾ אולם אלה שמשקלם (של המעשים הטובים) יהיה קל, אלה הם שאיבדו את נפשותיהם על-ידי כפירתם באותותינו

﴿10﴾ אכן נתנו לכם לשלוט בארץ וסיפקנו לכם בה מחייה, אך מעט הם המודים (לאללה)

﴿11﴾ וכבר בראנו אתכם, ואחר כך עיצבנו אתכם (בצורה היפה ביותר), וציווינו את המלאכים לסגוד (לאות כבוד) לאדם, והם סגדו, מלבד איבליס (השטן שהתמרד והיה מהשדים) שלא היה בין הסוגדים

﴿12﴾ אמר (אללה), “מה מנע ממך שלא תסגוד כאשר ציוויתי אותך?” אמר, “אני טוב ממנו. בראת אותי מאש ובראת אותו מטין”

﴿13﴾ אמר (אללה), “אם כך, רד ממנו(מגן העדן), כי אסור לך להיות שחצן בו. וצא! ותהיה מהבזויים”

﴿14﴾ אמר (השטן)”תן לי שהות עד יום תחיית- המתים.”

﴿15﴾ אמר (אללה) “אתה מאלה אשר ניתנת להם השהות”

﴿16﴾ אמר(השטן)”בשל מה שבחנת אותי, כך אשב אני לארוב להם(כדי להדיח אותם) בדרך הישר שלך

﴿17﴾ ואז אבוא אליהם מבין ידיהם ומאחוריהם ומימינם ומשמאלם,(אוכיח לך ש-) ולא תמצא שרובם מודים לך”

﴿18﴾ (אללה) אמר “צא מכאן ארור ומנודה! אני אכן אמלא את הגיהינום בך ובכל אלה ההולכים בעקבותיך, מכם כולכם תקובצו ״

﴿19﴾ הוי אדם! שכון בגן העדן אתה ואשתך, ואכלו מכל אשר תרצו, אך אל תתקרבו אל העץ הזה, כדי שלא תהיו מן המקפחים.”

﴿20﴾ השטן לחש להם כדי להראות להם את ערוותם אשר נסתרו מהם, ואמר, ״ לא אסר ריבונכם עליכם להתקרב אל העץ אלא כי תהיו מלאכים או תחיו בה עדי עד”

﴿21﴾ הוא נשבע להם ואמר “אני רוצה (רק) טוב עבורכם”

﴿22﴾ והוא הכשילם בעורמתו. וכאשר הם טעמו מן העץ עלתה להם ערוותם, אז הם החלו לכסות את ערוותם מהעלים של גן העדן. אז קרא אליהם ריבונם “האם לא אסרתי עליכם להתקרב אל העץ הזה, והלא אמרתי לכם כי השטן הוא אויבכם המובהק?”

﴿23﴾ אמרו “ריבוננו! קיפחנו את עצמנו ואם לא תסלח לנו ולא תרחם עלינו, נהיה מן האובדים.”

﴿24﴾ אמר (אללה), “רדו (אל הארץ) והיו אויבים זה לזה, ובארץ תחיו ותיהנו למועד מסוים ״

﴿25﴾ אמר, “ושם תחיו ושם תמותו ומתוכה תוצאו (ביום תחיית-המתים)”

﴿26﴾ הוי בני האדם! הורדנו לכם לבוש אשר יכסה את ערוותכם, וקישוט, אך טוב מזה הוא לבוש היראה (את אללה), כי הוא מאותות אללה, למען יזכרו

﴿27﴾ הוי בני האדם! אל יפתה אתכם השטן כפי שהוציא את אבותיכם מגן העדן, בהפשיטו אותם מבגדיהם למען יראה להם את ערוותם. הוא יראה אתכם הוא והמקביל לו מהיכן שלא תראו אותם. אנו עשינו את השטנים אדונים לאלה אשר לא יאמינו

﴿28﴾ ואם עשו את התועבות יאמרו “כך מצאנו את אבותינו עושים, ואללה ציווה אותנו לעשות כך”. אמור, “אללה לא יצווה על מעשי התועבות. התאמרו על אללה את אשר לא תדעו?”

﴿29﴾ אמור, “ריבוני מצווה על הצדק, והתפללו בנאמנות לאללה בכל מקום תפילה, וקראו לו בהתמסרות מלאה. כשם שברא אתכם לראשונה, כן תחזרו

﴿30﴾ (אללה עשה את בני אדם שתי קבוצות:), חבורה אשר אותה הדריך וחבורה שעזרה עליה תעייה משום שחבריה לקחו את השטנים אדונים. מלבד אללה, והם חושבים שהם מודרכים

﴿31﴾ הוי בני האדם! התלבשו והתקשטו יפה כשאתם מבקרים בכל מסגד, ואכלו ושתו, אך אל תפריזו, כי אללה אינו אוהב את המפריזים

﴿32﴾ אמור “וכי מי אסר את הלבוש הנקי והיפה והמזון הטעים והמורשה אשר העניק (אללה) לעבדיו?” אמור “הם מורשים לאשר האמינו בעולם הזה, ורק אשר האמינו יהיו זכאים לזה ביום תחיית-המתים.” כך אנו מבהירים את האותות לאנשים אשר יודעים

﴿33﴾ אמור “ריבוני אסר את התועבות, בין גלויות ובין נסתרות, והחטא, והתקפת אנשים ללא הצדקה, ולשתף אלילים לאללה, ולהגיד על אללה דברים שאינכם יודעים

﴿34﴾ ולכל אומה מועד, ובהגיע מועדם, לא יוכלו לדחותו אף לא שעה, ולא להקדימו

﴿35﴾ הוי בני האדם! כאשר יבואו אליכם שליחים מקרבכם למען ימסרו לכם את אותותיי, מי שהיה מהיראים ועושים את הטובות אין חשש לגורלם ולא ייעצבו

﴿36﴾ ואלה אשר התכחשו לאותותינו ודחו אותם ביהירות, אלה בעלי אש הגיהינום הם לעולם יהיו בה

﴿37﴾ ומי הכופר יותר מזה אשר בודה שקרים על אללה או מתכחש לאותותיו? כל אלה יקבלו את גמולם (מהעונש) ככתוב בלוח הספר (הגנוז אצל אללה), כאשר יבואו שליחינו (מלאכי המוות) אליהם להוציא את נשמתם, וישאלו אותם, “היכן הם אלה אשר הייתם קוראים ופונים אליהם מלבד אללה?” והם יאמרו, “הם זנחו אותנו”. אז יעידו על עצמם כי אכן הם כפרו

﴿38﴾ אמר, “היכנסו לאש הגיהינום עם אומות של שדים ובני אנוש אשר נכנסו אליו לפניכם”. וכאשר נכנסת כל אומה תקלל את אחותה, ואז יתקבצו כולן בתוכה, תפנה האחרונה שבהן אל הראשונה ותגיד, “ריבוננו! הם אלה אשר התעו אותנו, על כן הכפל להם את עונשם באש הגיהינום”. אמר “לכל אחת מכם יוכפל, אבל אינכם יודעים?”

﴿39﴾ אז תגיד הראשונה שבהן לאחרונה “אין לכם יתרון עלינו, ולכן טעמו את העונש כגמול מעשיכם”

﴿40﴾ אכן אלה אשר התכחשו לאותותינו והתייחסו אליהם ביהירות, להם לא ייפתחו שערי השמיים והם לא יכנסו לגן העדן, עד אשר יעבור הגמל בחור המחט. כך נעניש את הכופרים המכחשים

﴿41﴾ להם מגיהינום יהיה מקום מנוחה ומכסה, וכך נעניש את המקפחים

﴿42﴾ אלה אשר האמינו ועושים את הטובות, משום שאנו לא נטיל על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה, אלה הם שוכני גן העדן לעולם

﴿43﴾ ונעקור כל רעה מלבבם, בזמן שנהרות זורמים מתחתיהם, ויאמרו “השבח לאללה אשר הדריכנו לזה, כי לא היינו מוצאים את דרכנו הנה, לולא הדריכנו אללה. אכן הגיעו שליחי ריבוננו והביאו לנו את הצדק.” אז יגידו להם “זה גן העדן אשר ירשתם בזכות מעשיכם (הטובים)”

﴿44﴾ יקראו שוכני גן העדן לשוכני אש הגיהינום “כבר מצאנו כי כל אשר הבטיח לנו ריבוננו אמת הוא. האם מצאתם גם אתם שכל אשר הבטיח לכם ריבונכם הוא אמת?” יאמרו “אכן”. אז יקרא הכרוז ביניהם, “קללת אללה על המקפחים

﴿45﴾ אלה אשר הרחיקו אנשים מהדרך של אללה וביקשו לעקם אותה, והם כפרו בעולם הבא

﴿46﴾ בין שניהם (המאמינים והכופרים) קיימת גבעה אדירה, ועל הגבעה ניצבים אנשים המכירים את כולם לפי סימניהם. והם יקראו אל המיועדים לגן העדן, “שלום עליכם” והם עדיין לא נכנסו אליו, אומנם הם מקווים

﴿47﴾ אך כאשר יופנה מבטם לאנשי אש הגיהינום, יאמרו, “ריבוננו! אל תכניס אותנו עם האנשים המקפחים”

﴿48﴾ יקראו האנשים הנצבים על המחיצה אל אנשים שיכירו לפי סימניהם “מה הועיל לכם ההון שקיבצתם? ומה הועילה לכם יהירותכם?”

﴿49﴾ האם אלה (העניים והחלושים) אשר נשבעתם כי לא יפרוש אללה את רחמיו עליהם? יאמר להם, “היכנסו אל הגן העדן, לא ייפול עליכם פחד ולא תצטערו.”

﴿50﴾ שוכני אש הגיהינום, יקראו אל אנשי גן העדן, “שפכו עלינו מן המים, או ממה שאללה נתן לכם”. אמרו (אנשי גן העדן) “אללה אסר זאת על הכופרים”

﴿51﴾ ובנוגע לאלה אשר עשו את דתם שעשוע ומשחק, ואשר חיי העולם-הזה התעו אותם. והיום נשכח אותם כפי ששכחו פגישתם את היום הזה, ועל אשר היו את אותותינו מכחישים

﴿52﴾ כבר הבאנו לכם ספר (הקוראן) שביארנו בו דעת, הדרכה ורחמים לאנשים מאמינים

﴿53﴾ האם מחכים הם אלא לפרש אותו (את האזהרות בקוראן),ביום אשר תתגשם משמעותו(אזהרותיו), יגידו אלה אשר שכחו אותו, “שליחי ריבוננו הביאו את הצדק, ועתה היש לנו מי שימליץ לטובתנו, או שנושב לחיים כדי שנוכל לעשות מעשים שונים מאשר עשינו? הם כבר איבדו את עצמם (בכפירתם), ומה שהיו בודים הזניח אותם

﴿54﴾ אכן ריבונכם הוא אללה אשר יצר את השמיים ואת הארץ בשישה ימים ואחר כך התייצב על כס המלכות. הוא כיסה את היום בלילה, כשהוא רודפו במהירות, ויצר את השמש ואת הירח ואת הכוכבים הנכנעים לרצונו. לו כל הבריאה והשלטון. יבורך אללה ריבון העולמים

﴿55﴾ קראו לריבונכם בהתמסרות ובלחש. אין הוא לא אוהב את התוקפנים

﴿56﴾ ואל השחיתו את הארץ אחרי שהושכן שלום ברחביה, וקראו לו ביראה ותקווה, שהרי רחמי אללה קרובים אל המיטיבים

﴿57﴾ והוא אשר שולח את הרוחות בשורה על בוא רחמיו (הגשם), וכאשר יישאו עננים כבדים (מלאי מים), נוביל אותם לאדמה שהייתה (יבשה) כמתה, ונוריד עליה את המים, ובהם נצמיח מכל פרי, וכך גם נוציא את המתים (מקבריהם ביום הדין), ואולי היזכרו

﴿58﴾ האדמה הטובה, יצמחו צמחיה(טובים ובשפע) ברשות ריבונם, וזו(האדמה) הרעה לא יצמחו צמחיה אלא מעטים ובטרחה רבה. כך נבאר את האותות לאנשים מודים

﴿59﴾ כבר שלחנו את נוח אל בני עמו, והוא אמר “הוי בני עמי! עבדו את אללה כי אין לכם אלוה מלבדו. כי מפחד אני שיבוא עליכם עונשו של יום אדיר (יום הדין)”

﴿60﴾ אך נכבדי עמו אמרו “אנו רואים שאתה תועה תעייה מוחלטת”

﴿61﴾ אמר “הוי בני עמי! אין אני תועה, אני שליח ריבון העולמים

﴿62﴾ ובאתי למסור לכם את המסר מריבוני, ולייעץ לכם, משום שאני יודע מאללה מה שאתם אינכם יודעים

﴿63﴾ האם תתפלאו שבאה אליכם תזכורת מריבונכם על-ידי איש מקרבכם, למען יזהירכם ותיראו (את ריבונכם) ולמען תרוחמו?”

﴿64﴾ אך הם התכחשו לו, ואז חילצנו אותו ואת אלה אשר האמינו עמו באונייה, והטבענו את אלה אשר הכחישו את אותותינו כי הם היו אנשים עיוורים (מדרך האמת)

﴿65﴾ ואל בני שבט עאד שלחנו את אחיהם (הנביא) הוד, והוא אמר, “הוי בני עמי! עיבדו את אללה, שאין לכם אלוה מלבדו. האם לא תיראו (את אללה)?”

﴿66﴾ אמרו נכבדי בני עמו אלה אשר כפרו “נראה לנו שיש בך בערות, ואנו פוחדים כי אתה מהשקרנים”

﴿67﴾ אמר: ״הוי בני עמי! אין בי בערות, אמנם אני שליח מריבון העולמים,״

﴿68﴾ למסור לכם את שליחות ריבוני, ואני לכם מייעץ נאמן

﴿69﴾ האם תתפלאו שבאה אליכם תזכורת מריבונכם על-ידי איש מקרבכם, למען יזהירכם? זכרו כי עשה אתכם מחליפים אחרי עם נוח, ועשה אתכם ענקים. זכרו את חסדי אללה למען תצליחו.”

﴿70﴾ אמרו, “האם באת אלינו למען נעבוד את אללה לבדו ונעזוב את אשר עבדו אבותינו? (אם כך הדבר), הבא עלינו את (העונש) אשר אתה מבטיח לנו, אם אתה אכן מהצודקים”

﴿71﴾ (והוד) אמר “כבר נפל עליכם עונש וכעס מריבונכם. האם אתם מתנצחים אתי אודות שמות (אלילים) אשר קראתם אתם ואבותיכם (בשמות שלהם) מבלי שום רשות מן אללה? לכן חכו(לעונש מאללה) ואני מחכה עמכם.”

﴿72﴾ אז חילצנו אותו ברחמינו ואת אשר האמינו עמו, והכחדנו את אלה שהתכחשו לאותותינו ולא היו מהמאמינים

﴿73﴾ ואל בני עם ת'מוד, שלחנו את (הנביא) צאלח אחיהם, והוא אמר, “בני עמי! עיבדו את אללה לבדו, שהרי אין לכם אלוה מלבדו. כבר באה לכם הוכחה בהירה מריבונכם, זו הנאקה של אללה לאות לכם. תנו לה לרעות באדמת אללה ואל תפגעו בה לרעה, פן יפגע בכם עונש כואב. 74 וזכרו כי הביא אתכם אחרי עם עאד וכי הושיב אתכם בארץ שבמישוריה הקמתם מצודות ובהריה חצבתם בתים. זכרו חסדי אללה. לכן היזהרו ואל תעוררו שחיתות בארץ”

﴿74﴾ אמרו המתייהרים מבין נכבדי עמו לאלה אשר האמינו מהחלשים אשר בהם “התדעו אכן צאלח נשלח מריבונו?”(המאמינים) אמרו “אכן אנו באשר נשלח מאמינים”

﴿75﴾ אמרו המתייהרים “אנו כופרים בכל אשר בו תאמינו”

﴿76﴾ אז פגעו בנאקה (והרגו אותה), ומרדו בצו ריבונם, ואמרו, “הוי צאלח! הבא עלינו את אשר הבטחת לנו (העונש), אם אכן אתה מהשליחים (של אללה)”

﴿77﴾ אז תקפה אותם הרעידה הקשה, והם היו לגופות של מתים שמוטלים בבתיהם

﴿78﴾ אז התרחק מהם (צאלח) ואמר, “הוי בני עמי! כבר מסרתי לכם את שליחות ריבוני, והמלצתי לכם (בכנות), אך אינכם אוהבים את הרוצים בטובתכם “

﴿79﴾ וגם (הנביא) לוט אמר לבני עמו, “אתם הראשונים לעשות את התועבה הזאת מכל העולמים

﴿80﴾ לבוא בתאווה אל הזכרים במקום הנקבות, אבל אכן אתם אנשים שחוצים את כל הגבולות”

﴿81﴾ ולא הייתה תשובת בני עמו אלא

﴿82﴾ שהם אמרו:, “גרשו אותו ובני ביתו מעירכם כי הם אנשים המתיימרים להיות טהורים מאשר לעשות את מה שאתם עושים”

﴿83﴾ אולם אנו חילצנו אותו עם בני ביתו, חוץ מאשתו אשר הייתה מהנשארים שעונו בעונש

﴿84﴾ והורדנו עליהם גשם (של אבנים), והתבונן איך היה סופם של הכופרים המכחשים

﴿85﴾ ואל תושבי מדיין שלחנו את (הנביא) שועייב אחיהם, הוא אמר “הוי בני עמי! עבדו את אללה כי אין לכם אלוה מלבדו, והגיעה אליכם כבר הוכחה מריבונכם, על כן מדדו (בסחר) במידת הצדק ושמרו על מאזניי צדק ואל תפחיתו לאנשים מן המגיע להם, אל תעוררו שחיתות בארץ לאחר שסוהרה, כי זה לטובתכם אם אכן הייתם מאמינים

﴿86﴾ אל תשבו בכל דרך מבטחים ומנסים להתעות מהשביל של אללה את מי שהאמין בה, ובבקשכם לעקם אותו לפי רצונכם. וזכרו שהייתם מעטים (ואללה) הרבה אתכם, והתבוננו מה היה סופם של המשחיתים

﴿87﴾ אם חלק מכם אכן מאמינים בשליחותי וחלק אינם מאמינים, חכו בסבלנות עד שאללה ישפוט בינינו, כי הוא הטוב בשופטים בצדק מוחלט

﴿88﴾ אמרו אלה המתייהרים מנכבדי בני עמו, ״ אנו (מבטיחים ש) נוציא אותך שועייב! ואת אלה אשר האמינו אתך מעירנו, אלא אם תחזרו אל דתנו”. אמר (שועייב), “(הנחזור לדתכם) גם אם אנו שונאים אותה

﴿89﴾ אכן שיקרנו לאללה אם נחזור אל דתכם לאחר שאללה חילץ אותנו ממנה? לא נחזור אליה אלא אם ירצה אללה ריבוננו, שהוא מקיף כל דבר בידיעתו, כי על אללה אנו סומכים ריבוננו! פסוק בינינו לביו בני עמנו בצדק, כי אתה הטוב שבפוסקים.”

﴿90﴾ אמרו הנכבדים אלה אשר כפרו מבני עמו, “אם תלכו בעקבות שועייב תהיו אכן מפסידים”

﴿91﴾ אז תקפה אותם הרעידה הקשה והם היו לגופות של מתים מוסלים בבתיהם

﴿92﴾ כל אלה אשר כפרו (בנביא) שועייב, הוכחדו כמו מעולם לא היו שם. כל אלה אשר כפרו בשועייב, היו הם המפסידים

﴿93﴾ אז התרחק מהם (שועייב), ואמר להם, “הוי בני עמי! מסרתי לכם את שליחות ריבוני, והמלצתי לכם (הטוב), וכיצד אצטער על אנשים כופרים ?”

﴿94﴾ ולא היינו שולחים נביא לעיר מן הערים (והכחישו את השליחות) אלא היינו מענים את תושביה באסון וצרה למען ישובו אל אללה ויבקשו סליחה (וכך יוצלו מהגיהינום)

﴿95﴾ ואז החלפנו במקום הרעה את הטובה, וכאשר שבו לאיתנם, אמרו, “כבר עברו על אבותינו מצבים של רעה וטובה”. על כן עינינו אותם לפתע, בלי שציפו לזה

﴿96﴾ לו היו תושבי הערים מאמינים ויראים (את אללה), היינו פותחים להם שערי ברכה מן השמים והארץ, ואולם הם הכחישו, על כן עינינו אותם כגמול (על מעשיהם הרעים)

﴿97﴾ האם בטוחים תושבי הערים כי עונשנו לא יבוא עליהם בלילה כשהם ישנים

﴿98﴾ או האם בטוחים תושבי הערים כי עונשנו לא יבוא עליהם לאור היום כשהם משתעשעים

﴿99﴾ או האם בטוחים הם כי לא יחול עליהם עונש אללה, אין בטוחים מעונש אללה מלבד האנשים המפסידים

﴿100﴾ האם לא התברר לאלה היורשים את הארץ אחרי תושביה (הקודמים), שלו רצינו היינו מענישים אותם על חטאיהם? והיינו אוטמים את לבבם והם היו לא שומעים

﴿101﴾ אלו הערים אשר סיפרנו לך על קורותיהן, ששליחיהן באו אליהן עם הוכחות, אך הם לא רצו להאמין למה שהתכחשו לפני זה. כך אוטם אללה את לבבות הכופרים

﴿102﴾ ולא מצאנו כי רובם קיימו את הברית, ומצאנו שרובם היו מושחתים

﴿103﴾ אחר כך שלחנו את משה עם אותותינו אל פרעה ונכבדיו, הם הכחישו אותם, והתבונן איך היה סופם של המשחיתים

﴿104﴾ ואמר משה הוי פרעה! אני אכן שליח מריבון העולמים

﴿105﴾ מתחייב שלא אומר על אללה אלא את הצדק. כבר הבאתי לכם אות בהיר מאת ריבונכם, על כן שלח איתי את בני ישראל”

﴿106﴾ אמר(פרעה), אם הבאת אות, הצג אותו, אם באמת אתה אכן מהצודקים

﴿107﴾ ואז זרק (משה) את מקלו והנה היה לנחש גלוי

﴿108﴾ והוציא את ידו(מחיקו), והנה היא לבנה בעיני המסתכלים

﴿109﴾ אמרו הנכבדים מאנשי פרעה: “אכן זהו קוסם בעל ידע

﴿110﴾ רוצה להוציאכם מארצכם”. (פרעה אמר), “אם כן, מה אתם מייעצים?”

﴿111﴾ אמרו: “עכב אותו ואת אחיו (אהרון), ושלח שליחים בכל הערים מקבצים

﴿112﴾ אשר יביאו אליך כל קוסם בעל ידע”

﴿113﴾ הקוסמים באו אל פרעה ואמרו “האם נקבל פרס אם ננצח?”

﴿114﴾ אמר(פרעה),”כן, וגם תהיו במקורבים אלי”

﴿115﴾ אמרו: “הוי משה! האם אכן תזרוק אתה (את מקלך), או נהיה אנו הזורקים?”

﴿116﴾ אמר (משה): ״ זרקו אתם!” כאשר זרקו(את מטותיהם וחבליהם), אחזו את עיני הקהל והפחידוהו וחוללו קסם אדיר

﴿117﴾ אנו הורינו אל משה: “אכן זרוק את מקלך, ואז הוא יבלע את מה שעוללו הקוסמים ״

﴿118﴾ אז נתגלה הצדק והתבטל כל אשר עושים

﴿119﴾ וכך נחלו שם תבוסה והושפלו

﴿120﴾ ונפלו הקוסמים וסגדו

﴿121﴾ אמרו, “אנחנו מאמינים בריבון העולמים”

﴿122﴾ ריבונם של משה והאחרון”: ריבון העולמים״

﴿123﴾ אמר פרעה, “האמנתם בו בלי שהרשיתי לכם? אכן זאת היא מזימה אשר תכננתם בעיר לגרש ממנה את יושביה, אך אתם עוד תדעו(את האמת)

﴿124﴾ אכרות את ידיכם ואת רגליכם מאחור ואז אצלוב את כולכם”

﴿125﴾ אמרו, “אנו אל ריבוננו נחזור

﴿126﴾ לא תנקום בנו אלא משום שהאמנו באותות אללה כשהגיעו אלינו. ריבוננו! הענק לנו סבלנות והמת אותנו כמוסלמים (אשר מתמסרים אליו)”

﴿127﴾ ואמרו נכבדי עם פרעה, “התרשה למשה ועמו להשחית את הארץ ולעזוב אותך ואת אלוהיך?” אמר, (פרעה)”נהרוג את בניהם ונחיה את נשותיהם, ואנו נשתלט עליהם”

﴿128﴾ אמר משה לבני עמו “בקשו עזרה מאללה והיו סבלנים, כי הארץ היא לאללה והוא יוריש אותה למי שירצה מעבדיו, והניצחון הסופי יהיה ליראים.”

﴿129﴾ הם אמרו, “הורע לנו לפני בואך, ואף לאחר בואך”. אמר: (משה)”ייתכן שריבונכם רוצה להשמיד את אויבכם ולהוריש לכם את הארץ, ויראה כיצד אתם מתנהגים”

﴿130﴾ וכבר עינינו את משפחת פרעה בשנות בצורת ומחסור ביבול, למען יירתעו

﴿131﴾ כשבאה עליהם כל טובה אמרו, “זה מגיע לנו”, ואם תיגע בהם רעה היו מטילים על משה ואשר אתו את האחריות לרוע מזלם, אלא שהמזל הוא אצל אללה, אבל רובם אינם יודעים

﴿132﴾ אמרו (פרעה ואנשיו)”כל אות אשר תביא לנו לפתות אותנו בו, לא נאמין לך،،

﴿133﴾ אז שלחנו עליהם את המבול ואת הארבה ואת הכינים ואת הצפרדעים ואת הדם, אותות מפורטים, אולם הם התייהרו והיו אנשים כופרים מכחשים

﴿134﴾ וכאשר בא עליהם העונש אמרו “משה! קרא למעננו אל ריבונך כפי שהודיע לך, ואם תסיר את העונש הזה מעלינו, נאמץ לך, ונשלח אתך את בני ישראל”

﴿135﴾ אך כאשר הסרנו את העונש מעליהם עד מועד מוגדר, הנה הם לא קיימו את הבטחתם

﴿136﴾ ואז נקמנו בהם, והטבענו אותם בים, כי הכחישו את אותותינו והיו מהם מתעלמים

﴿137﴾ אחר כך הורשנו לעם אשר היו משועבדים את מזרחה ומערבה של הארץ אשר בירכנו, והתקיים בשלמותו דבר הבטחתו של ריבונך לבני ישראל על אשר חיכו בסבלנות והרסנו את כל מה שעשה פרעה והאנשים שלו ומה שבנו

﴿138﴾ והקלנו על בני-ישראל לחצות את הים, והם באו אל עם שהיו משתחווים לאליליהם. אז אמרו, “הוי משה! עשה לנו אלוה כמו אליליהם”.(ומשה) אמר להם, “אנשים חסרי דעת אתם”

﴿139﴾ הן, אלה, ייחרב כל אשר להם, ורע כל אשר עשו

﴿140﴾ אמר, “האבקש לכם אלוה מלבד אללה אשר העדיף אתכם על העולמים

﴿141﴾ ואז חילצנו אתכם מאנשי פרעה שהיו מציקים לכם בייסורים רעים, בהריגת בניכם הזכרים ומחיים את נשותיכם (לחיים של עבדות), ובזאת התנסיתם במבחן אדיר מריבונכם?”

﴿142﴾ וקבענו למשה מועד אתנו, שלושים יום והשלמנו בעוד עשרה (ימים), וכך מלאו לו ארבעים יום למועד אצל ריבונו, אמר משה לאחיו אהרון, “מלא את מקומי בהנהגת בני עמי ועשה את הטוב ואל תלך בעקבות המשחיתים”

﴿143﴾ כאשר בא משה במועד שקבענו, וריבונו דיבר עמו, אמר, “ריבוני! הרשה לי לראות אותך”. אמר, “לא תוכל לראות אותי, ואולם הבס אל ההר, אם יישאר במקומו אז תראה אותי”. כאשר התגלה (אור) ריבונו מול ההר, התמוסס ההר ונעלם ממקומו, ומשה נפל מוכה רעם. וכשהתעורר אמר, “ישתבח שמך! קבל את הרסתי הכנה, ואני ראשון המאמינים”

﴿144﴾ אמר (אללה), “הוי משה! אני בחרתיך מעל האנשים בעשותך השליח שלי ובדברי אליך. לכן קח את מה שנתתי לך והיה מהמודים “

﴿145﴾ וכתבנו לו בלוחות מוסר מכל סוג וביאור לכל דבר. “אחוז בהם בכוח, וצווה את בני עמך לבצע את הטוב שבהם, ואני אראה לכם את נחלת המושחתים

﴿146﴾ אני אמנע את אותותיי מאלה אשר מתייהרים בארץ בלי צדק, ואף אם יראו כל אות לא יאמינו בו, ואף אם יראו את שביל היושר לא ילכו בו. אך אם יראו את שביל השחיתות הם ילכו בו, וזאת משום שהם הכחישו את אותותינו ולא שמו לב להם

﴿147﴾ ואלה אשר התכחשו לאותותינו ולמפגש בעולם-הבא, לא יתקבלו מעשיהם, ולפי מעשיהם יתוגמלו.”

﴿148﴾ והכינו בני עמו של משה בהיעדרו מתכשיטיהם פסל של עגל, אשר בו חורים והשמיע רחש (בגלל האוויר שעבר דרכו). האם הם לא ראו שאינו מדבר אליהם ואינו מדריך אותם בשום שביל? בעשותם אותו קיפחו את עצמם

﴿149﴾ וכאשר נפל בין ידיהם (עגל הזהב) וראו כי תעו,(הם התחרטו) ואמרו “אם לא ירחם עלינו ריבוננו ויסלח לנו, אכן נהיה מהמפסידים”

﴿150﴾ וכאשר חזר משה אל עמו, הוא היה כועס ומלא צער, ואמר, “כמה רע הוא הדבר אשר עשיתם אחריי! האם הקדמתם את מצוות ריבונכם?” ואז זרק את הלוחות ואחז בראש אחיו ומשכו אליו. אמר (אחיו, אהרון הנביא), “בן אמי! אכן העם גבר עליי וכמעט הרגו אותי, אל תיתן לאויבים שיזלזלו בי, ואל תשים אותי עם האנשים המקפחים”

﴿151﴾ אמר (משה) “ריבוני! סלח לי ולאחי ורחם עלינו כי אתה הטוב שברחמנים”

﴿152﴾ אכן אלה אשר עשו את העגל, זעם ריבונם ייגע בהם, ויושפלו בחיי העולם הזה, כי כך נעניש את הבודים אלילים

﴿153﴾ ולאלה אשר עשו רוע ואז הביעו חרטה כנה והאמינו,, אכן ריבונך לאחר כל זאת סלחן ורחום

﴿154﴾ וכאשר התפוגג זעם של משה, לקח את הלוחות, שעליהם כתובים דברי הדרכה ורחמים לאלה אשר יראים את ריבונם

﴿155﴾ ובחר משה שבעים צדיקים למועד פגישתנו. וכאשר רעדה האדמה תחתיהם, אמר “ריבוני! אילו רצית היית מכחיד אותם ואותי זה כבר. התכחיד אותנו עבור מעשי השוטים שבנו? אין זה אלא מבחן מצדך, כי אתה מתעה מי שאתה רוצה ומדריך מי שאתה רוצה. אתה אדוננו, וסלח לנו ורחם עלינו, כי אתה הטוב שבסולחים

﴿156﴾ וכתוב לנו טובה בעולם הזה ובעולם הבא, כי חזרנו לשביל (היושר) אליך”. אמר (אללה), “עונשי, אכה בו את אשר ארצה, ורחמי מקיפים כל דבר.” אכתוב אותם לזכות אלה אשר יראים ונותני הזכאת (צדקת חובה) ואלה אשר הם באותותינו מאמינים

﴿157﴾ וגם עבור ההולכים בעקבות השליח (מוחמד), הנביא שאינו יודע קרוא וכתוב, אשר אותו ימצאו כתוב אצלם בתורה והבשורה, ומצווה עליהם לעשות את הטוב ויאסור עליהם לעשות את הרע, וירשה להם את המאכלים הטובים ויאסור עליהם את התועבות, ויסיר מעליהם את הנטל ואת הכבלים (שנטלו על עצמם) המכבידים עליהם. ואלה אשר האמינו בו וכיבדו אותו ויעזרו לו וילכו אחרי האור (הקוראן) אשר הורד עמו, אלה הם המצליחים

﴿158﴾ אמור (מוחמד) “הוי האנשים! הנני שליח אללה אליכם כולכם, אשר לו מלכות השמים והארץ, אין אלוה מלבדו, והוא מחייה וממית. על כן האמינו באללה ובשליחו, הנביא שאינו יודע קרוא וכתוב, המאמין באללה ובדבריו, ולכו בעקבתו למען תודרכו”

﴿159﴾ ומבני עמו של משה אנשים אשר מדריכים על-פי הצדק ושופטים לפיו

﴿160﴾ וחילקנו אותם לשנים עשר שבסים, אומות. והורינו למשה כאשר תבע העם מים לשתות, כי “הכה במקלך בסלע”. ואז פרצו ממנו שנים־עשר מעיינות, וכל שבט ידע את המקום אשר ממנו ישתה. הצלנו עליהם בענן והורדנו אליהם את המן והשלו. (ואמרנו), “איכלו מן הדברים הטובים שהענקנו לכם”. הם לא קיפחו אותנו, כי אם את עצמם קיפחו

﴿161﴾ כאשר נאמר להם “שכנו בעיר הזאת ואכלו בה באשר תרצו, ואמרו, 'חטאנו', והיכנסו בשער סוגדים, נסלח לכם את חטאיכם, ונרבה את גמול המיטיבים

﴿162﴾ והחליפו, אלה אשר קיפחו מבינהם, אמרו דבר שונה מאשר נאמר להם (להגיד), על כן שלחנו עליהם עונש מן השמים, משום שהיו מקפחים

﴿163﴾ ושאל אותם!! אודות העיר אשר שכנה על חוף הים. הם (תושביה) חיללו את השבת, כי דגי הים עלו על פני הים ביום השבת, ואילו בימים אשר לא שבתו, הדגים לא באו. כי כה העמדנו בניסיון את המושחתים

﴿164﴾ ואז אמרה אומה (שבט) מביניהם, “למה אתם מטיפים לאנשים אשר אללה עומד להכחידם או להענישם?” אמרו, “סליחה לריבונכם (לצאת ידי חובה), אולי תהיה בהם יראה”

﴿165﴾ כאשר שכחו את אשר הוזכר להם, חילצנו את אלה אשר אסרו את הרעה ועינינו את אלה אשר קיפחו בעונש קשה, בשל מעשה ההפקרות שעשו

﴿166﴾ וכאשר עברו על האיסור שהוטל עליהם, אמרנו להם, “היו קופים בזויים.”

﴿167﴾ ואז הכריז ריבונך, “כי עד יום תחיית-המתים ישלח עליהם אויבים שיציקו להם בייסורים קשים. אכן ריבונך מהיר בעונש, והוא אף סולח ורחום

﴿168﴾ ופיזרנו אותם על פני הארץ אומות(שבטים), יש בהם הישרים וביניהם שאינם כך, וניסינו אותם בטובות וברעות כדי שיביעו הרסה כנה

﴿169﴾ ובאו אחריהם דורות אשר ירשו את הספר, היו לוקחים רווח ממה שהזדמן להם לחיי העולם הזה, ואומרים, “ודאי ייסלח לנו”. ואולם אם ימצאו רווח דומה ייקחוהו. האם הם לא כרתו את הברית בספר(התורה) כי לא יאמרו על אללה אלא רק את הצדק? ולמדו (בספר) את כל אשר בו. חיי העולם הבא טובים יותר (מחיי העולם הזה) לאלה היראים. האם לא תבינו

﴿170﴾ ואלה אשר מחזיקים בספר והמקיימים את התפילה, אנו לא נפחית את גמולם של המתקנים

﴿171﴾ וכאשר עקרנו את ההר מעליהם ודומה הוא לסוכך, והם חשבו כי הנה הוא נופל עליהם. “אחזו בכוח אשר נתנו לכם וזכרו את אשר בו למען תיראו”

﴿172﴾ וכאשר ריבונך נטל מבני האדם, מחלציהם, את צאצאיהם, והעיד אותם על עצמם, “הלא (מעידים כי) אני ריבונכם?” והם ענו, “אכן כן, מעידים אנו”. (כל זה עשיתי) למען שלא תאמרו ביום תחיית-המתים, “אנו היינו מזה מוסחים ״

﴿173﴾ או שתאמרו, “אמנם אבותינו היו משתפים (עבודה זרה) לפנינו, ואנו היינו רק צאצאים אחריהם. האם תעניש אותנו על מעשיהם של החוטאים?”

﴿174﴾ וכך נבהיר את האותות, כדי שהם ישנו את דעתם (אל דרך האמת)

﴿175﴾ וקרא להם את הסיפור של האיש אשר נתנו לו את אותותינו ואולם הוא נטש אותם, והשטן לכד אותו והיה מהאבודים

﴿176﴾ אילו רצינו, היינו מרוממים אותו בהם, אך הוא נסה לחיי העולם-הזה והלך אחרי תאוות נפשו. ומשלו נמשל לכלב אשר בין אם תסלקו יתנשף ואם תתעלם ממנו הוא יתנשף. לזאת נמשלו האנשים האלה אשר התכחשו לאותותינו, על כן ספר את הסיפור למען יזכרו

﴿177﴾ מה רע המשל של אלה שהתכחשו לאותותינו, ואולם רק את עצמם יקפחו

﴿178﴾ מי שאללה מדריך אותו אז הוא המודרך, ומי שמתעה, אז אלה הם המפסידים

﴿179﴾ וכבר השארנו לגיהינום רבים מבין השדים ובני- האנוש, אשר אמנם הם בעלי לבבות, אך הם אינם מבינים בהם, עיניים להם אמנם לא יראו בהן, אוזניים להם אמנם לא ישמעו בהן. אלה דומים לבהמות, אבל הם תועים אף יותר. אלה הם המוסחים

﴿180﴾ ולאללה שייכים שמות התארים היפים, על כן קראו לו בהם, ועזבו את אלה המסלפים את השמות היפים. הם אכן יקבלו את העונש המתאים למעשיהם

﴿181﴾ בין אלה שבראנו(מן השדים ובני-האנוש) יש אומה אשר מדריכים על-פי הצדק ובו ישפטו(בצדק)

﴿182﴾ ואלה שהתכחשו לאותותינו נביאם בפיתוי בהדרגה להענשתם מבלי שיבחינו בכך

﴿183﴾ למרות שאני נותן להם ארכה, מזימתי איתנה היא

﴿184﴾ האם לא חשבו כי אין באישם (הנביא מוחמד) כל שיגעון, וכי תפקידו הוא להזהיר ולהבהיר

﴿185﴾ האם הם לא הביטו אל מלכות השמיים והארץ וכל דבר שיצר אללה? והם לא ראו שזמנם (סופם) קרב? ולאחר כל זאת (אזהרות הקוראן), לאיזו אזהרה הם יאמינו

﴿186﴾ מי שאללה יתעה, אין לו מדריך, והוא ישאיר אותם תוהים בכפירתם

﴿187﴾ שואלים אותך (מוחמד) על השעה, מתי היא תבוא? אמור, “רק ריבוני יודע זאת, ורק הוא יחשוף את מועדה, עוצמתה אדירה בשמיים ובארץ, ולא תבוא עליכם אלא לפתע”. הם שואלים אותך כאילו אתה מודע לעיתויה (מתי תבוא). אמור, “רק לאללה הידע עליה, אבל רוב האנשים אינם יודעים ״

﴿188﴾ אמור, “אין ביכולתי להביא תועלת לעצמי או להעביר רעה מעליי, אלא מרצון אללה, ולו ידעתי את הנסתר הייתי מרבה מהטוב, ולא היה פוגע בי הרע, אין אני אלא מזהיר ומבשר לאנשים מאמינים”

﴿189﴾ הוא (אללה) אשר ברא אתכם מנפש אחת וממנה עשה לו (לאדם) בת-זוג לשכון אליה, וכאשר התערבב איתה, היא נכנסה להריון. והמשיכה בו בקלות, אך כאשר הריונה נעשה כבד יותר, התפללו אל אללה ריבונם ואמרו, “אם תיתן לנו בן שלם ובריא, אכן נהיה מהמודים”

﴿190﴾ אולם כאשר נתן להם בן שלם ובריא, הם צירפו לו שותפים, וייחסו להם חלק באשר נתן להם. יתרומם אללה מעל אלה שצירפו לו

﴿191﴾ האם יצרפו לו שותפים אשר אינם יכולים לברוא? והם אשר נוצרים

﴿192﴾ ואינם יכולים לעזור להם, ואף לא לעזור לעצמם

﴿193﴾ ואם תקראו להם לבוא אל דרך הישר, לא ילכו אחריכם. גם אם תקראו להם או אם אתם שקטים

﴿194﴾ אלה אשר תקראו אליהם מלבד אללה, עבדים הם כמותכם. קראו להם וראו אם יענו לכם אם אכן אתם צודקים

﴿195﴾ האם יש להם רגליים כדי ללכת בהם? או ידיים יתפשו בהן בכוח? או יש להם עיניים לראות בהן? או יש להם אוזניים לשמוע בהן? אמור “קראו לשותפיכם והתנכלו לי, ואל תתנו לי שום הזדמנות

﴿196﴾ אללה הוא אדוני אשר הוריד את הספר (הקוראן), והוא מגן הישרים

﴿197﴾ וכי אלה אשר תקראו אליהם מלבדו אינם יכולים לעזור לכם ולא לעצמם עוזרים.”

﴿198﴾ אם תקראו להם לבוא אל דרך הישר, לא ישמעו, ואתה תראה אותם כאילו הם מביסים אליך, הרי הם אינם רואים

﴿199﴾ קבל את הטוב מן האנשים, וצווה לנהוג כמקובל, והתרחק מחסרי הדעת

﴿200﴾ ואם יפגע בך השטן פגיעה כול שהיא, אז בקש עזרה מאללה כי הוא הכול שומע והכול יודע

﴿201﴾ אכן אלה היראים את אללה, אם השטן ינסה לפתותם, נזכרים (תיכף), והנה הם רואים במו עיניהם (את דרך הישר)

﴿202﴾ ואילו אחיהם (של השטנים) עוזרים להם להמשיך בתעייה והם אינם מפסיקים

﴿203﴾ אם לא תביא להם אות, יאמרו, “מדוע לא תמציא אותו בעצמך?” אמור, “אני נוהג לפי מה שהושרה אלי מריבוני. (הקוראן) זה הוא הוכחה מריבונכם כדי להאיר עיניים, ולהביא הדרכה ורחמים לאנשים המאמינים

﴿204﴾ וכאשר הקוראן נקרא (בפניכם), האזינו לו והקשיבו למען תרוחמו

﴿205﴾ והזכר את ריבונך בנפשך בוקר וערב בהצטנעות ובפחד, ואל תרים את קולך, ואל תהיה מאלה שדעתם מוסטת

﴿206﴾ אכן אלה (המלאכים) הנמצאים אצל ריבונך לא יתייהרו מכדי לעבוד אותו והם משבחים אותו ולו סוגדים תמיד

﴿1﴾ שואלים אותך(הנביא) אודות השלל. אמור, “השלל שייך לאללה ולשליח, על כן ייראו את אללה, והשלימו בינכם, ושמעו בקול אללה ושליחו אם אכן מאמינים אתם”

﴿2﴾ אמנם המאמינים הם אלה שאם יוזכר אללה, יתמלא לבבם יראה, ובהיקרא אותותיו(משפטי הקוראן) לפניהם, מתחזקת אמונתם, ועל ריבונם סומכים

﴿3﴾ אלה המקיימים את התפילה, והם התורמים ממה שהענקנו להם (לצדקה)

﴿4﴾ אלה הם המאמינים הצודקים, (אשר שמור) להם מעמד גבוה אצל ריבונם, וסליחה, ופרנסה נדיבה

﴿5﴾ כמו שהוציאך ריבונך מביתך (באל-מדינה) בצדק אף כי קבוצה מן המאמינים לא רצתה בזאת

﴿6﴾ הם הנצחים אתך על הצדק לאחר שהתברר להם, כאילו הם מובלים אל המוות בזמן שהם רואים אותו

﴿7﴾ אך כאשר אללה הבטיח לכם ניצחון על אחד המחנות, רציתם שתהיה זו שאינה בעלת העוקץ (רצו את השלל במקום המלחמה), ואולם אללה רצה להקים את הצדק בדבריו, ולהביס את הכופרים

﴿8﴾ כך כדי להקים את הצדק ולבטל את ההבל, על אף התנגדות הכופרים המכחשים

﴿9﴾ כשקראתם אל ריבונכם לעזרה והוא נענה לכם, “אני אשלח לעזרתכם אלף מלאכים אשר יבואו בזה אחר זה”

﴿10﴾ זו הייתה בשורה מאללה למען יבטח לבכם בה, כי אין ניצחון ניתן אלא מאללה. ואללה העזוז והחכם

﴿11﴾ הוא הביא עליכם תנומה כהרגעה ממנו, והוריד עליכם מן השמים מים למען יטהר אתכם בו, וכדי לנקות אתכם מטומאת השטן, וכדי לחזק את לבבכם ולחזק את עמידתכם על רגליכם

﴿12﴾ אכן השרה ריבונך אל המלאכים, “אני עמכם, על כן חזקו את אלה אשר האמינו. אני אטיל אימה בלבבות אלה אשר כפרו, הכו על הגב העליון וחתכו להם כל איבר”

﴿13﴾ משום שהם התנגדו וסרבו לאללה ולשליחו. וכל המתנגד לאללה ושליחו, אז אכן אללה מעניש בחומרה (למזלזלים בו)

﴿14﴾ זה עונשכם, אז טעמו אותו בעודכם בחיים. ואכן לכופרים (גם מחכה) העונש של אש הגיהינום

﴿15﴾ הוי אלה אשר האמינו! בפוגשכם את אלה אשר כפרו בקרב פנים אל פנים אל תפנו להם עורף

﴿16﴾ ומי שיפנה להם עורף ביום כזה, פרט לצורכי לחימה או להצטרפות לאחרים שבקרב, יביא על עצמו את זעם אללה, ומשכנו יהיה הגיהינום, ומה רע יהיה סופו

﴿17﴾ לא אתם הרגתם אותם, אך אללה הרג אותם, ואתה לא זרקת (חיצים), אך אללה זרק, זאת למען יתנסו המאמינים בניסיון טוב , ואללה הוא הכול שומע והכול יודע

﴿18﴾ כול זה מאללה והוא מכשיל את תכסיסי הכופרים

﴿19﴾ אם רציתם בניצחון הרי הם ניצחו אתכם, ואם תפסיקו להילחם זה יהיה טוב יותר לכם, כי אם תחזרו להילחם נחזור להילחם גם אנו, ואז לא יועילו לכם גם אם ירבה מספרם. כי אללה עם המאמינים

﴿20﴾ הוי אלה אשר האמינו! שמעו בקול אללה ושליחו ואל תינטשו אותו כל עוד אתם שומעים אותו(הקוראן)

﴿21﴾ ואל תהיו כמו אלה האומרים “שמענו”, למרות שהם לא באמת שומעים

﴿22﴾ היצורים הרעים ביותר אצל אללה הם אלה המתנהגים כחירשים וכאילמים אשר לא יבינו

﴿23﴾ אילו ידע אללה שיש בהם טוב (תועלת), היה נותן להם לשמוע, אך אם גם היה נותן להם לשמוע, היו מתרחקים מבלי לשמוע (את דברי הנביא)

﴿24﴾ הוי אלה אשר האמינו! היענו לאללה ולשליח בקוראו לכם אל הדבר אשר מעניק לכם חיים, ודעו כי אללה עומד בין האדם ללבו, וכי אליו תקובצו

﴿25﴾ שמרו על עצמכם מפני המבחן אשר פוגע לא רק בחוטאים שבינכם, ודעו כי אללה מעניש בחומרה

﴿26﴾ וזכרו כשהייתם מעטים ונרדפים בארץ ומפחדים כי יחטפו אתכם האנשים, והנה נתן לכם מקלט וחיזק אתכם בעזרתו ופרנס אתכם במיטב הדברים המשובחים למען תכירו טובה

﴿27﴾ הוי אלה אשר האמינו! אל תבגדו באללה ובשליח, ואל תמעלו באופן מודע באשר הופקד בידכם

﴿28﴾ ודעו כי כספיכם ובניכם הם רק ניסיון לכם, אצל אללה הגמול האדיר

﴿29﴾ הוי אלה אשר האמינו! אם תיראו את אללה, הוא ייתן לכם יכולת להבדיל (בין הצדק וההבל) ויכפר על חטאיכם ויסלח לכם, כי אללה רב-החסד האדיר

﴿30﴾ ואם יתכננו אלה אשר כפרו לאסור אותך או להרוג אותך או להגלות אותך. הם מתכננים ואללה תכנן והוא הטוב ביותר שבמתכננים

﴿31﴾ כאשר אותותינו נקראים לפניהם, הם אומרים, “כבר שמענו זאת, ולו רצינו היינו גם אנו אומרים דברים כאלה, כי אין אלה אלא אגדות הקדמונים”

﴿32﴾ כאשר אמרו (הכופרים), “הוי אללה! אם זהו הצדק שלך, אז המסר עלינו אבנים מן השמים, או הבא עלינו עונש כואב.”

﴿33﴾ אך אללה לא היה מעניש אותם כל זמן שהיית אתה (מוחמד) נמצא ביניהם, וכן לא היה מעניש אותם כל עוד הם מבקשים סליחה

﴿34﴾ אך למה שלא יעניש אותם אללה, בזמן שהם מונעים את (המאמינים מ) המסגד הקדוש, והם לא היו האחראים לו? האחראים לו באמת הם אלה היראים (את אללה), אך רובם אינם יודעים

﴿35﴾ תפילתם (הכופרים) ליד הבית (הכעבה) אינה אלא שריקה ומחיאת כף, לכן טעמו את העונש באשר הייתם כופרים

﴿36﴾ אכן אלה אשר כפרו תורמים את כספם כדי למנוע מאנשים ללכת בשביל של אללה. הם ימשיכו להוציא אותם, ולבסוף יהפוך לצער בשבילם, ואז הם יובסו. אלה אשר כפרו אל הגיהינום יקובצו

﴿37﴾ על מנת שאללה יבחין בין הרע והטוב, הוא יעשה את הרע חלקו מעל חלקו(האחר) ערמות כולם ויזרוק את כולם בתוך גיהינום, כי כל אלה הם האובדים

﴿38﴾ אמור לאלה אשר כפרו כי אם אכן יחדלו(מכפירה), ייסלח להם כל אשר עשו בעבר, אך אם ישובו(אל הכפירה), הרי כבר מוכרת דרך ענישת הראשונים (הקדמונים)

﴿39﴾ הילחמו בהם עד אשר לא תהיינה מזימות יותר, ותהיה הדת (האמונה) כולה לאללה, ואם יפסיקו הרי אללה רואה את מעשיהם

﴿40﴾ ואם אכן יכחישו, דעו כי אללה הוא האדון עליכם, והוא הטוב במגינים ובתומכים

﴿41﴾ דעו כי חמישית מכל השלל אשר תקבלו מהאויב שייך לאללה ולשליח ולקרובי המשפחה, וליתומים, ולמסכנים, ועובר אורח (נוודים), אם הייתם מאמינים באללה ובמה שהורדנו לעבדנו(מוחמד) ביום הפורקאן (יום בדר), ביום אשר נפגשו שני המחנות (המאמינים והכופרים של מכה), ואללה הוא הכול-יכול

﴿42﴾ אתם הייתם בצד העמק הקרוב (לאל-מדינה), והם (כופרי מכה), היו בצד הרחוק, ושיירת הסחורה הייתה למסה מכם. אילו הייתם קובעים מראש להיפגש עמם לא הייתם נפגשים, ואולם אללה רצה לבצע עניין שהוחלט מקודם (והוא ניצחון המאמינים על הכופרים), כדי שיידע מי שמת שהוא מת לפי הוכחה בהירה מאללה, ומי שנשאר בחיים נשאר לפי הוכחה ברורה מן אללה, ואללה הוא השומע והיודע הכול

﴿43﴾ אללה הראה לך אותם בשינה שלך כמעטים במספרם, ואילו היה מראה אותם לך רבים הייתם נכשלים, והייתם רבים בינכם אם להילחם בהם או לא. אללה מנע זאת מכם, כי הוא יודע מה שיש בתוך לבבותיכם

﴿44﴾ כאשר הראה אללה לכם את אויביכם כמעטים והפחית את מספרכם בעיניהם, היה זה למען יבצע אללה דבר שצריך להשלים (הניצחון של המאמינים על הכופרים), כי אליו חוזרים כול הדברים

﴿45﴾ הוי אלה אשר האמינו! כשתפגשו קבוצת (לוחמים) התייצבו חזק, והזכירו את אללה הרבה כדי שתצליחו

﴿46﴾ ושמעו בקול אללה ושליחו, ואל תריבו בינכם, כדי שלא תכשלו ותפסידו, אך התאזרו בסבלנות, כי אללה עם בעלי הסבלנות

﴿47﴾ ואל תהיו כמו(הכופרים של מכה) אלה אשר יצאו מבתיהם בהתרברבות והתפארות בפני האנשים, ואשר מונעים מללכת בשביל של אללה, ואללה את מה שהם עושים מקיף

﴿48﴾ וכאשר קישט להם השטן את מעשיהם (הרעים), ואמר: “אין היום מי שינצח אתכם כי אני אדונכם”. ואולם כאשר שני המחנות עמדו פנים אל פנים, התחרט השטן ואמר: “אין אני אחראי לכם, כי רואה אני מה שאינכם רואים. ומפחד אני מאללה. ואללה מעניש בחומרה”

﴿49﴾ כאשר יגידו הצבועים ואלה אשר יש מחלה בלבבם: ״ דתם של אלה הוליכה אותם שולל”. ואולם כל הנסמך על אללה, הן, אללה הוא העזוז והחכם

﴿50﴾ ולו (רק יכולת) לראות כשהמלאכים יוציאו את נשמות אלה אשר כפרו, ויחבטו על פניהם וגביהם: “טעמו את עונש השריפה”

﴿51﴾ זאת כגמול על אשר עשו ידיכם, אללה אינו מקפח את ברואיו

﴿52﴾ דינם בזה כדין אנשי פרעה ואלה אשר היו לפניהם, הם כפרו באותות אללה, ואללה העניש אותם בגלל חטאיהם, אכן אללה הוא החזק ועונשו מחמיר

﴿53﴾ אולם אללה אינו משנה לרעה את הטוב שהוא העניק לחבורת אנשים, אלא רק אם הם ישנו לרעה את אשר בנפשם. אללה הוא הכול שומע והכול יודע

﴿54﴾ (דינם בזה) כדין אנשי פרעה ואלה אשר היו לפניהם. הם הכחישו את אותות ריבונם, והכחדנו אותם בגלל חטאיהם, והטבענו את אנשי פרעה, כי היו כולם מקפחים

﴿55﴾ אכן הרעים ביותר שביצורים אצל אללה הם אלה אשר כפרו, כי הם אינו מאמינים

﴿56﴾ הם אלה אשר כרת אתם ברית, ובכל פעם יפרו אותה, ואינם יראים אותו

﴿57﴾ אם תפגוש אותם במלחמה, פזר אותם לכל עבר כדי להרתיע את אלה העומדים אחריהם, אולי יזכרו

﴿58﴾ אם תפחד מבגידה מצד בעל-ברית, זרוק (בטל) להם את בריתם כפי שבגדו בך, כי אללה אינו אוהב את הבוגדים

﴿59﴾ אל יחשבו אלה אשר כפרו כי הם הספיקו להינצל, הם אינם יכולים להימלט (מהעונש)

﴿60﴾ הכינו כוח לקראתם ככל יכולתכם, וסוסים מוכנים לקרב, כדי להפחיד ולהרתיע את אויבי אללה ואויביכם, ואחרים מלבדם אשר אינכם יודעים, אך אללה יודע אותם. כל אשר תתרמו למען אללה, יוחזר אליכם בשלמותו (ביום הדין) ואתם לא תקופחו

﴿61﴾ אך אם הם יושיטו יד לשלום, הושט גם אתה, וסמוך על אללה, כי אכן הוא הכול שומע והכול יודע

﴿62﴾ ואם ירצו לרמות אותך, אז דייך באללה (תומך), שהרי הוא זה אשר תמך בך בניצחונו ובמאמינים

﴿63﴾ ואיחד בין לבבותיהם, גם אם את כל ההון שבארץ, לא היית מצליח, אך אללה עשה כן, כי אכן הוא העזוז והחכם

﴿64﴾ הוי הנביא! דייך באללה וההולכים בעקבותיך מן המאמינים

﴿65﴾ הוי הנביא! עודד את המאמינים ללחימה. אם עשרים מכם יחזיקו מעמד בסבלנות, יתגברו על מאתיים (מן הכופרים), ואם יהיו בכם מאה כאלה, יתגברו על אלף מאלה אשר כפרו כי הם חסרי תבונה

﴿66﴾ אך, עכשיו הקל אללה עליכם, ביודעו כי יש בכם רופפות, ולכן אם מאה בכם יחזיקו מעמד בסבלנות יתגברו על מאתיים, ואם יהיו בכם אלף כאלה, יתגברו ברצון אללה, על אלפיים, כי אללה עם בעלי הסבלנות

﴿67﴾ אין זה מורשה לנביא לקחת שבויים בטרם יהרוג מספר גדול מן האויבים. אתם רוצים את טובת העולם הזה, ואילו אללה רוצה (לכם) את טובת העולם הבא, כי אללה הוא העזוז החכם

﴿68﴾ לולא גזר כך אללה מקודם (בלקיחת השבויים), הייתם נענשים עונש כבד על (השבויים) שלקחתם

﴿69﴾ לכן אכלו מן השלל אשר לקחתם מן המורשה והטוב, וייראו את אללה, כי אללה הוא הסלחן והרחום

﴿70﴾ הוי הנביא! אמור לשבויים שבידיכם, “אם ידע אללה כי יש כוונה טובה בלבבכם, יחזיר לכם טוב יותר מכל אשר נלקח מכם, ויסלח לכם, כי אללה הוא הסלחן והרחום

﴿71﴾ אם ירצו לבגוד בך, הן, גם ניסו לבגוד באללה לפני כן, ולכן השליט אותך עליהם, כי אללה הוא היודע והחכם

﴿72﴾ אכן אלה אשר האמינו והיגרו, והתאמצו בהקרבת רכושם ונפשותיהם למען אללה, ואלה אשר נתנו מחסה והושיטו עזרה, כל אלה מגינים זה לזה. אך אלה אשר האמינו, אולם לא היגרו, אינכם אחראים להגן עליהם עד אשר יהגרו. ואולם אם יבקשו את עזרתכם בדת, עליכם להזדרז לעזרתם, אלא אם יהיה זה כנגד אנשים אשר יש ברית בינכם וביניהם. כי אללה רואה את כל מעשיכם

﴿73﴾ ואלה אשר כפרו מגינים זה לזה, ואם אתם המאמינים לא תנהגו כך (תהיו מגינים זה לזה), תהיה התמרדות ושחיתות רבה בארץ

﴿74﴾ ואלה אשר האמינו והיגרו, והתאמצו בשביל אללה, ואלה אשר נתנו מחסה והושיטו עזרה, אלה הם המאמינים הצודקים, והם יזכו בסליחה ופרנסה נדיבה

﴿75﴾ (וכן גם) אלה אשר האמינו אחר כך והיגרו, וקמו עמכם להיאבק, הם נחשבים כחלק מכם. קרובי משפחה יהיו בעדיפות ראשונה לרשת זה את זה, לפי הספר של אללה, ואללה הוא היודע הכול

﴿1﴾ זוהי הצהרה מאללה ושליחו כי פטורים אתם מהברית אשר כרתם אתם עם המשתפים (עבודה זרה)

﴿2﴾ תוכלו לנוע בארץ במשך ארבעה חודשים ללא הפרעה, ודעו כי לא תחמקו מאללה, וכי אללה משפיל את הכופרים

﴿3﴾ וזוהי הודעה מאת אללה ושליחו אל האנשים ביום החג' הגדול, כי אללה ושליחו אינם מחויבים עוד כלפי המשתפים. ואם תבקשו חרטה כנה, יהיה זה טוב לכם, ואולם אם תתרחקו (תכפרו), דעו כי לא תוכלו להימלט מאללה. והזהר את אלה אשר כפרו כי להם עונש כואב (ביום הדין)

﴿4﴾ פרס לאלה מבין המשתפים שערכתם אתם ברית, ואשר לא החסירו דבר מהתחייבותם כלפיכם, ולא עזרו לאויביכם. כי אללה אוהב את היראים

﴿5﴾ עם תום החודשים הקדושים, הרגו את המשתפים בכל מקום שתמצאו אותם. אסרו אותם, שימו עליהם מצור, והמתינו להם בכל מארב, אך אם יתחרטו בכנות, ויקיימו את התפילה, ויתנו את הזכאת (צדקת חובה), שחררו אותם, כי אכן אללה הוא הסלחן והרחום

﴿6﴾ ואם אחד מן המשתפים יבקש את חסותך, תן לו את חסותך למען ישמע את דבר אללה, ואחר-כך הגן עליו עד אשר יגיע למקום שבו הוא בטוח. זאת כי הם אכן אנשים שאינם יודעים

﴿7﴾ איך תהיה למשתפים הבטחה לשלום אצל אללה ואצל שליחו. ההבטחה לשלום תינתן רק לאלה אשר ערבתם עמם הסכם ליד המסגד הקדוש. כל עוד הם מקיימים את תנאי ההסכם אתכם, קיימו גם אתם את התנאים אתם. כי אללה אוהב את היראים

﴿8﴾ הכיצד (תאמינו להם?) ואם הם יגברו עליכם, הם לא יתחשבו בקרבת הדם אשר בינכם ולא בברית שנתנו לכם. הם ירגיעו אתכם במה שהם אומרים בפיותיהם, אמנם בלבבם הם שונאים אתכם, ורובם מושחתים

﴿9﴾ הם מכרו את אותות אללה במחיר זול מאוד, ומנעו (אנשים) מללכת בשבילו. אכן רע אשר היו עושים

﴿10﴾ הם לא יתחשבו בקרבת הדם אשר ביניהם לבין המאמינים ולא בהתחייבות שנתנו להם. כל אלה הם העוברים את המורשה

﴿11﴾ אולם אם יתחרטו בכנות, ויקיימו את התפילה, וישלמו את הזכאת (צדקת חובה), יהיו אחיכם לאמונה. ונבהיר את האותות לאנשים בעלי-דעת

﴿12﴾ אם יפרו את שבועותיהם לאחר שהתחייבו לקיימן והשמיצו את דתכם, כי אז היאבקו בראשי הכפירה, כי אין הם מקיימים את שבועותיהם, למען יימנעו ממעשים כאלה

﴿13﴾ הלא תיאבקו באנשים אשר הפרו את שבועותיהם, ופעלו לגרש את השליח, והם התחילו במערכה נגדכם לראשונה? היראים אתם אותם? אכן אללה ראוי יותר שתיראו אותו אם אכן אתם מאמינים

﴿14﴾ היאבקו בהם ואללה יעניש אותם בידיכם וישפיל אותם ויביא לכם ניצחון עליהם ויביא הנאה ללבבם של אנשים מאמינים

﴿15﴾ וירחיק את הכעס מלבם, ויקבל אללה את חרטתו הכנה של מי שירצה, כי אללה הוא היודע והחכם

﴿16﴾ האם חשבתם שאללה יניח לכם לפני שהוא יידע מי מכם מאלה אשר התאמצו בהקרבה ולא לקחו להם ידידי נפש. מלבד אללה ושליחו והמאמינים? אללה בקי היטב במעשיכם

﴿17﴾ אסור למשתפים להקים מסגדי אללה כל זמן שהם מעידים על עצמם שהם כופרים. האנשים האלה, מעשיהם לא יתקבלו, ובאש הגיהינום הם יישארו לנצח

﴿18﴾ אכן המקים את מסגדי אללה הם רק זה המאמין באללה וביום האחרון, והמקיים את התפילה, ונותן את הזכאת (צדקת חובה), ולא חרד אלא מפני אללה, אולי אלה אכן יהיו מן המודרכים

﴿19﴾ האם אתם חושבים שהשקאת העולים־לרגל והשירות במסגד הקדוש שווים למעשיו של המאמין באללה והיום האחרון או המתאמץ בהקרבה בשביל אללה? אין הם שווים אצל אללה. ואללה אינו מדריך את המקפחים

﴿20﴾ אלה אשר האמינו והיגרו והתאמצו בהקרבה למען אללה של רכושם ונפשותיהם, דרגתם גבוהה יותר מכולם אצל אללה, ואלה הם הזוכים

﴿21﴾ יבשר להם ריבונם כי יעניק להם מרחמיו ושביעות רצון וגני עדן שבהם להם אושר לעולם ועד

﴿22﴾ ובהם יישארו לעולם, כי אצל אללה הגמול הגדול ביותר

﴿23﴾ הוי אלה אשר האמינו! אל תיקחו את אבותיכם ואחיכם אדונים לכם אם הם בוחרים בכפירה במקום האמונה, וכל הלוקח אותם באדונים הן, אלה הם המקפחים

﴿24﴾ אמור “אם אבותיכם ובניכם ואחיכם ונשיכם וקרובי משפחתכם, והרכוש שרכשתם, והסחורות שאתם פוחדים לאי-מכירתן, והמשכנות המסופקים ממנה, אם כל אלה אהובים עליכם יותר מאללה ומשליחו והתאמצות בהקרבה בשבילו, אז המתינו עד שיבצע אללה את הציווי שלו, ואללה לא ידריך את האנשים המושחתים

﴿25﴾ כבר עזר לכם אללה והעניק לכם ניצחון במקומות רבים. אומנם ביום חונין כאשר מצא חן בעיניכם מספרכם הגדול ולא הועיל לכם בכלום, ומרחבי הארץ נעשו צרים עבורכם, ואחר כך גם הפניתם עורף וברחתם

﴿26﴾ אז הוריד אללה שלווה על שליחו ועל המאמינים, והוריד חיילים שנסתרו מעיניכם, והעניש את אלה אשר כפרו, וזה העונש של הכופרים

﴿27﴾ אז, יקבל אללה את אשר ירצה (ממבקשי הסליחה), כי אללה הוא הסלחן והרחום

﴿28﴾ הוי אלה אשר האמינו! אמנם המשתפים טמאים ואסור להם להתקרב אל המסגד אלחראם (הכעבה) לאחר השנה הזאת. ואם אתם פוחדים למחסור, אללה בחסדו ימלא חסרונכם אם ירצה, כי אללה יודע הכול והחכם

﴿29﴾ הילחמו באלה אשר אינם מאמינים באללה ולא ביום האחרון ואינם אוסרים את אשר אסר אללה ושליחו ואינם מתמסרים לפי האמונה הצודקת, מאלה אשר היה להם ספר עד שישלמו את הג'זיה ויקבלו את שלטונכם עליהם

﴿30﴾ אמרו היהודים שעזרא הוא הבן של אללה. הנוצרים אמרו שהמשיח (ישוע בן מרים) הוא הבן של אללה. סברות שווא אלה דומות לדברי אלה אשר כפרו לפניהם. יקלל אותם אללה כי הם סוסים מן הצדק אל השקר

﴿31﴾ הם לקחו את רבניהם ואת הנזירים לאדונים להם מלבד אללה. הם גם לקחו את המשיח בן מרים לאדון מלבד אללה, ולא הצטוו אלא לעבוד רק אלוה אחד שאין אלוה מלבדו, והוא נעלה מעל כול מה שהם משתפים אתו

﴿32﴾ הם רוצים לכבות את אור אללה בפיותיהם, אך ממאן אללה אלא שישלים את אורו על כורחם של הכופרים

﴿33﴾ הוא (אללה) אשר שלח את שליחו (מוחמד) בדרך הישר ובדת הצדק, כדי שישליטה על האמונות כולן, אפילו אם יתעבו זאת המשתפים (עבודה זרה)

﴿34﴾ הוי אלה אשר האמינו! יש רבים מהרבנים והנזירים אשר מועלים בממון האנשים בלא צדק, ומונעים אנשים מללכת בשביל של אללה. אך לאלה אשר יצברו זהב וכסף, ולא יתרמו למען אללה, בשר להם עונש כואבי

﴿35﴾ ביום אשר ילהיטו את (מטבעות הזהב והכסף) באש גיהינום, יצרבו הכוויות על מצחיהם, צדדיהם וגביהם,(ויאמר להם), “זה מה שצברתם לעצמכם, טעמו את אשר צברתם”

﴿36﴾ מספר החודשים (אשר נקבעו) אצל אללה שנים עשר חודש, בספר של אללה ביום אשר בו יצר את השמים ואת הארץ, וארבעה מהם קדושים. זוהי הדת בעלת הערך. על כן אל תקפהו בהם את עצמכם. הילחמו במשתפים (עבודה זרה) כולם, כפי שהם נלחמים בכם כולכם, ודעו כי אללה הוא אכן עם היראים

﴿37﴾ דחיית חודש קדוש מהשנה אינה אלא הוספה לכפירה, ויותעו בה אלה אשר כפרו, שנה אחת יחללו אותו ושנה אחרת יקדשו אותו, כדי להתאים למספר החודשים שאללה קידש, ובזה הם מחללים את מה שאללה עשה קדוש. המעשה הרע הזה נעשה יפה בעיניהם. ואללה לא ידריך את הכופרים

﴿38﴾ הוי אלה אשר האמינו! מה קורה לכם כאשר נאמר לכם צאו בשביל אללה, נדבקתם אל הארץ (מהחשש)? האם רציתם את חיי העולם הזה במקום חיי העולם הבא? תענוגות העולם הזה מעטים מאוד בהשוואה לתענוגות העולם הבא

﴿39﴾ אם לא תצאו, אללה יעניש אתכם עונש כואב, ויביא במקומכם אנשים אחרים שיצאו, ולא תוכלו להזיק לו בכלום, כי הוא אללה הכול-יכול

﴿40﴾ אם לא תעזרו לו(לנביא), דעו שאללה כבר עזר לו כאשר הוציאו אותו אלה אשר כפרו (ממכה). כשהיו מסתתרים במערה, הוא (הנביא) אמר לחברו, “אל תתעצב! אללה הוא עמנו”, אז הוריד אללה את שלוותו עליו, וסייע לו בגדודים אשר לא ראיתם, והוא השפיל את דברי אלה אשר כפרו, ודברי אללה הם תמיד העליונים, אכן אללה הוא העזוז והחכם

﴿41﴾ צאו בכל מצב אשר תהיו, והתאמצו בהקרבה בשביל אללה ברכושכם ובנפשותיכם, כי זה טוב יותר לכם, אם אכן יודעים אתם

﴿42﴾ לו זה היה שלל שזוכים בו ללא מאמץ והדרך קצרה וקלה, היו מצטרפים אליך, אך המרחק היה ארוך וקשה יותר מדי בשבילם. והם יישבעו באללה, “לו יכולנו היינו יוצאים אתכם” (ובשבועת שקר כזו) יביאו כיליון על עצמם, כי אללה יודע שהם אכן משקרים

﴿43﴾ יסלח לך אללה! מדוע הרשית להם, עד שיתברר לך אלה אשר צדקו, ותדע (מי הם) השקרנים

﴿44﴾ אלה אשר האמינו באללה וביום האחרון אינם מבקשים את רשותך כי יתאמצו בהקרבה למען אללה ברכושם ובנפשותיהם. ואללה יודע את היראים

﴿45﴾ שואלים את רשותך, רק אלה אשר אינם מאמינים באללה וביום האחרון ויש חשד בלבבם, והם מבולבלים בחשדם

﴿46﴾ לו רצו לצאת אתך, הם היו מתכוננים, אולם אללה לא אהב את יציאתם אתך, לכן מנע מהם לקום ולצאת, ונאמר להם, “הישארו עם אלה שאינם יכולים לצאת (כמו הנשים, והילדים, והזקנים, והחולים, ואחרים).”

﴿47﴾ אילו יצאו אתכם, היו מוסיפים לכם רק רוע ובלבול דעת, והיו ממהרים להסית בינכם אחד עד האחר ליצור פירוד בקרבכם, ויש אחדים מכם הנוטים לשמוע להם. ואללה מכיר את המקפחים

﴿48﴾ כבר מקודם תכננו ליצור מחלוקת (בין המאמינים), וניסו להכשיל אותך, עד אשר הופיע הצדק ודבר אללה ניצח, והם מלאו רוגז

﴿49﴾ ויש ביניהם מי שאומר, “הרשה לי לא להצטרף אליך, ואל תעמידני במבחן”, וכבר נכשלו במבחן, וגיהינום מקיפה את הכופרים מכל הצדדים

﴿50﴾ ואם משהו טוב יקרה לך, זה יפריע להם מאוד. ואם יפגע בך אסון, הם יאמרו, “טוב שדאגנו לעצמנו ולעניינינו”, ויתרחקו ממך כשהם שמחים (בגלל מה שפגע בך)

﴿51﴾ אמור, “כלום לא יפגע בנו חוץ ממה שאללה כתב לנו, הוא האדון עלינו, ועל אללה אכן סומכים המאמינים”

﴿52﴾ אמור, “אתם מצפים שיקרה לנו אחת משתי הטובות מעם אללה, (ניצחון או מוות בשביל אללה), אך אנו מצפים לכך שאללה יפגע בכם בעונש, מאצלו או על-ידנו, אז המתינו, וגם אנו עמכם ממתינים.”

﴿53﴾ אמור “אם תוציאו ממון מרצון או בלי-רצון, לא יתקבל מכם, כי אתם הייתם אנשים מושחתים.”

﴿54﴾ ולא מנע מהם שיתקבלו מהם תרומותיהם לצדקה אלא כי היו כופרים באללה ובשליחו, ואינם מגיעים לתפילה אלא בעצלנות, ואינם תורמים מכספיהם כי אם רק בעל כרחם

﴿55﴾ אל תתפעל מכמות הונם ומספרם הרב של בניהם, כי אללה נתן להם את כל זה כעונש בעולם-הזה עד שימותו ככופרים

﴿56﴾ הם (הצבועים) נשבעים באללה כי הם שייכים לכם (מאמינים), והם אינם שייכים לכם, אבל הם עושים זאת מתוך פחד

﴿57﴾ לו היו מוצאים מחסה או מערה, או מקום אחר שיוכלו להסתתר בו, היו נכנסים אליו בחיפזון

﴿58﴾ יש כאלה מביניהם מזלזלים בך בגלל חלוקת כספי הצדקה. אך, אם הם יקבלו חלק אז הם ישמחו, ואם הם לא יקבלו אז הם יזעמו

﴿59﴾ לו רק היו מסתפקים במה שאללה ושליחו נותנים להם, והיו אומרים, “דיינו באללה, הוא ייתן לנו מחסדו, וגם שליחו ייתן לנו, ורק את אללה אנחנו מבקשים”

﴿60﴾ אמנם הצדקות (זכאת חובה) לעניים, והמסכנים, והעוסקים בהן, ולאלה אשר אתם מקרבים את לבבם, ולשחרור עבדים, והשקועים בחובות, ואלה אשר בשביל אללה, ועוברי האורח, (החלוקה הזאת היא) מצווה מאללה, ואללה הוא היודע והחכם

﴿61﴾ יש ביניהם (הצבועים) אלה אשר מציקים לנביא, ואומרים “הוא מסה אוזן ומאמין לכל אחד.” אמור “הוא אוזן המקשיבה לכל דבר טוב שאתם אומרים לו, והוא מאמין באללה, ומאמין למאמינים. גם הוא רב רחמים לאלה שהאמינו מבינכם. אך אלה המציקים לשליח אללה להם עונש כואב.”

﴿62﴾ הם (הצבועים) נשבעים לכם באללה לרצותכם, אך מוסב להם כי ירצו את אללה ואת שליחו אם בצדק הם מאמינים

﴿63﴾ האם אינם יודעים, כי עונש הגיהינום מחכה לכל המתנגד לאללה ולשליחו, ובה יישאר לנצח? זו הכלימה האדירה

﴿64﴾ הצבועים מפחדים שמא תורד סורה אשר תודיע להם את מה שהם מסתירים בלבבם (מן הכפירה). אמור להם “המשיכו ללעוג, אללה מגלה את מה שאתם מפחדים ממנו.”

﴿65﴾ אם תשאל אותם (אודות מה שהם אומרים נגדך), יאמרו, “היינו מתלוצצים”. אמור, “האם באללה, ובאותותיו, ובשליחו אתם מתלוצצים

﴿66﴾ אל תתנצלו! כבר חזרתם לכפירה לאחר שהאמנתם, אם נסלח לאנשים מכם (שהתחרטו בכנות), נעניש אחרים על כי היו כופרים מכחשים”

﴿67﴾ הצבועים והצבועות דומים זה לזה, הם מצווים לעשות את האסור והרע, ואוסרים את המורשה והטוב, ואינם תורמים מהונם לצדקה. הם שכחו את אללה, והוא שכח אותם (מרחמיו). אכן הצבועים הם המושחתים

﴿68﴾ אללה הבטיח לצבועים ולצבועות ולכופרים את אש גיהינום, ולעולם יחיו בה, והיא מנת חלקם, וקילל אותם אללה, ומחכה להם עונש מתמיד

﴿69﴾ (דומים המעשים של הצבועים) למעשיהם של אלה שקדמו לכם, הם היו חזקים מכם ועשירים יותר מכם ועם יותר בנים, והם נהנו מאוד ממה שניתן להם, וגם אתם נהניתם בחלקכם כמו אלה שהיו לפניכם, והם נהנו ממה שניתן להם, ושקעתם בדברי שקר על אללה כפי שהם שקעו. עמלם של אלה הלך לאיבוד בעולם הזה, ובעולם הבא אלה הם יהיו המפסידים

﴿70﴾ האם לא קיבלו את תולדות אלה שקדמו להם? העם של נוח, ות'מוד, והעם של אברהם, ותושבי מדין, והערים ההפוכות(אנשי לוט), אשר שליחיהם הביאו להם אותות בהירים, לכן אללה לא קיפח אותם, הם קיפחו את עצמם

﴿71﴾ המאמינים והמאמינות מגינים איש לרעהו. הם מצווים לעשות את המורשה והטוב, ואוסרים את האסור והרע, ומקיימים את התפילה, ומשלמים את הזכאת (צדקת חובה), ושומעים בקול אללה ושליחו. אללה ירחם עליהם (ביום הדין), ואכן אללה הוא העזוז והחכם

﴿72﴾ הבטיח אללה למאמינים ולמאמינות גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ואשר יחיו בהם לנצח, ומשכנות נאים בגני עדן, נוסף לכל זה יקבלו חסד מאללה, וזוהי הזכייה האדירה

﴿73﴾ הוי הנביא! התאמץ בהקרבה הכופרים והצבועים, ואל תרפה מהם, כי משכנם יהיה בגיהינום, וכמה איום הגורל

﴿74﴾ הם (הצבועים) נשבעים באללה שלא אמרו דבר (המזיק לנביא ולמאמינים), אומנם, הם אמרו את אמרת הכפירה, וכפרו לאחר התאסלמותם (התמסרותם), ותכננו, אבל לא הצליחו. ולא רצו לנקום בהם אלא כי אללה ושליחו עשו מהם עשירים מחסד מאללה. לכן, אם יתחרטו בכנות, זה יהיה יותר טוב בשבילם, אבל אם יתרחקו, יענישם אללה עונש כואב בעולם-הזה (ובעולם הבא), ולא יהיה להם בארץ אדון ולא תומך

﴿75﴾ ויש כאלה מביניהם שהתחייבו לאללה, “אם הוא ייתן לנו מחסדו, ניתן צדקה ונהיה מן הישרים”

﴿76﴾ ואולם כאשר העניק להם מחסדו, הם מנעו אותו והתרחקו(וכפרו) כשהם סוסים רחוק מן הצדק

﴿77﴾ לכן אללה הוסיף צביעות בלבבם, עד היום שיפגשוהו (יום הדין) משום שהם הפרו את התחייבותם לאללה, ובמה שהיו משקרים

﴿78﴾ האם אינם יודעים כי אללה יודע את מה שהם מסתירים ואת סוד שיחם? ואכן אללה יודע את הנסתרות

﴿79﴾ אלה (הצבועים) שפוגעים במאמינים המתנדבים לתת צדקה, וגם הם פוגעים במאמינים (העניים) שבקושי יכולים לתת צדקה, הם (הצבועים) מזלזלים בהם, אללה יזלזל בהם, ועונש כואב מצפה להם

﴿80﴾ לא ישנה אם תתפלל בשבילם שאללה יסלח להם, או לא תתפלל, אפילו אם תתפלל למענם שבעים פעם, אללה לא יסלח להם בשום אופן, משום שכפרו באללה ובשליחו, ואללה לא ידריך את המושחתים

﴿81﴾ שמחו אלה אשר נשארו בבתיהם ולא הצטרפו לשליח אללה. ושנאו להתאמץ בהקרבה ברכושם ובנפשותיהם למען אללה. ואמרו, “אל תצאו בחום”. אמור, “האש של גיהינום לוהטת יותר, לו רק היו מבינים”

﴿82﴾ אז הם יצחקו מעט (בעולם הזה), אבל הם עומדים לבכות הרבה (בעולם הבא) כגמול על אשר עשו

﴿83﴾ וכאשר יחזירך אללה אל אחת מקבוצותיהם (הצבועים), ואז יבקשו אותך להרשות להם לצאת אתך. אמור, “לא תצאו איתי לעולם, ולא תילחמו אתי באויב לעולם. בפעם הראשונה רציתם להישאר בבית, ולכן הישארו עם אלה שנשארים בבית החלשים (הנשים והילדים והזקנים והחולים וכו'...)”

﴿84﴾ ואתה (השליח) אל תתפלל לעולם על גופת אחד מהם ואל תעמוד ליד קברו להתפלל למענו, משום שהם כפרו באללה ובשליחו ומתו בעודם מושחתים

﴿85﴾ ואל תתרשם מהונם הרב והמספר הגדול של בניהם. אללה רוצה לתת להם את זה כעונש בשבילם בחיי העולם הזה, ועד שימותו ככופרים

﴿86﴾ וכאשר יורדת טורה האומרת, “האמינו באללה והתאמצו בהקרבה למען אללה עם שליחו”, בעלי האמצעים מביניהם מיד ישאלו את רשותך, ויאמרו, “הרשה לנו להישאר עם אלה שנשארים בבית

﴿87﴾ הם (הצבועים) רוצים להיות עם הנשארים (עם הנשים והילדים והזקנים ובעלי המום), כי נחתמו לבבותיהם, לכן, הם לא יבינו

﴿88﴾ אך השליח ואלה אשר האמינו אתו התאמצו בהקרבה למען אללה ברכושם ובנפשותיהם, ואלה שמור להם כול הטוב ואלה הם המצליחים

﴿89﴾ הכין אללה להם גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם. לעולם יחיו בהם, וזו הזכייה הגדולה

﴿90﴾ באו המשתמטים מבין שוכני המדבר שמבקשים להרשות להם (לא לצאת למען אללה), ונשארו אלה המתכחשים לאללה ולשליחו, עונש כואב יפגע באלה אשר כפרו מביניהם

﴿91﴾ אין חטא על החלשים והחולים ועל אלה שאין להם האמצעים הכלכליים להכין את עצמם לצאת (להקרבה למען אללה), אם הם נשארו נאמנים לאללה ולשליחו, כי אין על המיטיבים (החזקים באמונתם) שום שביל, ואללה הוא הסלחן והרחום

﴿92﴾ גם אין(חטא) על אלה אשר באו אליך למען תעזור להם, ואמרת להם, “אין לי שום אמצעים לתת לכם”, ואז שבו על עקבותיהם ועיניהם זולגות דמעות מצער, כי אין להם האמצעים הכלכליים לצאת אתך (להקרבה למען אללה)

﴿93﴾ האשמה היא על אלה השואלים את רשותך כשהם עשירים, הסכימו להיות עם הנשארים בבית. אללה אסם את לבבם, ואין הם יודעים (את חומרת מעשיהם)

﴿94﴾ הם מתנצלים אליכם בשובם אליכם, אמור: “אל תתנצלו! לא נאמין לכם כלל, משום שאללה גילה לנו מהחדשות שלכם, אללה יודע את מעשיכם, וגם שליחו, ואז אתם תושבו אל אשר יודע את הנסתר והנגלה, והוא יודיע לכם את אשר עשיתם.”

﴿95﴾ הם יישבעו לכם באללה כאשר תחזרו אליהם, שלא תפנו להם עורף, למרות זאת, עזבו אותם לנפשם, כי טמאים הם. משכנם הוא גיהינום, כגמול על אשר עשו

﴿96﴾ הם יישבעו לכם כדי שתהיו מסופקים מהם, וגם אם תהיו מסופקים מהם, אללה לא יהיה מסופק מהאנשים המופקרים

﴿97﴾ שוכני המדבר הם הכופרים והצבועים ביותר, וסביר יותר שלא יכירו את החוקים שאללה הוריד על שליחו, ואללה הוא היודע והחכם

﴿98﴾ ויש בין שוכני המדבר כאלה הרואים כהפסד את אשר הם תורמים (למען אללה), ומחכים שאסון ורעה יפגעו בכם, אך האסון והרעה תפגע בהם, ואללה שומע ויודע הכול

﴿99﴾ אך יש בין שוכני המדבר כאלה אשר מאמינים באללה וביום האחרון, ורואים במה שהם תורמים (למען אללה) אמצעי התקרבות לאללה, וקבלת תפילות השליח בשבילם, בצדק ההתקרבות היא להם, ואללה יכניס אותם ברחמיו, כי אללה הוא הסלחן הרחום

﴿100﴾ והמקדימים הראשונים בין המהגרים (המאמינים של מכה) והתומכים (המאמינים של אל-מדינה) ואלה אשר הלכו בעקבותיהם בצורה הטובה ביותר, אללה מסופק מהם, והם מסופקים ממנו, והוא הכין להם גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, אשר שוכנים בהם לנצח, וזוהי הזכייה האדירה

﴿101﴾ יש צבועים מבין שוכני המדבר אשר סביבכם ומאנשי אל-מדינה אשר הרחיקו לכת בצביעותם. אינך מכיר אותם, אנו מכירים אותם. נעניש אותם פעמיים (בעולם הזה). ולאחר מכן הם גם יושבו אל העונש העצום (בעולם הבא)

﴿102﴾ ישנם אחרים (מאנשי אל-מדינה) שהודו בחטאם, ערבבו מעשה טוב במעשה רע. אולי אללה יקבל את חרטתם הכנה, כי אללה הוא הסולח והרחום

﴿103﴾ קח מרכושם צדקה לטהרם ולזכותם בה, והתפלל עבורם, כי תפילתך מרגיעה אותם, ואללה הכול שומע ויודע הכול

﴿104﴾ האינם יודעים כי אללה מקבל את החרטה הכנה של עבדיו? ומקבל את הצדקה שהם נותנים? ואכן אללה הוא הסלחן והרחום

﴿105﴾ אמור: “עשו (מעשים טובים), ואללה יראה את מעשיכם, וכן גם שליחו, וגם המאמינים יראו את מעשיכם, ולאחר מכן תושבו אל אשר יודע הנסתר והנגלה, והוא יודיע לכם את כל אשר עשיתם

﴿106﴾ ואחרים כאלה שחריצת דינם מתאחרת, והם מחכים לציווי של אללה. אולי הוא יעניש אותם או יקבל את חרטתם הכנה, כי אללה הוא יודע הכול והחכם מכל

﴿107﴾ ואלה אשר הקימו מסגד לשם הצקה וכפירה, ולפירוד בין המאמינים, וכדי שישמש מקלט לכל אלה אשר נלחמו באללה ובשליחו לפני זה. הם נשבעים: “כי התכוונו רק לטובה”, ואולם אללה יעיד כי הם משקרים

﴿108﴾ לעולם אל תקיים תפילה בו. מסגד שנוסד מהיום הראשון על יראת אללה, ראוי יותר שתקיים בו תפילה. יש בו אנשים שאוהבים להיטהר, ואללה אוהב את המיטהרים

﴿109﴾ האם מי שייסד את בניינו על יראה ורצון מאללה טוב יותר או מי שייסד את בניינו על שפת תהום שהתמוטטה בו אל אש הגיהינום? ואללה לא ידריך את האנשים המקפחים

﴿110﴾ ובכל זאת המבנה אשר בנו ימשיך להיות מקור לספק בלבבם, עד אשר הלבבות שלהם ייקרעו לגזרים, ואללה הוא הכול יודע והחכם

﴿111﴾ אכן, אללה קנה מהמאמינים את חייהם והונם תמורת הכניסה לגן העדן. אם יילחמו למען אללה, בין אם הם הורגים או נהרגים. זוהי הבטחה אמתית ממנו בתורה, ובבשורה ובקוראן, ומי יותר נאמן מאללה בקיום הבטחתו? לכן התבשרו בעסקה אשר כרתם עם אללה. זוהי הזכייה הגדולה

﴿112﴾ (והזוכים הם) המבקשים סליחה, העובדים, המשבחים, הצמים, הכורעים, הסוגדים, המצווים לעשות את הטוב והאוסרים את הרע, המקיימים את דיני אללה, ובשר טובות למאמינים

﴿113﴾ אל לנביא ולאלה אשר האמינו לבקש סליחה עבור המשתפים (עבודה זרה), אפילו אם הם קרובי משפחה, לאחר שהתברר להם כי הם אנשי השאול

﴿114﴾ לא הייתה הסליחה שביקש אברהם מאללה בשביל אביו אלא בגלל הבטחה שהבטיח לו, ואולם כאשר התברר לו כי אויב הוא לאללה, התנער ממנו, כי אברהם היה מרבה התחננות אל אללה וסבלן

﴿115﴾ אללה לא היה מתעה אנשים לאחר שהדריך אותם עד שיבהיר להם ממה להישמר, אכן אללה הוא היודע כל דבר

﴿116﴾ אכן אללה, לו מלכות השמים והארץ, והוא מחייה וממית, ואין לכם מלבד אללה אדון או מושיע

﴿117﴾ כבר סלח אללה לנביא ולמהגרים (המהגרים ממכה לאל-מדינה) ולתומכים (מבין אנשי אל-מדינה) ולכל אלה שהצטרפו אליו בזמן המצוקה, לאחר שהלבבות של חלק מהם כמעט סרו מדרך הישר. ואז סלח להם, והוא חומל ורחום

﴿118﴾ ולשלושת אלה אשר התעכבו ונשארו מאחור, כאשר הארץ למרות רוחבה נעשתה צרה להם, גם נפשם נעשתה צרה להם, וידעו שאין מפלט מאללה אלא בפנייה אליו. אז הוא קיבל את תשובתם, כי אללה הוא הרחום והמקבל את המבקשים סליחה

﴿119﴾ הוי אלה אשר האמינו! יראו מאללה, והיו עם אנשי הצדק

﴿120﴾ אל לתושבי אל-מדינה ותושבי המדבר מסביב להתעכב בהצטרפות אל שליח אללה, ולהעדיף את נפשותיהם על נפשו, משום שלא יפגע בהם צמא, עייפות, חוסר מזון למען אללה, וכן לא ידרכו במקום אשר ירגיז את הכופרים, ולא יפגעו באויב פגיעה כלשהי, אלא יירשם לזכותם מעשה טוב , כי הוא לא יפחית משכרם של עושי הטוב

﴿121﴾ כל הוצאה שיוציאו, אם גדולה או קטנה, או כל ואדי שיחצו, ייכתב להם (כמעשה טוב), על-מנת שאללה יגמול להם את הגמול הטוב ביותר

﴿122﴾ אין חובה על כל המאמינים לצאת ללחימה, די בחלק מכל קבוצה לצאת, כדי שאלה שלא יצאו יוכלו ללמוד את הדת, וכאשר בני קבוצתם יחזרו אליהם מהמלחמה, הם ילמדו אותם מה שלמדו בהעדרם, כדי שיהיו זהירים

﴿123﴾ הוי אלה אשר האמינו! הילחמו באלה אשר לועגים לכם מבין הכופרים, ושימצאו בכם קושי ועוז, ודעו כי אללה עם היראים

﴿124﴾ וכאשר יורד פרק (מהקוראן), אחדים מהם (הצבועים) אומרים: “למי מכם הפרק הזה הוסיף אמונה?”. אמנם אלה אשר האמינו, היא הוסיפה להם אמונה, והם מתבשרים בשמחה

﴿125﴾ אך לאלה שיש מחלה בלבבם (הצבועים) היא הוסיפה צביעות על צביעותם, ומתו כשהם כופרים

﴿126﴾ הלא יראו (הצבועים) שהם נבחנו בכל שנה פעם או פעמיים? אך הם אינם מבקשים סליחה והם לא יזכרו

﴿127﴾ וכאשר יורד פרק, מביסים זה אל זה (ואומרים) “האם מישהו רואה אתכם?” ואחר כך יסתלקו, אללה ירחיק את לבבם (מן האמונה), כי הם אנשים שאינם מבינים

﴿128﴾ כבר בא אליכם שליח מקרבכם, והסבל שלכם מפריע לו, והוא דואג לכם, ומתייחס למאמינים בחמלה ורחמים

﴿129﴾ אך אם יתרחקו ממך, אמור: “דייני באללה, שאין אלוה מלבדו. עליו אסמוך והוא ריבון כס המלכות העצום”

﴿1﴾ אלף. לאם. ראא. אלה הם אותותיו(משפטיו) של הספר החכם (הקוראן)

﴿2﴾ האם זה נראה לאנשים מוזר ששלחנו השראה עם אדם מקרבם, וציורנו אותו: “הזהר את האנשים, ובשר לאלה אשר האמינו שיש להם חסד טוב אצל ריבונם”. אך הכופרים אמרו: “אכן זה בוודאות מכשף”

﴿3﴾ אכן ריבונכם הוא אללה אשר ברא את השמים ואת הארץ בשישה ימים, ולאחר מכן התעלה על כס המלכות, והוא מתכנן את הצווים כולם. אין מליץ אלא ברשותו. זה הוא ריבונכם אז עליכם לעבדו. האם לא תזכרו

﴿4﴾ כולכם תחזרו אליו (ביום הדין), זו הבטחה אמתית של אללה, הוא התחיל את הבריאה, ואז יחזיר אותם, למען יגמול לאלה אשר האמינו ועשו את הטוב בצדק, ואלה אשר כפרו, להם משקאות רותחים ועונש כואב במה שהיו כופרים

﴿5﴾ זה הוא שעשה את השמש כמקור של אור ואת הירח כמאורה וקבע לו מסלולים, למען תדעו את מניין השנים והחשבון, והוא לא ברא את זה אלא בצדק, ולמען יבהיר את האותות לאנשים אשר יודעים

﴿6﴾ אכן בחילוף הלילה והיום ובאשר ברא אללה בשמים ובארץ אותות לאנשים אשר יראים

﴿7﴾ אכן אלה שאינם חושבים כי יפגשו אותנו, והם מסופקים בחיי העולם הזה, ובטחו בהם, ואלה הם אשר שכחו את אותותינו

﴿8﴾ מעונם של אלה הוא האש (כעונש) על מה שעשו (מעשיהם הרעים)

﴿9﴾ אולם את אלה אשר האמינו ועושי הטובות, ריבונם ידריך אותם באמונתם, ויכניסם אל גן עדן, אשר נהרות זורמים מתחתיהם

﴿10﴾ תפילתם בגן- עדן: “השבח לך אללה”, וברכתם ביניהם: “שלום”, וסיום תפילתם: “אכן, התהילה לאללה ריבון העולמים”

﴿11﴾ ולו זירז אללה את הרעה לבני-האדם כשהם מבקשים אותה, כמו שהוא מזרז את הטוב כשמבקשים אותו, הסוף כבר היה בא אליהם, אבל אנו מניחים לאלה אשר אינם מקווים להיפגש עמנו (ביום הדין) לתעות בעיוורונם

﴿12﴾ וכאשר צרה פוגעת באדם, הוא יקרא לנו כשהוא שוכב על צדו או בישיבה, או בעמידה. וכשנסיר את הצרה מעליו, הוא מתנהג כאילו לא קרא אלינו לעזור לו להסיר צרה שפגעה בו, כך נראה כי טוב בעיני המושחתים הרע שהם עושים

﴿13﴾ וכבר הכחדנו את הדורות אשר היו לפניכם כשהם קיפחו, אף ששליחיהם הביאו אליהם אותות בהירים, אך הם לא האמינו, וכך עמול לאנשים הכופרים המכחשים

﴿14﴾ אז עשינו אתכם כיורשיהם בארץ, למען נראה כיצד תתנהגו

﴿15﴾ כאשר אותותינו הברורים נקראים בפניהם, אלה שאינם מאמינים בפגישה עמנו (ביום הדין) אומרים: “הבא לנו קוראן אחר או החליף אותו”, אמור: “אין ביכולתי להחליף אותו על דעת עצמי. אני אתנהג רק לפי מה שהושרה לי, ואני ירא שאם לא אציית לריבוני אקבל את העונש של היום העצום (יום הדין)”

﴿16﴾ אמור: “לו רצה אללה, לא הייתי קורא אותו (הקוראן) בפניכם, והוא לא היה מביא אותו לידיעתכם. וכבר שהיתי זמן רב בינכם מלפניו, האם לא תשכילו להביו?”

﴿17﴾ ומי חוטא יותר ממי שבודה שקרים על אללה או מכחיש את אותותיו? אכן לא יצליחו הכופרים המכחשים

﴿18﴾ והם עובדים מלבד אללה (אלילים) אשר לא יזיקו להם או יועילו להם, ואומרים: “אלה ימליצו עלינו בפני אללה”. אמור: “האם אתם מודיעים לאללה מה שהוא אינו יודע בשמים ובארץ? ישתבח שמו ויתרומם מעל השותפים (אשר מייחסים לו)!”

﴿19﴾ ולו היו האנשים אומה אחת, כי אז היו נחלקים ביניהם, ולולא החלטה קודמת של ריבונך, היה נשפט ביניהם אודות מה שנחלקו בו (באמונה)

﴿20﴾ ואומרים: “למה לא הורד אליו אות מריבוע?” אמור: “כי אכן הנסתר הוא אצל אללה, אז חכו(להחלטת אללה), גם אני מחכה עמכם”

﴿21﴾ וכאשר נעניק לבני האדם (המשתפים) רחמים אחרי צרה שפגעה בהם, הם זוממים נגד אותותינו. אמור: אללה מהיר יותר במזימותיו נגדכם, ושליחינו (המלאכים) רושמים את מזימתכם

﴿22﴾ הוא המסיע אתכם ביבשה ובים, ולפעמים קורה כשאתם נמצאים בספינות השטות עם רוח טובה והייתם שמחים בה, והנה תבוא עליהן רוח סערה והגלים יעלו אליהם מכל עבר וחשבו כי הם הולכים לאיבוד, התפללו (וביקשו) אל אללה במסירות אמתית: “אם תציל אותנו מהצרה הזאת נהיה אסירי תודה לך על חסדך”

﴿23﴾ ואולם לאחר שהציל אותם, הנה הם התחילו לקפח בארץ בלא צדק, תוצאת הקיפוח שלכם תחול עליכם (ביום הדין), מה שאתם עושים זה רק התענוג של העולם הזה, לבסוף תושבו אלינו, ואז נודיע לכם על מה שהייתם עושים

﴿24﴾ אמנם משל חיי העולם הזה דומים למים אשר אנו מורידים מן השמים, ואשר משקים את צמח הארץ, אשר יהיה למאכל האדם והבהמה. וכאשר הארץ מתקשטת בצמחים, ויושביה חושבים שהם משתלטים עליה, ואז באה פקודתנו בחשיכת הלילה או לאור היום ונהפכה לשדה יבש, כאילו מעולם לא צמחה. כך נבהיר את האותות לאנשים אשר חושבים

﴿25﴾ ואללה מזמין אל משכנות השלום (גו עדן), ומדריך את מי שהוא רוצה בדרך הישר

﴿26﴾ אללה מעניק את הטוב לעושי הטוב (בעולם הזה) ועוד יותר, ואת פניהם לא יכסה אבק ולא השפלה, אלה הם אנשי גן העדן אשר יישארו בו לנצח

﴿27﴾ ולאלה אשר עשו מעשים רעים, העונש על הרעה יהיה רעה כמוה. והשפלה תכסה את פניהם, ולא יהיה להם מגן מפני אללה, ופניהם כאילו כוסו בקרעי אפלה קודרים כלילה, אלה אנשי האש אשר יישארו בה לנצח

﴿28﴾ ביום אשר נקבץ את כולם יחדיו(יום הדין), אז נאמר למשתפים, עמדו במקומכם אתם ושותפיכם (ששיתפתם עם אללה)! אז נפריד ביניהם, והשותפים (האלילים שעבדו) יאמרו: “לא אותנו עבדתם

﴿29﴾ ודי באללה כעד בינינו ובינכם, מעולם לא שמנו לב כי עבדתם אותנו”

﴿30﴾ ואז תישפט כל נפש לפי מעשיה הקודמים (בעולם הזה), ואז יושבו אל אללה, אדונם הצדק, ויתרחקו מהם האלילים שבדו

﴿31﴾ אמור: “מי מפרנס אתכם מן השמים ומן הארץ, ומי נתן לכם את השמיעה ואת הראיה? ומי מוציא את החי מן המת ואת המת מן החי? ומי מתכנן את הצווים? הם יאמרו: “אללה”, אמור: “האם לא תיראו ממנו?”

﴿32﴾ כמו כן, אמור: “זה הוא אללה ריבונכם הצדק. ואין דבר מלבד הצדק מלבד התעייה. לכן, כיצד אתם סוסים?”

﴿33﴾ לכן פסיקתו של ריבונך הוכחה כנכונה עד אלה המופקרים, כי הם אינם מאמינים

﴿34﴾ אמור: “האם אחד (מהאלילים) ששיתפתם אשר יכול להתחיל את הבריאה ואז לברוא אותה מחדש?” אמור: “אללה יתחיל את הברואים ואחר כך יחזירם אליו, אם כן, מדוע תססו (מדרך הצדק אל דרך התעייה)?”

﴿35﴾ אמור: “האם יש בין (האלילים) אשר שיתפתם, שיכול להדריך אל האמת?” אמור: “רק אללה מדריך אל הצדק. לכן, מי שמדריך אל הצדק ראוי מכל שיאמינו בו במקום זה אשר אינו מדריך, אבל זקוק להדרכה? מה לכם?! כיצד אתם שופטים

﴿36﴾ רובם הולכים אחרי דמיון שווא, ואולם דמיון השווא לא ימלא את מקום הצדק. אללה יודע את אשר יעשו

﴿37﴾ אי אפשר להביא את הקוראן מכל מקור שהוא מלבד מאללה, כי אללה הוריד אותו כדי לאשר את הספרים שקדמו לו, ויש בו הבהרה למה שהורד בספרים שקדמו לו, אין ספק בו שהוא מעם ריבון העולמים

﴿38﴾ ואם יאמרו: “הוא (מוחמד) המציא אותו (הקוראן)”. אמור: “הביאו סורה אחת דומה לו, והזמינו(לעזרתכם) את כל מי שאתם יכולים מלבד אללה אם בצדק אתם צודקים”

﴿39﴾ ואולם הם הכחישו(את הקוראן) לפני שהבינו את תוכנו ולא ידעו את פשרו. כמו כן, הכחישו(את ספריהם) אלה שהיו לפניהם, וראה מה היה סופם של המקפחים

﴿40﴾ ויש כאלה ביניהם (בני העם של הנביא) שהאמינו בו (בקוראן), ויש כאלה ביניהם שלא האמינו בו. ריבונך מכיר היטב את מפיצי השחיתות

﴿41﴾ אם הכחישו את דבריך, אמור: “לי מעשיי ולכם מעשיכם, אתם אינכם אחראים למה שאני עושה ואינני אחראי למה שאתם עושים

﴿42﴾ ויש כאלה ביניהם שמקשיבים לך, האם תוכל להשמיע לחירשים על אף שהם לא יבינו

﴿43﴾ ויש כאלה ביניהם שמסתכלים בך(אך אינם רואים את סימני הנבואה שאללה נתן לך), האם תוכל להדריך את העיוורים על אף שהם אינם רואים

﴿44﴾ אללה אינו מקפח את האנשים בכלום, אך הם מקפחים את עצמם

﴿45﴾ וביום שיקבץ אותם ירגישו כאילו נשארו (בעולם הזה) רק שעה אחת, ויכירו זה את זה (לזמן קצר מאוד). אלה שלא האמינו במפגש עם אללה ולא הלכו בדרך הישר, אכן יהיו המפסידים

﴿46﴾ בין אם נראה לך חלק מהעונש שהכנו להם ובין אם תמות לפני כן, לבסוף הם יושבו אלינו. אללה הוא עד לאשר יעשו(בעולם הזה)

﴿47﴾ לכל אומה אנו שולחים שליח, ולאחר שהוא בא אליהם, הם יישפטו (ביום הדין) בצדק ולא יקופחו

﴿48﴾ והם (הכופרים) אומרים: “מתי יתגשם האיום הזה (יום הדין) אם בצדק אתם צודקים

﴿49﴾ אמור: ״ אין ביכולתי להסיר רעה מעצמי או להביא טובה לעצמי בלי הרצון של אללה. לכל אומה נקבע זמן הקץ, וכשיגיע זמנם (למות) לא יוכלו לדחותו אף בשעה ולא להקדימו”

﴿50﴾ אמור: “איך תרגישו אם יבוא עליכם עונשו באישון לילה או באור יום? ומה הכופרים רוצים בזה שהם מבקשים להחישו

﴿51﴾ וכאשר (יום הדין) יבוא במפתיע תאמינו בו? אף שכבר דרשתם שיגיע בהקדם

﴿52﴾ אז יאמר לאלה אשר קיפחו: “טעמו את העונש הנצחי, האם אין זה הגמול הראוי לרע שעשיתם

﴿53﴾ ומבקשים לשאול אותך: “האם הוא אמת?” אמור: “כן, בריבוני! צדק הוא, ואתם לא תוכלו להימלט (מהעונש של אללה)”

﴿54﴾ ואם היה לכל נפש אשר קיפחה כל אשר בארץ, היא תפדה בו את עצמה (ביום הדין). וכאשר הם יראו את העונש, הם יתחרטו בסתר, ואז יוחל עליהם משפט צדק והם לא יקופחו

﴿55﴾ רק לאללה כל אשר בשמים ובארץ. והבטחת אללה צדק היא, ואולם רובם אינם יודעים

﴿56﴾ הוא (אללה) מחייה וממית ואליו תושבו

﴿57﴾ הוי, האנשים! כבר באה לכם הספה (הקוראן) מריבונכם, ובה רפואה ללב, והדרכה, ורחמים למאמינים

﴿58﴾ אמור: בחסד של אללה וברחמיו, בזאת ישמחו, כי הוא טוב יותר מכל אשר הם אוספים

﴿59﴾ אמור: “הראיתם מה הוריד אללה לכם כפרנסה, אולם אתם עשיתם חלק ממנו אסור וחלק מורשה? האם אללה הרשה לכם זאת, או שאתם משקרים בשם אללה

﴿60﴾ ומה דעתם של אלה המשקרים בשם אללה כי יקרה להם ביום תחיית-המתים? אללה מעניק חסד לאנשים, אך רובם אינם מכירים תודה

﴿61﴾ אין דבר שתעסוק בו, או קריאה שתקרא בקוראן, או כל מעשה שתעשו מבלי שנהיה עדים לו כשהתחילו לעסוק בו. אין דבר שייחבא מריבונך ולו כמשקל גרעין, בארץ או בשמים, או קטן או גדול, והכול נרשם בספר ברור

﴿62﴾ אך, אכן הנאמנים לאללה, לא יהיה חשש לגורלם והם לא ייעצבו

﴿63﴾ אלה אשר האמינו והיו יראים

﴿64﴾ להם הבשורה בחיי העולם הזה ובעולם הבא. אין החלפה לדברי אללה, וזוהי הזכייה העצומה

﴿65﴾ אל יעציבו אותך דבריהם. אכן הכוח העצום כולו שייך לאללה כולו, והוא הכול שומע והכול יודע

﴿66﴾ כל אשר בשמים ואשר בארץ שייך לאללה, והם אינם אלה אשר עובדים משהו מלבד אללה, משתפים (עבודה זרה), הם הולכים אחרי דמיון שווא, והם משקרים אודות מה שהם מיחסים (לאללה)

﴿67﴾ הוא (אללה) אשר עשה לכם את הלילה חשוך למנוחתכם, ואת היום מאיר למען תראו לאורו, ויש בכל זה אותות לאנשים אשר שומעים

﴿68﴾ הם אומרים שלקח אללה לעצמו בן. ישתבח שמו! הוא הבלתי זקוק לדבר, כי לו כל מה שבשמים ובארץ, האם יש לכם הוכחה לזה? האם תאמרו על אללה מה שאינכם יודעים

﴿69﴾ אמור, אלה המייצרים שקרים על אללה לעולם לא יצליחו

﴿70﴾ הנאה קצרה בעולם הזה, ואחר כך יושבו אלינו, ונתן להם לטעום את העונש החזק על מה שהיו כופרים

﴿71﴾ וספר להם על נוח כשאמר לבני עמו: “הוי, בני עמי! אם נוכחותי בינכם וזה שאני מזכיר לכם את אותות אללה (מעליבה אתכם), דעו שאני סומך על אללה. החליטו בינכם מה שאתם יכולים לעשות, אתם ואשר צירפתם לאללה, והכריזו את מה שאתם זוממים, אז הביאו את הקץ שלי ואל תתנו לי הזדמנות

﴿72﴾ ואם אתם תדחו את (שליחותי), זכרו שאני לא ביקשתי מכם שכר, כי גמולי הוא מאללה, וצוויתי להיות מן המוסלמים (המתמסרים לאללה)

﴿73﴾ אך הם התנגדו לו, ואנו חילצנו אותו ואת כל אשר היו עמו באונייה, ועשינו אותם כמחליפים, הטבענו את אלה אשר כפרו אותותינו. ראה מה היה סופם של המוזהרים

﴿74﴾ אז שלחנו אחריו (נוח) שליחים לבני עמים אחרים, והם הביאו להם אותות בהירים, אך הם לא האמינו במה שכפרו בו מקודם. כך אנו אוטמים את הלבבות של אלה אשר עברו את הגבולות

﴿75﴾ אז שלחנו אחריהם (השליחים) את משה ואהרון עם אותותינו אל פרעה ונכבדי עמו, אך הם התייהרו והיו אנשים פושעים

﴿76﴾ וכאשר בא אליהם הצדק מאתנו, אמרו: ״ אכן זה בוודאי קסם ברור”

﴿77﴾ אמר משה: “האומרים אתם את הצדק כאשר בא אליכם, קסם הוא זה?” והקוסמים לעולם לא יצליחו

﴿78﴾ הם (פרעה ואנשיו) אמרו למשה: “האם באת אלינו להעבירנו מהדת של אבותינו למען יהיה לכם השלטון בארץ? אנו לא נאמץ לכם!”

﴿79﴾ ואמר פרעה: “הביאו אלי כל קוסם מאומן”

﴿80﴾ וכאשר באו הקוסמים, אמר להם משה: ״ הטילו את אשר אתם רוצים להטיל!”

﴿81﴾ וכאשר הטילו(את מטותיהם וחבליהם), אמר להם משה: “מה שעשיתם הוא מעשה קסמים, ואללה יבטלו. אללה לא ייתן למעשה של מפיצי השחיתות להצליח

﴿82﴾ אללה מאשר את הצדק בדבריו על אפם וחמתם של הכופרים המכחשים

﴿83﴾ ולא האמינו למשה אלא רק מעטים מבני עמו, כי פחדו שפרעה ושותפיו יענישו אותם ופרעה התנשא בארץ ועבר כל גבול, ואכן הוא מהמופקרים

﴿84﴾ ואמר משה: “הוי בני עמי! אם אתם מאמינים באללה, אז סמכו רק עליו, אם אכן אתם מוסלמים (מתמסרים לו)”

﴿85﴾ והם אמרו: “אנו סומכים על אללה ריבוננו! אל תעשה אותנו מבחן לאנשים המקפחים

﴿86﴾ והצילנו ברחמיך מן האנשים הכופרים”

﴿87﴾ וציווינו על משה ואחיו: “כי הקימו לבני עמכם במצרים בתים, ועשו אותם למקומות אשר פונים אליהם, וקיימו את התפילה ובשר(טובות) למאמינים.”

﴿88﴾ ואמר משה: “ריבוננו! אתה הענקת לפרעה ולאנשיו רכוש כספים בחיי העולם הזה. ריבוננו! הם משתמשים בו להתעות אנשים מדרכך. ריבוננו! הכחד את כספיהם ואטום את לבבם ולא יאמינו עד אשר יראו את העונש הכואב”

﴿89﴾ אמר: “תפילתכם נענתה, לכן התיישרו, ואל תלכו בשביל של אלה שאינם יודעים”

﴿90﴾ והעברנו את בני ישראל את הים, ופרעה וגדודיו רדפו אחריהם בזדון ואיבה, וכאשר עמד פרעה לטבוע, אמר: “אני מאמין שאין אלוה מלבד האל שבני ישראל מאמינים בו, ואני מן המוסלמים (המתמסרים) לו”

﴿91﴾ אז נאמר לו: “רק עכשיו? וכבר מרדת מקודם והיית ממפיצי השחיתות

﴿92﴾ אז היום נציל רק את גווייתך למען תהיה אות לבאים אחריך. אך רוב האנשים מאותותינו מתעלמים

﴿93﴾ וכבר הושבנו את בני ישראל במושב בטוח, ופרנסנו אותם מכל טוב , והם לא נחלקו ביניהם אלא אחרי שהוענק להם הידע. ריבונך ישפוט ביניהם ביום תחיית-המתים במה שנחלקו בו

﴿94﴾ אם יש לך ספק כל שהוא בנוגע למה שהורד אליך (מהעניין הזה), שאל את אלה שקראו את הספר (התורה והבשורה) לפניך. כבר בא אליך הצדק מריבונך, לכן, אל תהיה מן הספקנים

﴿95﴾ ואל תהיה מאלה אשר מתכחשים לאותות אללה, כי אז תהיה מן המפסידים

﴿96﴾ אלה אשר מילתו של אללה יצאה נגדם, לעולם לא יאמינו

﴿97﴾ ולו הגיע אליהם כל אות, (לא יאמינו) עד שיראו את העונש הכואב

﴿98﴾ הן, לולא הייתה עיר שהאמינה, ואמונתה הועילה לה, כמו בני עמו של יונה, כאשר האמינו, הסרנו מעליהם את עונש הקלון בעולם הזה, ונתנו להם להתענג עד מועד שנקבע

﴿99﴾ ולו רצה ריבונך היו מאמינים כל השוכנים בארץ, אך האם תכפה על האנשים להיות מאמינים

﴿100﴾ אין נפש שתוכל להאמין אלא ברשותו של אללה, והוא ימלא בספק את אלה אשר לא ישכילו להבין

﴿101﴾ אמור: “התבוננו בכל מה שיש בשמים ובארץ, אך האותות והאזהרות לא יעזרו לאנשים שאינם מאמינים

﴿102﴾ האם הם מחכים לימים (של עונש) כמו הימים של אלה שעברו לפניהם. אמור: “חכו! ואני מחכה בין המחכים עמכם”

﴿103﴾ לאחר מכן, אנו נציל את שליחינו ואת המאמינים, כי עשינו זאת כחובה עלינו להציל את המאמינים

﴿104﴾ אמור: ״ הוי האנשים! אם יש לכם ספק כל שהוא כלפי הדתי, איני עובד את אלה אשר תעבדו מלבד אללה, כי רק את אללה אשר ימיתכם אני אעבוד, וצוותי להיות מן המאמינים”

﴿105﴾ והפנה את פניך לדת, ואל תהיה מן המשתפים (עבודה זרה)

﴿106﴾ ואל תתפלל, מלבד אללה, לאשר לא יעזור ולא יזיק לך. ואם תעשה כן, אז אכן הנך מן המקפחים (את עצמם)

﴿107﴾ ואם יביא אללה עליך צרה, אין מישהו שיכול להסיר אותה מלבדו, ואם ירצה לגמול לך חסד, לא יוכל איש לעצור את חסדו, הוא יעניק את חסדו לאשר ירצה מבין עבדיו. והוא הסלחן הרחום

﴿108﴾ אמור: ״ הוי, האנשים! כבר בא אליכם הצדק (הקוראן) מריבונכם, לכן, מי שמקבל את ההדרכה, הוא מקבל אותה בשביל עצמו, ומי שיתעה, הוא יתעה רק את עצמו. ואין אני אחראי למה שיקרה לכם”

﴿109﴾ לך בעקבות מה שהתגלה אליך, וחכה בסבלנות עד אשר ישפוט אללה, כי הוא הטוב שבשופטים

﴿1﴾ אליף.לאם.רא

﴿2﴾ זה הוא הספר (הקוראן) אשר אותותיו מדויקים ופורשו מאת חכם בקי

﴿3﴾ כדי שלא תעבדו אלא את אללה. אני (הנביא) נשלחתי אליכם כדי להזהיר אתכם ולבשר לכם

﴿4﴾ ובקשו סליחה וכפרה מריבונכם, ואז שובו אליו. והוא יעניק לכם מנעמים עד מועד שנקבע, ויעניק חסד למי שראוי לו. אך אם תססו, חושש אני לכם מפני העונש של היום הגדול (יום הדין)

﴿5﴾ לבסוף תושבו אל אללה, והוא הכול-יכול

﴿6﴾ כי הם מתאמצים כדי להסתיר ממנו את עצמם. האם הם אינם יודעים שכשהם מכסים בחוזקה את עצמם בבגדיהם, הוא יודע את אשר יסתירו או יגלו? כי אללה יודע את כול אשר בלבבות

﴿7﴾ אין כל נפש חיה בארץ אלא שמאת אללה מתפרנסת, והוא יודע את משכנה כשהיא חיה, ויודע את מקום מותה, כי הכול (כתוב ומפורט) בספר ברור

﴿8﴾ והוא אשר ברא את השמים ואת הארץ בשישה ימים, כשכס המלכות היה מעל המים, למען יבחן אתכם מי בכם מיטיב לעשות. ואם תאמר, שלאחר המוות תקומו לתחייה, אלה אשר כפרו יאמרו: “אין זה אלא קסם גלוי ״

﴿9﴾ ואם אנו מאחרים את העונש מהם עד לזמן מסוים, יאמרו: “מה מעכב אותו?” אולם ביום שיבוא עליהם העונש, לא יידחה יותר, ומה שזלזלו בו יקיף אותם

﴿10﴾ אם נעניק לבן אנוש מרחמינו, ואז נסיר זאת מעליו, הוא מתייאש וכפוי-טובה

﴿11﴾ אך אם נעניק לו מחסדינו לאחר מצוקה שפגעה בו, הוא אומר: “חלפו הרעות מעליי”, ויהיה שחצן ומתגאה בעצמו

﴿12﴾ מלבד אלה אשר התאזרו בסבלנות ועשו את הטוב, להם שמורה סליחה וגמול גדול

﴿13﴾ אולי אתה חושב שיחדל חלק ממה שהושרה אליך (כדי להקל עליהם), וצר לך על כך שיאמרו: “למה לא הורד לו אוצר ולא בא עמו מלאך?”, (אך) אתה רק מזהיר, ואללה אחראי לכל דבר

﴿14﴾ ואולי יגידו: “הוא בדה אותו(הקוראן)”, אמור: “הביאו עשר סורות בדויות כמוהו, והזמינו לעזרתכם את כל אשר תוכלו מלבד אללה, אם אתם אכן צודקים”

﴿15﴾ ואז אם לא ישיבו לכם, דעו, כי הוא (הקוראן) הורד בידיעת אללה, וכי אין אלוה מלבדו,(אחרי כל זה), האם לא תהיו מוסלמים (מתמסרים)

﴿16﴾ מי אשר שואף לחיי העולם הזה וקישוטיו, עמול להם לפי מעשיהם בעולם הזה ולא יקופחו

﴿17﴾ אלה הם אשר דבר לא יהיה להם בעולם הבא מלבד אש הגיהינום, וכל מה שעשו בעולם הזה ייפסל, ולא יהיה ערך למה שעשו

﴿18﴾ האם אפשר להשוות אותם למי שיש בידו הוכחה ברורה מאת ריבונו(הקוראן), ולצדו עומד עד, ולפניו ספרו של משה כמדריך ורחמים לאנשים אשר האמינו בזה? אך לאלה אשר כפרו בזה מובטחת האש. על כן אל יהיה לך ספק בו, כי הוא הצדק מעם ריבונך, ואולם רוב האנשים לא האמינו

﴿19﴾ ומי מקפח יותר מזה הבודה על אללה שקר? אלה יועמדו ביום הדין בפני ריבונם, והעדים יכריזו: “הנה הם אלה אשר המציאו שקר על ריבונם. אכן, קללת אללה על המקפחים”

﴿20﴾ אלה אשר מנעו אנשים מללכת בשביל של אללה, ורצו שהשביל יהיה עקום, והם אשר כפרו בעולם הבא

﴿21﴾ כל אלה לא יוכלו להימלט ממנו (אללה) בארץ, ואין להם אדונים מלבד אללה, העונש שלהם יוכפל. הם לא יכלו לשמוע(את הקוראן) ולא יכלו לראות (אותות אללה)

﴿22﴾ הם אלה אשר הפסידו את עצמם, ואבד להם זה אשר בדו

﴿23﴾ אין ספק שבעולם הבא יהיו הם המפסידים ביותר

﴿24﴾ אלה אשר האמינו והעושים את הטובות והנכנעים בפני ריבונם, אלה הם שוכני גן העדן, ולנצח יהיו בו. 24 משלם של שני הצדדים (הכופרים והמאמינים), כמו עיוור וחירש (מצד אחד), ושומע (מצד אחר). האם הם שווים זה לזה? הלא תבינו

﴿25﴾ וכבר שלחנו את נוח אל בני עמו (הוא אמר להם): “אני מזהיר אתכם בלשון ברורה

﴿26﴾ אל תעבדו אלא את אללה, (ואם לא) אני מפחד שתקבלו עונש כואב ״

﴿27﴾ אמרו אלה אשר כפרו מבין מנהיגי בני עמו: “אנו רואים שאתה בן אדם כמונו, ואנו רואים כי הלכו בעקבותיך רק העלובים בינינו וחסרי הדעת, ואיננו רואים בכם שום יתרון עלינו ואנו חושבים שאתם משקרים

﴿28﴾ (נוח אמר), “הוי, בני עמי! מה תאמרו אם יש לי הוכחה ברורה מריבוני, והעניק לי רחמים מאתו שנסתרו מכם, האם חושבים אתם שנכפה אותה עליכם ואתם בה מואסים

﴿29﴾ ”הוי, בני עמי! איני דורש מכם הון בעד שליחותי, כי שכרי מאללה, לכן לא אגרש מלפני את אלה שהאמינו שהם עומדים לפגוש את ריבונם. אני רואה שאתם אנשים בורים

﴿30﴾ והוי, בני עמי! מי יעזור לי בפני אללה אם אני אגרש אותם מלפני? האם לא תזכרו

﴿31﴾ ואין אני אומר לכם כי בידי אוצרות אללה, ואינני יודע את הנסתר, ואין אני אומר כי מלאך אני, ואיני אומר על אלה שתבוזו להם כי אללה לא יעניק להם כל טובה. אללה יודע מה שבנפשותיהם. (ואם זאת אעשה), אני אז אהיה מן המקפחים

﴿32﴾ הם אמרו לו: ״ הוי, נוח! התנצחת עמנו והרבית להתנצח, הבא עלינו(את העונש) את שאיימת בו אם אתה צודק”

﴿33﴾ אמר: “אללה יביא אותו עליכם אם ירצה, ואין אתם יכולים לברוח מרצונו

﴿34﴾ ולא תועיל לכם עצתי, אם אללה יחליט לאפשר לכם לתעות בדרך, הוא ריבונכם ואליו (כולם) חוזרים”

﴿35﴾ או שמא אומרים: “הוא בדה אותו”, אמור: “אם בדיתי אותו, הרי רק עלי האחריות לחטאי, אך אני חף מחטאיכם”

﴿36﴾ והושרה לנוח: “מלבד אלה שכבר האמינו, לא יאמין עוד אף אחד מבני עמך, לכן אל תצטער על מעשיהם

﴿37﴾ אז בנה את האונייה בהשגחתנו והשראתנו, ואל תבקש ממני לסלוח לאלה אשר קיפחו, כי הם אכן מוטבעים”

﴿38﴾ וכאשר היה נוח בונה את האונייה, וכשמנהיגים מבני עמו עברו על- פניו הם זלזלו בו, הוא אמר: “כשם שאתם מזלזלים בנו, גם אנו מזלזלים בכם כפי שאתם מזלזלים (בנו)

﴿39﴾ ואתם עומדים לדעת על מי יבוא העונש המשפיל, ועל מי יחול העונש הנצחי”

﴿40﴾ וכאשר באה פקודתנו ומים התחילו להגיח מהתנור, אמרנו(לנוח: “קח אתך אל האונייה זוג מכל מין יחד עם בני ביתך, פרס לאלה שכבר נחרץ גורלם- ואת כל המאמינים”. אך רק מעטים אלה אשר האמינו אתו)

﴿41﴾ (נוח): “עלו אל האונייה, בשם אללה היא תפליג ותעגון, כי ריבוני אכן הוא הסולח והרחום”

﴿42﴾ ובהיות האונייה מהלכת בין גלים גבוהים כהרים, קרא נוח אל אחד מבניו, שלא הצטרף אליהם: “הוי בני! הצטרף אלינו ואל תהיה עם הכופרים”

﴿43﴾ אמר (הבן): “אני אמצא מחסה בהר שיגן עליי מפני המים”. אמר (נוח): “אין מגן היום מן הפסיקה של אללה, אלא רק למי שאללה ירחם עליו”, ואז הפרידו ביניהם הגלים, והיה (בנו) בין הטובעים

﴿44﴾ ואז נאמר: “אדמה! ספגי את המים שלך! שמיים! הפסיקו את הגשם!”, אז פחתו המים והעניין נגמר, (והאונניה) עגנה על הר אל-ג'ודי, ואז נאמר: “אבדו הכופרים!”

﴿45﴾ וקרא נוח אל ריבונו, ואמר: “ריבוני! בני הוא מבני משפחתי, והבטחתך (להציל אותי ובני משפחתי) צדק היא ואתה הטוב בין השופטים”

﴿46﴾ אמר (אללה), “הוי נוח, אין הוא מבני משפחתך, כי זה מעשה שאינו טוב . לכן, אל תשאל אותי מה שאין לך ידיעה עליו, אני מזהיר אותך שלא להיות בין הנבערים”

﴿47﴾ אמר (נוח): “ריבוני! אני מבקש מחסה אצלך מפני שאשאל אותך על אשר לא אדע, ואם לא תסלח לי ותרחם עלי אהיה גם אני מן המפסידים”

﴿48﴾ אז נאמר: “הוי, נוח! לך לשלום! ברכותינו יהיו עליך ועל האומות אשר אתך. אך, לאומות (אחרות) ניתן הנאה רק לזמן מה, ולאחר מכן ננחית עליהן עונש כואב”

﴿49﴾ אלה סיפורי העבר הנסתר, אשר לא ידעתם עליו אתה ובני עמך לפני זה, לכן התאזר בסבלנות, כי העתיד שייך ליראי אללה

﴿50﴾ ואל בני עאד שלחנו את (הנביא) הוד אחיהם, והוא אמר להם: ״ הוי, בני עמי! עבדו את אללה, כי אין לכם אלוה מלבדו, וכי בכפירה שלכם אתם רק משקרים

﴿51﴾ והוי, בני עמי! אין אני דורש מכם גמול (על המסר שאני מעביר לכם), אכן שכרי נמצא אצל מי שברא אותי, הלא תשכילו להביו

﴿52﴾ והוי, בני עמי! בקשו סליחה מריבונכם והתחרטו בפניו בכנות, ואז יוריד לכם מן השמים גשמי ברכה ויוסיף לכם כוח על כוחכם, ואל תתרחקו ותהיו כופרים מכחשים!”

﴿53﴾ אמרו: “הוי הוד! לא הבאת לנו כל הוכחה ברורה, לכן, איננו נוטשים את (עבודת) אלילינו כפי שאתה רוצה, ואיננו מאמינים לך

﴿54﴾ אנחנו רק יכולים להגיד שייתכן שאחד מאלילינו גרם לך להשתגע”. הוד אמר: “אללה הוא העד שלי, והיו עדים גם אתם שאני מתנער מאשר אתם משתפים

﴿55﴾ מלבדו. לכן, התנכלו לי כרצונכם, ואל תתנו לי שהות

﴿56﴾ אני סומך על אללה, ריבוני וריבונכם, שאין ברוא אחד בעולם אשר בו הוא אינו שולט. ריבוני מוביל אל הדרך הישר

﴿57﴾ ואם תתרחקו - אני כבר מסרתי לכם את אשר נשלחתי להביא אליכם, ריבוני יחליף אתכם באנשים אחרים מבלי שתוכלו להפריע לו בכלום. אכן, ריבוני שומר על כל דבר

﴿58﴾ וכאשר באה פסיקתנו(להעניש אותם), חילצנו ברחמינו את (הנביא) הוד ואת כל אלה אשר האמינו עמו וחילצנו אותם מן העונש הכבד

﴿59﴾ והנה, (בני שבט) עאד כפרו באותות ריבונם ולא צייתו לשליחיו, וצייתו לצו כל עריץ וקשה עורף

﴿60﴾ לכן, רדפה אותם קללה בעולם הזה, וביום תחיית-המתים (מחכה להם עונש כבד), אכן (בני שבט) עאד כפרו בריבונם. אין יותר רחוקים מעאד, השבט של הוד

﴿61﴾ ואל(בני עם) ת'מוד (שלחנו) את אחיהם צאלח. והוא אמר: ״ הוי בני עמי! עבדו את אללה, שאין לכם אלוה מלבדו, הוא ברא אתכם מן האדמה, ונתן לכם לחיות בה. לכן בקשו את סליחתו ושובו אליו, כי ריבוני קרוב ועונה (למתפללים אליו)”

﴿62﴾ אמרו, “הוי, סאלח! כבר היית בקרבנו איש חכם ויציב לפני זה, האם אתה אוסר עלינו לעבוד את אשר עבדו אבותינו? יש לנו ספק גדול באשר אתה קורא לנו להאמין בו”

﴿63﴾ אמר: " הוי, בני עמי! הגידו לי: אם יש בידי הוכחה ברורה מריבוני, והוא העניק לי רחמים ממנו, מי יעזור לי נגד אללה אם לא אעשה כמצוותו? אתם רק תוסיפו לאבדון שלי

﴿64﴾ והוי, בני עמי! הנה נאקה של אללה לאות לכם. תנו לה לרעות כרצונה באדמת אללה, ואל תפגעו בה לרעה, אחרת יפגע בכם עונש (כבד) וקרוב!”

﴿65﴾ אך, הם שחטו אותה. ואז אמר: “תיהנו מהחיים שלכם רק לעוד שלושה ימים, אני מבטיח לכם שההזהרה הזאת לא הייתה לשווא”

﴿66﴾ וכאשר באה פסיקתנו (להעניש אותם), חילצנו את צאלח ואת כל אלה שהאמינו עמו מהשפלת אותו היום. וריבונך הוא החזק והעזוז

﴿67﴾ והצווחה נחתה על אלה אשר קיפחו, ואז נהיו לגופות של מתים אשר מוטלים בבתיהם

﴿68﴾ כאילו מעולם לא היו בחיים. בני ת'מוד כפרו בריבונם! ולכן, אבדו בני שבט ת'מוד

﴿69﴾ שליחינו (המלאכים) באו לאברהם עם הבשורות. הם בירכו אותו לשלום, והוא בירך אותם לשלום, ואז הוא מיהר להביא להם עגל שמן צלוי

﴿70﴾ וכאשר ראה שידיהם לא נוגעות בו (באוכל), הופתע מהם והחל לפחד מהם. אבל, הם אמרו לו: “אל תפחד! אנו(מלאכים) נשלחנו אל העם של (הנביא) לוט”

﴿71﴾ אך, אשתו שהייתה עומדת בקרבתם (ושמעה את מה שהם אומרים), צחקה כאשר הם בישרו לה על הולדת יצחק (מפני שהיא הייתה עקרה), ואחרי יצחק את יעקוב

﴿72﴾ היא אמרה: “אוי לי! כיצד אלד אם גם אני וגם בעלי באים בימים? בצדק זה דבר מוזר

﴿73﴾ הם אמרו (המלאכים): “האם יש משהו בלתי אפשרי עבור אללה? רחמי אללה וברכותיו עליכם בני הבית, כי הוא (אללה) מהולל ורב-תפארת”

﴿74﴾ וכאשר נרגע אברהם וניתנה לו הבשורה, הוא המשיך להתנצח עמנו אודות בני עמו של לוט

﴿75﴾ כי אברהם היה סבלן, ומרבה להתפלל אל אללה, ותמיד פונה לאללה

﴿76﴾ הוי, אברהם! עזוב את זה! הנה כבר הגיעה החלטת ריבונך, והעונש מגיע אליהם, ואין לעצור אותו

﴿77﴾ בבואם של שליחינו(המלאכים) אל (הנביא) לוט, בואם היה קשה בעיניו, והיה עליו למעמסה, ואמר: “זה הוא יום קשה”

﴿78﴾ האנשים מבני עמו באו אליו במהירות, והם היו עושים את הרע, אמר להם: ״ הוי בני עמי! הנה בנותיי! הן טהורות יותר עבורכם. יראו את אללה ואל תמיסו עליי קלון ב(התקפת) אורחיי, האין בכם איש שהולך בדרך הישר?”

﴿79﴾ אמרו: “אתה כבר יודע כי אין לנו רצון על בנותיך, ואתה יודע מה רצוננו”

﴿80﴾ לוט אמר: ״ אם רק היה לי הכוח לעצור אתכם או אם יכולתי להיעזר בבעל כוח חזק!”

﴿81﴾ אמרו: “הוי, לוט! אנו שליחי ריבונך, אינם יכולים להגיע אליך! הוצא את בני ביתך בלילה הזה, ואל יביס אחד מכם לאחור, פרס לאשתך, אשר יקרה לה מה שיקרה לאחרים. המועד שלהם הוא בבוקר, האין הבוקר קרוב?”

﴿82﴾ וכאשר ניתן צוונו נגדם, הפכנו את (העיר הזאת) על פיה: מה שעליה אל תחתיה, והורדנו עליה צרורות של אבנים מעופרת

﴿83﴾ אשר מסומנות לפי (הוראות) ריבונך. אכן, עונשם של המקפחים לא היה רחוק (מהם)

﴿84﴾ ואל בני מדין שלחנו את (הנביא) שועיב אחיהם. אמר ״הוי, בני עמי! עיבדו את אללה, כי אין לכם אלוה אחר מלבדו, ואל תרמו במידה ובמשקל, אני רואה כי המצב שלכם הוא טוב , אך אני מפחד כי יבוא עליכם העונש המקיף

﴿85﴾ הוי, בני עמי! היו אמינים במידות ובמשקלים ואל תפחיתו לאנשים מן המגיע להם, ואל תפיצו שחיתות בארץ

﴿86﴾ מה שאללה התיר לכם (מהרווח שמגיע לכם) זה מה שהכי טוב עבורכם, אם אתם אכן מאמינים אמתיים. אך אינני אחראי למה שתעשו

﴿87﴾ אמרו: ״ הוי, שועיב! האם תפילתך מצווה עליך לדרוש מאתנו שנעזוב את אשר עבדו אבותינו, וכי נפסיק לעשות ברכושנו כרצוננו? (והוסיפו בזלזול), האם אתה היחיד בינינו אשר הוא סבלן והולך בדרך הישר?”

﴿88﴾ אמר (שועיב): “הוי, בני עמי! מה תגידו: אם יש לי הוכחה ברורה מריבוני, וגם העניק לי פרנסה טובה מאתו. אינני מבקש להרשות לעצמי את אשר אני מונע מכם לעשות, אלא לתקן במידת האפשר. ולא אצליח אלא רק ב(סיוע) אללה שעליו אני סומך ואליו אני פונה (לעזרה)

﴿89﴾ והוי, בני עמי! אל תתנו להתנגדות שלכם אליי להביא עליכם אסון כאסון שנפל על בני עמו של (הנביא) נוח, או על בני עמו של (הנביא) הוד, או על בני עמו של (הנביא) צאלח, ונוסף לכל זה אנשי (הנביא) לוט אינם רחוקים מכם

﴿90﴾ בקשו סליחה מריבונכם, ופנו אליו בחרטה, כי ריבוני רחום וחומל

﴿91﴾ אמרו: “הוי, שועיב! אין אנו מבינים הרבה ממה שאתה אומר. ואנו רואים שאין לך שום כוח עלינו, ולולא בני משפחתך היינו רוגמים אותך באבנים, ואין לך ערך וכבוד בעינינו.”

﴿92﴾ אמר (שועיב): ״ הוי, בני עמי האם בני משפחתי מוערכים בעיניכם יותר מאללה, עד כדי כך שפניתם עורף למה שהוא ציווה אתכם? ריבוני בקי בכל אשר אתם עושים”

﴿93﴾ הוי, בני עמי! המשיכו לעשות מה שאתם עושים, וגם אני אעשה כרצוני, אך סופכם שתדעו על מי יבוא עונש משפיל ומי הוא הכוזב. חכו וראו מה יקרה לכם, וגם אני מחכה אתכם

﴿94﴾ וכאשר נחת עליהם העונש, חילצנו את (הנביא) שועיב ואת אלה אשר האמינו אתו, ברחמנות מאתנו. אך אלה אשר קיפחו, נחתה עליהם הצווחה, ואז נהיו לגופות של מתים אשר מוטלים בבתיהם

﴿95﴾ (והושמדו) כמו שמעולם לא חיו בבתיהם. האבדון לאנשי עם מדין כפי שאבדו בני העם ת'מוד

﴿96﴾ וכבר שלחנו את משה עם אותותינו ועם הוכחה ברורה

﴿97﴾ אל פרעה ואנשי שלטונו. אך האנשים הלכו אחרי פקודתו של פרעה, ואין דרכו של פרעה ישרה

﴿98﴾ (ולכן פרעה) יצעד בראש בני עמו ביום תחיית-המתים ויובילם אל אש הגיהינום. כמה רע המקום אשר אליו הם ייכנסו

﴿99﴾ וקללה רדפה אותם בעולם הזה, וקללה תרדוף אותם גם ביום תחיית-המתים. כמה נורא מה שהם יקבלו בנוסף למה שקיבלו בעולם הזה

﴿100﴾ זה אשר סיפרנו על מה שקרה לכמה (אנשי) ערים בעבר, חלק מהם עדיין קיימים וחלק מהם הוכחדו

﴿101﴾ אך לא אנחנו קיפחנו אותם, אלא הם קיפחו את עצמם. האלילים שאליהם התפללו לא עזרו להם כלל כאשר בוצע הצו של ריבונך. להפך, הם הוסיפו להם עונש על עונשם

﴿102﴾ כזה הוא העונש של ריבונך כאשר הוא מעניש את אנשי הערים בכפירתם, ועונשו כואב וחזק

﴿103﴾ בזה יש אות לאלה שפוחדים מעונש העולם הבא, ביום שיקובצו כל האנשים לדין, וביום הזה כולם יהיו נוכחים

﴿104﴾ ואיננו מאחרים אותו (את יום הדין) רק עד למועד שנקבע

﴿105﴾ כאשר (יום הדין) יבוא, לא יוכל אדם לדבר בלי לקבל רשות (מאללה), וביניהם יהיו האומללים והמאושרים

﴿106﴾ אולם, האומללים, הם אלה שיהיו באש הגיהינום, בה ינשפו ויזעקו

﴿107﴾ לנצח הם יהיו שם, כל עוד יתקיימו השמים והארץ, אלא אם ירצה ריבונך אחרת. כי ריבונך עושה כרצונו

﴿108﴾ אך, המאושרים הם אלה שיהיו בגן העדן, ולנצח יהיו בו, כל עוד השמים והארץ קיימים, אלא אם ירצה ריבונך אחרת, תהיה זו מתנה שאינה מתכלה

﴿109﴾ שלא יהיה לך ספק בנוגע למה שאלה עובדים. הם אינם עובדים אלא את מה שעבדו אבותיהם לפניהם. אנחנו בוודאות ניתן להם את כל המגיע להם ואיננו מחסירים

﴿110﴾ כבר נתנו למשה את הספר, אך היו בין האנשים חילוקי דעות לגביו, ולולא החלטה קודמת מריבונך, היה שופט ביניהם (בעולם הזה), ואכן, הם בספק ברור

﴿111﴾ ואכן, לכולם ייתן ריבונך את שכרם, כי הוא אשר בקי במה שהם עושים

﴿112﴾ על כן, היה ישר באשר צווית, עם אלה אשר ביקשו סליחה אתך, ואל תתנשאו, כי אללה רואה את כל אשר תעשו

﴿113﴾ ואל תבטחו באלה אשר קיפחו, כדי שלא תפגע בכם האש. אז אין לכם אדון (גואל) מלבד אללה, ולא תינצלו

﴿114﴾ וקיים את התפילה בקצות היום, וחלק מהלילה, כי המעשים הטובים מכפרים על המעשים הרעים. וזו הזכרה לאלה אשר רוצים להיזכר

﴿115﴾ והתאזר בסבלנות, כי שכרם של עושי הטוב לא ילך לאיבוד אצל אללה

﴿116﴾ ולא היו בקרב הדורות שקדמו לכם אנשים שהתנגדו למעשים רעים אשר היו בארץ, אלא מעטים מאלה אשר חילצנו מהם, והמשיכו אלה אשר קיפחו במה שהיו מתענגים בו, ולכן, היו פושעים

﴿117﴾ ולא היה ריבונך מבחיר את הערים בכל חטא, אילו התושבים היו מתקנים את מעשיהם

﴿118﴾ לו רצה ריבונך, היה עושה את כל האנשים אומה אחת, אך הם ימשיכו להיות שונים

﴿119﴾ מלבד חלק אשר עליהם הוא ריחם לשם כך ריבונך יצר אותם. על כן פסק ריבונך: “למלא את הגיהינום מן השדים והאנשים יחד״

﴿120﴾ אנחנו חושפים לפניך הכול על קורות שליחינו אשר קדמו לך כדי לחזק את לבך. ובזאת (בסורה זו) בא אליך הצדק והאזהרה והזכרה למאמינים

﴿121﴾ ואמור לאלה אשר לא האמינו: “עשו כל מה שאתם רוצים, ואנו נעשה כל מה שאנו רוצים

﴿122﴾ וחכו, גם אנו מחכים”

﴿123﴾ לאללה שייכים כל נסתרות השמים והארץ, ואליו יושב כלדבר. לכן, עבוד אותו והיסמך עליו, כי ריבונכם אינו מתעלם ממה שאתם עושים

﴿1﴾ אליף.לאם.רא, אלה הם אותותיו(משפטיו) של הספר הברור(הקוראן)

﴿2﴾ אנו הורדנו אותו קוראן ערבי למען תוכלו להבין אותו

﴿3﴾ אנו נספר לך את הדברים הטובים ביותר על-ידי מה שגילינו לך מהקוראן הזה, אפילו שלפני זה (לפני הקוראן) היית מאלה אשר אינם יודעים

﴿4﴾ כאשר יוסף אמר לאביו: “הוי, אבא! אני ראיתי (בחלום) אחד-עשר כוכבים ואת השמש והירח, ראיתי אותם לי סוגדים”

﴿5﴾ אמר: “הוי, בני! אל תספר את אשר חלמת לאחיך כדי שלא יתכננו מזימות עדך. כי השטן הוא אויב גלוי לאנשים

﴿6﴾ וכך בוחר בך ריבונך ומלמדך לפרש את החלומות שאחרים יראו, וישלים את חסדו עליך ועל משפחת יעקוב, כפי שהשלים את חסדו על אבותיך, אברהם ויצחק לפניך. ואכן ריבונך יודע הכול וחכם מכול.”

﴿7﴾ בסיפור של יוסף ואחיו יש אות (ולקח) לשואלים

﴿8﴾ וכאשר אמרו: “יוסף ואחיו(בנימין) אהובים על אבינו יותר מאתנו, למרות שאנו הרבים והחזקים. זה ברור שאבינו טועה לחלוטין

﴿9﴾ (לכן, הבה) נהרוג את יוסף או שנשליך אותו לארץ רחוקה, ואז אהבת אביכם תופנה רק אליכם ונהיה אנשים מצליחים יותר בלעדיו”

﴿10﴾ אמר אחד מהם: “אל תהרגו את יוסף, והשליכו אותו למעמקי בור, ייתכן שאחת השיירות תמצא אותו, אם בכל זאת רוצים לעשות

﴿11﴾ אמרת ״הוי, אבינו! מדוע אינך בוטח בנו על (חיי) יוסף? שהרי לסוכתו אנו דואגים

﴿12﴾ שלח אותו עמנו מחר, הוא ישחק וישמח ואנו נשמור עליו”

﴿13﴾ אמר (יעקוב): "אני אדאג מאוד אם תיקחו אותו עמכם, ואני מפחד שהזאב יטרוף אותו כשאתם לא תשימו אליו לב”

﴿14﴾ אמרו: “אם יאכל אותו הזאב בעוד אנו רבים וחזקים, יהיה זה כישלון גדול עבורנו”

﴿15﴾ וכאשר לקחו אותו, ולאחר שתכננו להשליכו לתוך הבור, אמרנו לו: “עוד תזכיר להם את המעשה הזה בלי שהם ירגישו”

﴿16﴾ וחזרו אל אביהם בערב בוכים

﴿17﴾ אמרו: "הוי, אבינו! אנו הלכנו להתחרות בינינו והשארנו את יוסף ליד כלינו, ואז אכל אותו הזאב, אך אתה לא תאמין לנו למרות שאנחנו אומרים את הצדק ״

﴿18﴾ והביאו את הבגדים של יוסף ועליהם דם מזויף. אמר (יעקוב): “הנפש שלכם הדיחה אתכם לעשות משהו מרושע! אך עליי להיות סבלן, ואללה יעזור לי על אשר תיארתם לי”

﴿19﴾ והגיעה שיירה, ושלחו אחד מהם לשאוב מים. וכאשר הוא הוריד את הדלי שלו הוא קרא: “איזו בשורה! מצאתי נער בבור!” והם הסתירו אותו בתוך הסחורה שלהם, אך אללה ידע היטב מה הם עושים

﴿20﴾ ומכרו אותו בעבור סכום זעום, בעבור מטבעות ספורים, וכה מעט הם העריכו אותו

﴿21﴾ האיש ממצרים אשר קנה אותו אמר לאשתו: “התייחסי אליו בכבוד, כי אולי הוא יועיל לנו או שנאמץ אותו כבננו”. וכך ביססנו את יוסף בארץ, כדי ללמד אותו לפרש אירועים. לאללה יש שלטון על הכול, ואולם רוב האנשים אינם יודעים זאת

﴿22﴾ וכאשר גדל (יוסף) ונהיה חזק הענקנו לו חכמה ודעת. אכן, כך נגמול למיטיבים

﴿23﴾ זאת (אשת השר הראשי של פרעה) אשר היה בביתה ניסתה לפתות אותו, ונעלה את הדלתות, ואמרה: “בוא אלי”. הוא אמר: “ישמור אותי אללה! אדוניי התייחס אליי בצורה מכובדת, וכי לעולם לא יצליחו המקפחים ״

﴿24﴾ והיא חשקה בו, ואולי היה חושב להתמסר אליה אלמלא ראה את אות ריבונו. עשינו זאת כדי להרחיק את הרעה ואת התועבה ממנו. כי היה מעבדינו הנאמנים

﴿25﴾ והוא רץ לקראת הדלת לברוח, אבל היא רצה אחריו לתפוס אותו, ואז היא קרעה את חולצתו מאחור. שניהם מצאו את בעלה מחכה ליד הדלת. אמרה: “מה דינו של מי שרצה לעשות מעשה תועבה עם אשתך, אם לא מאסר או עינוי כואב?”

﴿26﴾ אמר: “היא ניסתה לפתות אותי”, ועד מבני ביתה העיד: “אם חולצתו קרועה בחלקה הקדמי, הרי היא צודקת והוא מהמשקרים

﴿27﴾ אך אם חולצתו קרועה בחלקה האחורי, הרי היא משקרת והוא מהצודקים”

﴿28﴾ וכאשר ראה (בעלה) כי חולצתו קרועה מאחור, אמר: ״ זה מהמזימות שלכן, ואכן המזימות שלכן נוראיות

﴿29﴾ יוסף, אל תשים לב לזה, ואת, בקשי סליחה על חטאייך, מפני שאכן היית מהחוטאים”

﴿30﴾ ואמרו נשים בעיר: “אשת השר הראשי(של פרעה) חשקה במשרת שלה ורצתה לפתות אותו, אנו רואות שהיא בטעות ותעייה ברורה”

﴿31﴾ וכאשר היא שמעה על דברי הרכילות שלהן, היא הזמינה אותן, והכינה להן מקום ישיבה נוח, ונתנה סכין ביד כל אחת, ואמרה: “צא אליהן”. וכאשר הנשים ראו את יוסף נדהמו מיופי מראהו עד כי חתכו את ידיהן, ואמרו: “ישמרנו אללה! אין זה בן־אדם. אין זה אלא מלאך אציל”

﴿32﴾ אמרה: “הנה הוא זה אשר גיניתן אותי בגללו. אמנם רציתי לפתות אותו, אך הוא כבש את יצרו. ובכן, אם הוא לא יעשה מה שאני דורשת ממנו, הוא בטוח ייכלא ויושפל”

﴿33﴾ אמר: “ריבוני! המאסר טוב לי ממה שהן מזמינות אותי לעשות, ואם לא תרחיק ממני את מזימותיהן, אכנע ואהיה בין הנבערים!”

﴿34﴾ ונענה לו ריבונו, והרחיק ממנו את מזימתן, כי הוא השומע והיודע הכול

﴿35﴾ ואז, למרות שהם ראו את הסימנים (שהוא חף מפשע), הם החליטו לכלוא אותו לזמן־מה

﴿36﴾ ונכנסו אתו אל בית-הסוהר שני בחורים צעירים. אמר אחד מהם: “אני ראיתי(בחלומי) שאני סוחט ענבים לעשות יין”, והאחר אמר: ״ אני ראיתי (בחלום) שאני נושא לחם על ראשי ועוף אוכל ממנו ״. (שניהם אמרו): " הודע לנו את פירוש החלום, אנו רואים שאתה מהמיטיבים”

﴿37﴾ אמר: “כל מזון שנקבע מהאל כחלקכם, באפשרותי להסביר לשניכם את מהותו לפני הגיעו אליכם. זה הוא מה שלימדני ריבוני, כי אני נטשתי את הדת של אנשים אשר אינם מאמינים באללה, והם בעולם הבא אכן כופרים

﴿38﴾ והאמנתי בדת אבותיי, אברהם, יצחק, ויעקוב, ואסור היה לנו לשתף עם אללה אף אליל. זה החסד של אללה עלינו ועל כל האנשים, ואולם רוב האנשים לא יכירו טובה

﴿39﴾ הוי, חבריי! בכלא, האם עבודת אלילים מפוזרים טובה יותר מעבודת אללה, האחד והכול יכול

﴿40﴾ מה שאתם עובדים מלבדו אינם אלא שמות שאתם ואביכם קראתם להם בלי כל רשות מאללה. השלטון בידי אללה לבדו, והוא ציווה שלא תעבדו זולתו, זו הדת המדויקת, אך רוב האנשים אינם יודעים

﴿41﴾ הוי חבריי בכלא, אכן, אחד משניכם עתיד להגיש יין לאדונו, והשני ייצלב והציפורים יאכלו מראשו. כבר נחרץ הדבר אשר שאלתם עליו”

﴿42﴾ אז אמר לאחד שחשב שהוא יינצל: “הזכר אותי בפני אדונך”. אך השטן גרם לו לשכוח להזכיר אותו בפני אדונו, והוא (יוסף) נשאר בבית-הסוהר למשך כמה שנים

﴿43﴾ ואמר המלך: “(בחלום) ראיתי שבע פרות שמנות, והנה שבע פרות רזות אוכלות אותן, ושבע שיבולים ירוקות ושבע שיבולים יבשות. הוי, אנשים נכבדים! תנו דעתכם על אשר ראיתי, אם אתם יכולים לפרש חלומות”

﴿44﴾ הם אמרו: “אלה חלומות מבלבלים, ואין אנו יודעים לפרש חלומות כאלה”

﴿45﴾ והאחד מהשניים אשר ניצל, נזכר (ביוסף) אחרי זמן מה, ואמר: “אני אודיע לכם את פשרו, תנו לי ללכת (אל יוסף)”

﴿46﴾ (אמר לו): “הוי, יוסף הצדיק! מה דעתך על שבע פרות שמנות הנאכלות משבע (פרות) רזות, ושבע שבולים ירוקות לצד שבע שיבולים יבשות. אמור לי כדי שאוכל לחזור לאנשים כדי שידעו”

﴿47﴾ אמר: “שבע שנים אתם זורעים כרגיל, אך את מה שתקצרו תאחסנו, מלבד כמות קטנה אשר ממנה תאכלו

﴿48﴾ אחריהן יבואו שבע שנים קשות שתאכלנה (שתצרכו במהלכן) את כל מה שחסכתם פרס לכמות קטנה אשר אותה תשמרו

﴿49﴾ אז תבוא שנה שבה יירד גשם, ובה יהיה שפע בפרי”

﴿50﴾ ואמר המלך: “הביאו אותו אליי!”. כאשר בא השליח אל יוסף, אמר יוסף: “חזור אל אדונך ושאל אותו על הנשים אשר חתכו את ידיהן. אכן, ריבוני יודע את מזימותיהן”

﴿51﴾ אמר: ״ מה הייתה כוונתכן ברכילותכן על יוסף?”, אמרו: “חלילה לנו מאללה! אין אנו יודעות עליו כל רע”. אז אמרה אשת השר הראשי(של פרעה): “עתה ייצא הצדק לאור, אני ניסיתי לפתות אותו, והוא אכן מהצדיקים

﴿52﴾ ״ כדי שיידע כי לא בגדתי בו בסתר, וכי אללה לא ידריך את תחבולת הבוגדים”

﴿53﴾ ואינני מזכה את עצמי, כי היצר של האדם מדיח אותו לעשות את הרע, פרס לאשר עליו ירחם ריבוני. כי ריבוני הוא הסלחן והרחום

﴿54﴾ ואמר המלך: “הביאו אותו אליי ואקח אותו לעצמי ״. וכאשר הוא בא, המלך אמר לו: “הנך מהיום תשכון אתנו, ואמין בשבילנו”

﴿55﴾ אז אמר: ״ מנה אותי אחראי למאגרי הארץ, כי אני שומר מסור ובעל ידע רב”

﴿56﴾ וכך ביססנו את מעמדו של יוסף בארץ, להתהלך בתוכה בכל מקום אשר ירצה, וכך נעניק רחמינו לאשר נרצה ולא נגרע משכרם של המיטיבים

﴿57﴾ ואולם גמול העולם הבא טוב יותר לאלה אשר האמינו והיו יראים (מאללה)

﴿58﴾ והאחים של יוסף הגיעו והציגו את עצמם לפניו, הוא הכיר אותם, אך הם לא הכירו אותו

﴿59﴾ אולם לאחר שסיפק להם את צורכיהם, אמר: “הביאו אליי את אחיכם מצד אביכם. הלא תראו כי אני מעניק את המידה במלואה, וכי אני המועדף שבמארחים

﴿60﴾ ואם לא תביאו אותו אליי, לא תהיה לכם עוד תבואה מאתי ולא תוכלו להגיע אלי יותר”

﴿61﴾ הם אמרו: “ננסה לשכנע את אביו לשלוח אותו אתנו, ואכן נעשה כמיטב יכולתנו!”

﴿62﴾ ואמר (יוסף) למשרתיו: “שימו את כספם באמתחותיהם למען ימצאוהו בשובם למשפחותיהם, אולי יחזרו”

﴿63﴾ וכשחזרו אל אביהם הם אמרו: “הוי, אבינו! נמנע המזון מאתנו, על כן לח עמנו את אחינו למען נביא סחורה. ואנו עליו שומרים”

﴿64﴾ אמר (יעקוב): “האוכל להאמין לכם שתשמרו עליו כשם שהאמנתי לכם שתשמרו על אחיו לפני זה? אללה הוא הטוב שבשומרים והוא הרחום שברחומים”

﴿65﴾ וכאשר פתחו את אמתחותיהם, והנה מצאו שכספם הוחזר אליהם. והם אמרו: “הוי, אבינו! מה עוד נבקש! הנה כספנו הוחזר אלינו, ונוכל לפרנס את משפחותינו, ונשמור על אחינו, ונקבל משא טוב יותר, מה שהבאנו כעת זה רק מעט.”

﴿66﴾ אמר: “אני לא אשלח אותו אתכם אלא לאחר שתתחייבו בשבועה לפני אללה שתחזירו אותו אליי, אלא אם כן לא תוכלו להגן אפילו על עצמכם”. וכאשר נשבעו לו, אמר: “אללה מפקח על אשר הסכמנו”

﴿67﴾ ואמר: “הוי, בניי! אל תכנסו משער אחד אלא משערים שונים, אינני יכול לעזור לכם בכלל בפני (גורל) אללה. כי ההחלטה בידו, ועליו אסמוך, ועליו יישענו הנסמכים”

﴿68﴾ וכאשר נכנסו כפי שאמר להם אביהם, ואכן לא הייתה להם שום יכולת בפני (גורל) אללה. זו הייתה רק משאלה בלב של יעקוב אשר הוא הביע. הוא היה בעל ידע אשר הענקנו לו, אבל רוב האנשים אינם יודעים

﴿69﴾ כאשר (האחים) נכנסו אל יוסף, הוא קיבץ אליו את אחיו(בנימין), אמר לו: “אכן, אני אחיך, אך אל תצטער על אשר הם היו עושים”

﴿70﴾ ולאחר שסיפק את צורכיהם במזון, הוא הניח את כוס המשקל באמתחת אחיו. אז כרוז קרא: “אתם אנשי השיירה! גנבים אתם!”

﴿71﴾ אמרו ופנו אליהם: “ומה אבד לכם?”

﴿72﴾ אמרו: “אבד לנו הגביע של המלך, ומי שיחזיר אותו יקבל משא של גמל נוסף, וזה באחריותי ״

﴿73﴾ אמרו (האחים): “אנו נשבעים באללה! ואתם כבר יודעים כי לא באנו להשחית בארץ וכי אין אנו גנבים”

﴿74﴾ אז אמרו(אנשיו של יוסף): “ומה הוא עונשו של הגנב, אם אתם משקרים?”

﴿75﴾ אמרו (האחים): “העונש המגיע לזה שבאמתחתו תימצא הגניבה, זה שהוא יהיה לעבד, כך אנו מענישים את המקפחים”

﴿76﴾ אז הוא התחיל (לחפש) באמתחות של אחיו לפני שחיפש (באמתחת) של אחיו, ולבסוף הוציא אותו (הגביע) מאמתחתו של אחיו(בנימין), אכן הדרכנו את יוסף אל התחבולה הזאת, משום שלא היה ביכולתו לפי דין המלך לקחת את אחיו בלי סיבה, אלא אם ירצה אללה. אנחנו מעלים בדרגות את אשר נרצה, ומעל כל איש דעת מצוי מי שהוא בעל דעת בקי ממנו

﴿77﴾ ואז אמרו האחים: “אם הוא גנב אז בסח גם אחיו (יוסף) גנב לפניו!”. יוסף(שמע אותם, אך) שמר זאת בליבו ולא העיר להם על כך, ואמר: (בליבו), “המעמד שלכם הוא הרבה יותר גרוע ממה שאתם אומרים ואללה יודע יותר ממה אשר אתם מתארים”

﴿78﴾ אז אמרו (האחים): ״ כבוד השליט! יש לו אב זקן וישיש, על כן קח לך אחד מאתנו במקומו, רואים אנו כי אתה איש רב חסד”

﴿79﴾ אמר: “ישמרנו אללה! לא ניקח אלא את זה אשר אצלו מצאנו את חפצנו, אחרת אנו נהיה מקפחים ״

﴿80﴾ לאחר שהם איבדו תקווה מזה, הם התייעצו ביניהם. אמר האח הגדול שבהם: “אתם יודעים כי אביכם קיבל מכם התחייבות בשמו של אללה, וכבר קודם לא קיימתם את הבטחתכם כלפי יוסף. לכן אני לא אעזוב את הארץ הזאת עד שירשה לי אבי, או עד אשר יצווה אותי אללה, כי הוא הטוב שבשופטים

﴿81﴾ שובו אל אביכם והגידו לו, הוי אבינו! בנך אכן גנב, ורק על אשר ידענו נעיד ואין אנו יודעים את הנסתר

﴿82﴾ ושאל את אנשי העיר אשר היינו בה ואת אנשי השיירה אשר באנו בה. אנו אכן אומרים את הצדק!”

﴿83﴾ אמר: “לבכם השיאכם לעולל דבר-מה. עלי להתאזר בסבלנות, ויתכן שאללה יחזיר את כולם אליי, כי הוא היודע והחכם”

﴿84﴾ ואז התרחק מהם (והרהר): “יגוני גדול ביותר על אובדנו של יוסף”. העיניים שלו חשכו מרוב עצב, והוא כולו התמלא בצער ויגון

﴿85﴾ אמרו: “באללה! האם לא תפסיק להזכיר את יוסף עד שייגמר לך הכוח או תמות?”

﴿86﴾ אמר להם: “אני רק מתלונן על צערי ויגוני לאללה, אללה גרם לי לדעת דברים שאינכם יודעים”

﴿87﴾ “הוי, בניי! לכו ובקשו לגלות ידיעות על יוסף ועל אחיו, ואל התייאשו מן הרחמנות של אללה, כי רק אנשים כופרים מתייאשים מהרחמנות של אללה”

﴿88﴾ וכאשר נכנסו אליו (אל יוסף) אמרו: “הוי כבוד השליט! מצוקה פגעה בנו ובבני ביתנו, והבאנו מעט כסף, תן לנו בבקשה מידת מזון מלאה או עשה צדקה עמנו, כי אללה גומל לנותני צדקה”

﴿89﴾ (יוסף) אמו להם: “האם אתם זוכרים את מה שעשיתם ליוסף ולאחיו בהיותכם נבערים?”

﴿90﴾ הם אמרו: “האם אתה בצדק יוסף!”, אז הוא אמו להם: “אכן, אני יוסף וזה אחי, אללה העניק לנו חסד הצדק הוא שאללה לא יגווע מהגמול של המכזיבים”

﴿91﴾ הם אמרו: “באללה! אכן אללה רומם אותו מעלינו, ואנו אכן היינו חוטאים”

﴿92﴾ אמו: “היום אין אשמה עליכם, ואללה יסלח לכם, כי הוא הרחום ברחומים

﴿93﴾ קחו את חולצתי זו והניחוה על פני אבי וכן יאירו עיניו, אחו כן הביאו את כל בני ביתכם”

﴿94﴾ כאשר יצאה השיירה, אמו אביהם: “אולי תחשבו שאני מדמיין, אן בוודאות הרחתי את הריח של יוסף..”

﴿95﴾ אמרו: “באללה! עדיין אכן אתה שקוע בטעותך הקודמת”

﴿96﴾ כאשר הגיעה הבשורה הטובה והניחו את החולצה של יוסף על פניו(של יעקוב), הוא שב לראות, ואז אמר: “הלא אמרתי לכם, כי אני יודע מאללה את אשר אינכם יודעים?!”

﴿97﴾ הם אמרו: ״ הוי, אבינו! בקש למעננו סליחה מאללה על חטאינו, כי אכן היינו חוטאים”

﴿98﴾ אמו: “אבקש מריבוני לסלוח לכם, כי הוא הסולח והרחום”

﴿99﴾ וכאשר הם נכנסו אל יוסף, הוא קיבץ אליו את הוויו ואמו להם: “היו ברוכים במצרים, אם ירצה אללה”

﴿100﴾ ואז הוא העלה את הוריו על כיסא הכבוד וכולם סגדו לו. ואמר “אבא! הנה פשר חלומי, ריבוני הגשים אותו, הוא עשה אתי חסד כאשר הוא שחרר אותי מבית הסוהר, והביאו אתכם אליי מן המדבר, לאחר שהשטן גרם פירוד ביני לבין אחיי, כי ריבוני המיטיב והעושה חסד למי שהוא רוצה, והוא היודע והחכם

﴿101﴾ ריבוני! אתה הענקת לי מלכות ולימדתני את פשר החלומות. אתה בורא השמים והארץ, והאדון שלי בעולם- הזה ובעולם-הבא. הבא עליי את המוות בעודי מוסלם (מתמסר), וצרפני אל הישרים”

﴿102﴾ זהו אחד מן המקרים הנסתרותם אשר אנו מגלים לך (מוחמד), שהרי לא היית איתם כאשר הם החליטו לעשות את מה שעשו וכשהם תכננו את המזימה

﴿103﴾ אך רוב האנשים אינם מאמינים אפילו אם תשקוד

﴿104﴾ ואין אתה מבקש גמול מהם על כך, שהרי זה (הקוראן) הוא הזכרה לכל העולמים

﴿105﴾ רבים הם האותות שבשמים ובארץ אשר הם רואים כל הזמן אך פונים להם עורף

﴿106﴾ לא יאמינו רבים מהם באללה אלא כשהם משתפים (אלילים)

﴿107﴾ האם הם בטוחים שהעונש חובק הכול של אללה לא ינחת עליהם? או שלא תבוא עליהם השעה (יום הדין) בהפתעה, מבלי שהם ירגישו

﴿108﴾ אמור: “זה הוא השביל שלי! אני קורא להאמין באללה! ועל בסיס של הוכחה ברורה, אני ואלה שהולכים אחרי השבח לאללה! ואין אני מבין המשתפים (עבודה זרה)!”

﴿109﴾ ולא שלחנו לפניך אלא גברים מקרבכם אשר השרינו עליהם השראה. האם לא יתהלכו בארץ לראות מה היה סופם של אלה שקדמו להם? והעולם הבא טוב יותר ליראים, האם לא תשכילו להבין

﴿110﴾ כאשר שליחינו איבדו תקווה וחשבו שנאמר להם כי הם משקרים, הגיעה אליהם ישועתנו, חילצנו את כל מי שרצינו (מהצדיקים), אך לא חסכנו את עונשנו מהאנשים הכופרים המכחשים

﴿111﴾ בסיפורם היה טמון לקח לבעלי תבונה. אין הם סיפורים שאפשר לבדותם, אלא אישור לספרי הקודש הקודמים, וביאור כל העניינים החשובים, והדרכה, ורחמים לאנשים אשר יאמינו

﴿1﴾ אליף.לאם.מים.רא, אלה הם אותותיו (משפטיו) של הספר (הקוראן), וזה אשר הורד אליך מריבונך הוא הצדק, אבל רוב האנשים אינם מאמינים

﴿2﴾ אללה הוא אשר רומם את השמים ללא תמיכה הנראית לעין, ולאחר מכן הוא עלה בפאר על כס המלכות. הוא קבע שהשמש והירח ינועו במסלוליהם לזמן מוגדר. הוא מתכנן את הצווים כולם ומבהיר לכם את האותות למען תהיו בטוחים בפגישת ריבונכם (ביום הדין)

﴿3﴾ והוא שסח את הארץ ואז הציב עליה הרים גבוהים, והזרים בה נהרות, יצר לכם פרי, מכל פרי שני מינים, והוא עוטה על היום את הלילה. בכל זה יש אותות לאנשים מבינים

﴿4﴾ ובארץ עשה קטעים סמוכים זה לזה (אבל שונים זה מזה), ובכל הארץ עשה כרמים של ענבים ודגנים ודקלים דומים ושונים, שכולם מקבלים השקיה מאותם המים. אומנם אנו מבדילים ביניהם בטעם וריח, ובזה אותות לאנשים שישכילו להבין

﴿5﴾ אם אתה מתפלא, התפלא על מה שהם אומרים: “האם אחר היותנו עפר ניווצר מחדש?” אלה אשר כפרו בריבונם. ואלה, כבלים יונחו על צוואריהם (ביום הדין), ואלה הם בוודאות שוכני האש (בגיהינום), ולנצח ישכנו בה

﴿6﴾ הם מבקשים ממך להחיש (להם) את הרעה לפני הטובה. וכבר היו לפניהם עמים שכפרו וקבלו עונש. ריבונך סולח לבני אדם למרות היותם מקפחים, אך ריבונך גם מעניש בחומרה

﴿7﴾ אומרים אלה אשר כפרו: “למה לא הורד לו נס מריבונו?”, אך אתה רק מזהיר, ולכל אומה יש מדריך

﴿8﴾ אללה יודע מה ברחמה של כל אישה, והוא יודע על כל שינוי בתקופת ההיריון. וכל דבר אצלו לפי מידה מדויקת

﴿9﴾ הוא היודע את הנסתר ואת הגלוי, והוא הכביר והנעלה

﴿10﴾ בעיניו (של אללה) כולכם שווים, מי שמסתיר סוד או מגלה אותו, וזה המסתתר בחשיבת הלילה או מתהלך לאור

﴿11﴾ יש לו שומרים מלפניו ומאחוריו, והם משגיחים עליו לפי הצו של אללה. אללה לא ישנה את המצב של אנשי קהילה אלא אם ישנו הם את מה שבליבם. ואם אללה ירצה לבחון עם בצרה, אין מי שיכול לעצור אותו, כי אין להם (הכופרים) אדון מלבדו

﴿12﴾ הוא המראה לכם את הברק, וכך מעורר בכם פחד (מהעונש) ותקווה (לגשמי ברכה), והוא יוצר את העננים הכבדים המלאים במים

﴿13﴾ הרעם משבח אותו ומהללו, וכן המלאכים, בשל יראתם מפניו. הוא שולח את סופות הברקים, לפגוע במי שירצה, אולם הכופרים מתווכחים(עם הנביא מוחמד) על אללה אשר אין לו מתחרה בגבורתו

﴿14﴾ הקריאה הצודקת שייכת לו בלבד, ואלה אשר קוראים (לאלילים שונים) מלבדו, לא ייענו להם כלל. דומים הם למי שמושיט את כפות ידיו אל המים להביאם אל פיו, אך הם לא יגיעו אליו, כי קריאת הכופרים היא רק בתעייה ברורה

﴿15﴾ כל אשר בשמיים ובארץ סוגד לאללה, מרצון או שלא מרצון, וכך גם עושים הצללים שלהם בוקר וערב

﴿16﴾ אמור: “מי הוא ריבון השמים והארץ?”, אמור: “אללה!”. אמור: “ובכל זאת לקחתם לכם אדונים מלבדו, שאינם יכולים להועיל או להרע אפילו לעצמם.” אמור: “האם העיוור והרואה הם שווים? או החושך והאור? או שהם לקחו לעצמם שותפים (זולת אללה) אשר בראו כמו שאללה בורא, לכן אינם יכולים להבחין בין בריאת אללה לבריאת (השקר של) אליליהם?” אמור: “אללה בורא כל דבר והוא האחד והיחיד והמכניע”

﴿17﴾ הוא הוריד מהשמיים מים אשר מילאו את הנחלים וגרמו להם לשפוע, כל אחד לפי מידתו, והזרם נשא קצף רב. קצף כמו זה אשר עולה ממתכת אשר יתיכו באש למען עשות תכשיטים וכלים. לזאת ימשיל אללה את הצדק וההבל, הקצף ייעלם, אך המועיל לאנשים יישאר בתוך האדמה. כך נותן אללה משלים

﴿18﴾ לאלה אשר נענים לריבונם שפע של טוב . אך אלה אשר לא ייענו לו, גם אם יהיה ברשותם ארץ ומלואה ועוד כפל כפליים, הם יהיו מוכנים לשלם את זה כדי לפדות את עצמם ביום הדין, כי חשבונם יהיה קשה מאוד, ובגיהינום יהיה משכנם, וכמה נורא הוא המשכן שם

﴿19﴾ היודע כי מה שהורד אליך(הקוראן) מעם ריבונך הוא אמת, האם (משלו כמשל) העיוור? אמנם רק בעלי-בינה יבינו

﴿20﴾ הם אלה המקיימים את הברית עם אללה, ואינם מפירים את התחייבותם

﴿21﴾ ואלה המחזקים את הקשר, אשר אללה ציווה לחזק, והיראים מריבונם, ומפחדים מחשבון סופי חמור

﴿22﴾ ואלה המתאזרים בסבלנות כדי לרצות את פני ריבונם, ומקיימים את התפילה, והתורמים ממה שהענקנו להם בסתר ובגלוי, והודפים את הרעה בטובה- לכל אלה הגמול והאושר הסופי בעולם הבא

﴿23﴾ הם ייכנסו אל גני העדן הנצחיים, הם וכל הישרים מבין אבותיהם, ורעיותיהם, וילדיהם, המלאכים ייגשו אליהם מכל עבר ויברכו אותם

﴿24﴾ ”שלום עליכם! על אשר הייתם בחייכם בעלי סבלנות, מה טוב ומה נעים הגמול הסופי שלכם”

﴿25﴾ אולם אלה המפירים את הברית אשר כרתו עם אללה, והקוטעים כל קשר אשר ציווה אללה לחזק ומפיצי השחיתות בארץ, עליהם תיפול הקללה, ולהם המשכן הסופי הגרוע ביותר

﴿26﴾ אללה מפרנס ביד רחבה או בהפחתה את מי שירצה. ונהנו מהעולם הזה, אך חיי העולם הזה הם רק הנאה חולפת לעומת העולם הבא

﴿27﴾ ואומרים אלה אשר כפרו: “לו היה יורד לו נס מריבונו?” אמור: “אללה מוליך שולל את מי שהוא רוצה, ומדריך אליו את מי שהוא רוצה.”

﴿28﴾ אלה אשר האמינו והלב שלהם מצא בטחון בזכר (באמונה ב) אללה. כי אכן הלב יכול לחוש ביטחה בזכר (באמונה ב) אללה

﴿29﴾ אלה אשר האמינו ועושי הטובות, יהיה גמול טוב להם, וכמה טובה השיבה (לגן העדן)

﴿30﴾ כמו כן, שלחנו אותך (מוחמד) אל אומה אשר לפניה חלפו אומות אחרות, למען תקרא בפניהם את אשר הורדנו אליך (הקוראן), אך למרות זאת הם כופרים ברחמן. אמור: “הוא ריבוני, שאין אלוה זולתו, ועליו אני סומך, ואליו אני פונה”

﴿31﴾ ואפילו אם היה קוראן אשר מפניו הרים זזים ממקומם, ואשר היה גורם לארץ להתבקע, או היה גורם למתים לדבר (גם אז הכופרים לא יאמינו). אבל כל הדברים נתונים בסמכותו של אללה, האין אלה אשר האמינו יודעים כי אילו רצה אללה, היה מדריך (לאמונה) את האנשים כולם? אסונות לא יחדלו להכות באלה אשר כפרו או ליפול בקרבת בתיהם, בגלל מעשיהם הנבזים, עד אשר תתקיים הבטחת אללה. אללה לא יפר הבטחה

﴿32﴾ וכבר לפניך זלזלו בשליחים, ואני נתתי שהות לאלה אשר כפרו, אך לבסוף הכיתי בהם, וכה נורא היה העונש

﴿33﴾ ובכן, האם יש מישהו ראוי יותר מאשר זה אשר משגיח על כל נשמה? ובכל זאת הם המציאו שותפים לאללה. אמור: “קראו בשמותיהם! או שאתם מודיעים לאללה על מה שאינו יודע בארץ? או לחינם אתם מדברים?”. המזימות של אלה אשר כפרו נראות להם בעין(יפה), והם המשיכו להימנע מללכת בדרך הישר. ומי שאללה מוליך שולל, אין לו אף מדריך

﴿34﴾ הם ייענשו בעולם הזה, והעונש של העולם הבא קשה יותר, ולא יהיה להם שום מגן מפני אללה

﴿35﴾ זהו משל גן העדן אשר הובטח ליראים: נהרות זורמים מתחתיו, ופריו וצלליו מצויים בו לעולם. זה גמול אלה היראים, ואולם גמול הכופרים הוא האש (בגיהינום)

﴿36﴾ ואלה אשר נתנו להם את הספר (מבין הנוצרים והיהודים, אלה שהאמינו בך) שמחים באשר הורד אליך (הקוראן), אך הכופרים (מבין אנשי הספר) מתנכרים לחלק ממנו. אמור: “צוויתי לעבוד רק את אללה ולא לצרף לו שותפים. אליו אני מתפלל, ואליו אני אחזור”

﴿37﴾ כמו כן הורדנו אותו (הקוראן) בערבית כמקור לדיני משפט, לכן אם תנהג לפי נטיית לבם לאחר כל הדעת שהוענקה לך, לא יהיה לך עוזר ולא מגן מפני אללה

﴿38﴾ וכבר שלחנו שליחים לפניך, ונתנו להם בנות-זוג וילדים, ואין שליח שיכול להביא אות בלי רשותו של אללה. לכל תקופה יש את ספר ההשראה שלה

﴿39﴾ מוחק אללה מה שירצה ומאשר מה שהוא רוצה, כי אצלו מקור כל המצוות

﴿40﴾ בין אם נראה לך חלק מהעונש אשר הועדנו, ובין אם תמות לפני זה, עליך רק להכריז, ואנחנו נערוך את החשבון

﴿41﴾ האם אין הם רואים כי אנו באים אל הארץ ומצרים את גבולותיה? אללה שופט, ואין מי שיתעד למשפטו, והוא מהיר בעריכת הדין והחשבון

﴿42﴾ וכבר תכננו אלה אשר היו לפניהם, אך אללה הוא השולט בכל מזימות (הכופרים) ומבטלן. הרי הוא יודע מה מבצעת כל נפש, והכופרים עוד ידעו למי יהיה הגמול הטוב (ביום הדין)

﴿43﴾ אומרים אלה אשר כפרו: ״ אינך שליח מאללה!”, אמור: “די באללה כעד ביני ובינכם, ודי באלה אשר יש להם ידע מהספר ״

﴿1﴾ אלף.לאם.ראא. זה הספר (הקוראן) אשר הורדנו אליך (מוחמד) כדי שתוציא את האנשים מן החושך אל האור ברשות ריבונם, אל השביל של העזוז והמהולל

﴿2﴾ אללה אשר לו כל אשר בשמים ואשר בארץ. אבוי לכופרים מן העונש הקשה

﴿3﴾ אלה המעדיפים את חיי העולם הזה על פני העולם הבא, ודוחים (אנשים) מהשביל של אללה, ורוצים שהדת של אללה תהיה עקומה. כל אלה (שקועים) בטעות חמורה

﴿4﴾ ולא שלחנו שליח אלא כזה אשר מדבר בלשון עמו כדי שיבהיר להם את שליחותו. אללה מתעה את מי שהוא רוצה ומדריך את אשר ירצה, כי הוא העזוז והחכם

﴿5﴾ וכבר שלחנו את משה עם אותותינו, (וצווינו עליו): “הוצא את עמך מהחושך אל האור, והזכר להם את ימי אללה, כי בהם אותות לכל המתאזר בסבלנות והמכיר תודה”

﴿6﴾ וכאשר אמר משה לבני עמו: “זכרו את החסד אשר העניק לכם אללה בהצילו אתכם מאנשי פרעה אשר עינו אתכם עינוי נורא, ושחטו את בניכם והחיו את נשותיכם, ובזה מבחן מריבונכם עצום

﴿7﴾ ואז ריבונכם הצהיר, אם תכירו טובה, ארבה להעניק לכם חסד, אך אם תכפרו, אכן קשה יהיה העונש”

﴿8﴾ ומשה אמר: “גם אם תכפרו אתם וכל אשר חיים בארץ, הן, אללה הוא העשיר (אינו נזקק) המהולל”

﴿9﴾ האם לא שמעתם על אלה שקדמו לכם מעמי נוח, עאד ות'מוד, וכל אלה אשר באו אחריהם, אין יודע עליהם אלא אללה. הביאו להם השליחים אשר נשלחו אליהם אותות ברורים, אך הם נשכו את כפות ידיהם (מתוך רוגז) ואמרו: “אנו כופרים באשר נשלחתם למסור לנו, ואנו מטילים ספק בכל אשר תקראו לנו להאמין בו”

﴿10﴾ שליחיהם אמרו: “היש ספק באללה בורא השמים והארץ? הוא קורא לכם אליו כדי לסלוח לכם על חטאיכם ולתת לכם הארכה לזמן מוגדר ״ אמרו: “אין אתם אלא בני אנוש כמוט, ואתם רוצים למנוע אותנו מלעבוד את אשר עבדו אבותינו. הביאו לנו הוכחה ברורה!”

﴿11﴾ שליחיהם אמרו: “אמנם אנו בני אנוש כמוכם, אך אללה מעניק את חסדו (בשליחות) למי שירצה מעבדיו, ואין ביכולתנו להביא לכם הוכחה אלא ברשות אללה, כי רק על אללה סומכים המאמינים”

﴿12﴾ ולמה לא נסמוך על אללה שהנחה אותנו בדרכינו? אנו נסבול את פגיעותיכם, ועל אללה ייסמכו הנסמכים

﴿13﴾ ואמרו אלה אשר כפרו לשליחיהם שלהם: “אנו נגרשכם מארצנו אם לא תשובו לדתנו”. אולם ריבונם אמר להם (לשליחים) “אנו נשמיד את המקפחים

﴿14﴾ ונשכן אתכם בארץ אחריהם, כי זה גמולו של הירא מפניי והחושש מהתראתי (ביום הדין)”

﴿15﴾ כאשר הם (השליחים) ביקשו את העזרה (מריבונם), ואז הפסיד כל מתנשא ועקשן

﴿16﴾ לפניו הגיהינום, ושם יושקה במים רותחים

﴿17﴾ וילגום אותם מבלי שיוכל לבלוע אותם, והמוות יבוא אליו מכל עבר, אך הוא לא ימות, כי עוד עונשים כבדים יותר (מחכים לו)

﴿18﴾ משל אלה אשר כפרו בריבונם, דומים מעשיהם לאפר אשר פגעה בו רוח ביום סוער. הם לא יוכלו להפיק דבר ממה שהם עושים. זוהי הטעייה הרחוקה (מדרך הצדק)

﴿19﴾ הלא תראה כי אללה ברא את השמים ואת הארץ בצדק? ואם ירצה ישמידכם ויביא ברואים חדשים במקומכם

﴿20﴾ שהרי לא יקשה הדבר על אללה

﴿21﴾ (וביום הדין) כאשר יופיעו כולם בפני אללה, יאמרו החלשים למתייהרים: “אנו הלכנו אחריכם (וצייתנו לכם), האם אתם יכולים לעזור לנו להסיר מעלינו מעט מעונשו של אללה?” (המתייהרים) יאמרו: “אילו הכוויננו אללה לאמונה, כי אז היינו מכווינים אתכם, ואולם אחת היא אם תקצר רוחנו או נתאזר בסבלנות, כי אין לנו מפלט (מן העונש)”

﴿22﴾ ויגיד השטן כאשר ייחרץ הדין: ״ הן, אללה הבטיח לכם הבטחת אמת, ואילו אני הבטחתי לכם ולא קיימתי, ולא הייתה לי שום סמכות עליכם, זולת כי אני קראתי לכם ואתם נעניתם לי, ולכן אל תאשימו אותי והאשימו את עצמכם, לא אוכל לעזור לכם ואתם לא תעזרו לי, ואני מכחיש את השותפות (בעבודתו) עם אללה שאתם מייחסים לי”. אכן למקפחים עונש כואב

﴿23﴾ יוכנסו אלה אשר האמינו ועושי הטובות אל גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם. לנצח יחיו שם ברשות ריבונם, וברכתם ביניהם שם תהיה “שלום”

﴿24﴾ הלא תראה שאללה משווה מילה טובה לעץ טוב? שורשיו נטועים עמוק וענפיו פונים לשמיים

﴿25﴾ ואת הפרי שלו ייתן בעונה לפי רשות ריבונו. ואללה ממשיל משלים לאנשים למען יזכרו

﴿26﴾ נמשלה האמרה הרעה לעץ, רקוב עקור מן האדמה שאין לו קביעות

﴿27﴾ אללה מחזק את אלה אשר האמינו במילים יציבות בעולם הזה ובעולם הבא. את המקפחים יתעה אללה, ואללה יעשה את אשר ירצה

﴿28﴾ הלא ראית את אלה אשר החליפו את חסדי אללה בכפירה, והושיבו את בני עמם בנחלת אבדון

﴿29﴾ גיהינום אשר בו ייצלו? וכה רע הוא המשכן בגיהינום

﴿30﴾ והם עשו לאללה שותפים, כדי להדיח אנשים מהדרך של אללה. אמור: “התענגו לכם, אך סופכם שהושלכו אל אש הגיהינום”

﴿31﴾ אמור לעבדיי אלה אשר האמינו: “שיקיימו את התפילה ויתנו ממה שהענקנו להם בסתר ובגלוי, בטרם יבוא יום אשר לא ייעשו בו כל מקח ומסחר ולא יתקיימו עוד קשרי ידידות”

﴿32﴾ אללה הוא אשר ברא את השמים ואת הארץ והוריד מן השמים מים והוציא בה מכל הצמחים לפרנסתכם, והוא שהעמיד לשימושכם את האניות השטות בים, וגם העמיד לשימושכם את הנהרות

﴿33﴾ והוא העמיד לשימושכם את השמש ואת הירח, אשר ינועו במסלולם בהתמדה, והעמיד לשימושכם את הלילה ואת היום

﴿34﴾ והוא שהעניק לכם מכל מה שביקשתם. אם תנסו לספור את חסדי אללה לא תוכלו למנות את כולם, אך האדם מתמיד לקפח ואינו מכיר תודה

﴿35﴾ וזכור כאשר אברהם אמר: “ריבוני! עשה את העיר הזאת (מכה) למקום מבטחים, והרחק אותי ואת בניי מעבודת האלילים

﴿36﴾ ריבוני! הם התעו אנשים רבים, על כן, כל ההולך בדרכי הוא משלי, ומי שמתעד לי, הן אתה סלחן ורחום

﴿37﴾ ריבוננו! הנה הושבתי מהצאצאים שלי בעמק בלתי פורה על-יד ביתך הקדוש (הכעבה). ריבוננו! זה על מנת שהם יקיימו את התפילה. לכן הסה את לב האנשים אליהם, ופרנס אותם מכל טוב, למען יכירו טובה

﴿38﴾ ריבוננו! אתה יודע את כל אשר נסתיר ועלה, כי אין דבר הנסתר ממך, לא בארץ ולא בשמים

﴿39﴾ השבח לאללה אשר העניק לי לעת זקנה את ישמעאל ואת יצחק. אכן, ריבוני שומע תפילת כל מבקש

﴿40﴾ ריבוני! עזור לי לקיים את התפילה, וגם לצאצאים שלי אחריי. ריבוננו! קבל את תפילתי

﴿41﴾ ריבוננו! סלח לי ולהוריי ולמאמינים ביום שיתחיל החשבון”

﴿42﴾ אל תחשוב שאללה אינו מודע למעשה של החוטאים, הוא רק מאחר אותם עד ליום אשר בו יקפאו המבטים

﴿43﴾ ממהרים, וראשיהם מורמים במבט קפוא, ולבבם יהיה ריק

﴿44﴾ הזהר את האנשים מפני היום אשר בו יבוא עליהם העונש. אז יגידו אלה אשר קיפחו: “ריבוננו! אחר אותנו לזמן קרוב, כדי שניענה לקריאתך ונלך בעקבות השליחים”. (אז אללה יאמר): “האם לא נשבעתם כי לעולם לא תסבלו השפלה

﴿45﴾ ושכנתם במשכנותיהם של אלה אשר קיפחו את עצמם, והתברר לכם כיצד הענשנו אותם, ומשלנו לכם משלים”

﴿46﴾ והם תכננו מזימה, אך אללה יודע על מזימתם. אפילו אם הרים היו נעקרים מעוצמת מזימתם

﴿47﴾ אל תחשוב כי אללה מפר את הבטחתו לשליחיו, אכן אללה הוא העזוז ובעל הנקמות

﴿48﴾ ביום ההוא (יום הדין) תוחלף האדמה באדמה אחרת, והשמים אף הם, והברואים יתייצבו לפני אללה, האחד והמכניע

﴿49﴾ (ביום ההוא) תראה את הכופרים המכחשים כבולים בשרשראות זה אל זה

﴿50﴾ כשהם לבושים בגדים של זפת והאש מלהטת את פניהם

﴿51﴾ למען יגמול אללה לכל נפש על מעשיה. הן אללה מהיר בעריכת הדין

﴿52﴾ זהו כרוז לאנשים על מנת שיוזהרו בה ויכירו שאלוה אחד הוא ועל מנת שייזכרו אנשי התבונה

﴿1﴾ אליף.לאם.ראא אלה אותותיו (משפטיו) של הספר, והקוראן הברור

﴿2﴾ יגיע זמן(ביום הדין) אשר בו הכופרים ירצו להיות מוסלמים

﴿3﴾ לכן הנח להם לאכול ולהתענג ולהשתעשע בתקווה (שלא יעזבו את חיי העולם הזה), סופם שהם יכירו ויודו (באמת)

﴿4﴾ ולא הבהרנו עיר אלא על פי צו אלוהי שנקבע

﴿5﴾ אין אומה שתוכל להקדים את זמנה או לדחותו

﴿6﴾ והם אמרו: “אתה זה אשר הורדה אליו ההזכרה (הקוראן), הנך משוגע

﴿7﴾ מדוע לא תביא אלינו את המלאכים אם אתה אכן מן הצודקים?”

﴿8﴾ לא היינו מורידים את המלאכים אלא בצדק, ולא היו מקבלים זמן נוסף

﴿9﴾ אכן, אנחנו אלה אשר הורדנו את הזכר (הקוראן), ואנחנו ודאי נשמור עליו

﴿10﴾ וכבר שלחנו לפניך (שליחים) אל אומות הקדמונים

﴿11﴾ כל אימת שנשלח להם שליח, היו מזלזלים בו

﴿12﴾ כך אנחנו מאפשרים להרגל הזה (הכפירה) לחדור אל הלבבות של הכופרים המכחשים (בגלל כפירתם)

﴿13﴾ הם לא יאמינו בו, וכבר עברה לפניהם דרך הקדמונים

﴿14﴾ אפילו אם פתחנו להם שער ברקיע והם התחילו לעלות בו

﴿15﴾ גם אז הם יגידו: “זוהי אחיזת עיניים, לא כי אנחנו אנשים אשר פגע בנו קסם!”

﴿16﴾ וכבר עשינו את הכוכבים בשמיים וקישטנו אותם (את השמיים) להנאת המתבוננים

﴿17﴾ ושמרנו עליהם מפני כל שטן ארור

﴿18﴾ אך אם ינסה מישהו להאזין(למה שקורה ברקיע), מיד יתקיף אותו כוכב שביס מאיר(שישרוף אותו)

﴿19﴾ ואת הארץ פרשנו והצבנו עליה הרים חזקים, והצמחנו בה מכל הסוגים במידה ובאיזון

﴿20﴾ והנחנו בה מקורות מחיה לכם ולכל אלה אשר אתם לא מפרנסים

﴿21﴾ כל האוצרות אכן אצלנו, אך נוריד אותם רק במינון מדוד

﴿22﴾ שילחנו את הרוחות להפרות את הצמחים וכדי שיביאו את העננים, והורדנו את המים מהשמיים כדי להשקות אתכם, שהרי לא יכולתם לאגור אותם בעצמכם

﴿23﴾ רק אנו נחיה ונמית, ואנו היורשים של הכול

﴿24﴾ ואנחנו מכירים את אלה מכם שהקדימו ואת אלה שיאחרו (להגיע אל ריבונם במותם)

﴿25﴾ ואת כולם יקבץ ריבונך, כי הוא החכם והיודע

﴿26﴾ וכבר בראנו את האדם מטיט קשיח יבש שהשחיר

﴿27﴾ ואת השדים בראנו קודם לכן מאש לוהטת

﴿28﴾ וכאשר ריבונך אמר למלאכים: “עומד אני לברוא אדם מטיט קשיח יבש שהשחיר

﴿29﴾ וכאשר אעצבו ואפח בו מרוחי, כבדו אותו וסגדו לו”

﴿30﴾ ואז המלאכים סגדו כולם

﴿31﴾ מלבד איבליס (השטן) סירב להיות עם הסוגדים

﴿32﴾ אז אמר (אללה): “הוי, איבליס! מה לך שאינך עם הסוגדים?”

﴿33﴾ אמר: “אין אני סוגד לאדם אשר בראת מטיט קשיח יבש שהשחיר.”

﴿34﴾ אמר (אללה): “צא ממנו (גן עדן), כי אכן אתה ארור

﴿35﴾ ואכן אתה מקולל תהיה עד יום הדין”

﴿36﴾ אמר: “ריבוני! תן לי שהות עד יום תחיית-המתים”

﴿37﴾ אמר (אללה): “אתה תהיה בין אלה שניתנה להם שהות

﴿38﴾ עד יום העיתוי הידוע”

﴿39﴾ אמר לי ריבוני! כשם שאפשרת לי לסטות מהדרך, אני אקשט את החטאים שלהם בארץ באור יפה ואתעה את כולם

﴿40﴾ פרס לעבדיך הנאמנים אשר בהם”

﴿41﴾ אמר (אללה): “זה השביל אשר מוביל ישירות אליי

﴿42﴾ אך על עבדיי אין לך כל שלטון, פרס לאלה שיתעו וילכו אחריך

﴿43﴾ ואכן הגיהינום הוא המקום אשר נועד לכל אלה

﴿44﴾ יש לה שבעה שערים, וכל שער מוביל אל מדור מיוחד”

﴿45﴾ אך היראים מפניי יהיו בגני עדן עם מעיינות

﴿46﴾ (ייאמר להם): היכנסו אליהם בשלום ובבטחה

﴿47﴾ אנחנו נטהר את הלבבות שלהם מכל כוונות הזדון, והם יהיו אחים זה לזה, כשהם נחים על יצועים זה לעומת זה

﴿48﴾ בלי שיסבלו מעייפות, ולעולם הם לא ייאלצו לצאת מתוכם

﴿49﴾ אמור לעבדיי שאני הוא הסלחן והרחום

﴿50﴾ אך גם שהעונש שלי הוא העונש הכואב

﴿51﴾ וספר להם על אורחיו של אברהם

﴿52﴾ כאשר נכנסו אליו הם אמרו: “שלום”. הוא אמר להם: “אנו חוששים מכם”

﴿53﴾ אמרו לו: “אל תחשוש, באנו לבשר לך על בן רחב ידע”

﴿54﴾ אמר להם: “האם תבשרו לי דבר כזה למרות שאני בא בימים? איזה (סוג של) בשורות אתם מביאים לי?”

﴿55﴾ אמרו: “בישרנו לך את הצדק ואל תהיה מן המתייאשים”

﴿56﴾ אמר: “וכי מי יתייאש מרחמי ריבונו מלבד התועים”

﴿57﴾ אמר: “הוי, השליחים, מה מעשיכם כאן?”

﴿58﴾ אמרו: “נשלחנו אל עם של פושעים (כדי להשמיד אותם)

﴿59﴾ מלבד משפחת (הנביא) לוט אשר נציל את כולם

﴿60﴾ מלבד אשת לוט (לא נצלנה), גזרנו שתהיה בין אלה שיוכחדו.”

﴿61﴾ וכאשר הגיעו השליחים אל ביתו של לוט

﴿62﴾ אמר להם: ״ הן, אינכם מוכרים לי”

﴿63﴾ אמרו (ללוט): “אנו באנו אליך עם (העונש) אשר פקפקו בו

﴿64﴾ והבאנו לך את האמת, ואנו אנשי הצדק

﴿65﴾ לכן הוצא את משפחתך במשך הלילה הזה ולך אחריהם, ואל תפנו לאחור, והמשיכו כפי שציווינו עליכם”

﴿66﴾ וכך הודענו לו על הדבר הזה, אכן סופם של אלה שיוכחדו עם (תחילת) הבוקר

﴿67﴾ אז הגיעו (לביתו) אנשי העיר בשמחה

﴿68﴾ אמר (לוט): “אלה הם אורחיי, ואל תמיסו חרפה עליי

﴿69﴾ יראו את אללה ואל תביישו אותי”

﴿70﴾ אמרו לו: “האם לא אסרנו עליך לארח אנשים (זרים)?”

﴿71﴾ (לוט)אמר להם ״: אם אתם אכן חייבים לעשות משהו, אז הנה בנותיי (הינשאו להן)!”

﴿72﴾ בחייך! (הנביא מוחמד) הם היו מבולבלים משכרונם

﴿73﴾ עם צאת החמה, נחתה עליהם הצווחה

﴿74﴾ והפכנו את העיר, והורדנו עליהם גשם של אבני עופרת בוערות

﴿75﴾ בזה יש אותות לאשר לומדים לקח

﴿76﴾ חורבות העיר עדיין על הדרך

﴿77﴾ ואף בזה אות למאמינים

﴿78﴾ וכבר היו אנשי אל-איכה (של מדיין) מקפחים

﴿79﴾ ואז נקמנו בהם ואכן השרידים שלהם ברורים (על הדרך בשביל שכולם יראו)

﴿80﴾ תושבי אל-חיג'ר הכחישו את אזהרות השליחים

﴿81﴾ וכאשר נתנו להם את אותותינו הם התנגדו להם

﴿82﴾ הם חצבו בתים בהרים ושכנו שם בבטחה

﴿83﴾ אך עם בוקר הלמה בהם הצווחה(על כפירתם)

﴿84﴾ ולא הועיל להם כל הרכוש אשר אספו

﴿85﴾ ואנחנו לא יצרנו את השמים ואת הארץ ואת כל אשר ביניהם אלא בצדק. אין ספק ששעת הדין בוא תבוא, על כן נהג בסבלנות ההולמת

﴿86﴾ אכן ריבונך הוא הבורא והיודע

﴿87﴾ אנחנו נתנו לך (הנביא מוחמד) שבעה מן האותות (משפטים) החוזרים (סורה הפתיחה) ואת הקוראן הנשגב

﴿88﴾ אל תישא עיניך אל מה שהענקנו זמנית לבני אדם שונים, ואל תצטער בשבילם, ופרוש כנפיך להגנה על המאמינים

﴿89﴾ ואמור: “אני אכן הוא המזהיר הברור”

﴿90﴾ כפי שהורדנו על המפולגים

﴿91﴾ אשר פירקו (בשקריהם) את ספר הקוראן לחלקים

﴿92﴾ בחיי ריבונך! שאול נשאל את כולם

﴿93﴾ על אשר עשו

﴿94﴾ ואתה (מוחמד) מלא את שליחותך כפי שנצטווית והתכחש למשתפים (עובדי אלילים)

﴿95﴾ אנו כבר הגנו עליך מן המזלזלים

﴿96﴾ אלה אשר לוקחים לעצמם אלוה אחר זולת אללה, אך בקרוב הם ילמדו (את הלקח)

﴿97﴾ אנחנו יודעים כי יכאב לך למשמע כל אשר יאמרו

﴿98﴾ אז שבח והלל את ריבונך והיה מן הסוגדים

﴿99﴾ ועבוד את ריבונך עד אשר יבוא אליך(הקץ) הוודאי

﴿1﴾ הגיע ציווי אללה, אל תזרזו את בואו, ישתבח ויתעלה מעל אשר משתפים (שיצרפו לו אלילים)

﴿2﴾ הוא (אללה) שולח את המלאכים לכל מי שהוא ירצה מבין עבדיו, (ומצווה אותם): “הזהירו כי אין אלוה זולתי, ויראו מפניי”

﴿3﴾ הוא ברא את השמים ואת הארץ על יסוד הצדק, והוא יתעלה מעל כל האלילים אשר ישתפו

﴿4﴾ הוא ברא את האדם מטיפה, ובכל זאת האדם מתנהג בעוינות ברורה (כלפי בוראו)

﴿5﴾ והוא ברא לכם את המקנה אשר ממנו הפיקו כיסוי, ותועלות (אחרות) וממנו תאכלו

﴿6﴾ ולכם בו תפארת כאשר משיבים אותו (הביתה בערב), וכאשר אתם מוציאים אותם לרעות (בבוקר)

﴿7﴾ והם נושאים את מטענכם הכבד אל ארץ אשר לא תוכלו להגיע אליה בלי עמל קשה. ריבונכם רב חמלה ורחום

﴿8﴾ ואת הסוסים, והפרדות, והחמורים למען תרכבו עליהם ולהידור. והוא יברא גם את אשר לא תדעו

﴿9﴾ ואללה יראה את השביל הישר, ואולם יש גם דרכים עקלקלות. ואילו רצה, היה מדריך את כולכם

﴿10﴾ והוא אשר הוריד לכם מן השמים מים לכם, להשקיה וממנו יצמחו עצים אשר ביניהם תרעו(את המקנה שלכם)

﴿11﴾ ויצמיח לכם בהם תבואות, זיתים, ועצי תמר, וגפנים, ומכל הפירות. בכל אלה יש אותות לאנשים אשר חושבים

﴿12﴾ והוא הכניע למענכם את הלילה ואת היום ואת השמש ואת הירח, וגם את הכוכבים הוא הכניע בפקודתו, ובזה אותות לאלה שישכילו להבין

﴿13﴾ וגם את כל אשר ברא ופיזר על פני האדמה בצבעים שונים, בזאת יש אותות לאנשים אשר יזכרו

﴿14﴾ והוא אשר הכניע את הים לשירותכם למען תאכלו ממנו בשר טרי ותוציאו ממנו תכשיטים שתתקשטו בהם. האוניות חוצות אותו לעיניך, למען תבקשו לכם פרנסה מחסדו (של אללה), ולמען תודו

﴿15﴾ והוא הציב בארץ הרים חזקים כדי שהאדמה לא תזוז מתחתכם, וכן נהרות ושבילים כדי שתמצאו את דרככם

﴿16﴾ וסימנים, ועל ידי הכוכבים האנשים מוצאים את דרכם

﴿17﴾ האם אתם מדמים את אשר בורא את כל זה למי שאינו בורא? הלא תחשבו

﴿18﴾ ואם תנסו לספור את חסדי אללה לא תאכלו למנות אותם, הן, אללה הסלחן והרחום

﴿19﴾ אללה יודע את מה שהסתירו ואת מה שתגלו. 20 ואלה אשר אליהם מתפללים מלבד

﴿20﴾ אללה לא יוכלו לברוא דבר, והם נבראו

﴿21﴾ מתים הם ואינם חיים, ואינם יודעים מתי יקומו לתחייה

﴿22﴾ אלוהכם הוא האחד והיחיד. ואלה שאינם מאמינים בעולם הבא, ליבם מסרב להכיר בצדק והם גאוותנים

﴿23﴾ אין ספק כי אללה יודע את אשר יסתירו ואת אשר יגלו, אין הוא אוהב את הגאוותנים

﴿24﴾ ואם תשאל אותם: “מה הוריד ריבונכם?” יגידו: “אגדות הקדמונים”

﴿25﴾ לכן יישאו(ביום תחיית-המתים) את משא חטאיהם בשלמותו, וגם חלק ממשאם של אלה אשר התעו מבלי לדעת, וכמה רע יהיה משאם

﴿26﴾ כבר תכננו אלה אשר קדמו להם, אך אללה הרס את יסודות הבניינים שלהם והגגות נפלו עליהם מלמעלה, ובא עליהם העונש מצד שלא ציפו לו

﴿27﴾ וביום תחיית-המתים ישפילם אללה ויאמר להם: “היכן הם שותפיי אלה אשר בגללם התעדתם להדרכתי?” ובעלי הדעת יאמרו: “אכן, החרפה והרעה הן מנת חלקם של הכופרים היום”

﴿28﴾ אלה אשר המלאכים לקחו את נשמתם בעודם מקפחים את עצמם, והשלימו מתוך כניעה: “לא עשינו כל רעה”. (אך ישיבו המלאכים): “אכן, אללה יודע את כל אשר עשיתם

﴿29﴾ היכנסו בשערי גיהינום והישארו בו לנצח!” כמה נורא יהיה משכן הגאוותנים

﴿30﴾ אולם כאשר ישאלו את היראים: “מה הוריד ריבונכם?” הם יענו: “רק טוב”. לאלה אשר עשו טוב, יהיה טוב בעולם הזה, אך בעולם הבא שכרם הוא טוב יותר. כמה נעים יהיה משכן היראים

﴿31﴾ גני עדן אשר ייכנסו אליהם, אשר מתחתיהם נהרות זורמים. שם יוענק להם כל אשר ישתוקקו לו, כי כך ישלם אללה ליראים כגמולם

﴿32﴾ אלה אשר המלאכים לוקחים את נשמותיהם כשליבם טהור, להם יגידו: “שלום עליכם! היכנסו לגן העדן בזכות אשר הייתם עושים”

﴿33﴾ האם הם מחכים שהמלאכים יבואו לקחת אותם? או שמא הם מחכים עד שייצא אל הפועל צו ריבונך (בהענשתם)? כך גם עשו הדורות שהיו לפניהם, ואללה לא קיפח אותם, אלא הם היו מקפחים את עצמם

﴿34﴾ וכך פגע בהם כל הרע אשר עשו, והעונש שהיו מזלזלים בו הקיף אותם מכל עבר

﴿35﴾ אמרו אלה אשר שיתפו: “אילו רצה אללה לא היינו עובדים דבר מלבדו, לא אנו ולא אבותינו, ולא היינו אוסרים דבר שהוא לא אסר”. כך עשו גם אלה אשר היו לפניהם, אך אין על השליחים (אחריות) לעשות דבר מלבד (להודיע) הודעה ברורה

﴿36﴾ וכבר אנחנו שלחנו אל כל אומה שליח לאמור: “עיבדו את אללה והתרחקו מהשיתוף (עבודה זרה)”. חלק מהם הדריך אללה, ועל אחרים נגזר בצדק לתעות. וסיירו בארץ וראו מה היה סופם של אלה המתכחשים

﴿37﴾ גם אם תשתוקק להדריך אותם, הן אללה לא ידריך את אשר כבר התעה, ולא יהיה להם מציל

﴿38﴾ הם נשבעו באללה שהוא לא יחיה את המתים. אכן, זאת הבטחה אמתית מאת אללה, אמנם רוב האנשים אינם יודעים זאת

﴿39﴾ זאת כדי לבאר את כל אשר נחלקו בו, וזאת כדי שיידעו אלה אשר כפרו כי הם היו משקרים

﴿40﴾ הן, כאשר אנחנו רוצים לברוא דבר כלשהו, אנחנו רק אומרים לו: “היה!” והיה

﴿41﴾ ולאלה אשר היגרו למען אללה לאחר שהם קופחו, נספק משכן ומחייה טובים בעולם הזה, אך הגמול בעולם הבא יהיה גדול יותר, לו רק היו יודעים כמה

﴿42﴾ אלה הם אלו אשר התאזרו בסבלנות ועל ריבונם סומכים

﴿43﴾ ולא שלחנו מלפניך אלא גברים אשר השרינו עליהם השראה. שאלו, את בעלי התוכחה אם אינכם יודעים

﴿44﴾ (ושלחנו אותם) עם הוכחות וספר הזובור, ואליך (מוחמד) הורדנו את ההזכרה (הקוראן), למען תבהיר לאנשים את אשר הורד אליהם, כדי שהם יהרהרו בזה

﴿45﴾ האם בטוחים אלה אשר זוממים את הרעה שאללה לא יגרום כי הארץ תבלעם או שעונש יבוא עליהם בלא שישערו מאין

﴿46﴾ או שיעצור את תנועתם בדרכים ולא יוכלו להימלט

﴿47﴾ או יעכבם על ידי הטלת פחד עליהם? אולם ריבונכם הוא רב חמלה ורחום

﴿48﴾ האם רואים כי כל מה שאללה יצר, יטיל את צלו פעם לימין ופעם לשמאל, וסוגדים לאללה בהכנעה

﴿49﴾ ולאללה סוגדים כל אשר בשמים ובארץ, מכל בעלי חיים ועד המלאכים והם לא יתנשאו

﴿50﴾ (המלאכים) יראים את ריבונם העליון, ויעשו את כל אשר מצווה עליהם (אללה)

﴿51﴾ ואמר אללה: “אל תיקחו לכם שני אלילים. יש רק אלוה אחד, ורק ממני יראו”

﴿52﴾ לו כל אשר בשמיים ובארץ, ודרכו היא הנצחית, אם כן, כיצד תיראו מפני מישהו אחר מלבד אללה

﴿53﴾ האם לא מאללה כל החסד המוענק לכם? ובפגוע בכם צרה אליו תפנו בתפילה

﴿54﴾ ואולם כאשר הוא יסיר את הצרה מעליכם, חלק מכם מיד ישתפו (אלילים) עם ריבונם

﴿55﴾ על מנת שיכפרו באשר אנחנו נתנו להם. אם כן, התענגו לכם זמנית, אך בקרוב מאוד תדעו את הצדק

﴿56﴾ הם נותנים חלק מאשר הענקנו להם לאלה (האלילים) אשר אינם יודעים דבר (ולא יוכלו לעזור להם). באללה! עוד תישאלו(ביום הדין) על כל אשר בדיתם

﴿57﴾ הם מייחסים לאללה בנות. ישתבח שמו! ומייחסים לעצמם מה שיחפצו(מן הבנים)

﴿58﴾ וכאשר מבשרים לאחד מהם על (כך שנולדה לו) נקבה, פניו נעשות עגומות והוא רותח מזעם

﴿59﴾ ומסתתר מן האנשים מרוב רוע הבשורה שקיבל. ומהרהר, האם יחזיק מעמד, על אף ההשפלה, או שיקבור אותה (חייה) בעפר? כמה אכזר שיפוטם

﴿60﴾ לאלה אשר לא יאמינו בעולם הבא שייך כל דבר נחות, ואילו לאללה שייך כל דבר נעלה, והוא העזוז והחכם

﴿61﴾ לו היה אללה מזרז את הדין של האנשים (בעולם הזה) לפי אשר קיפחו, הוא לא היה משאיר על פני האדמה אף לא יצור, אך מאחר אותם (נותן להם הארכה) עד למועד מסוים. ובהגיע המועד שלהם לא יוכלו לדחותו אף בשעה, ולא להקדימו

﴿62﴾ הם מייחסים לאללה את אשר הם שונאים (מן הבנות), ולשונותיהם מספרות שקר כי להם נועד כל הטוב. אין ספק כי שמורה להם האש שבה הם יהיו מוזנחים

﴿63﴾ באללה! כבר שלחנו שליחים לאומות לפניך, אמנם השטן הראה להם באור יפה את מעשיהם הרעים והיום הוא השומר שלהם, (אך מחכה) להם עונש כואב

﴿64﴾ ולא הורדנו אליך (מוחמד) את הספר (הקוראן) אלא כדי שתבאר להם את אשר הם חלוקים סביבו ובהדרכה ורחמים לאנשים מאמינים

﴿65﴾ אללה הוריד מן השמים מים והחייה בהם את האדמה לאחר מותה (יובש), ובזה אות לאנשים אשר שומעים

﴿66﴾ ואכן במקנה יש מוסר השכל עבורכם. שכן, אנו משקים אתכם מתוך בטנם, מבין הפרש והדם, חלב טהור, אשר נעים לאלה אשר שותים אותו

﴿67﴾ ומפרי התמרים והענבים אתם מכינים שיכר ומזון טוב. ובזה גם אות לאנשים אשר ישכילו להבין

﴿68﴾ הורה ריבונך לדבורה: “ועשי לך כוורת בהרים, בעצים, ובכל אשר (האנשים) ייקחו למשכן

﴿69﴾ ואז אכלי מכל פרי, והלכי בנתיבים שהתווה לך ריבונך”, משקה בצבעים וטעמים שונים ייצא מקרבן (הדבש), ובו מרפא לאנשים. וגם בזה אות לאנשים אשר חושבים

﴿70﴾ ואללה ברא אתכם, ולאחר מכן ימיתכם, ויש בינכם כאלה שיגיעו אל גיל הזקנה המופלגת אשר בו ישכח האדם את כל מה שהוא ידע. אכן אללה הוא הכול יודע והכול יכול

﴿71﴾ ואללה העדיף אחדים מכם על אחרים בפרנסה, אך אלה אשר הועדפו אינם נותנים לעבדיהם חלק מהפרנסה למען יהיו שווים. האם הם יכחישו את חסדי אללה

﴿72﴾ ואללה יצר לכם מעצמכם זוגות, ועשה מהזוגות שלכם ילדים ונכדים, והוא פרנס אתכם מכל טוב (טהור). האם בהבל יאמינו ובחסדי אללה יכפרו

﴿73﴾ הם עובדים אחרים מלבד אללה, כאלה אשר לא יוכלו לשלוח להם כל פרנסה מן השמים או מן הארץ, ולעולם לא יוכלו

﴿74﴾ לכן אל תמשילו משלים לאללה. אכן אללה יודע ואתם אינכם יודעים

﴿75﴾ אללה מושל משל על עבד המשועבד לאדונו ואשר אין לו יכולת, ולעומתו איש אשר הענקנו לו פרנסה בשפע והוא תורם בסתר ובגלוי, האם הם דומים? השבח לאללה! ואולם רובם אינם יודעים

﴿76﴾ ועוד מושל אללה משל על שני אנשים: האחד אילם וחסר כל יכולת והוא למעמסה על אדונו בהיכשלו בכל מה שהופקד בידיו, האם הוא שווה לאדם הממונה על אחרים ונוהג בהם בצדק והוא עצמו הולך בדרך הישר

﴿77﴾ ולאללה כל נסתרות השמים והארץ. שעת הדין עלולה לבוא כהרף עין ואף מהר מזה, אכן אללה הכול יכול

﴿78﴾ ואללה הוציאכם מבטני אימהותיכם מבלי שתדעו דבר, ונתן לכם את חושי השמיעה והראייה ואת הלבב להבנה, למען תכירו טובה

﴿79﴾ האם לא יראו את העוף הכפוף לרצונו של אללה במרום השמיים? רק אללה יחזיקו שם, ובזאת יש אכן אותות לאנשים אשר מאמינים

﴿80﴾ ואללה עשה עבורכם את הבתים שלכם משכן למנוחה, ועשה לכם מעורות המקנה אוהלים אשר יהיה לכם קל לשאת אותם גם ביום מסעכם וביום חנותכם. ומהצמר והפרווה של המקנה הוא נתן לכם רהיטים (לשימושכם) ולהנאה עד עיתוי מוגדר

﴿81﴾ וגם עשה לכם אללה צללים מאשר ברא, ונתן לכם מחסה בהרים, ובגדים להגנה מפני החום, ולבוש למגן במלחמה. כך ישלים חסדו עמכם למען התאסלמו

﴿82﴾ ואם יתרחקו, עליך רק למסור הודעה ברורה

﴿83﴾ הם מכירים בחסד אללה ולאחר מכן, מתכחשים לו, ורובם כופרים

﴿84﴾ ביום ההוא (יום הדין) נביא עד מכל אומה, ולא תינתן לאלה אשר כפרו אפשרות לדבר ולא לבקש סליחה

﴿85﴾ וכאשר יראו אלה אשר קיפחו, את העונש, הוא לא יוקל מעליהם, והם לא יקבלו עוד הזדמנות

﴿86﴾ וכאשר יראו אלה אשר שיתפו (עבודה זרה) את השותפים שלהם (אשר הם צירפו לאללה), יאמרו: “ריבוננו! אלה הם השותפים אשר פנינו אליהם בתפילה מלבדך”. אז יענו להם “אכן אתם כוזבים (בעשותינו שותפים לאללה)”

﴿87﴾ יתמסרו לאללה ביום ההוא (יום הדין), וכל מה שבדו יחלוף מהם

﴿88﴾ אלה אשר כפרו ומנעו (אחרים) מללכת בשבילו של אללה, הוספנו להם עונש על-גבי עונש מפני שהם היו מפיצי שחיתות

﴿89﴾ וביום הדין נביא לכל אומה עד מקרבה כדי שיעיד עליה, ונביא אותך (מוחמד) עד על אלה (המוסלמים). והורדנו אליך את הספר (הקוראן) להבהרת כל דבר ובהדרכה, רחמים ובשורה למוסלמים (אשר מתמסרים אל אללה)

﴿90﴾ אכן אללה מצווה לעשות צדק, לגמול חסד ולעזור לקרוב המשפחה (הנזקק), הוא אוסר את התועבה, ואת המגונה, והקיפוח, והוא מזהירכם למען היזכרו

﴿91﴾ וקיימו את התחייבותכם אל אללה אם התחייבתם, ואל תפרו את התחייבותכם לאחר שאישרתם אותה בשבועה בעשותכם את אללה ערב לכם, כי אללה יודע את כל מה שאתם עושים

﴿92﴾ ואל תהיו כזאת אשר פירקה והתירה לחוטים את מה שארגה וטוותה בשקידה, בהשתמשכם בשבועתכם רק כדי להונות זה את זה, בעוד אומה אחת חזקה יותר מאומה אחרת, בכל זה יעמידכם אללה במבחן. ביום תחיית-המתים יבאר לכם את כל אשר נחלקתם בו

﴿93﴾ לו רצה אללה היה עושה מכם אומה אחת. אך אללה ישאיר בתעייה את אשר יבחר וידריך אשר יבחר בהדרכה. ואכן אתם תישאלו על אשר הייתם עושים

﴿94﴾ אל תשתמשו בשבועותיכם להונות זה את זה, פן תלכו לאיבוד אחרי שהייתם בטוחים, ותרגישו טעם רע, כי מנעתם אנשים משביל אללה, לכם עונש עצום

﴿95﴾ אל תמכרו את בריתכם עם אללה במחיר זול. כל השמור אצל אללה טוב לכם יותר, אם יודעים אתם

﴿96﴾ כל מה שיש לכם יאזול, ורק מה שאצל אללה יישאר, ואנו נגמול לבעלי הסבלנות את הגמול הטוב ביותר על מעשיהם

﴿97﴾ מי שעשה טוב, זכר או נקבה, וגם היה מאמין (באללה), אכן ניתן לו חיים טובים, ונגמול את שכרם על כל הטוב אשר עשו

﴿98﴾ ואם תקרא בקוראן בקש מחסה באללה מפני השטן הארור

﴿99﴾ מפני שאין לו (לשטן) שלטון על אלה אשר האמינו ואשר על ריבונם נסמכים

﴿100﴾ שלטונו רק על אלה אשר לוקחים אותו לאדון ואלה אשר הם בו משתפים (מלבד אללה)

﴿101﴾ כאשר אנו מחליפים אות (משפט מהקוראן) באחר, ואללה יודע היטב מה הוא הוריד. הם אומרים (לנביא): “אתה אינך אלא רמאי”, ואולם רובם אינם יודעים

﴿102﴾ אמור: “רוח הקודש (המלאך גבריאל) הוריד אותו מעם ריבונך על יסוד הצדק לחיזוק רוחם של אלה אשר האמינו וכהדרכה ובשורה למוסלמים (אשר מתמסרים)”

﴿103﴾ אנו יודעים שהם אומרים: “בן אדם מלמד אותו (את מוחמד)”. ואולם לשונו של האיש אשר עליו הם רומזים היא לשון זרה, והקוראן הוא בלשון ערבית ברורה

﴿104﴾ אכן אלה אשר לא יאמינו באותות אללה, אללה לא ידריך אותם, ולהם עונש כואב

﴿105﴾ אמנם אלה אשר בודים שקרים הם אלה אשר אינם מאמינים באותות אללה ואלה הם השקרנים

﴿106﴾ למי שכופר באללה לאחר שכבר האמין בו, מלבד אלה אשר נכפה עליהם לכפור בעוד ליבם בטוח באמונה, אך אלו הפותחים את ליבם לכפירה, עליהם ינחת זעם מאת אללה ולהם עונש עצום

﴿107﴾ זה מפני שהם מעדיפים את חיי העולם-הזה על פני העולם הבא, ואללה לא ידריך את האנשים אשר כופרים

﴿108﴾ הם אלה אשר חתם אללה את לבבם, את שמיעתם ואת ראייתם והם אלה אשר התעלמו(מדרך הצדק)

﴿109﴾ אין ספק כי בעולם הבא הם יהיו מן המפסידים

﴿110﴾ אז, אכן ריבונך לאלה אשר היגרו לאחר שהם עמדו בניסיון ואז הם התאמצו והתאזרו בסבלנות, ריבונך לאחר מכן תמיד סלחן ורחום

﴿111﴾ וביום (הדין) אשר תבוא כל נפש להתנצח לעצמה, וכל נפש תקבל את הגמול בעד מעשיה, ואף אחד לא יקופח

﴿112﴾ אללה מושל משל על עיר אשר הייתה כסוחה ופרנסתה באה אליה בקלות מכל מקום בשפע. אך כפרה בחסדי אללה, ואז הענישה אללה בעונש הרעב והפחד, באשר היו עושים

﴿113﴾ וכבר בא אליהם שליח מקרבם, אך הם התכחשו לו. על כן בא העונש עליהם בעודם מקפחים

﴿114﴾ ואיכלו ממה שהעניק לכם אללה מן המורשה והטוב, והודו על חסד אללה, אם אכן אותו אתם עובדים

﴿115﴾ אללה אסר עליכם לאכול נבלות ודם ובשר חזיר ובשר שנזבח לאחרים מלבד אללה, אך אם אכל מהם אדם מתוך הכרח ובלי רצון ובלי להפריז, הן, אללה סלחן ורחום

﴿116﴾ ואל תמציאו שקרים לאמור: “זה מורשה וזה אסור”, במטרה לייחס לאללה את מה שאינו אמת, אלה אשר בודים שקר ומייחסים אותו לאללה, אינם מצליחים

﴿117﴾ הנאה קצרה, ולהם עונש כואב

﴿118﴾ על אלה אשר התייהדו אסרנו את אשר הזכרנו לך מקודם, ולא אנחנו קיפחנו אותם, אלא הם קיפחו את עצמם

﴿119﴾ ולאלה אשר חטאו בשגגה ואחר-כך התחרטו וביקשו סליחה ועשו מעשים טובים, הן, ריבונך הוא הסלחן והרחום

﴿120﴾ אכן אברהם היה אומה בעצמו, הוא היה מתמסר לאללה, ומעולם לא היה בין המשתפים

﴿121﴾ והוא הכיר לאללה תודה על חסדיו, ואללה בחר בו, והדריך אותו אל השביל הישר

﴿122﴾ הענקנו לו שפע של טוב בעולם הזה, ובעולם הבא הוא בין הצדיקים

﴿123﴾ ואמרנו לך: לך בדרך האמונה של אברהם אשר היה מתמסר(לאללה), ולא היה בין המשתפים

﴿124﴾ הן, (קידוש) השבת נקבע לאלה אשר נחלקו בו, ריבונך יפסוק ביניהם ביום תחיית-המתים בכל אשר נחלקו

﴿125﴾ קרא אל שביל ריבונך בחוכמה ובדרכי מוסר נאים, והתנצח איתם בצורה הוגנת ונאותה ביותר. ריבונך יודע יותר מי תועה משבילו והוא יודע יותר מי הם המודרכים

﴿126﴾ וכאשר אתם מענישים מישהו, הענישו אותו רק באותה מידה אשר בה הוא פגע בכם, ואולם אם התאזרו בסבלנות, יהיה זה טוב עבור הסלחנים

﴿127﴾ התאזר בסבלנות, ואללה הוא אשר יעזור לך להתאזר בסבלנות, ואל תצטער על מה שהם זוממים נגדך

﴿128﴾ כי אללה הוא עם אלה היראים ואלה אשר מיטיבים

﴿1﴾ ישתבח (אללה) זה אשר נשא את עבדו(מוחמד) בלילה מן המסגד אלחראם (הכעבה) אל מסגד אל אקצא אשר בירכנו את סביבותיו, כדי שנראה לו חלק מאותותינו. והוא אכן הכול שומע והכול רואה

﴿2﴾ אנחנו נתנו למשה את הספר ועשינו אותו כמדריך לבני ישראל (לאמור): “אל תיקחו אף אחד מלבדי אשר תסמכו עליו

﴿3﴾ צאצאי אלה אשר נשאנו עם נוח. הוא (נוח) אכן היה עבד אשר מכיר טובה

﴿4﴾ הזהרנו את בני ישראל בספר: “פעמיים תרבו שחיתות בארץ. ותגיעו לגדלות רבה.”

﴿5﴾ ובהגיע מועד הפעם הראשונה, שילחנו בכם את עבדינו, אנשי עוז קשוחים, שישלטו במשכנות וכך תקוים ההבטחה

﴿6﴾ ואז, החזרנו לכם את השלטון והענקנו לכם רכוש ובנים ויותר והרכינו את כוחכם

﴿7﴾ אם תעשו טוב תיטיבו לעצמכם, אך אם תעשו את הרע, לעצמכם תרעו. כאשר יבוא מועד (הפעם) האחרונה,, וישפילו את פניכם, וייכנסו אל המסגד, כמו שנכנסו אליו בפעם הראשונה, כדי שיחריבו את כל אשר עלה (מאז)

﴿8﴾ אולי ירחם עליכם ריבונכם, אך אם תשובו(לעשות את הרע) נשוב (בענישה), כי עשינו את הגיהינום במכלאה מתמדת לכופרים

﴿9﴾ אכן הקוראן הזה מדריך אל מה שנכון וישר והוא מבשר למאמינים אלה אשר עושים את הטוב כי להם גמול גדול

﴿10﴾ אך לאלה אשר לא יאמינו בעולם-הבא הועדנו להם עונש כואב

﴿11﴾ האדם ממשיך לבקש את הרע כשם שהוא מבקש את הטוב. אכן, האדם הוא חסר סבלנות

﴿12﴾ ועשינו את הלילה והיום כשני אותות: את הלילה החשבנו כסימן, ואת היום הארנו כסימן, כדי שתבקשו לכם חסד מעם ריבונכם, ולמען תדעו את מניין השנים והחשבון (של החודשים והימים), וכל דבר ביארנו במפורש

﴿13﴾ וכל אחד מהאנשים אחראי למעשיו בעולם הזה, וביום תחיית-המתים נוציא לו ספר אשר ימצא אותו פרוש (עם פירוט של כל מעשיו)

﴿14﴾ “קרא את ספרך (ובו רשימת מעשיך) דייך בעצמך היום אשר תתחשבן עמך ״

﴿15﴾ כל המישיר לכת, רק לטובתו יישיר לכת, וההולך בדרך השגויה, רק את עצמו יתעה, כי לא תישא נפש את משא זולתה. ואנחנו גם לא נעניש עד שאנחנו מביאים שליח (אשר יזהיר)

﴿16﴾ וכאשר נחליט להכחיד עיר, נצווה את בניה העשירים שסופי השפע (להאמין באללה ולציית לו), (ואולם לא יצייתו) ויסטו מדרך המוסר, ואז יתקיים גזר-הדין בצדק, ונשמידה מהיסוד

﴿17﴾ מה רבים הדורות אשר הכחדנו לאחר דורו של נוח, ודייך בריבונך אשר בקי בכול ורואה את כול חטאי עבדיו

﴿18﴾ מי שהיה רוצה בחיי העולם החולף, נעניק וניתן מה שנרצה למי שנרצה, ואחר-כך ניתן לו את גיהינום, ובו ייצלה מושפל ומנודה

﴿19﴾ וכל החפץ בעולם הבא ועושה למענו בהיותו מאמין, מעשיהם של כל אלה יזכו לתודה

﴿20﴾ לכולם, לאלה (הכופרים) ולאלה (המאמינים), נעניק את השפע של ריבונך, כי השפע של ריבונך אינו מוגבל

﴿21﴾ ראה כיצד העדפנו אחדים מהם על האחרים (בעולם הזה), אולם בעולם-הבא הדרגות (למאמינים עושי הטוב) גבוהות יותר, וההעדפה רבה יותר

﴿22﴾ אל תיקח לך אל אחר עם אללה, למען לא תהיה מושפל ומנודה

﴿23﴾ ריבונך ציווה שלא תעבדו זולתו וגמלו חסד להורים. אם יגיעו האחד מהם או שניהם לגיל הזיקנה, אל תקצר רוחך ואל תגער בהם. דבר עמם בכבוד

﴿24﴾ והתנהג איתם בענווה ורחמים, ואמור לי ריבוני! רחם עליהם כפי שהם ריחמו עלי בגדלם אותי כשהייתי קטן”

﴿25﴾ ריבונכם יודע את כל מה שבנפשותיכם. אם אתם הולכים בדרך הישר, הן הוא מרבה לסלוח לאלה שמרבים לפנות אליו

﴿26﴾ תן לקרוב המשפחה את החלק המגיע לו מן הצדקה, למסכן ולעובר האורח, אך אל תהיה בזבזן

﴿27﴾ אכן הבזבזנים הם באחווה עם השטנים, והיה השטן בריבונו כופר

﴿28﴾ ואם אין ביכולתך לעזור להם, בעודך ממתין לרחמי ריבונך, דבר אליהם בעדינות

﴿29﴾ אל תכבול (תקמץ) את ידך אל צווארך (מקמצנות) ואל תושיט אותה ללא הגבלה (בבזבזנות), למען לא תישאר במחסור ותהיה בחרטה

﴿30﴾ אכן ריבונך שולח פרנסה בשפע או בדלילות לאשר ירצה, כי הוא מכיר היטב את עבדיו ורואה את מעשיהם

﴿31﴾ לעולם אל תהרגו את ילדיכם בגלל הסיכוי לעוני, כי אנו נפרנס אותם ואתכם, והריגתם היא חטא עצום

﴿32﴾ אל תתקרבו אל הזנות, כי תועבה גדולה היא וכמה רעה הדרך

﴿33﴾ ואל תהרגו את הנפש אשר אסר אללה, אלא אך ורק בצדק. וכל הנרצח בחוסר צדק, אנחנו נותנים ליורשים שלו לדרוש תגמול, אך אל הפריזו בפעולת התגמול, כי יעזור לו (אללה)

﴿34﴾ ואל תתקרבו אל נכסי היתום אלא בצורה הוגנת, עד שיגיע לבגרותו. וקיימו באחריות כל התחייבות, כי על ההתחייבות יש לתת את הדין ביום הדין

﴿35﴾ וכשאתם מודדים ושוקלים השלימו את המידה ושיקלו במאזני-צדק. טוב הדבר ועדיף יותר (לכולם)

﴿36﴾ ואל תלך אחרי דבר שאינך יודע בוודאות, מפני שהשמיעה, הראייה והמחשבה - כל אלה ייתנו (על בעליהם) את הדין

﴿37﴾ ואל תתהלך ביהירות על פני האדמה, כי לא תבקע את האדמה ומעולם לא תגיע (בקומתך) אל גובה ההרים

﴿38﴾ כל זה היה רע ושנוא אצל ריבונך

﴿39﴾ זה הוא חלק מן החכמה אשר ריבונך גילה לך. אל תעשה לך אלוה אחר מלבד אללה, פן תושלך אל הגיהינום מגונה ומנודה

﴿40﴾ האם אתם חושבים שריבונכם נתן לכם בנים, ולעצמו לקח בנות מבין המלאכים? דבר חמור אומרים אתם

﴿41﴾ וכבר ביארנו את הצדק בקוראן הזה בכל מיני דרכים כדי שהם יזבח, (ואולם כל זה) לא הוסיף להם אלא סלידה

﴿42﴾ אמור: “אילו היו עוד אלים מלבד אללה, כפי שאומרים, כי אז ודאי היו רוצים לעצמם נתיב אל האדון של כס- המלכות”

﴿43﴾ ישתבח ויתעלה מעל כל אשר הם אומרים

﴿44﴾ שבעת הרקיעים, הארץ וכל שוכניהם משבחים אותו, ואין דבר אשר אינו משבח ומהלל אותו, ואולם אתם אינכם מבינים את תשבחותיהם. אך סבלן הוא וסלחן

﴿45﴾ וכאשר אתה קורא את הקוראן, נציב חיץ בינך לבין אלה אשר אינם מאמינים בעולם הבא

﴿46﴾ ועל לבבותיהם שמנו חותם, לבל יבינו אותו (את הקוראן), ואת אזניהם (שמיעתם) הכבדנו. וכאשר אתה מזכיר בקוראן את ריבונך לבדו, פונים לך הכופרים עורף בתיעוב

﴿47﴾ אנחנו יודעים היטב מה הם רוצים לשמוע כאשר הם מקשיבים לך, ומה הם אומרים בהתלחשות הסודית ביניהם, ומתי אומרים המקפחים: “אתם הולכים אחרי אדם אחוז כישוף”

﴿48﴾ ראה למה המשילו אותך, וזה מפני שהם תעו ולא יוכלו למצוא את הדרך

﴿49﴾ והם אמרו: “האם לאחר שנהיה עצמות ושיירי- גוף נקום לתחייה כבריאה חדשה?”

﴿50﴾ אמור: “(אפילו אם) תהיו אבנים או ברזל

﴿51﴾ או בריאה שאין ביכולתכם אפילו לחשוב עליה.” הם יאמרו: “מי יחזיר אותנו לחיים?” אמור: “זה אשר ברא אתכם בפעם הראשונה”, אז הם ינידו בראשיהם ויאמרו: “מתי הוא?” אמור להם:״ אולי יהיה בקרוב ״

﴿52﴾ ביום שיקרא לכם, ואתם תענו לקריאתו (ותקומו מקבריכם) ותשבחו אותו, ותחשבו כי הייתם מעט זמן

﴿53﴾ ואמור לעבדיי שידברו רק את מה שיותר טוב, כי השטן יכניס פירוד ושנאה ביניהם כי השטן תמיד לאנשים אויב גלוי

﴿54﴾ ריבונכם מכיר אתכם היטב, ואם הוא ירצה הוא ירחם עליכם, ואם הוא ירצה הוא יעניש אתכם, ואנו לא שלחנו אותך כשומר שלהם

﴿55﴾ וריבונך יודע היטב את כל אשר בשמיים ובארץ. וכבר נתנו לחלק מהנביאים יותר מאשר נתנו לאחרים. ולדוד נתנו את הזובור

﴿56﴾ אמור: “קראו לאלה אשר טענתם שהם קיימים מלבד אללה לעזרה, הם לא יוכלו להסיר כל צרה מכם ולא יוכלו להמיט אותה על אויבכם”

﴿57﴾ אלה אשר אליהם מתפללים (עובדי האלילים) בעצמם מבקשים להתקרב אל ריבונם, ומתחרים ביניהם, מי מהם קרוב יותר, ומבקשים את רחמיו, ומפחדים מעונשו. אכן, יש להיזהר מעונש ריבונך

﴿58﴾ אין עיר חוטאת שלא נשמיד לפני יום תחיית-המתים, או נעניש אותה עונש קשה. וזה היה רשום בספר (אצל אללה)

﴿59﴾ שום דבר לא מנע מאתנו לשלוח אותות, מלבד התכחשו להם הדורות הקדומים. וכבר נתנו לבני שבט ת'מוד את הנאקה כאות ברור וגלוי לעין, אך הם קיפחו אותה, ואין אנו שולחים אותות אלא לשם אזהרה והפחדה

﴿60﴾ כבר אמרנו לך כי ריבונך מקיף את כל האנשים. לא עשינו את מה שהראינו לך(במסע הלילי) אלא כדי לבחון את האנשים, וכך גם את העץ הארור אשר בקוראן. אנו מפחידים אותם, אך הדבר אינו מוסיף אלא תעייה גדולה

﴿61﴾ וכאשר אמרנו למלאכים: “סגדו לאדם”, הם סגדו, ורק השטן אמר: “האם אסגוד למי שבראת מעפר?”

﴿62﴾ אמר: “אתה רואה את היצור הזה אשר רוממת מעליי? אם תיתן לי הזדמנות עד יום תחיית-המתים, אלכוד ברשתי את זרעו(ואשלוט בו) פרט למעטים מהם”

﴿63﴾ אמר: “לך והשתדל! אתה וכל אלה שיילכו אחריך תקבלו את עונשכם המלא בגיהינום

﴿64﴾ נסה להסית מהם כמה שתוכל, והזעק עליהם את פרשיך וחייליך, והשתתף ברכושם ובילדיהם, ותן להם הכסתות, והשטן לא יבטיח להם דבר זולת פיתוי כוזב

﴿65﴾ ואולם על עבדיי לא תהיה לך כל שליטה, כי ריבונך דיו כשומר עליהם”

﴿66﴾ ריבונכם הוא אשר מושיט למענכם את האוניות בים, כדי שתבקשו לכם פרנסה מחסדו. הוא תמיד היה כלפיכם רחום

﴿67﴾ ואם תפגע בכם צרה בים, אתם תשכחו את כל אלה אשר עבדתם זולתו, ורק היזכרו באללה לבדו להציל אתכם, אך כאשר הציל אתכם והביאכם אל היבשה, מיד תתרחקו. והיה האדם כפוי טובה

﴿68﴾ האם בטוחים אתם כי אללה לא יבקע את האדמה ולא יגרום לה לבלוע אתכם? או לא ימטיר עליכם גשם של אבנים מבלי שתמצאו לכם שומר

﴿69﴾ או שמא בטוחים אתם כי שוב לא יחזירכם אל הים, ולא ישלח בכם רוח סערה ויטביע אתכם באשר כפרתם, מבלי שתהיה לכם סיבה להתלונן נגדנו

﴿70﴾ וכבר כיבדנו בני אדם, ונשאנו אותם על פני היבשה והים, ופרנסנו אותם בכל טוב, ורוממנו אותם מאוד מעל רבים מן היצורים אשר בראנו

﴿71﴾ ביום (יום הדין) אשר בו נקרא לכל אומה עם המנהיג שלה, כל אלה אשר ספר הרישום של מעשיהם יימסר להם ביד ימין, יקראו ממנו שמחים למעשיהם הטובים, ולא יקופחו במאומה

﴿72﴾ וכל אשר היה (לבבו) עיוור בעולם הזה, יהיה (לבבו) בעולם הבא עיוור ותועה בדרכו

﴿73﴾ ואילו היה ביכולתם להדיח אותך ממה שהשרינו אליך למען תבדה עלינו דבר אחר ממנו (הקוראן), אז היו לוקחים אותך לידיד נפש

﴿74﴾ ואילולא תמכנו בך, כי אז היית מתחיל לנסות אליהם קצת

﴿75﴾ או אז היינו נותנים לך לטעום עונש כפול בחייך ועונש כפול כמותך, ואז לא יכולת למצוא מציל עדנו

﴿76﴾ והם הפריעו לך מאוד וכמעט הוציאו אותך מן הארץ (מכה), אך אז הם לא היו נשארים אחריך אלא רק קצת

﴿77﴾ כך היא דרכנו עם השליחים אשר שלחנו לפניך, ולא תמצא כל שינוי בדרכנו

﴿78﴾ קיים את התפילה משקיעת השמש עד אשר יחשיך הלילה. והקוראן(וקריאתו) בשחר. אכן הקוראן(וקריאתו) בשחר מלווה בעדים (מבין המלאכים)

﴿79﴾ ובלילה, התאמץ בו, עוד תפילת רשות, אולי יעניק לך ריבונך מקום מכובד ונישא

﴿80﴾ ואמור: “ריבוני! הכנס אותי בכבוד(אל מה שטוב לי) והוצא אותי בכבוד (ממה שרע לי) ותן לי סמכות מאתך אשר בכוחה אנצח”

﴿81﴾ ואמור: “הופיע הצדק וחלף השקר (הכפירה), אכן השקר חולף לעד”

﴿82﴾ אנו מורידים אותות (משפטים) מן הקוראן הנושאים מרפא ורחמים למאמינים, אך למקפחים הוא יוסיף רק אבדון

﴿83﴾ כשאנו נוטים חסד לאדם הוא משתמט ואינו מכיר תודה, אך בפגוע בו רעה, הוא מתייאש (מרחמי ריבונו)

﴿84﴾ אמור: “כל אחד פועל לפי דרכו, אך ריבונכם יודע מי הולך יותר בדרך הישר”

﴿85﴾ וישאלוך על הנשמה אמור: “הנשמה היא סוד אשר רק ריבונך יודע, ואתם לא קיבלתם מהידע, זולת (כמות) מזערית ״

﴿86﴾ ואם נרצה, נוכל בקלות לקחת ממך את מה שגילינו לך (מהקוראן), ולא תוכל למצוא מי שישמור עליך מאתנו

﴿87﴾ אלא דרך הרחמים מריבונך, אכן חסדו עליך היה כביר

﴿88﴾ אמור: “אם בני האנוש והשדים יסכימו ביניהם להביא ספר דומה לקוראן, לא יוכלו להביא כמוהו, ואפילו אם הם יסייעו זה לזה”

﴿89﴾ וכבר הבאנו לאנשים בקוראן הזה מכל משל, למרות זאת, סרבו רוב האנשים והמשיכו בכפירה

﴿90﴾ ואמרו: “לא נאמין לך עד שתבקע לנו מעיין מן הארץ

﴿91﴾ או עד שתצמיח גן של דקלים וגפנים ותבקע בתוכו נהרות זורמים

﴿92﴾ או שתפיל עלינו כפי שטענת את השמים, חלקים, או עד שנראה את אללה והמלאכים פנים אל פנים

﴿93﴾ או עד שיהיה לך בית מזהב, או שתעלה השמימה, אך גם בעלייתך לא נאמין אלא עד שתוריד לנו משם ספר ונקרא בו”. אמור: “ישתבח ריבוני! אינני אלא שליח אנושי”

﴿94﴾ שום דבר לא מנע מהאנשים להאמין כאשר הגיעה אליהם ההדרכה (הצודקת), מלבד זה שאמרו: “האם שלח אללה בן אנוש כשליח?”

﴿95﴾ אמור: “אילו היו מלאכים מתהלכים בארץ, היינו מורידים להם מן השמים מלאך שליח”

﴿96﴾ אמור: “די באללה כעד ביני ובינכם, כי הוא אכן היה (תמיד) בעבדיו בקי והכול רואה ״

﴿97﴾ מי שאללה מדריך(אל הצדק) הוא אכן המודרך, וכל אשר יתעה, לא תמצא להם אדונים מלבדו, וביום תחיית- המתים נקבץ אותם כשהם נגררים על פניהם, עיוורים, אילמים וחרשים, משכנם יהיה בגיהינום, ובכל פעם שהאש (בגיהינום) תדעך, נוסיף עוד אש ולהבה

﴿98﴾ זה יהיה שכרם על א שר כפרו באותותינו באומרם: “האם לאחר שיתפוררו עצמותינו, נקום לתחייה כבריאה חדשה?”

﴿99﴾ הלא יראו כי אללה אשר ברא את השמים ואת הארץ יכול גם לברוא אחרים כמוהם? והוא קבע להם מועד שאין ספק בו, אך סירבו המקפחים והמשיכו בכפירה

﴿100﴾ אמור: “לו היו אוצרות הרחמים של ריבוני בידיכם, הייתם מחזיקים בהם וחוששים להוציאם, כי קמצן הוא האדם”

﴿101﴾ וכבר נתנו למשה תשעה אותות ברורים. אז שאל את בני-ישראל כאשר בא אליהם, ופרעה אמר לו: “אני חושב, משה, כי אתה אחוז קסם”

﴿102﴾ אמר (משה): “כבר יודע אתה כי ריבון השמים והארץ הוא שהוריד את האותות הללו כהוכחות ברורות גלויות לעין, ורואה אני, הוי, פרעה, כי סופך לאבדון”

﴿103﴾ ורצה (פרעה) לאלצם לצאת מהארץ, ואנחנו הטבענו אותו ואת אשר עמו גם יחד

﴿104﴾ ואמרנו אחריו אל בני-ישראל: “שכנו בארץ, וכאשר תגיע הבטחת אחרית הימים, נביא את כולכם מכל הקצוות”

﴿105﴾ ובצדק הורדנו אותו (הקוראן), ובצדק ירד. ואותך (מוחמד) לא שלחנו אלא מבשר ומזהיר

﴿106﴾ את הקוראן עשינו “פורקאן” (כדי שיבדיל בין האור לחושך), למען תקרא אותו לאנשים בהדרגה, והורדנו אותו קטע אחרי קטע

﴿107﴾ אמור: “האמינו בו או אל תאמינו, אלה אשר ניתן להם הידע מלפניו, כאשר קוראים אותו אליהם נופלים אפיים ארצה כסגידה

﴿108﴾ ויאמרו: “ישתבח ריבוננו! הנה נתקיימה הבטחת ריבוננו”

﴿109﴾ והם ייפלו אפיים ארצה, בוכים, וזה יוסיף להם כניעה (לאללה)

﴿110﴾ אמור: “בין אם אתם קוראים לאללה או לרחמן, הרי לו שייכים השמות הכי נאים. ואל תתפלל בקול רם מדי או בקול נמוך מדי, אלא וקיים אותה בין זה לזה ״

﴿111﴾ ואמור: ״ השבח לאללה, אשר לא הוליד בן ואין לו שותף במלכותו, ואין לו צורך במגן מפני השפלה, והאדר את גדולתו!”

﴿1﴾ השבח לאללה, אשר הוריד לעבדו (מוחמד) את הספר (הקוראן) ולא עשה בו שום סטייה (מן הצדק)

﴿2﴾ יציב וקיים, כדי שיזהיר את האנשים מפני העונש הקשה אשר יבוא ממנו, ולמען יבשר למאמינים, אלה אשר עושים את הטוב כי אכן למענם שמור גמול טוב(בגן העדן)

﴿3﴾ אשר בו ישכנו לנצח

﴿4﴾ וגם להזהיר את אלה אשר אומרים כי אללה לקח לו בוי

﴿5﴾ (אף-על-פי) אין להם ולא היה לאבותיהם כל ידיעה על כך. נוראות הן המלים היוצאות מפיהם. אכן הם אומרים רק שקר

﴿6﴾ ואמנם אתה עלול להעמיס על עצמך מרוב צער משום שלא האמינו באשר נאמר (בקוראן)

﴿7﴾ את כל אשר על הארץ עשינו כהדר לה, כדי לבחון אותם מי יעשה מעשים טובים יותר

﴿8﴾ אך אנחנו גם יכולים להפוך את כל אשר עליה לעפר ואפר שומם

﴿9﴾ האם אתה חושב שאנשי המערה וא-רקים (מצבת קבריהם) היו בין אותותינו המופלאים ביותר

﴿10﴾ כאשר הנערים מצאו מקלט במערה ואז אמרו: “ריבוננו! תן לנו רחמים ממך, והדרך אותנו”

﴿11﴾ לאחר מכן הפלנו עליהם תרדמה ואטמנו את אוזניהם במערה למשך מספר שנים

﴿12﴾ ואחר כך הערנו אותם מתרדמתם למען נדע מי משני המחנות ידע לקבוע את זמן שהותם במערה

﴿13﴾ אנחנו מספרים לך את הצדק על קורותיהם. הם היו נערים אשר האמינו בריבונם, ואנחנו הוספנו להם הדרכה

﴿14﴾ וחיזקנו את לבבם עד שהתייצבו ואמרו: “ריבוננו הוא ריבון השמים והארץ, ולא נתפלל לאל מלבדו, כי אם נצהיר אחרת יהיה זה שקר אשר רחוק מן הצדק

﴿15﴾ בני עמנו אלה לקחו להם אלים אחרים מלבדו, אבל מדוע אינם מביאים גם הוכחה בהירה לצדקת אמונתם?” ומי חוטא יותר מזה הבודה שקר על אללה

﴿16﴾ וכאשר תעזבו אותם ואת אשר יעבדו מלבד אללה, כי אז מצאו מקלט במערה, ויפרוש עליכם ריבונכם את רחמיו ויספק את כל הצרכים שלכם

﴿17﴾ ותראה שהשמש כאשר עלתה, הייתה פונה מן המערה ימינה, ובשקיעתה הייתה פונה שמאלה, בעוד הנערים שוכבים בתוך המערה. זה אחד מאותותיו של אללה. מי שאללה מדריך הוא מודרך, ומי שיתעה, לא תמצא לו אדון ומדריך

﴿18﴾ אתה מתאר לעצמך שהם ערים, אולם הם ישנו. אנחנו היינו הופכים אותם פעם לצד ימין ופעם לצד שמאל, בעוד שבלבם היה נח בכניסה למערה. לו ראית אותם היית סולד ובורח בבהלה ופחד

﴿19﴾ וכך הערנו אותם, כדי שיבררו ביניהם. אמר האחד: “כמה זמן עבר עליכם כאן?”, אמרו: “שהינו רק יום אחד או פחות”, אמרו (אחרים): ״ריבונכם יודע יותר מכם כמה זמן שהיתם. שלחו אחד מכם עם כסף אל העיר כדי שימצא את האוכל הטהור ביותר שבה ויביא לכם ממנו מזון, אך עליו לנהוג בעדינות, כדי שלא ירגישו בכם

﴿20﴾ אם יגלו אתכם ירגמו אתכם באבנים או יחזירו אתכם לאמונתם, ואז לעולם לא תצליחו.”

﴿21﴾ כך גילינו להם דברים, למען יידעו כי הבטחת אללה צדק היא, ואין ספק בבוא השעה. האנשים נחלקו ביניהם בעניינם ואמרו: “בנו עליהם בניין, ריבונם יודע מי הם”, אך אלה שבידם ההחלטה אמרו: “נקים עליהם מסגד”

﴿22﴾ יאמרו: “היו שלושה והרביעי היה כלבם”, ואומרים: “היו חמישה והשישי היה כלבם”, כל אלה הם ניחוש שווא בנסתר. ואומרים: ”היו שבעה והשמיני היה כלבם”. אמור: “ריבוני יודע היטב את מספרם, אינם יודעים אותם אלא מעטים” לכן אל תתנצח בעניינם, ואל תשאל איש את דעתו עליהם

﴿23﴾ ואל תאמר על דבר-מה: ״ הן, אני אעשה זאת מחר”

﴿24﴾ אלא (אמור): “אם ירצה אללה”. והזכר את ריבונך אם תשכח. ואמור: “אולי יואיל להדריך אותי ריבוני להתקרב יותר לאמת”

﴿25﴾ והם נשארו במערתם שלוש מאות שנים, והוסיפו עוד תשע (שנים)

﴿26﴾ אמור: “אללה יודע כמה זמן הם היו. כי לו כל נסתרות השמים והארץ, ואין שומע ורואה כמוהו. להם אין אדון מלבדו, והוא לא ישתף אף אחד בשלטונו

﴿27﴾ וקרא את אשר הושרה לך מהספר של ריבונך (הקוראן). דבריו לעולם לא ישתנו, ולא תוכל למצוא מפלס מפניו

﴿28﴾ התאזר בסבלנות עם אלה הקוראים (ומתפללים) אל ריבונם בוקר וערב בבקשם את פניו, ואל תישא עיניך אל אשר מעבר להם בתאווה להנאות העולם הזה ואל תישמע לאיש אשר השבתנו את זכרנו מלבו, והוא רדף אחרי תאוותו וכולו הפקרות

﴿29﴾ ואמור: “הצדק הוא מריבונכם, הרוצה בה יאמין והרוצה יכפור”. אנו הכנו למקפחים אש אשר תאגפנה אותם להבותיה, ואם הם יבקשו מים לשתות, יושקו רק מים לוהטים כשמן רותח אשר צולה את הפנים. כמה נוראי הוא המשקה ההוא, וכמה רע הוא מקום מנוחתם

﴿30﴾ אכן אלה אשר האמינו ועשו את הטוב, אולם לא נקפח את גמולם של אלה אשר היטיבו לעשות

﴿31﴾ אלה להם מיועדים גני-עדן, אשר נהרות זורמים מתחתיהם. והם יהיו מקושטים בצמידי זהב, ולבושים בגדים ירוקים ממשי וקטיפה, ושכובים על ספות מוגבהות. כמה טוב יהיה הגמול וכמה טוב יהיה מקום מנוחתם

﴿32﴾ משול להם משל שני אנשים אשר לאחד מהם נתנו שני כרמי ענבים, ועצי תמר סביב להם, ושדות זריעה ביניהם

﴿33﴾ שני הגנים נתנו פריים ולא מנעו דבר ממנו, והבקענו ביניהם נהר

﴿34﴾ והיה לו עושר רב. הוא אמר לרעהו ביהירות: “יש לי רכוש ועוזרים יותר מאשר לך”

﴿35﴾ הוא נכנס אל הגן שלו ואמר: “אני סבור שהגן הזה לא ייחרב אי-פעם

﴿36﴾ ואין אני חושש לשעה (יום הדין) שתבוא. אך אם אושב אל ריבוני אמצא לי שם מקום טוב יותר מזה”

﴿37﴾ אולם רעהו אמר לו: “הכופר אתה באשר ברא אותך מעפר, ואז מטיפה, ואז עשה אותך לאיש?”

﴿38﴾ ובאשר לי, אללה הוא ריבוני, ולא אצרף כל שותף לריבוני

﴿39﴾ מדוע לא אמרת בהיכנסך אל גנך: “כל אשר ירצה אללה יהיה, כי רק באללה כוחנו”? אתה רואה אותי שיש לי פחות עושר וילדים ממך

﴿40﴾ אבל ייתכן שריבוני ייתן לי גינה טובה יותר מהגינה שלך, ועל גינתך ישלח עונש מן השמים ויהפוך אותה לשממה

﴿41﴾ או יגרום שמימיה ישקעו באדמה ולא תוכל למצוא אותם

﴿42﴾ ואכן, כל פירותיו הוכחדו, כרמיו נהרסו, ובעל הגן החל להכות בידיו בצער על כל אשר הוציא על גינתו שהפכה לשממה. אז הוא זעק: “הלוואי ולא הייתי מצרף מישהו (אלילים) לריבוני”

﴿43﴾ לא היה מי שיעזור לו מפני אללה, והוא נשאר חסר אונים

﴿44﴾ התמיכה היחידה היא מאללה, אלוה הצדק. הוא אכן המתגמל הכי טוב והמשיב בסוכה (לאלה שעשו טוב)

﴿45﴾ ומשול להם משל על חיי העולם-הזה, שהם כמים אשר הורדנו מן השמים. כתוצאה מכך הצמח של הארץ צמח והיה ירוק, מיד הוא מתייבש והרוח מפזרת אותו לכל הרוחות. אללה יכול לעשות כל דבר

﴿46﴾ ההון והבנים הם תפארת העולם הזה, אך מעשים טובים נשארים קיימים, שכרם טוב יותר אצל ריבונך ותקוותם גדולה יותר

﴿47﴾ ביום שנעתיק את ההרים ממקומם, ותראה את הארץ חשופה, אז נקבץ את האנשים ולא נותיר מהם אחד

﴿48﴾ והם יוצגו בפני ריבונך בשורות (ויאמר להם): “הנה באתם אלינו כדרך אשר אתכם לראשונה, ואולם אתם טענתם כי לא קבענו לכם מועד.”

﴿49﴾ ויינתן ספר הרישום (המתעד מעשי כל אדם), ואז תראה את (הכופרים המכחשים) חרדים ממה שרשום בו ואומרים: “אוי ואבוי לנו! מה לו לספר הזה אשר אינו מעלים או מזניח דבר קטן או גדול בלי לרשום אותו?” כך ימצאו את מעשיהם לנוכח פניהם, וריבונך לא יקפח אף אחד

﴿50﴾ וכאשר אמרנו למלאכים: “סגדו לאדם”, הם סגדו, ורק אבליס (השטן), היה אחד מהשדים והוא סירב למצוות ריבונו. האם תיקחו אותו ואת זרעו לאדונים מלבדי, בעודם אויבים לכם? אכן, רעים חילופים כאלה למקפחים

﴿51﴾ אני לא הראיתי להם את בריאת השמים והארץ, ולא את בריאת עצמם, ולעולם לא הייתי לוקח את המתעים כמשרתים לי

﴿52﴾ וביום שאנחנו נאמר למשתפים: “קראו לאשר טענתם כי שותפיי הם”. הם יקראו אליהם, אך הם לא ייענו להם, ואנו נשים חיץ ביניהם

﴿53﴾ יראו הכופרים המכחשים את אש הגיהינום וירגישו שהם עומדים ליפול אל תוכה, ולא יוכלו להימלט מפניה

﴿54﴾ וכבר הבהרנו בקוראן הזה לאנשים משלים שונים, והיה האדם מתווכח יותר מכולם

﴿55﴾ אין דבר שימנע מהאנשים להאמין כשבאה אליהם ההדרכה, ולבקש את סליחת ריבונם, אלא אם תגיע אליהם דרך הראשונים, או שיבוא עליהם עונשם קודם לכן

﴿56﴾ איננו שולחים את השליחים, אלה כמבשרים ומזהירים, אך אלה אשר כפרו, הרוצים לבטל את הצדק בטענות שווא, מזלזלים באותותיי ובאזהרותיי

﴿57﴾ ומי מקפח יותר מזה אשר אם יזכירו לו את אותות ריבונו, יפנה להם עורף וישכח את אשר עשו ידיו זה כבר? אנחנו אטמנו את לבבותיהם, לכן לא הבינו אותו (את הקוראן), וגם הכבדנו את אוזניהם (שמיעתם), ולכן אם תקרא להם אל הדרך הישר הם לא יודרכו לעולם

﴿58﴾ וריבונך הוא הסלחן ובעל הרחמים. לו רצה להעמידם לדין על מעשיהם, הוא כבר מזמן היה מזרז את עונשם, אך כבר נקבע להם מועד אשר לא יוכלו למצוא מפלט ממנו

﴿59﴾ את הערים האלה הכחדנו כאשר תושביהן קיפחו, וקבענו להכחדתן מועד

﴿60﴾ וכאשר משה אמר למשרתו: “לא אפסיק ללכת עד שאגיע אל מפגש שני הימים, גם אם תימשך דרכי זמן רב”

﴿61﴾ וכאשר הגיעו למקום המפגש של שני הימים, הם שכחו את הדג אשר הביאו אתם, והוא קפץ ועשה את דרכו אל הים ונמלט מהם

﴿62﴾ וכאשר המשיכו (שניהם), אמר (משה) לעוזרו: “הבא לנו את האוכל, כי מצאנו במסענו הזה הרבה עייפות”

﴿63﴾ אמר (העוזר): “האם ראית שכאשר ישבנו למרגוע ליד הסלע שכחתי את הדג? משום שהשטן גרם שלא אזכור אותו, והוא שחה אל הים בצורה מפליאה”

﴿64﴾ ואמר (משה): “זה בדיוק מה שחיפשנו”, לכן, הם הסתובבו וחזרו לדרכם

﴿65﴾ אז מצאו עבד מעבדינו, אשר הענקנו לו רחמים מאתנו, ונתנו לו דעת

﴿66﴾ אמר לו משה: “האוכל להצטרף אליך כדי שתלמדני תבונה ממה שאתה למדת?”

﴿67﴾ אמר: “אתה לא תוכל להיות סבלן אתי

﴿68﴾ וכיצד בכלל תוכל להתאזר בסבלנות באשר נמצא מעבר לידע שלך?”

﴿69﴾ אמר (משה): “אם ירצה אללה, תגלה שאני סבלן, ולא אסרב לכל אשר תגיד”

﴿70﴾ אמר: “אם תתלווה אליי, אל תשאל אותי דבר, אלא אם אזכיר אותו לך (בעצמי)”

﴿71﴾ ויצאו לדרכם עד שעלו על אנייה, ונקב בה חור. אמר משה: “האם נקבת חור באנייה כדי להטביע את נוסעיה? אכן נורא הדבר אשר עשית!”

﴿72﴾ אמר: ”האם לא אמרתי לך, כי אתה, לא תהיה לך סבלנות אתי ?”

﴿73﴾ אמו: “אל תגנה אותי על ששכחתי זאת, ואל תקשה עליי יותר ״

﴿74﴾ ואז הם המשיכו (בדרכם) עד שפגשו נער צעיר, והוא הרג אותו. אמר (משה): “האם הרגת נפש זכה שלא קיפחה נפש אחרת?! הרי שזה מעשה פסול!”

﴿75﴾ אמר: “האם לא אמרתי לך כי לא תהיה לך סבלנות אתי?”

﴿76﴾ אמר (משה): “אם שוב אשאל אותך על משהו, אל תיתן לי ללוות אותך כי כבר נגמרו לי התירוצים”

﴿77﴾ והמשיכו בדרכם והגיעו אל כפר, וביקשו אוכל מתושביו, אולם הם סירבו לארחם. אז מצאו בו קיר שעומד להתמוטט, והוא (העבד של אללה) הקים ותיקן אותו. אמר משה: “יכולת לקבל גמול על כך, לו רצית”

﴿78﴾ אמר: “הגיעה שעת הפרידה ביני לבינך. ועתה אודיע לך את משמעות הדברים אשר לא יכולת להיות סבלן לגביהם

﴿79﴾ באשר לאנייה, היא הייתה שייכת לאנשים עניים אשר עובדים בים, ורציתי לחבל בה, כי היה בעקבותיהם מלך שגוזל כל אנייה בכוח

﴿80﴾ ובאשר לנער, הוריו היו מאמינים, וחששנו כי יכפה עליהם תעייה וכפירה

﴿81﴾ ורצינו כי ייתן להם ריבונם במקומו בן זך וטהור יותר ממנו ורחום יותר כלפיהם

﴿82﴾ ובאשר לקיר, בעליו היו שני נערים יתומים מבני העיר, ותחתיו טמון אוצר השייך להם, ואביהם היה איש ישר, על כן רצה ריבונך כי האוצר יהיה שמור לנערים שיוציאוהו כאשר יתבגרו בזכות רחמי ריבונך. לא עשיתי כל זאת על דעת עצמי, וזה הוא פירוש המעשים אשר לא התאזרת בסבלנות עליהם

﴿83﴾ ישאלו אותך על ד'ו אל-קרניין. אמור: “אני אכן אספר לכם דברים אודותיו.”

﴿84﴾ אנחנו נתנו לו לשלוט בארץ, ונתנו לו דרך להשיג הכול

﴿85﴾ ואז הלך בדרך

﴿86﴾ עד שהגיע אל המקום אשר בו (ראה בבירור) את שקיעת השמש, וראה את שקיעתה על מעיין חם של מים ובוץ שחור, ומצא לידו אומה, אמרנו: “הוי, ד'ו אל-קרניין! אתה החלט, או שהענישם או שתתייחס אליהם בטוב”

﴿87﴾ אמר: “אנחנו בהחלט נעניש את אשר מקפח, ואחר כך הוא יוחזר אל ריבונו, והוא גם יעניש אותו עונש נורא יותר

﴿88﴾ ולאשר מאמין ועושה את הטוב, מגיע גמול טוב ונתייחס אליו בטוב וביושר”

﴿89﴾ ואז המשיך בדרך

﴿90﴾ עד אשר הגיע למקום זריחת השמש, ומצא אותה זורחת על אומה אשר לא ניתן להם מסתור מפני השמש

﴿91﴾ ואכן אנחנו בקיים בכל אשר ידע

﴿92﴾ ולאחר מכן הוא הלך בשביל אחר

﴿93﴾ עד שהגיע אל מקום בין שני רכסי הרים, ומצא שם בני-עם שכמעט לא הבינו דיבור

﴿94﴾ והם אמרו: “הוי, ד'ו אל-קרניין! אכן גוג ומגוג מרבים שחיתות בארץ. האם תסכים שנשלם לך גמול כדי שתבנה חומה בינינו לבינם?”

﴿95﴾ והוא אמר: “מה שריבוני העניק לי מהכוח והמקנה טוב יותר ממה שאתם עומדים לשלם לי, לכן עזרו לי בעוצם ידכם, ואקים גדר בינכם לבינם

﴿96﴾ הביאו לי גושי ברזל!”, וכאשר מילא את רכסי ההרים, אמרו: “נשפו!”. וכאשר להט הברזל כאש, אמר: “הביאו לי טיפות (נחושת) לשפוך עליו”

﴿97﴾ ואז לא יכלו לטפס מעליה ולא יכלו לעשות בה חור

﴿98﴾ אמר:״ זאת היא רחמנות מאת ריבוני, ואולם כאשר תתקיים הבטחת ריבוני, אז יפוררו וישטחו אותו, שהרי הבטחת ריבוני צדק היא”

﴿99﴾ ביום ההוא נניח להם להסתער זה על זה כמו גלים, ואז תישמע התרועה של השופר ונקבץ את כולם

﴿100﴾ וערכנו את הגיהינום ביום ההוא אל הכופרים כמיצג

﴿101﴾ אשר היו כעיוורים ולא ראו את האותות שלי, ולא יכלו לשמוע את הקריאה לאמונה

﴿102﴾ האומנם חשבו אלה אשר כפרו כי יוכלו לקחת להם את עבדיי, אדונים מלבדי? אנחנו הכנו לכופרים את הגיהינום מקום בו הם ישכנו

﴿103﴾ אמור: “האם אגיד לכם מי הם אלה המפסידים ביותר באשר עמלו?”

﴿104﴾ אלה הם אשר מאמציהם בעולם הזה יהיו לשווא, למרות שהם חושבים שהם עושים את הטוב

﴿105﴾ הם אלה אשר כפרו באותות ריבונם ובמפגש עמו, אז המעשים שלהם הם לשווא, וביום תחיית-המתים לא נייחס להם כל חשיבות

﴿106﴾ זה עונשם, הגיהינום, כי כפרו וזלזלו באותותיי ובשליחיי

﴿107﴾ אך אלה אשר האמינו ועושי הטוב, בגן העדן יהיה מקום מנוחתם

﴿108﴾ ובו יישארו לנצח ולא יבקשו תחליף

﴿109﴾ אמור: “אילו היה הים דיו לכתיבת דברי ריבוני, היה הים אוזל לפני שייגמרו דברי ריבוני, ואפילו אם היינו מוסיפים עוד ימים כמוהו”

﴿110﴾ אמור: “אכן אני רק בן אדם כמוכם, שנגלה אלי שאכן האלוה שלכם הוא אלוה אחד, ומי שהיה מקווה לפגוש את ריבונו, אז חייב לעשות את הטוב ולעבוד את ריבונו ולא לצרף לו אף שותף”

﴿1﴾ כאף.הא.יא.עין. צאד

﴿2﴾ זכר רחמי ריבונך על עבדו זכריה

﴿3﴾ כאשר קרא אל ריבונו קריאה בסתר

﴿4﴾ אמר: “ריבוני! אני, כבר חלשו עצמותיי, והשיער שעל ראשי האפיר, ומעולם לא הייתי אומלל בקריאה אליך ריבוני

﴿5﴾ ואכן אני חושש מפני הקרובים שלי אשר אחריי, ואשתי עקרה, אז בבקשה ממך על כן הענק לי מטובך בן

﴿6﴾ אשר יירש אותי ואת בית יעקוב. ועשה אותו, ריבוני, כמישהו שיהיה מקובל!”

﴿7﴾ “הוי, זכריה! הנה אנו מבשרים לך על בן ושמו יהיה יוחנן (יחיא), שם שלא ניתן לאף אחז קודם לכן”

﴿8﴾ אמו: “ריבוני! כיצד יהיה לי בן למרות שאשתי עקרה ואני בא בימים?”

﴿9﴾ אמר: “כן אמר ריבונך, זה קל מאוד עבורי. הרי שכבר בראתי אותך כאשר לא היית דבר”

﴿10﴾ אמר: ״ ריבוני! תן לי סימן!”, אמר: "האות שלן יהיה שלא תדבר אל אנשים שלושה לילות ברצף”

﴿11﴾ אז יצא אל בני עמו מהמסגד וסימן להם לשבח (את אללה) בבוקר ובערב

﴿12﴾ “הוי יחיא! אחוז את הספר בחוזקה!”, והענקנו לו חכמה בצעירותו

﴿13﴾ והענקנו לו רחמנות וטוהר מאתנו, והיה ירא

﴿14﴾ והיה מכבד את הוריו, ולא היה מתנשא או מרדן

﴿15﴾ ושלום עליו ביום הולדתו וביום מותו וביום שיוקם לתחייה

﴿16﴾ והזכר בספר את מרים, אשר התרחקה מבני משפחתה והלכה אל מקום מרוחק במזרח

﴿17﴾ ואז היא תפסה מהם מחסה, ואז שלחנו אליה את רוחנו (המלאך גבריאל), והוא הופיע לפניה בן אדם נאה

﴿18﴾ אמרה: “אני מבקשת מהרחמן מחסה ממך, אם אכן ירא אותו הנך!”

﴿19﴾ אמר: “אכן, אני שליח ריבונך לתת לן בן טהור”

﴿20﴾ אמרה: “כיצד יהיו לי ילדים, ולא נגע בי איש, ולא הייתי פרוצה”

﴿21﴾ אמר: “כך אמר ריבונך, זה קל מאוד עבורי, ונעשה אותו (את הבן) אות לאנשים, ורחמנות מאתנו, וכבר נגזר הדבר”

﴿22﴾ אז הרתה בו, ופרשה עמו אל מקום מרוחק

﴿23﴾ אז אחזו בה חבלי לידה, ליד גזע הדקל. אמרה: ”הלוואי שהייתי מתה לפני זה, והייתי דבר נטוש ועזוב”

﴿24﴾ אז (התינוק או המלאך) קרא לה מלמטה: “אל תתעצבי! כבר עשה ריבונך מים שיזרמו מתחתייך

﴿25﴾ ונערי אלייך את גזע הדקל, וייפלו עלייך תמרים טריים

﴿26﴾ אז אכלי ושתי והירגעי, ואם תראי אחד מבני האנוש, אז אמרי: “אכן נדרתי צום לרחמן, אז לא אדבר היום עם האנשים”

﴿27﴾ אז נשאה אותו ולקחה אותו אל בני עמה, אמרו: “הוי, מרים! אכן עשית מעשה מגונה

﴿28﴾ הוי, אחות אהרון (בת לשושלת הכוהנים בו אהרון היה הכהן הגדול הראשון), לא היה אביך נואף, ולא הייתה אמך פרוצה”

﴿29﴾ אז הצביעה עליו (התינוק), אמרו: “כיצד נדבר עם תינוק בעריסה?”

﴿30﴾ אמר: (התינוק) “אכן, אני עבד אללה, אשר נתן לי את הספר ועשה אותי נביא

﴿31﴾ ועשה אותי מבורך בכל אשר אהיה, וציווה עלי את התפילה ואת מתן הצדקה כל עוד אני חי

﴿32﴾ ועשה אותי ממושמע כלפי אמי ולא עשה אותי מתנשא אומלל

﴿33﴾ ושלום עליי ביום שנולדתי וביום מותי וביום שאקום לתחייה”

﴿34﴾ זהו ישוע בן מרים, דבר הצדק אשר עליו נמצאים במחלוקת

﴿35﴾ לא ייתכן שאללה הוליד בן, ישתבח שמו! אם יפסוק פסיקה, אז רק יאמר לו: " היה!” והיה

﴿36﴾ (וישוע אמר) “ואכן אללה ריבוני וריבונכם, אז עבדוהו, זוהי הדרך הישרה”

﴿37﴾ אז נחלקו המחנות ביניהם (אודות ישוע בן מרים). אך, אוי ואבוי, לאלה אשר כפרו ממראה היום העצום

﴿38﴾ מה ייטיבו לשמוע ולראות ביום שיגיעו אלינו, אולם המקפחים היום בתעייה ברורה

﴿39﴾ והזהר אותם מיום ההפסד, אשר בו ייחרץ הדין, והם בשאננות והם אינם מאמינים

﴿40﴾ אכן אנחנו נירש את הארץ ומה שעליה ואלינו יושבו

﴿41﴾ והזכר בספר את אברהם, אכן הוא היה צדיק ונביא

﴿42﴾ באומרו לאביו ״הוי, אבי! למה תעבוד את מה שאינו שומע ואינו רואה ולא יועיל לך במאומה

﴿43﴾ הוי, אבי, אכן כבר בא אליי מהידע שלא ניתן לך, אז לך בעקבותיי, ואדריך אותך בדרך הישר

﴿44﴾ הוי, אבי, אל תעבוד את השטן, כי השטן היה לרחמן סרבן

﴿45﴾ הוי, אבי, אכן אני חושש שיפגע בך עונש מהרחמן ואז תהיה לשטן עוזר ״

﴿46﴾ אמר: “המתנער אתה מהאלים שלי, הוי, אברהם? אם לא תפסיק את זה עוד ארגום אותך, והתרחק ממני לתמיד”

﴿47﴾ אמר: “שלום עליך, אבקש סליחה עבורך מריבוני, כי הוא רב-חסד אליי

﴿48﴾ ואעזוב אתכם ואת מה שאתם מתפללים אליו מלבד אללה, ואתפלל אל ריבוני, למען לא אהיה בתפילה לריבוני אומלל”

﴿49﴾ וכאשר התרחק מהם וממה שהם עובדים מלבד אללה, הענקנו לו את יצחק ויעקוב, ועשינו את שניהם לנביאים

﴿50﴾ והענקנו להם מרחמינו, ונתנו להם לשון דוברת צדק ועליונות

﴿51﴾ והזכר בספר את משה, אכן הוא היה טהור, והיה שליח ונביא

﴿52﴾ וקראנו לו מצדו הימני של ההר וקירבנו אותו אל המפגש

﴿53﴾ והענקנו לו ברחמינו את אחיו אהרון הנביא (לעזור לו)

﴿54﴾ והזכר בספר את ישמעאל, אכן הוא היה צדיק שמקיים את הבטחותיו והיה שליח ונביא

﴿55﴾ והיה מצווה את בני עמו לקיים את התפילה ואת הצדקה והיה מקובל אצל ריבונו

﴿56﴾ והזכר בספר את אידריס (חנוך), אכן הוא היה צדיק ונביא

﴿57﴾ והעלינו אותו אל מקום עליון

﴿58﴾ אלה אשר העניק להם אללה מחסדו מקרב הנביאים, מזרע אדם ומאלה אשר נשאנו עם נוח (בספינה), ומזרע אברהם וישראל (יעקוב), ומאלה אשר הדרכנו ובחרנו. בהיקרא לפניהם אותות הרחמן, הם היו נופלים כסגידה ובוכים

﴿59﴾ אז אחריהם קמו דורות אחרים אשר זנחו את התפילה והלכו אחר תאוותם וסופם יהיה באבדון

﴿60﴾ פרט לאשר ביקש סליחה והאמין ועשה את הטוב, ואלה ייכנסו אל גן העדן ולא יקופחו בכלום

﴿61﴾ גני העדן אשר הבטיח הרחמן לעבדיו בסתר, והבטחתו תתקיים בלי ספק

﴿62﴾ לא ישמעו הבלי-פה, אלא רק אמרות שלום, ולהם פרנסתם תהיה בוקר וערב

﴿63﴾ זהו הגן אשר נוריש לעבדינו אשר היו יראים (את אללה)

﴿64﴾ ואין אנו (המלאכים) יורדים אלא בפקודת ריבונך, כי לו מה שבין ידינו, ומה שאחרינו וכל אשר ביניהם, וריבונך אינו שוכח דבר

﴿65﴾ ריבון השמים והארץ וכל אשר ביניהם, על כן עבוד אותו, והתמד בעבודתו. האם אתה מכיר דומה לו

﴿66﴾ ויגיד בן האדם: “האם אחרי שאמות אקום לתחייה?”

﴿67﴾ האם הבן אדם אינו זוכר שכבר בראנו אותו כאשר הוא לא היה כלום

﴿68﴾ בריבונך! אנו נקבץ אותם יחד עם השטנים, ואז נציבם על ברכיהם סביב הגיהינום

﴿69﴾ אז נמשוך מכל סיעה את אלה שהרבו למרוד כנגד הרחמן

﴿70﴾ אז אנו יודעים היטב מי ראוי מכולם להיצלות בגיהינום

﴿71﴾ אין אחד מכם שלא יעבור (בשביל) מעליו, כי זה צו קבוע ומוחלט של ריבונך

﴿72﴾ אך את אלה היראים נציל ואת המקפחים נשאיר שם ליפול על ברכיהם

﴿73﴾ כאשר יקראו בפניהם את אותותינו הברורים, יאמרו אלה אשר כפרו לאלה המאמינים: “מי משתי הקבוצות משכנותיה טובים יותר ומעמדה גבוה יותר?”

﴿74﴾ כמה דורות אנו הכחדנו לפניהם שהיו עשירים יותר וטובים יותר

﴿75﴾ אמור: “למי שהיה בתעייה, ייתן הרחמן הארכה עד שיראו את אשר הבטחנו, את העונש או את השעה, אז יידעו מקומו של מי רע יותר, וכוחו ותומכיו של מי חלשים יותר”

﴿76﴾ ויוסיף אללה למודרכים הדרכה, ולמעשים הטובים הקיימים (לנצח) אצל ריבונך גמול טוב ותוצאות טובות יותר

﴿77﴾ הראית את זה אשר כפר באותותינו, באומרו: “ודאי יהיה לי רכוש רב ויהיו לי בנים (ביום הדין) ״

﴿78﴾ האם ראה את הנסתר? או קיבל הבטחה על כך מן הרחמן

﴿79﴾ ודאי לא! נכתוב את דבריו, ונגדיל לו את העונש

﴿80﴾ ונירש ממנו את כל מה שהוא מתפאר בו, ואלינו הוא יבוא לבד

﴿81﴾ הם לקחו להם אלילים מלבד אללה, כדי שיתמכו בהם

﴿82﴾ אך לא! יתכחשו(האלילים) לעבודתם ויהיו להם מתנגדיהם

﴿83﴾ הלא ראית כי שלחנו את השטנים אל הכופרים למען יסיחו אותם

﴿84﴾ לכן אל תזרז את סופם, כי אנו סופרים להם את מניין חייהם

﴿85﴾ וביום ההוא נקבץ את היראים ונשלח אותם אל הרחמן בכבוד

﴿86﴾ ונוביל את הכופרים המכחשים צמאים אל גיהינום

﴿87﴾ ולא יהיה להם מליץ יושר אלא ברשותו של הרחמן

﴿88﴾ ואמרו: “לקח הרחמן בן”

﴿89﴾ אכן, נורא הדבר שהם אמרו

﴿90﴾ כמעט השמים התפרצו מהדיבור הזה, והארץ נבקעה וההרים התמוטטו

﴿91﴾ מפני שייחסו לרחמן בן

﴿92﴾ ולא יעלה על הדעת שהרחמן ייקח בן

﴿93﴾ כי כל שוכני השמים והארץ יבואו אל הרחמן עבדים

﴿94﴾ הוא מונה וסופר את כולם

﴿95﴾ ביום תחיית-המתים יבואו בנפרד

﴿96﴾ אכן, אלה אשר האמינו ועשו את הטוב, יעניק להם הרחמן חיבה (בלבבות המאמינים)

﴿97﴾ ואכן גילינו אותו בלשונך, לבשר בו (טוב) למאמינים ולהזהיר בו את האנשים העקשנים

﴿98﴾ וכמה דורות הכחדנו לפניהם. האם תזהה אחד מהם או תשמע מהם לחישה

﴿1﴾ טא. הא

﴿2﴾ לא הורדנו אליך את הקוראן כדי שתסבול

﴿3﴾ אלא כתזכורת למי שירא

﴿4﴾ זה הורד ממי שברא את הארץ ואת השמים העליונים

﴿5﴾ הרחמן על כס המלכות לקח את מקומו

﴿6﴾ לו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ, וכל מה שמתחת לקרקע

﴿7﴾ גם אם תדבר בקול רם או בלחש, הוא שומע הכול, שהוי הוא יודע את הסוו ואף את הנסתו מכל

﴿8﴾ אללה, אין עוז אלוה מלבדו, והוא בעל השמות היאים ביותה

﴿9﴾ האם הגיע אליך סיפורו של משה

﴿10﴾ כאשר הוא ראה אש בועות ואמו לבני משפחתו: “הישארו כאן, כי הבחנתי באש בועות, אולי אביא לכם שלהבת ממנה, או אמצא על-פי האש מי שיווין אותנו”

﴿11﴾ בבואו אליה, קרא אליו קול: “הוי, משה

﴿12﴾ אני אלוהך! הסר נעליך, כי אתה נמצא בוואדי המקודש (אשר שמו) טווא

﴿13﴾ ואני בחרתיך, על כן הקשב למה שיתגלה לך

﴿14﴾ אני, הנני אללה, אין עוד אלוה זולתי, אז עבוד אותי, וקיים את התפילה לזכרי

﴿15﴾ כי השעה אכן תגיע, ואותה אני מסתיר כדי שתתוגמל כל נפש כאשר עשתה

﴿16﴾ לכן, אל יתעה אותך ממנה מי שאינו מאמין בה, ההולך אחרי יצריו, למען לא תאבו

﴿17﴾ מה זה אשר בימינן משה?”

﴿18﴾ אמו: “זה המקל שעליו אני נשען, ואותו מנעו אני (כדי להאכיל ולכוון את צאני), וכן, אני משתמש בו גם לצרכים אחרים”

﴿19﴾ אמו: “הוי, משה, השלך אותו!”

﴿20﴾ הוא השליך אותו, והוא הפן לנחש זוחל

﴿21﴾ אמו: “אחוז בו ואל תפחד כי נשיב אותו אל מצבו הראשון

﴿22﴾ שים את ידך בחיקך, והיא תצא לבנה וללא קמטים, זה אות נוסף

﴿23﴾ אנחנו נראה לך מאותותינו הגדולים יותר

﴿24﴾ לך אל פרעה, כי הוא חצה את כל הגבולות.”

﴿25﴾ אמר משה: “אדוני! הרחב את לבי (באמונה)

﴿26﴾ והקל את תפקידי

﴿27﴾ והתר את כבידות לשוני

﴿28﴾ למען יבינו את דבריי

﴿29﴾ ותן לי עוזר מבני משפחתי

﴿30﴾ את אהרון אחי

﴿31﴾ וחזק אותי בו

﴿32﴾ ושתף אותו בשליחותי

﴿33﴾ כדי שנרבה לשבח אותך

﴿34﴾ ונרבה להזכיר את שמך

﴿35﴾ כי אתה המשקיף עלינו והרואה אותנו”

﴿36﴾ אמר: “הוי משה, הנה קיבלת את אשר ביקשת”

﴿37﴾ וכבר גמלנו לך חסד עוד פעם

﴿38﴾ כאשר ציווינו על אמך את אשר ציווינו עליה

﴿39﴾ כי שימי את בנך בתיבה, והשליכי אותו לים, והים יטיל אותו לחוף, וייקח אותו אויבי (פרעה) ואויבו. והענקתי לך מאהבתי, למען תגדל תחת פיקוחי

﴿40﴾ אחותך הלכה ואמרה, אראה לכם בני משפחה אשר יטפלו בו. וכך החזרנו אותך אל אמך, כדי שהיא תירגע ולא תצטער. אחרי שגדלת הרגת נפש, וחילצנו אותך מן הצרה, והעמדנו אותך בניסיון, ושהיה מספר שנים במדיין, אחר כך באת בזמן המיועד (לשליחות), הוי, משה

﴿41﴾ אני בחרתי אותך לעצמי (כשליח ונביא)

﴿42﴾ על כן, לך אתה ואחיך, עם אותותיי, ואל תחדלו להזכירני

﴿43﴾ לכו שניכם אל פרעה כי הוא התנשא

﴿44﴾ אך, נסו לדבר אליו בעדינות, למען ייזכר ויתמלא יראה”

﴿45﴾ אמרו שניהם: “ריבועו, פוחדים אנו כי יפגע בנו לרעה או שיתפרע יותר”

﴿46﴾ אמר: “אל תפחדו, אני אתכם, אשמע ואראה הכול”

﴿47﴾ והגיעו אליו ואמרו: “אנו שליחי ריבונך, על כן שלח עמנו את בני-ישראל ואל תענה אותם. הנה הבאנו לך אות מריבונך, ושלום על כל ההולך בדרך הישר

﴿48﴾ נגלה לנו כי עונש יבוא על כל אשר יכחיש את אותותינו ויסטה מן הדרך הישר”

﴿49﴾ אמר: "הוי, משה, מי הוא ריבונכם?”

﴿50﴾ אמר: “ריבוננו הוא שנתן לכל אשר ברא, ואז הדריך”

﴿51﴾ אמר: “ומה הוא גורל הדורות הראשונים ?”

﴿52﴾ אמר: “זה רשום אצל ריבוני בספר. לא יטעה ריבוני ולא ישכח

﴿53﴾ אשר עשה לכם את הארץ משכן, וסלל לכם שבילים על פניה, והוריד מן השמים מים”. הוצאנו ממנה זוגות צמחים שונים

﴿54﴾ לכן, אכלו ורעו את מקניכם וצאנכם, ובכל אלה אותות לבעלי בינה

﴿55﴾ ממנה (מהאדמה) בראנו אתכם, ואליה נחזירכם, וממנה נוציא אתכם עוד פעם

﴿56﴾ הראינו לו (לפרעה) את כל אותותינו, ואולם הוא הכחיש אותם ופנה עורף

﴿57﴾ ואמר (למשה): “הוי, משה, האם באת אלינו לגזול מאתנו את ארצנו בקסמיך

﴿58﴾ אז אנו נביא לך קסמים כמותם. קבע מועד למפגש בינינו לבינך, אשר נכבדהו אנו ואתה, במקום מתאים לכולנו.”

﴿59﴾ אמר: “המועד הוא יום החג, ובו יקובצו האנשים בשעות הבוקר”

﴿60﴾ ויצווה פרעה לאסוף את מכשפיו כולם למקום הפגישה

﴿61﴾ אמר משה להם: “אוי לכם! אל תבדו שקר על אללה לבל ישמידכם בעונשו. כי כל הבודה שקר על אללה סופו שיאבד”

﴿62﴾ אז התייעצו הקוסמים ונועצו ביניהם

﴿63﴾ ואמרו: “אלה הם שני קוסמים הרוצים להוציאכם בקסמיהם מארצכם, ולשים קץ לדרך חייכם המושלמת

﴿64﴾ לכן, התאזרו בכל תחבולותיכם ועמדו מוכנים כי מי שתהיה היום ידו על העליונה בהחלט יהיה המנצח”

﴿65﴾ אמרו: “הוי, משה! או שתשליך אתה, או שנהיה אנו ראשונים להשליך?”

﴿66﴾ אמר: “השליכו אתם”. ואז, נדמו לו חבליהם ומסותיהם כמתרוצצים, בשל קסמיהם

﴿67﴾ אז הרגיש משה חשש בלבו

﴿68﴾ אמרנו: “אל תחשוש! כי הנך אתה הנעלה (המנצח)

﴿69﴾ זרוק את אשר ביד ימין ויבלע את אשר עשו, מה שעשו הוא רק תכסיס של קוסם, והקוסם לעולם לא יצליח לאן שיפנה

﴿70﴾ (והשליך משה את מקלו ובלע את כל אשר עשו) אז סגדו הקוסמים ואמרו: “מאמינים אנו בריבונם של משה ואהרון”

﴿71﴾ אמר (פרעה): “האמנם האמנתם לו לפני שהרשיתי לכם? כנראה אדונכם הוא (משה) שלימד אתכם קסמים. לכן אקטע את ידיכם ורגליכם ואצלוב אתכם על גזעי הדקלים, למען תדעו מי קשה ומתמיד בעונשיו”

﴿72﴾ אמרו: “לא נעדיף אותך על פני ההוכחות הברורות שהגיעו אלינו, ולא נקבל אותך כאדון במקום זה אשר יצר אותנו. גזור עלינו מה שתגזור, כי סמכותך מוגבלת רק בחיי העולם הזה

﴿73﴾ ואנו מאמינים בריבוננו כדי שיסלח לנו על חטאינו ועל הקסמים אשר הכרחת אותנו לבצע (נגד משה), כי אללה הוא הטוב ביותר והנצחי

﴿74﴾ מי שיבוא אל ריבונו פושע, הגיהינום שמור לו. לא ימות בו וגם לא יחיה

﴿75﴾ אך מי שיבוא מאמין שעשה את הטוב, לאלה שמורות הדרגות העליונות

﴿76﴾ גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ובהם יישארו לנצח, כי זה שכרם של טהורי האמונה

﴿77﴾ ואמרנו למשה: “הוצא את עובדיי הנאמנים בלילה ממצרים, ופתח להם דרך יבשה בים, ואל תחשוש מפני הרודפים ואל תפחד מפרעה וחייליו

﴿78﴾ פרעה וחייליו רדפו אותם, אך הים כיסה אותם

﴿79﴾ פרעה התעה את בני עמו ולא הדריכם

﴿80﴾ הוי, בני ישראל! כבר חילצנו אתכם מאויבכם, וכרתנו אתכם ברית לצד ההר הימני, והורדנו לכם את המן ואת השלו

﴿81﴾ איכלו מן הטוב שהענקנו לכם, ואל תגזימו ואל תקפחו זה את זה למען לא ייפול עליכם זעמי, ומי שייפול עליו זעמי בוודאי ילך לאיבוד

﴿82﴾ אולם, אני הסלחן לזה המתחרט והשב אליי, ולמאמין העושה טוב , ולהולך בדרך הישר

﴿83﴾ (ואמרנו למשה) ״ הוי, משה, מדוע מיהרת לעזוב את בני עמך?”

﴿84﴾ אמר: “הנה הם באים בעקבותיי, ואני מיהרתי אליך ריבוני, כדי שתהיה מסופק ממני”

﴿85﴾ אמר (אללה): “אנו העמדנו את בני עמך בניסיון בהיעדרך, והתעה אותם א-סאמירי (השומרוני)”

﴿86﴾ אז חזר משה אל בני עמו זועם ומלא צער אמר: ״ הוי, בני עמי! האם לא הבטיח לכם ריבונכם הבטחה טובה? האם תקופת הברית עם אללה ארוכה היא? או הרוצים אתם שייפול עליכם הזעם של ריבונכם ולכן הפרתם את מה שהבטחתם לי?”

﴿87﴾ אמרו: “לא הפרנו את הברית מרצוננו, אך היינו עמוסים בכלי זהב אשר לקחנו מתכשיטי האנשים וזרקנו אותם, כך גם זרק א-סאמירי (השומרוני)”

﴿88﴾ והוציא להם עגל בעל גוף גועה, ואחדים מהם אמרו: “זה אלוהכם ואלוה משה, ואולם הוא שכח”

﴿89﴾ האם לא ראו שאינו יכול לענות להם, וכי אין בכוחו להרע או להועיל להם

﴿90﴾ אהרון כבר הזהיר אותם מקודם: “הוי, בני עמי! העגל אינו אלא מבחן לכם, וריבונכם הוא הרחמן, על כן, לכו בעקבותיי וצייתו להוראותיי”

﴿91﴾ הם אמרו: “לא נחדל מלעבוד אותו (העגל) עד שיחזור אלינו משה”

﴿92﴾ (וכשחזר משה) אמר: “הוי, אהרון! כאשר ראית שהם סוסים מהדרך, מה מנע ממך

﴿93﴾ לבוא אחריי? מדוע הפרת את מצוותי?”

﴿94﴾ אמר (אהרון למשה): “הוי, בן אמי! אל תאחז בזקני ולא בראשי, אני חששתי כי תאמר, הפרדת בין בני ישראל ולא שמעת בקולי”

﴿95﴾ אמר (משה): “הוי, סאמירי (שומרוני), מה קורה אתך?”

﴿96﴾ אמר: “אני ראיתי מה שהם לא ראו, ולקחתי חופן של חול מעקבות השליח והטלתי אותו (על הזהב שעשיתי את העגל ממנו), וזה מה שנפשי ביקשה ממני לעשות”

﴿97﴾ אמר (משה): ״ אם כן, לך! כל ימי חייך חייב תהיה להגיד: 'אין לגעת בי! ויש לך מועד שלא יתחלף! הסתכל אל אלוהך(העגל) אשר היית עובד, כי אנו נשרוף אותו ואחר-כך נפזר אותו בים”

﴿98﴾ אכן, אלוהכם הוא אללה, אשר אין אלוה מלבדו וידיעתו מקיפה כל דבר

﴿99﴾ כך נספר לך על מאורעות העבר, ונתנו לך תזכורת (הקוראן) מאתנו

﴿100﴾ מי שפנה לו עורף, יישא משא עצום ביום תחיית-המתים

﴿101﴾ ולנצח יישא אותו (בגיהינום), אכן כה רע יהיה הנטל ביום תחיית-המתים

﴿102﴾ ביום שבו ייתקע בשופר ונקבץ את הכופרים המכחשים כשעיניהם כחולות

﴿103﴾ והם מתלחשים ביניהם: “שהינו בעולם רק עשרה ימים בלבד”

﴿104﴾ אך אנו יודעים היטב את אשר יגידו, כי בעל הדעת והתבונה שבהם יאמר: “שהיתם רק יום אחד”

﴿105﴾ הם שואלים אותך על ההרים, אמור להם: “ריבוני יכתוש אותם לכדי אבק

﴿106﴾ ויהפוך אותם לקרקע שטוחה שוממת

﴿107﴾ אשר לא תראה בה עיקום ולא קימור”

﴿108﴾ ביום ההוא (כל הברואים) יילכו אחרי קול הקורא להם, אשר אין מנוס ממנו, וכל הקולות יונמכו מיראת הרחמן ולא תשמע אלא קול לחש

﴿109﴾ ביום ההוא לא תועיל כל המלצה אלא למי שהרחמן ירשה וירצה

﴿110﴾ הוא יודע את אשר לפניהם ואת אשר מעבר להם, ואולם הם לא יוכלו להכיל את מלוא הדעת עליו

﴿111﴾ הפנים (של כל הבריות) יושפלו בפני החי והקיים, וכל אשר נשא עוול יפסיד

﴿112﴾ ואולם העושה את הטוב בעודו מאמין, לא יהיה לו כל חשש מקיפוח

﴿113﴾ ואכן, הורדנו אותו קוראן בערבית והבהרנו בו התראות למען ייראו (את אללה), או למען ישיב להם את זיכרונם

﴿114﴾ על כן יתעלה אללה המלך, הצדק. אל תזדרז בקריאת הקוראן לפני שתיגמר השראתו לך, ואמור: “ריבוני! הרחב את ידיעותיי”

﴿115﴾ כבר מקודם הזהרנו את אדם (מהשטן), ואולם הוא שכח ולא מצאנו בו רצון איתן

﴿116﴾ וכאשר אמרנו למלאכים: " סגדו לאדם”, ואז סגדו, רק איבליס (השטן) סירב

﴿117﴾ אז אמרנו: “הוי, אדם, אכן, זה אויב לך ולאשתך, היזהרו שלא יוציאכם מגן העדן, אחרת תהיו אומללים

﴿118﴾ מובטח לך (בגן העדן) שלא תרעב ולא תהיה ערום

﴿119﴾ ולא תצמא ולא יפגע בך כל חום

﴿120﴾ אך, השטן לחש לו, ואמר: “הוי, אדם! בוא ואני אראה לך את עץ חיי הנצח, ומלכות נצחית בלתי חולפת”

﴿121﴾ שניהם (אדם ואשתו) אכלו ממנו ואז נגלתה להם ערוותם, והתחילו להתכסות בעלים מן הגן. כך לא ציית אדם לריבונו ושגה

﴿122﴾ אולם ריבונו בחר בו וקיבל את בקשת סליחתו והדריך אותו

﴿123﴾ ואמר (אללה): “רדו ממנו (גן עדן) כולכם, תהיו אויבים זה לזה, וכאשר תבוא לכם בעתיד הדרכה ממני, מי שינהג על פיה, יודרך ולא יתעה ולא יסבול

﴿124﴾ אך מי שיסטה מאזהרתי יחיה חיי דוחק, וביום תחיית-המתים נקבץ אותו עיוור

﴿125﴾ אמר: “ריבוני! למה קיבצה אותי עיוור למרות שהייתי רואה?”

﴿126﴾ אמר: “כך, כשאותותינו הגיעו אליך, שכחת אותם, לכן תישכח היום”

﴿127﴾ כך נגמול לכל אשר הפריז ולא האמין באותות ריבונו, אכן העונש של העולם הבא קשה ומתמיד יותר

﴿128﴾ האם לא למדו מהכחדתם של הדורות שקדמו להם שעל חורבות בתיהם הם מתהלכים כיום? בזה ישנם אותות לאנשי תבונה

﴿129﴾ לו לא היה קיים צו קודם של ריבונך עם מועד מוגדר, היה עונשם מתקיים מזמן

﴿130﴾ לכן, היה סבלן כלפי מה שהם אומרים, ושבח את ריבונך לפני עלות השמש ולפני שקיעתה, ושבח אותו במשך הלילה ובקצותיו של היום, למען תהיה מסופק

﴿131﴾ אל תישא עיניך אל מה שהענקנו מתענוגות העולם- הזה לבני אדם שונים לבחון אותם בהם, כי מענק ריבונך טוב ונצחי מכל אלה

﴿132﴾ צווה את בני ביתך לקיים את התפילה, והתאזר בסבלנות בזה. אין אנו מבקשים ממך פרנסה, אנו נפרנס אותך, כי הגמול שמור ליראי אללה

﴿133﴾ אמרו (הכופרים): “למה אינו מביא לנו אות מריבונו ?”, אך האם לא הביא להם (את הקוראן) אישור למה שנזכר בספרים (הקדושים) הקודמים

﴿134﴾ אילו היינו מענישים אותם לפניו, היו אומרים: “ריבוננו! אילו שלחת לנו שליח למען נלך בעקבות אותותיך לפני שהיינו מושפלים ובזויים”

﴿135﴾ אמור: “כולנו מחכים, וחכו גם אתם, אך לבסוף תדעו מי הם ההולכים בדרך הישר ומי המודרך”

﴿1﴾ התקרב יום החשבון של האנשים, ואולם הם מסיחים את דעתם בסטייה

﴿2﴾ כל אימת שמגיע אליהם זכר מתחדש מריבונם, הם שומעים אותו ומשתעשעים

﴿3﴾ ומסיתים את דעתם ממנו. ואלה אשר קיפחו מתלחשים: “האם אין הוא אלא אדם כמותכם? האם תתעסקו בקסמים בעודכם מביסים?”

﴿4﴾ אמר (הנביא): “ריבוני יודע את אשר נאמר בשמיים ובארץ, והוא הכול שומע והכול יודע”

﴿5﴾ אך הם אמרו: ״ חלומות שווא, כי אם הוא בדה אותו, כי אם הוא משורר, שיביא לנו אות כפי שנשלחו הראשונים”

﴿6﴾ אך, כבר כל כך הרבה ערים לפניהם לא האמינו, ולכן הכחדנו אותן. האם יאמינו הם

﴿7﴾ לפניך שלחנו רק אנשים אשר גילינו להם התגלויות. שאלו את אלה היודעים אם אינכם יודעים

﴿8﴾ ולא עשינו להם (הנביאים) גוף שאינו נצרך למזון, והם לא היו נצחיים

﴿9﴾ לאחר מכן, קיימנו את הבטחתנו וחילצנו אותם ואת אלה שרצינו, והכחדנו את המפריזים (בחטאים)

﴿10﴾ כבר הורדנו לכם ספר ובו אזכרה לכם. האם לא תשכילו להבין

﴿11﴾ וכמה ערים אשר היו מקפחות הרסנו, ויישבנו אותן בעמים אחרים

﴿12﴾ כשהרגישו בעונשנו ניסו לברוח במהירות

﴿13﴾ אל תברחו, ושובו אל אשר נהניתם בבתיכם, שמא תישאלו

﴿14﴾ הם אמרו: “אוי לנו! כי היינו מקפחים”

﴿15﴾ והם לא הפסיקו לומר זאת, עד שעשינו אותם כחציר קצור ויבש

﴿16﴾ לא בראנו את השמים ואת הארץ ואת אשר ביניהם למשחק

﴿17﴾ לו חפצנו להשתעשע, היינו עושים זאת אצלנו, אילו אכן (ולא) היינו עושים

﴿18﴾ נשליך את הצדק על ההבל למען נמחקהו ונבהירהו. ואבוי לכם ממה שאתם מיחסים לאללה

﴿19﴾ ולו כל אשר בשמים ובארץ, וכל הקרובים אליו (המלאכים) אינם מתייהרים מכדי לעובדו, ואינם מתעייפים

﴿20﴾ הם משבחים אותו ללא הפסק יומם ולילה

﴿21﴾ האם עשו (הכופרים) לעצמם אלים מן הארץ אשר יוכלו להחיות מתים

﴿22﴾ אך לו היו בהם אלים מלבד אללה, כי אז היו (השמים והארץ) מושחתים. אללה ישתבח שמו, ריבון כס-המלכות, ויתעלה מעל התארים אשר בהם יתארוהו

﴿23﴾ אין שואלים אותו (אללה) על מעשיו, ואילו אותם ישאלו

﴿24﴾ האם אומנם לקחו להם אלים מלבדו? אמור: ״ הציגו את הוכחותיכם! הנה בספר זה, זכר אלה אשר אתי וזכר אלה שהיו לפניי, ואולם רובם אינם יודעים את הצדק והם מתרחקים ממנה

﴿25﴾ ולא שלחנו לפניך שליח בלי שגילינו לו לאמור: “אין אלוה זולתי, על כן עבדוני”

﴿26﴾ אך, הם אומרים: “לקח הרחמן בן”, ישתבח שמו! הם (המלאכים) רק עבדים מכובדים (של אללה)

﴿27﴾ שאינם מקדימים אותו בדיבור, ופועלים על פי ציוויו

﴿28﴾ הוא יודע את אשר לפניהם ואת אשר מעבר להם, ולא יוכלו להמליץ על מישהו בלי רצונו והם חרדים מיראתו

﴿29﴾ ומי שסובר מהם ויאמר: “אני אל מלבדו” עונשו יהיה בגיהינום, שהרי כך נעניש את הכופרים

﴿30﴾ האם לא ראו אלה אשר כפרו, כי השמים והארץ היו מרותקים יחד ואנו הפרדנו ביניהם, ויצרנו מן המים את כל הדברים החיים? האם לא יאמינו

﴿31﴾ וקבענו על הארץ הרים נטועים עמוק לבל תנוע, ובה מעברים ושבילים להנחותם

﴿32﴾ ואת השמים ייצבנו כגג איתן, אך, הם מפנים עורף לאותותיהם

﴿33﴾ והוא אשר ברא את הלילה ואת היום, והשמש והירח, וכל אחד נע במסלולו

﴿34﴾ ולא נתנו לאיש לפניך חיי נצח, ואם תמות, האם הם יחיו לנצח

﴿35﴾ כל נפש תטעם את המוות, ונעמידכם בניסיונו של הרע והטוב, ואלינו תושבו

﴿36﴾ וכאשר רואים אותך אלה אשר כפרו, הם לועגים לך: “האם זה האיש אשר ידבר רעה על אלוהיכם?”, בעת שהם כופרים בזכר הרחמן

﴿37﴾ האדם נברא פזיז. אני אראה לכם את אותותיי, על כן, אל תזרזוני

﴿38﴾ והם אומרים: ״ מתי יתגשם האיום הזה, אם אתם אכן אומרים את הצדק?”

﴿39﴾ לו רק ידעו אלה אשר כפרו מה יקרה להם ביום שבו לא יוכלו להגן על פניהם ועל גביהם מלהבת האש, ולא יהיה להם מושיע

﴿40﴾ שעת הדין תבוא עליהם לפתע והדהים אותם מבלי שיוכלו למנוע אותה ולא יקבלו השהיה

﴿41﴾ כבר זלזלו בשליחים לפניך, אולם, פגע העונש שהיו מזלזלים בו

﴿42﴾ אמור להם: “מי יגן עליכם בלילה וביום מעונשו של הרחמן?” אבל הם מפנים את עורפם לזכר ריבונם

﴿43﴾ האם יש להם אלים אחרים אשר ינועו עליהם מפנינו? הרי לעצמם לא יעלה בידם לסייע, ואף מפנינו לא תהיה להם ישועה

﴿44﴾ אמנם הענקנו לאלה ולאבותיהם הנאה זמנית עד שארכו חייהם, האין הם רואים כי אנו באים אל הארץ ומקצצים אותה מכל עבריה? האם הם יהיו המנצחים

﴿45﴾ אמור: “אזהירכם רק על-פי מה שנגלה לי”, ואולם החירשים לא ישמעו את הקול הקורא כאשר יוזהרו

﴿46﴾ אך, כאשר יאחז בהם, ולו חלק קטן ביותר מן העונש של ריבונך, היו אומרים: “אבוי לנו! כי היינו מקפחים”

﴿47﴾ וביום תחיית-המתים נציב את מאזני הצדק, ושום נפש לא תקופח כלל, גם אם יהיה המעשה שלה כמשקל של גרגיר חרדל נביא אותו, ודי בנו אשר מחשבים

﴿48﴾ ואכן, נתנו למשה ולאהרון את הספר עם אור והזכרה ליראים

﴿49﴾ היראים מריבונם בסתר, וחרדים מן השעה (יום הדין)

﴿50﴾ וזהו זכר מבורך אשר הורדנו, האם התכחשו לו

﴿51﴾ ולאברהם נתנו בינה כבר בעודו צעיר, והיינו אותו מכירים

﴿52﴾ כאשר אמר לאביו ולבני עמו: “מה הם הפסלים האלה שאתם עובדים?”

﴿53﴾ אמרו: “אנו מצאנו את אבותינו עובדים אותם”

﴿54﴾ אמר: “אתם ואבותיכם הייתם שקועים בתעייה גמורה”

﴿55﴾ אמרו: “הבאת לנו את הצדק או שאתה לועג לנו?”

﴿56﴾ אמר: “אבל, ריבונכם הוא ריבון השמים והארץ שהוא יצרם, ואני מאלה המעידים

﴿57﴾ (נשבע בסתר) באללה! אני אעשה משהו נגד הפסלים שלכם אחרי שתעזבו אותם”

﴿58﴾ ועשה אותם לגזרים, מלבד הגדול מביניהם, למען יוכלו לפנות אליו

﴿59﴾ אמרו: “מי עשה זאת לאלילים אשר לנו? אכן, הוא אחד המקפחים”

﴿60﴾ אחדים מהם אמרו: “שמענו נער אחד מדבר רעה נגדם, ושמו אברהם”

﴿61﴾ אמרו: “הביאוהו לעיני כל האנשים למען יהיו עדים נגדו”

﴿62﴾ אמרו: ״ האם אתה עשית זאת לאלים אשר לנו, הוי, אברהם!?”

﴿63﴾ אמר: “חלילה! הגדול שבהם עשה זאת. שאלו אותם, אם יואילו לענות לכם!”

﴿64﴾ ופנו זה אל זה ואמרו: “אתם הנכם המקפחים”

﴿65﴾ לאחר מכן, הודו בהרכינם ראשיהם: “הנך כבר יודע שאין הם מדברים”

﴿66﴾ אמר: “האם אתם עובדים מלבד אללה את מה שלא יועיל ולא יזיק לכם במאומה

﴿67﴾ אבוי לכם ולמה שאתם עובדים במקום אללה! הלא תבינו?”

﴿68﴾ אמרו: “שרפו אותו ובכך תסייעו לאליליכם, אם רצונכם לעשות מעשה!”

﴿69﴾ אמרנו: “הוי, האש! היי קרירה ושמרי על שלומו של אברהם”

﴿70﴾ והם תכננו להזיק לו, אך, הכשלנו אותם

﴿71﴾ ואנו חילצנו אותו יחד עם לוט והבאנו אותם אל הארץ אשר ברכנו לכל ברואי העולמים

﴿72﴾ והענקנו לו את יצחק, והוספנו את יעקוב, ואת שניהם עשינו ישרים

﴿73﴾ ועשינו אותם מנהיגים ישרים אשר מדריכים על-פי צווינו, והורינו להם לעשות את הטוב, לקיים את התפילות, לתרום את הצדקה, והם עבדו רק אותנו

﴿74﴾ וגם ללוט הענקנו חכמה ודעת, וחילצנו אותו מן העיר שאנשיה עשו תועבה. הם היו אנשי רשע מופקרים

﴿75﴾ והכנסנו אותו תחת רחמינו, והוא מן הישרים

﴿76﴾ ונוח, כשהוא קרא אלינו לפני כן, ואנו נענינו לו, וחילצנו אותו ובני ביתו מן המצוקה הגדולה

﴿77﴾ ותמכנו בו נגד האנשים אשר הכחישו את אותותינו, הם היו אנשי רשע, על כן הטבענו את כולם

﴿78﴾ ודוד ושלמה אשר פסקו בדבר השדה שהושחת על- ידי צאן של אנשים אחרים. אנו היינו עדים לפסק-דינם

﴿79﴾ והענקנו לשלמה בינה, ולכל אחד מהם הענקנו חכמה ודעת. והכנענו את ההרים ואת הציפורים שישכחו יחד עם דוד את שם אללה

﴿80﴾ ולימדנו אותו (את דוד) לעשות לכם מגן להגן עליכם במלחמותיכם. הלא תכירו טובה

﴿81﴾ ולרשות שלמה העמדנו את הרוח הסוערת להעברת פקודותיו בארץ אשר בירכנו. ואנחנו יודעים כל דבר

﴿82﴾ ובין השטנים היו כאלה הצוללים למענו וממלאים תפקידים אחרים בשבילו, ואנו היינו מרסנים אותם

﴿83﴾ ואיוב, כאשר קרא אל ריבונו: “פגעה בי צרה, ואתה הרחום שברחומים”

﴿84﴾ ונענינו לו, והסרנו את הצרה מעליו, והחזרנו לו את בני משפחתו במספר כפול, ברחמינו וכאות הזכרה לעובדים אותנו

﴿85﴾ וישמעאל, וחנוך, וד'ו אל-כיפל, כולם מהסבלנים

﴿86﴾ והכנסנו אותם תחת רחמינו, והם מהישרים

﴿87﴾ ויונה, אשר ברח בכעס וחשב שלא נצר עליו, לבסוף קרא מהאפילה (שבתוך הלוויתן): “אין אלוה מלבדך, ישתבח שמך, ואני הייתי מהמקפחים”

﴿88﴾ ונענינו לו וחילצנו אותו מצרה, וכך נציל את המאמינים

﴿89﴾ וזכריה כאשר קרא לריבונו: “ריבוני! אל תשאירני יחיד בלי בן יורש, ואתה הטוב שביורשים”

﴿90﴾ ונענינו לו והענקנו לו את יחיא (יוחנן), וריפנו לו את אשתו. הם היו זריזים במעשים טובים, ומתפללים אלינו ברצון וביראה, והיו נכנעים לנו

﴿91﴾ וזאת אשר שמרה על טהרת רחמה (מרים), ונשפנו לתוכה מרוחנו, ועשינו אותה ואת בנה (ישוע) אות לכל ברואי העולמים

﴿92﴾ אכן אומתכם היא אומה אחת ואני ריבונכם, על כן עבדוני

﴿93﴾ ואולם הם התפלגו ביניהם, אך לבסוף ישובו אלינו כולם